שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הבמאית יעל קיים יצאה לחפש את קברה של זלדה ומצאה רעיון לסרטה "ההר"

קיים סומנה כהבטחה עוד בהיותה סטודנטית ולאחרונה היא מימשה אותה עם סרטה "ההר", שהתקבל לפסטיבל ונציה ופסטיבל טורונטו, והקנה לה חוזה בסוכנות במאים אמריקאית. בראיון עמה היא מספרת על התאונות המוזרות שקרו לה במהלך הפסטיבלים ומה היא חושבת על המושג "אשת חיל"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בתמונה רואים את הבמאית יעל קיים
יעל קיים. הבטחה שקוימהצילום: מוטי מילרוד
נירית אנדרמן

מיד לאחר שסרטה "דיפלומה" זכה בפרס בתחרות סרטי הסטודנטים של פסטיבל קאן ולאחר מכן גרף פרסים בעוד פסטיבלים, סומנה יעל קיים כאחת הבמאיות המבטיחות של הקולנוע הישראלי. אחרי שבע שנים ארוכות שבהן נאלצה לשאת את התואר המלחיץ הזה על כתפיה הדקיקות, בשנה שעברה הגיעה הבשורה שסוף סוף הצליחה להקל במעט את המתח: סרט הביכורים שלה "ההר" התקבל לפסטיבל ונציה והוזמן לקיים את הקרנת הבכורה הבינלאומית שלו בפסטיבל האיטלקי הוותיק והמכובד.

מאז הספיק "ההר" לרשום לטובתו כמה וכמה הישגים מרשימים. בין היתר הוא הוזמן להשתתף בפסטיבל טורונטו היוקרתי, הוצג בפסטיבל "במאים חדשים, סרטים חדשים" במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA), הוקרן במכון הקולנוע האמריקאי בלוס אנג'לס, זיכה את קיים במועמדות לפרס הבמאית המצטיינת מטעם האיחוד האירופי, וגם השיג לה חוזה בסוכנות במאים אמריקאית. אבל מי שעקבו בחודשים האחרונים אחר עמוד הפייסבוק של קיים, שבו היא חלקה את חוויותיה ממסעותיה עם "ההר" בפסטיבלים היוקרתיים של ונציה וטורונטו, גילו שהגורל בחר להרעיף עליה את כל הטוב הזה לצד שרשרת של תאונות, שהצליחו להיות עגומות ומשעשעות גם יחד.

הפער בין הילת המכובדות של הפסטיבלים הללו וההתרגשות של היוצרים הצעירים המגיעים אליהם, לבין ההרפתקאות הלא צפויות שהיכו בקיים (מילולית), הולידו כמה פוסטים מצחיקים במיוחד. כך למשל, יום לפני הקרנת הבכורה של סרטה הראשון בוונציה, אחד משני הפסטיבלים החשובים בעולם, כתבה קיים: "תיכננתי להגיע לוונציה בסטייל: לעמוד על הסירה עם משקפי שמש כהים ולתת לשיערי להתבדר ברוח, בדיוק כמו בסרטים שראיתי השבוע. אבל אז חטפתי מכה מהמשקוף של הסירה, ועכשיו יש לי סימן כחול במצח, והמזוודה שלי הלכה לאיבוד, ונשארתי רק עם מברשת שיניים, פיג'מה וספר שירה... רינה, המפיקה הדנית, ניסתה לעודד אותי ולקחה אותי לשתות משהו, אבל אז האישה בשולחן לידנו התעלפה (!!!!) ולקחו אותה באלונקה... תשע בערב בוונציה, ונעלתי את עצמי בחדר לפני שעוד משהו יקרה היום".

פשינסטה מקומית אמנם לקחה אותה בבוקר המחרת לכמה בוטיקים מקומיים וציידה אותה בשמלה מרהיבה, במקום זו שנותרה עם המזוודה האבודה בבטנו של המטוס, וההקרנה באותו ערב התקיימה לפני קהל של 1,200 איש שהריעו לה ממושכות לאחר הסרט, אבל סאגת התקלות והתאונות, התברר עד מהרה, טרם הסתיימה. שבועיים לאחר מכן, כשקיים היתה אמורה לדווח על עוד הקרנה מרגשת, הפעם בפסטיבל טורונטו, הפציעה בדף הפייסבוק שלה תמונה שבה היא נראית מחויכת, יושבת ליד אמבולנס.

בתמונה רואים אישה מהגב מסתכלת על בית קברות
מתוך "ההר": הסרט עוסק בניסיון הנואש להיות אשת חילצילום: אסף שניר

"אני אמנם מחייכת בתמונה אבל זה בעיקר מההלם", היא כתבה. מתברר שעם תום ההקרנה, כשהתבקשה לעלות לבמה ולענות על שאלות, אחד הפנסים על הבמה סינוור אותה, היא התקשתה לראות את האנשים בקהל, וכשצעדה כדי להתקרב אליהם – נפלה מהבמה ונחבלה. "או כמו שהפרמדיקס אמרו כשהוציאו אותי משם על אלונקה", כתבה קיים, "עוד לא היה לנו מקרה של מישהו שלקח באופן כה ליטרלי את הביטוי break a leg". לישראל היא חזרה על כיסא גלגלים.

גאולה נשית

בשבוע שעבר נחת "ההר" סוף סוף בבתי הקולנוע בארץ, והפרימיירה הישראלית עברה באופן מפתיע ללא אסונות ראויים לציון. עכשיו, כשאפשר סוף סוף לצפות בסרט, קשה שלא להצטער על כך שמה שהוא מציע עדיין אינו נפוץ מספיק בקולנוע הישראלי והבינלאומי: עלילה שבמרכזה ניצבת גיבורה ראשית ולא גיבור, יצירה שנוצרה על ידי אשה ולא על ידי גבר, ונקודת מבט שמטבע הדברים היא נשית.

גיבורת "ההר", שמגלמת השחקנית שני קליין, מתגוררת עם בעלה וארבעת ילדיה בבית קטן הנטוע בפאתי בית הקברות היהודי העתיק בהר הזיתים. היא עושה כל שביכולתה כדי להיות חביבה לבריות, רעיה ואם למופת, אבל מלאכות הבית שאינן נגמרות לעולם, הבעל שמגיע הביתה בשעות מאוחרות והבדידות העמוסה אזכורים בלתי נגמרים למוות הולכים וסוגרים עליה מכל הכיוונים. המבט היומי דרך החלון אל הר הבית וכיפת הזהב, בעודה ניצבת מעל כיור מלא כלים, מספק לה אמנם צוהר אל הגאולה, אבל ברגע שמתברר לה כי בעלה איבד בה עניין וכבר אינו חושק בה - הניצוצות האחרונים של חיים ותקווה שעוד נותרו בה הולכים ונרמסים.

"עניין אותי לבדוק את המקום הזה של אשת חיל", מסבירה קיים. "כאשה אני הרבה פעמים מרגישה שאני יודעת איך אני אמורה להתנהג, אבל בסופו של דבר איני מתנהגת כך, ואז אני מתאכזבת מעצמי. ולפעמים אני כן מתנהגת כך, אבל אז אני מאוכזבת מכך שאני לא נאמנה לעצמי. כלומר כנשים - וזה לא משנה אם אנחנו דתיות או חילוניות - יש לנו את האלטר אגו הזה של אשת חיל, שלפיו אנחנו אמורות להיות רכות ונחמדות ומכילות ורגישות וצנועות ומתחשבות, ולא להיות רעות ולא ביצ'יות ולא לתפוס יותר מדי מקום. גם אם כלפי חוץ זה הרבה פעמים לא נראה כך, אני מרגישה שזה משהו שמפעיל אותי - הרצון להיות האשה הזאת, והאכזבה שאני לא מצליחה בכך".

"יש משפט אחד בסרט 'יחסים מסוכנים', שראיתי לפני שנים, ונשאר בי מאז. הדמות של גלן קלוז אומרת שם: 'למדתי לחייך תוך כדי שאני תוקעת בעצמי מזלג מתחת לשולחן'. אני מאוד מזדהה עם המשפט הזה, ולפעמים אני חוזרת ורואה את הסרט רק כדי לשמוע אותו שוב. יש כל כך הרבה דברים שאת אמורה להיות כאשה, עד שהרבה פעמים אנחנו כבר לא יודעות איך אנחנו אמורות להתנהג, ועניין אותי לבדוק את המקום הזה. עניין אותי ללכת עם הרעיון הזה של אשת חיל, של אשה שמנסה בכל כוחה להיות אשת חיל ולא מצליחה, שעושה כל מה שמצפים ממנה ועדיין היא לא אהובה, לא נחשקת על ידי בעלה. ודחייה כזאת, פיזית, היא עונש מאוד חזק. בקולנוע ובטלוויזיה הנשים תמיד נחשקות והגברים תמיד רוצים אותנו, אבל במציאות, כשזה לא כך, תחושת הכישלון היא אדירה. אני מניחה שגם גברים מרגישים כך לפעמים, אבל כאשה, בגלל שכל הזמן מפמפמים לך שאת צריכה להיות יפה ונחשקת – כשזה לא כך, הפגיעה מאוד גדולה".

בתמונה רואים אישה וגבר שוטפים כלים
מתוך "ההר": הר מלא כלים הופך לשגרה סיזיפית

גיבור נוסף של הסרט שותק לכל אורכו. יחד עם הצלם איתי מרום הצליחה קיים להפוך את בית הקברות העתיק בהר הזיתים למבוך עצום ומאיים, כזה שגיבורת הסרט נמלטת אליו כדי לחפש בו מפלט מהחיים שסוגרים עליה, ונבלעת בתוכו. הוא מפגיש אותה עם שורה של דמויות שמצליחות לרענן את שגרת יומה, אבל גם חושף אותה לסצינה לילית של זונות ונרקומנים שמשליכה אותה להתמודדות כואבת עם הפצעים המדממים שבנפשה. השורות הארוכות, האינסופיות, של הקברים והמצבות התוחמות את כל המפגשים הללו, לצד האמונות והמיתוסים המרחפים זה אלפי שנים מעל ההר הזה - ובראשם כאלה הקשורים באחרית הימים ובתחיית המתים– הולכים אט אט ומעמיסים על הגיבורה, שגם כך כמעט קורסת תחת המשבר הרגשי הפנימי שלה.

ההר הזה של הקברים, מול הר הבית וכיפת הזהב, נחקק בה לפני הרבה שנים בעקבות ביקור במקום. היא ידעה שהיא רוצה לצלם שם משהו, אבל לא היה לה רעיון. לפני חמש שנים, כשבאה לבקר, החליטה לחפש את קברה של המשוררת זלדה. "עובד פלסטיני של חברה קדישא עזר לי למצוא את הקבר שלה, וכשהגעתי אליו לא ממש ידעתי מה לעשות, אז התחלתי לקרוא שירים שלה מתוך הסמארטפון", מחייכת קיים. "ואז עלה בי הדימוי הזה של אשה במטבח, עם הר כלים בכיור, משקיפה מהחלון על הר הבית, שמבחינתה הוא הבטחה לגאולה. אבל היא כמובן לא יודעת מתי הגאולה תגיע, ובינתיים היא בכלים. הדימוי הזה מאוד ריגש אותי ושלח אותי להתחיל לעבוד על התסריט, אולי בגלל שגם אני הייתי אז במקום הזה: אחרי שסיימתי את הלימודים בסם שפיגל ואחרי שהסרט שלי זכה בפרס בפסטיבל קאן היתה איזו הבטחה, אבל לא היה ברור אם היא תתממש, ובינתיים הייתי עם ערימות של כלים, תקועה בכל מיני עבודות שונות ומשונות בתחום, בחוסר ודאות גדול, במשהו שגרתי וסיזיפי".

מהראיון היא ממהרת למפגש של פורום הקולנועניות, שבו היא חברה. מטרת האירוע להפגיש בין תסריטאיות לבמאיות, במטרה לעודד שיתופי פעולה יצירתיים. "אני רציתי ש–50% מהאנשים על הסט של 'ההר' יהיו נשים, אבל אז הבנתי שבשביל זה צריך לחפש את נשות המקצוע המתאימות כל הזמן, ולא רק שלושה חודשים לפני הצילומים כמו שאני עשיתי. כי את הנשים יותר קשה למצוא - תמיד פחות יציעו לך אותן, כי יש להן פחות הזדמנויות ולכן הן פחות מוכרות. אבל אני מעדיפה לעבוד עם מישהי שמבינה אותי, שיש לי חיבור טוב איתה, גם אם יש לה פחות ניסיון. אני חושבת שסטים מעורבים הם סטים טובים יותר, וחוץ מזה, מכיוון שנשים מהוות למעלה מ–50% מהסטודנטים בבתי הספר לקולנוע, זה שאין 50% נשים על סטים זה אומר שקיימת אפליה, ולי חשוב לנסות ולשנות את זה".

אחרי הזכייה בתחרות סרטי הסטודנטים של קאן, התיישבה קיים, ילידת 1979, לכתוב תסריט לפיצ'ר אחר בכלל. זו היתה לדבריה "קומדיה כיפית בשומרון, עם אלמנטים ביקורתיים", אבל קרנות הקולנוע החליטו שלא לתמוך בפרויקט. קיים בתגובה החליטה שלא להמשיך ולעבוד על התסריט לקראת הגשות נוספות, כמקובל, אלא לזנוח אותו, לתחוב אותו עמוק לתוך המגירה ולהמשיך הלאה. כך נסללה הדרך לסרט "ההר", ומאז שהשלימה את העבודה עליו, קיים כבר הספיקה לכתוב תסריט נוסף לפיצ'ר על פי ספרו של אלי עמיר "יסמין" (ערן ריקליס יביים), ועכשיו היא מפתחת שני פיצ'רים וגם מיני סדרה. אחד מהפרויקטים האלה יהיה קומי, היא מבטיחה, ולאור מה שהתרחש בדף הפייסבוק שלה בחודשים האחרונים, זו בהחלט בשורה משמחת.

בתמונה רואים אישה בבית קברות אוחזת סיר ביד
מתוך "ההר": בית הקברות הוא אחד מגיבורי הסרט. אומנם דומם ושותק, אך דומיננטי ומניע את העלילהצילום: אסף שניר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ