רימון, רובה ומסד נתונים: כיצד עשוי להיראות העימות הבא של ישראל - מדיני ביטחוני - הארץ

רימון, רובה ומסד נתונים: כיצד עשוי להיראות העימות הבא של ישראל

פעילות קרקעית נגד משגרי רקטות והפצצות מהאוויר יסייעו לצה"ל במלחמה הבאה, אך לא בהכרח יכריעו אותה, אומר ל"הארץ" ראש אגף התקשוב היוצא, עוזי מוסקוביץ'. לדבריו, המפתח לניצחון טמון בשינויים החלים בחזית המידע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חיילים בחמ"ל סייבר צבאי
חמ"ל סייבר צבאי. כיום מתחלק הטיפול בתחום בין יכולת הגנתית, שעליה מופקד אגף התקשוב, ליכולת האיסוף וההתקפה, הנמצאת באחריות אמ"ןצילום: דובר צה"ל
עמוס הראל
עמוס הראל

האלוף עוזי מוסקוביץ', שסיים בתחילת החודש ארבע שנים וחצי כראש אגף התקשוב בצה"ל, מעולם לא חיבב זהירות או ריסון דיפלומטיים. עכשיו, כשהוא בחופשת שחרור — מסיים 34 שנים בצבא, בגיל 52 — השיחה עמו יכולה להתנהל בפתיחות רבה יותר. בראיון ל"הארץ" משרטט מוסקוביץ' את מקומו של הסייבר, בהגנה ובהתקפה, בתוכניות הנוכחיות של המטכ"ל ואת פני העימות האפשרי הבא כפי שהוא ועמיתיו רואים אותן.

"בחמש עד שבע השנים הקרובות", הוא אומר, "אפשר לנבא בסבירות גבוהה שלא תהיה כאן מלחמה של צבאות קונבנציונליים, כפי שהתרגלנו אליה בעבר וכפי שצה"ל עוצב לקראתה. אין כיום מלחמות קונבנציונליות: לא כובשים מדינות. אפילו מעצמות כבר כמעט לא כובשות חבלי ארץ באופן גלוי. התרחשה כאן מהפכה: מהתנגשויות בין הצבאות התעשייתיים הגדולים חזרנו למלחמה מול ארגונים ומול כוחות מיליציוניים, גם אם במקרה של חיזבאללה זהו ארגון שיש לו יכולות ירי תלול מסלול (רקטות וטילים) ברמה של מדינה, אם לא מעצמה".

לדבריו, "ברצועת עזה ובדרום לבנון אנחנו רואים דפוס דומה, כשכל מערך ההגנה והנשק תלול המסלול מוחבא בתוך הסביבה האזרחית ומתחת לקרקע. אם בעבר נדרשנו להתמודד עם אויב שהיה מסוגל לרכז כוח ולתקוף בעוצמה על הקרקע, עם יכולת לתפוס לנו שטח, היום אנחנו מתמודדים עם עשרות ארגונים קטנים יותר. זה לא איום קיומי, אבל ההתמודדות הסימולטנית הזו קשה. נעשה יותר מסובך לאכן (לזהות, ע"ה) את האויבים ולטפל בהם".

למציאות הצבאית החדשה, שצה"ל החל לעכל רק לאחר כישלונו היחסי במלחמה נגד חיזבאללה בלבנון ב–2006, נדרש מענה אחר. אחד המאפיינים הבולטים שלו הוא השינוי באופן איסוף המודיעין ובעיקר הפצתו ליחידות — תהליך שהיו לו משמעויות רבות גם בתחום אחריותו של מוסקוביץ', התקשוב. בשנים האחרונות, בשל מהלך שהוביל האלוף אביב כוכבי, ראש אגף המודיעין הקודם (וכיום אלוף פיקוד הצפון), גיבש צה"ל תפיסה חדשה של לוחמת מודיעין (לוחמ"מ), שעיקרה היתוך מהיר של מודיעין ומידע בהיקף עצום, ממקורות שונים, ו"דחיפה" של חלק ניכר ממנו קדימה, אל היחידות הלוחמות. אמ"ן פעל גם בהשפעת הטראומה של 2006, שבה התברר כי אין לו די מידע על מערכי חיזבאללה וכי חלק חשוב מהמודיעין שהיה ברשותו לא הועבר במועד לדרגי השדה, מחשש שידלוף לאויב.

השינוי, ששורשיו אצל גבי אשכנזי כרמטכ"ל והאלוף עמוס ידלין כראש אמ"ן, קיבל תנופה גדולה בימי כוכבי, תחת הרמטכ"ל בני גנץ ונבחן לראשונה בימי המלחמה האחרונה בעזה, מבצע "צוק איתן" ב–2014. "מרגע שאמ"ן מתחבר ליחידות הקצה ולא מסתפק בזה שהמודיעין יושב במרחב הקריה־גלילות, המימוש של התפיסה תלוי בתקשוב", אומר מוסקוביץ'. "מאחורי זה אתה צריך תשתית תקשוב, מערכות מידע, יכולת היתוך וסינון מידע". המודל, הוא אומר, כבר עובד היטב, אבל כעת מתפתח סיכון הפוך. "זה עלול להיות עושר השמור לבעליו לרעתו. לטעמי, אנחנו מציפים את המ"פ בקצה השרשרת ביותר מדי מידע. זו בעיה שמוכרת גם בעולם העסקי — ב־big data נאסף יותר מידע מכפי שהצרכן בקצה יכול לסנן ולטפל בו באופן אפקטיבי בזמן אמת".

עוזי מוסקוביץ
עוזי מוסקוביץצילום: דודו בכר

אף שעימות עם חיזבאללה אינו נראה כעת סיכון מיידי, לנוכח מעורבות הארגון השיעי במלחמה בסוריה, מלחמה בלבנון נותרה האתגר המבצעי העיקרי שצה"ל מתכונן אליו. "כשאתה מסתכל על מרחב דרום לבנון, יש שם 150 עד 170 כפרים שחיזבאללה בנה בתוכם מערכי לחימה מאז 2006. בהערכה זהירה, בכל כפר כזה ישנם 40–50 מרחבים שתיאלץ לטפל בהם בזמן מלחמה. זו לא יכולה להיות שיטת המגרפה, שאתה צה"ל עבד במלחמת לבנון הראשונה, ב–1982. אז הרמטכ"ל, רפול (רפאל איתן), קרא למפקדי האוגדות ואמר להם: תוך שבוע אתם מתייצבים על הקו הזה והזה". כיום, הוא אומר, "האויב מפוזר ומבוזר. זה שחצית את מרחב שיגור הרקטות עם כוח קרקעי של צה"ל לא אומר שיפסיקו להשתמש בו. השיטה הישנה לא תפחית תוך פרק זמן סביר את האיום על העורף האזרחי בישראל. הבעיה היא שבינתיים במלחמה העורף סופג ומדמם, וייתכן שהעימות יהיה בכלל דו־זירתי (כלומר, גם מול ירי רקטות מעזה. ע"ה)".

העברת המודיעין ליחידות הקדמיות נעשתה ביעילות בעזה לפני שנתיים, אבל צה"ל סבל שם מבעיות מקצועיות אחרות: תוכניות אופרטיביות לקויות, פערים בתוכנית האש המטכ"לית והיסוסים בדרג המדיני והצבאי הבכיר, שנגררו למלחמה בחמאס והתקשו להחליט תוך כדי המערכה מהו היעד שלה — פגיעה במערך הרקטות של הארגון, הרס המנהרות שלו (מטרה שנקבעה רק לאחר עשרה ימי לחימה) או הרס שלטונו (עמדה שההנהגה, מראש הממשלה נתניהו ומטה, הסתייגה ממנה).

מוסקוביץ', שמסרב להתייחס לניתוח הזה של הלחימה בעזה — בפורומים פנימיים במטכ"ל הוא נחשב אחד ממבקריה החריפים — טוען שלעימות עתידי עם חיזבאללה בלבנון יגיע צה"ל מוכן יותר, אך מודה שעדיין צפויים מכשולים. "יש שם אלפי מטרות שידועות לנו, יש לנו מודיעין יוצא מן הכלל. נגיד שבתנאים אופטימליים, רוב האוכלוסייה האזרחית נמלטת צפונה. גם אז, אחרי זמן קצר כבר תקפת את רוב המטרות שהיו ידועות לך, ועדיין נמשך ירי רקטות על העורף. כאן תצטרך מודיעין ויכולת טיפול מהירה במטרות רגישות לזמן" — כלומר, משגרים ניידים או משגרים נייחים שמיקומם נחשף רק לאחר ששוגרו מהם רקטות לשטח ישראל.

לדבריו, "זו תהיה נקודת ההיפוך במערכה. המודיעין ימשיך לעבוד, אבל הרבה מאוד דברים יהיו תלויים ביעילות של מערכי התקשוב — ביכולת להעביר במהירות, בזמן אמת, מידע מהסנסור שמזהה את המשגר למודיעין שמנתח את התמונה, למחשב של המטוס שיפציץ את המטרה. אגף התקשוב עסק בזה המון בשנים האחרונות, יחד עם המחותנים האחרים של התהליך: אמ"ן, חיל האוויר וזרוע היבשה".

ההערכה המקובלת בצבאות המערביים היא שתחום היכולת הבין־זרועית לסגור בזמן אמת של מעגלי מודיעין ואש, צה"ל נמצא בחזית הטכנולוגיה ומקדים את רוב הצבאות האחרים. המהלך המשלים של היכולת הזו קשור בחיי היומיום, במה שמכונה "צה"ל רשתי", הסרה שיטתית של חסמים שאמורה לאפשר עבודה יעילה יותר בין המטה הכללי לזרועות וליחידות, ובתוך כך לחסוך כסף רב שבוזבז בעבר על כפילויות, יכולות שהזרועות והאגפים בנו לעצמם בנפרד. מוסקוביץ', שהציג את התוכנית לפורום המטה הכללי לפני שלוש שנים, טען כי המשך גישת האלתורים שהפעיל אגף התקשוב לאורך שנים, כדי לגשר בין המערכות המקבילות, יעמיד את צה"ל על דרך ללא מוצא.

חומה בהקמה בגבול לבנון ליד קיבוץ משגב עם, בחודש שעבר
חומה בהקמה בגבול לבנון ליד קיבוץ משגב עם, בחודש שעברצילום: נעה שפיגל

"הדבר המשמעותי שקרה מאז הוא שהסרנו חלק מהחומות בין הזרועות, אבל לא ניתצנו אותן לחלוטין. אני לפחות ערב לכך שהמחסומים שהוסרו לא יחזרו. בעבר זה התנהל כמו מרוץ שליחים, שתמיד איכשהו נפל בו המקל לקראת הסוף. במשך המון שנים, כל זרוע חפרה סיבי תקשורת משלה, בלי קשר לכך שקילומטר ממנה זרוע אחרת עשתה אותו דבר. אם קילומטר של סיב תקשורת עולה קרוב ל–200 אלף שקל, הפסדנו המון כסף. האיחוד של הפעילות יחסוך מאות מיליוני שקלים — והוא משרת גם את הפעילות המבצעית, כמו בתיאום המוגבר עם אמ"ן". הידידות הקרובה בין מוסקוביץ' לכוכבי הועילה גם היא לקידום המהלכים הללו.

הקומה השלישית של השינויים, שהיא אולי הרגישה מכולם בהיבט הפוליטיקה הארגונית בצה"ל, נוגעת לעתיד מערך הסייבר. כאן התפתחה מחלוקת בלתי נמנעת, מתוקף תפקידיהם, בין מוסקוביץ' לאלוף הרצי הלוי, ראש אמ"ן הנוכחי. כיום מתחלק הטיפול בלחימת הסייבר בין יכולת הגנתית, שעליה מופקד אגף התקשוב, ליכולת האיסוף וההתקפה, הנמצאת באחריות אמ"ן ובעיקר יחידה 8200 שלו. ביולי האחרון קבע הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, כי בעתיד תוקם זרוע סייבר. על רקע התנגדות אמ"ן, לא נקבע כי זו תהיה זרוע עצמאית. בינתיים, בעוד הדיונים על המתווה הסופי נמשכים, נותרה החלוקה הקיימת בין התקשוב לאמ"ן והוקם מטה סייבר בראשות תת־אלוף (ירון רוזן מחיל האוויר), הכפוף לסגן הרמטכ"ל.

מוסקוביץ' סבור כי ההחלטה הסופית שתתקבל "קריטית. היא הרבה יותר חשובה לעתיד צה"ל מהאיחוד שעליו הוחלט בין זרוע היבשה לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה". לקראת סיום תפקידו, הציג מוסקוביץ' לאיזנקוט ולשר הביטחון, משה יעלון, ארבעה פתרונות אפשריים. הוא תומך בהצעה הרביעית, מרחיקת הלכת ביותר, הקמת זרוע סייבר צה"לית עצמאית, מחוץ לאמ"ן. אמ"ן מצדד בהצעה אחרת, שלפיה תוכפף זרוע סייבר, בראשות אלוף, לראש אמ"ן. מוסקוביץ' אינו מסתיר את דעתו ש"זה יהיה גרוע מלהישאר במצב הקיים. העדפנו לעשות את המהלך בשני צעדים, אבל כעת צריך להתכונן להשלמתו באמצעות הקמת זרוע עצמאית. זה מתחייב מהחשיבות של הסייבר במערכות עתידיות, שסימנים ראשונים לה כבר רואים כעת בעולם".

מוסקוביץ', שנמנע מלהתייחס לכך מפורשות, רומז כנראה לתקיפות הסייבר האחרונות שיוחסו בתקשורת הבינלאומית לרוסיה: ניתוק טורקיה מרשת האינטרנט ליממה ואחריו שיבושים קשים במערכת הבנקאית במשך כשלושה שבועות, כנקמה על הפלת מטוס רוסי בגבול סוריה וטורקיה בנובמבר האחרון. מעט לאחר מכן, ערב חג המולד, נותק שליש משטח אוקראינה מרשת החשמל למשך שבוע — מתקפה מסתורית שגם היא יוחסה לסכסוך עם רוסיה בעניין קרים ומזרח אוקראינה. החיכוך העתידי של ישראל עם אויביה, בהגנה ובהתקפה, יתקיים גם במרחבים הללו. "היום כשמדברים על סייבר התקפי, זה בעיקר איסוף מודיעין. עשר שנים קדימה, הדברים ייראו אחרת. בעולם שמתנגד יותר ויותר להפעלת כוח צבאי קינטי (תקיפה באש ועוד יותר מכך, תמרון התקפי קרקעי. ע"ה), נראה מעבר לדפוסים יותר רכים של הפעלת כוח. וככל שהיריב נעשה יותר טכנולוגי ומתוקשר, אתה יכול לעשות המון נגדו".

מוסקוביץ' רומז שהיכולת של צה"ל בתחום הזה אינה במקום שבו רוב הישראלים היו מצפים לו, לאור מיתוגה של ישראל כ"אומת הסטארט־אפ" והדיווחים המתפעלים בתקשורת הזרה על מה שחולל וירוס המחשבים סטוקסקנט, במבצע ישראלי־אמריקאי משותף, לתוכנית הגרעין האיראנית לפני שנים אחדות. "ביכולת ההתקפית, על סמך מה שאני קורא בתקשורת, ישנה רוסיה ורק אחריה שאר העולם. כמדינה שהיא מעצמת סייבר ואין לה חשק מיוחד להסתבך במלחמות מיותרות, אנחנו צריכים ומסוגלים להיות במקום אחר. הסייבר לא יהיה תחליף ללוחם בתעלת הנ"ט, לטנק בסמטאות, לטייס או למפעיל המל"ט. אבל זה יכול להקל על פעילותם ואולי לחסוך חלק מהפעלת העוצמה הצבאית".

את רוב שנותיו בצה"ל עשה מוסקוביץ' — שהתגייס בתחילת מלחמת לבנון הראשונה — בשדה, ביחידות שריון. הוא פיקד על חטיבת שריון סדירה במבצע "חומת מגן" ואחר כך שימש, באופן חריג, מפקדן של שלוש אוגדות משוריינות בזו אחר זו. לאגף התקשוב הגיע עם בסיס מקצועי מסוים (הוא בוגר לימודי הנדסה אווירונאוטית בטכניון ובעל תואר שני במינהל עסקים). אבל נראה שאחרי ארבע שנים וחצי שם, הפרספקטיבה על אופי המלחמות משתנה מעט, גם אם צה"ל עדיין עסוק, בחלק לא מבוטל של הזמן, ברדיפה אחר הסכינאי או החמוש הפלסטיני התורן בחברון ובשכם.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ