דרישות התפקיד של הצלף הצבאי - עיון - הארץ

דרישות התפקיד של הצלף הצבאי

בספרו, עידן ירון חוקר את ההיסטוריה של אחד המקצועות הצבאיים הקשים ביותר ואת הדילמות שמלוות כל מי שמתייצב מאחורי הכוונת הטלסקופית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גיא הורוביץ

מאחורי הכוונת: הצלף הצבאי — עיון רב־תחומי במקצוע הצליפה הצבאית
עידן ירון. הוצאת מודן ומשרד הביטחון, 401 עמודים, 98 שקלים

"על הלוחמים שלנו להיות בטוחים ביכולותיהם בהפעלת נשק קטלני; אך בה בעת עליהם להיות בעלי עקרונות שיאפשרו להם לדעת מתי לא להשתמש בו". במציאות הישראלית, ציטוט כזה בעת הזאת היה עלול לזכות את בעליו בשיוך פוליטי שאינו ניתן להסרה בכביסה. אך הדובר אינו ישראלי, ומן הסתם אינו נמנה עם מצביעי מרצ. זהו צ'ארלס קינג, מפקד הכשרת הכוחות המיוחדים האמריקאיים, שאמר את הדברים בראיון ל"ניו יורק טיימס" ב–2002.

דבריו הנכוחים של קינג חותמים את ספרו של ד"ר עידן ירון, "מאחורי הכוונת". באופן הולם, זו תמציתה של הדילמה המוסרית והמקצועית המפורקת לרכיביה הבסיסיים ביותר בספרו של ירון: הצלף הצבאי נדרש ליכולות פיזיות של אתלט אולימפי ולמעלות מוסריות של איש דת. הוא מוקף במציאות האכזרית ביותר שאפשר להעלות על הדעת — שדה קרב פעיל וקטלני — ובאותה עת הוא בודד במערכה, עם מחשבותיו וייסורי המצפון הכרוכים במילוי תפקידו. זה אחד המקצועות הצבאיים הקשים והתובעניים ביותר, ולכן הוא מרתק וראוי לדיון נרחב. ד"ר ירון הרים את הכפפה וכתב את הספר המקיף ביותר על מקצוע הצלף שיצא לאור מעולם בשפה העברית. זה ללא ספק הישג אקדמי מכובד, גם אם לא בהכרח פסגה ספרותית.

כותרת המשנה של "מאחורי הכוונת" היא "עיון רב־תחומי במקצוע הצליפה הצבאית". האם אפשר בכלל "לעיין" במקצוע הצלף? ירון מאמין שכן. הוא מוציא את הקורא למסע היסטורי שתחילתו בראשית ימי הצליפה, בגיבור התנ"כי שהוא כנראה הצלף הפופולרי בהיסטוריה — דוד הצעיר האוחז בקלע — וסופו בחדר הניתוח, משכנו של הכירורג, מודל החיקוי של הצלף. אך זה אינו ספר עיון, ולמעשה גם אינו ספר קריאה במלוא מובן המלה. ד"ר ירון התגייס מחדש לצבא לאחר שליווה את מדור צלפים בצה"ל כפסיכולוג ארגוני במילואים, הציץ — ונפגע. ב–12 השנים מאז הגיע לבית הספר לקליעה היה לבר סמכא בתחום הצליפה הצבאית, וספרו החדש מקיף את מכלול הידע שצבר, מסיפורי הקרב עתירי הפרטים ועד הגות פילוסופית על טוהר הנשק, מיפן ועד מערב ארצות הברית, מפלישתים ועד פלסטינים.

צדודית של צלף מכוון נשק המונח על דורגל לעבר שכונה צפופה
צלף בריו דה ז'ניירו. נוטים בדרך כלל לפעול ולא לחצילום: רויטרס

באחת הסצינות הזכורות ביותר מסרטו של קלינט איסטווד "צלף אמריקאי", מגיע הצלף כריס קייל לראשונה לשדה הקרב בעיראק. המטרה הראשונה שבה הוא נדרש לפגוע היא ילד מקומי המנסה ליידות רימון לעבר הכוחות האמריקאיים, ובירייה השנייה הוא מחסל את אמו של הילד, שניסתה להשלים את המלאכה. ספרו של ירון נערך לפני יציאת סרטו של איסטווד לאקרנים, אך הוא נוגע בשאלות המוסריות והמבצעיות של ירי בילדים באותה מיומנות דרמטית שזיכתה את איסטווד במועמדות לאוסקר.

באחד מהפרקים הטובים בספר, תחת הכותרת "רוח צה"ל ועקרונות יסוד בדיני המלחמה", סוקר ירון את הסוגיות האתיות המאפיינות את פעולת הצלף. המתח בין האקט הטכני לשאלה המוסרית, בין המשמעת לשיקול הדעת, בין פעולה למחדל — כל אלה זוכים לטיפול יסודי ומרתק. לצערו של ירון ולצערם של הקוראים, בשל מגבלות על מקורות וחסיונם, הספר מנוע מלטפל באירועים שהתרחשו אחרי מלחמת לבנון הראשונה, אולם לצערו של צה"ל, גם ההיסטוריה המוקדמת שלו רצופה בדוגמאות מדממות להפרת ערך "טוהר הנשק", מימי טרום המדינה ועד מלחמת לבנון.

בבואו לעסוק בשאלת הפתיחה באש, מצטט ירון את מסמך רוח צה"ל: "טוהר הנשק — החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם וברכושם". לציטוט זה היתה עדנה בשבועות שחלפו מאז אירוע הירי בחברון, שהשפעותיו והשלכותיו ארוכות הטווח על מדינת ישראל עדיין לא התבררו לאשורן.

בלי להידרש שוב לסוגיית אלאור אזריה, שעדיין היה תלמיד תיכון כשהספר נערך, מבהיר ד"ר ירון לקורא כי למרות ההבדלים המהותיים בין דרישות התפקיד של הצלף הצבאי לאלה של חיילי חי"ר, אין הבדל בין מידת טוהר הנשק הנדרשת מצלף לזו הנדרשת מלוחם מן השורה. אדרבה: ירון מצטט את וסילי זייצב, אחד הצלפים המפורסמים בהיסטוריה המודרנית, שגרס כי "לוחם ראוי לשמו הוא זה הכובש את יצרו". מתוך מעמדו הייחודי של הצלף, גורס ירון, "צלפים נוטים בדרך כלל בשעת מבחן לפעול, ולא לחדול". ובכל זאת, הצלף המצויד בנשק מדויק וב"רשיון להרוג" אמור להפעיל בחירה ערכית בסיטואציות מורכבות ורגישות מעין אלה. הצלף הוא בבחינת הסמן הימני, תרתי משמע, ובחירתו של צלף לנצור את נשקו אמורה להיות דוגמה גם לאחרון לוחמי החי"ר.

"מאחורי הכוונת" הוא ספר מעניין, אך אינו עושה הנחות לקורא המבקש לחתור למגע. מתוך שאיפתו של ירון להעמיד, אולי לראשונה אי פעם (ודאי לראשונה בשפתו של הצבא המוסרי בעולם) גוף ידע מכיל־כל, "מאחורי הכוונת" הוא ספר קשה לקריאה — ולא רק מחמת התיאורים הריאליסטיים של תוצאות פעולות הצלפים לאורך ההיסטוריה. ירון מבקש שלא להחסיר דבר, ועומד במשימה בהצלחה. למי שמבקש ללמוד על מקורות מקצוע הצלף, הרקע האטימולוגי של שמות העצם והפעולה המשמשים אותו, הסטיגמות המלוות אותו ותכונות האופי והגוף המאפיינות אותו, נכונה הפתעה מרנינה: הוא ימצא את מבוקשו בין דפי הספר. אלא שבסיכומו של דבר נראה כי די היה בגרסה מקוצרת ומתומצתת כדי להנגיש את עיקרי הידע גם לקורא הפשוט, והניסיון לתפוס מרובה מקשה על הקריאה, לא כל שכן על "עיון" — שהיא כזכור מטרתו המוצהרת של הספר.

במונחי הצליפה מדובר בהחטאה כפולה: מקצוע הצלף הוא "סקסי" דיו כדי להפוך אותו לאחד החביבים ביותר על במאים ותסריטאים. נושאים דוגמת טוהר הנשק, הוראות פתיחה באש, דילמת הירי דרך או מעל כוונות כחלק משגרת הביטחון השוטף, התמודדות החייל עם פגיעה במטרה שהתבררה כזיהוי שגוי, ועוד — כל אלה נוגעים לישראלים רבים, אם מתוך שירותם הצבאי ואם מעצם היותם אזרחי המדינה, אך אינם מקבלים מענה מספק בפרוזה או בספרי עיון נגישים. אלה הן שתי מטרות נייחות הקורצות לסופר המיומן, ולירון ניתנה הזדמנות פז לפגוע בשתיהן בירייה אחת. ירון בוחר להציג עשרות סיפורי קרב ולגעת בכל הסוגיות האתיות והפרקטיות של מקצוע הצלף, אלא שהוא עושה זאת ביד כבדה של חוקר הנרגש מהזכות שנפלה בחלקו להביא את הידע שלו לקהל הרחב, ושוכח להרים מדי פעם בפעם את ראשו ולוודא קשר עין. באורח פרדוקסלי, שלא כמו גיבורי ספרו, ירון מעדיף ירי בצרורות על פני "בודדת", ומחטיא את המטרה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ