שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
המופע "לילה בלי ירח" במסגרת סדרת "קלאסילייק". "חשוב שזה ייעשה בצורה משחקית"
המופע "לילה בלי ירח" במסגרת סדרת "קלאסילייק". "חשוב שזה ייעשה בצורה משחקית" צילום: רמי שלוש
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב

מכל עבר נשמעים ילדים מדברים בקול רם, באופן הייחודי ושובה הלב של ילדים שטרם שולטים בעוצמת קולם, רשרוש של שקיות ביסלי נשמע בין השורות, תינוק צורח ובמושבים לידינו מרכלות אימהות על הגננת. או אז מחשיך האולם והנגנים עולים על הבמה. על שוכני האולם, מכל הגילים, שורה לפתע אווירה נרגשת, דרוכה. היא משתחררת באנחת מחיאות כפיים. הנגנים מחייכים, מתיישבים במקומותיהם, מכוונים את כליהם לצליל מקש הפסנתר. שוב אותה דממה מחוספסת חסרת תחליף המאפיינת הופעות חיות. הפעם משתחרר המתח עם צלילים נוגים, שקטים אך אסרטיביים העולים מן התזמורת. המוזיקה הולכת ומתגברת, מופיעה ונעלמת. הילדים מהופנטים, ההורים מרוכזים. אפילו התינוק הצווחן שותק. מדי פעם נשמעת חבטת נפילה של בקבוק שנפל על הארץ, לחישה רמה של ילד לאביו או מחיאת כף במקום הלא נכון – אבל כל אלו רק מנעימים את החוויה, הופכים אותה לאינטימית וארצית יותר.

אם עוד לא חזיתם בפניהם המשתאות של ילדים בזמן שהם מאזינים למוזיקה קלאסית מתנגנת בהופעה חיה מולם, רוצו לעשות זאת. נכונה לכם חוויה מרגשת, ואולי גם מפתיעה, בייחוד אם אתם מהסבורים שמוזיקה קלאסית נועדה רק למביני עניין, משכילים, אליטיסטיים, מבוגרים או שאר קטגוריות שהקשר בינן ובין הנאה ממוזיקה קלאסית מקרי בהחלט. בניגוד למחשבה המקובלת, ילדים דווקא משוגעים על מוזיקה קלאסית.

קונצרט של הפילהרמונית לילדים. מאזינים בהתרגשות מדבקת
קונצרט של הפילהרמונית לילדים. מאזינים בהתרגשות מדבקתצילום: ניר קידר

העובדה שהאזנה למוזיקה (ובהמשך גם נגינה, אבל זה לכתבה אחרת) מחוללת נסים בילדים – מבחינה רגשית, קוגניטיבית, התפתחותית, תרבותית ויצירתית – היא כבר קונסנזוס. ובכל זאת קיימות מעט מדי תוכניות לחינוך מוזיקלי בישראל. וכמו שקורה בתחומים רבים אחרים במדינתנו, גם במקרה של חינוך למוזיקה קלאסית, מתרחש המצב המוכר שבו על הפער שמותיר הממסד (במקרה הזה משרד החינוך ומשרד התרבות), מנסים לגשר המוסדות הפרטיים. כך קרה שבשנים האחרונות נוסדו על ידי גופים בלתי ממשלתיים, קטנים כגדולים, כמה תוכניות בלתי פורמליות המבקשות לחנך ילדים להאזין למוזיקה קלאסית.

ד"ר אורי סטריזובר, מנהל התוכנית קלאסילייק
ד"ר אורי סטריזובר, מנהל התוכנית קלאסילייקצילום: רמי שלוש

"אפלטון אמר שהמוזיקה היא תורה של חיים ותורה של אהבה, לכן כל כך חשוב לפתח באדם את היכולת ליהנות ממוזיקה. כולנו נולדים עם אהבה למוזיקה, ובמהלך השנים מאבדים או מצרים אותה. אבל כדברי אפלטון, אדם שאוהב מוזיקה מייצר תחושה של אהבה וערך עצמי", אומר ד"ר אורי סטריזובר, מנהל התוכנית קלאסילייק ביוזמת מפעל הפיס, פרויקט המבקש להעשיר את רפרטואר המוזיקה המקורית לילדים בישראל, כפי שהוא מסביר: "בעיני רבים, מוזיקה קלאסית פונה לקהל בוגר וממוקד, ופחות לדור הצעיר. אז במועצת הפיס לתרבות ולאמנות ביקשו לחשוף ולקרב את הדור הצעיר למוזיקה איכותית מצד אחד, ולעודד מלחינים צעירים לכתוב יצירות מוזיקליות מקוריות המיועדות לדור הצעיר מצד שני".

בפועל מדובר בתחרות בין מלחינים לכתיבה של מוזיקה חדשה לילדים. בעיקר מוזיקה קלאסית, אבל לא רק. במחזור הנוכחי, השני של התחרות, הוגשו 43 עבודות, מתוכן בחרה הוועדה המוזיקלית ארבע. לכל יצירה נבחרת הוצמד צוות של במאי או במאית, כוריאוגרף וכדומה, ובימים אלו הן עולות על במות ברחבי המדינה ואפשר לצפות בהן גם במסגרת פסטיבל ישראל.

"יש לקלאסילייק כמה מטרות", מסביר סטריזובר, "ראשית, חינוך מוזיקלי לילדים צעירים. שנית, העשרת עולם היצירות הקלאסיות לילדים, כי מלחינים לא כותבים לילדים בהתנדבות ולנו חשוב שיהיה אוצר גדול יותר. שלישית, לאפשר לתזמורות גדולות לנגן בפני ילדים ולבסוף להגיע לפריפריה ולחשוף כמה שיותר ילדים למוזיקה איכותית".

יוזמה נוספת, שמאגפת את החינוך המוזיקלי מנקודת מוצא אחרת – מתוך המסגרות החינוכיות הרשמיות – היא "תוכנית מפתח לחינוך מוזיקלי וקשר עם הקהילה" של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. במידה שקיימים מורים למוזיקה בגן או בבית הספר, הם עוברים הכשרה כיצד לחשוף את הילדים ליצירות מוזיקליות שונות בגן, בצהרון או בכיתה באמצעות מערכי שיעור חווייתיים. השיעורים מועברים לילדים על ידי המורה למוזיקה או הגננת, או על ידי מנחה מקצועי מטעם הפילהרמונית. במהלך שנת הלימודים, נגנים מהתזמורת גם מגיעים לבקר בגן, בצהרון או בבית הספר בו מתקיימת התוכנית ואחת לזמן מה מגיעים הילדים אל היכל התרבות בתל אביב כדי להאזין לקונצרט עליו למדו בכיתה.

אירית רוב, מנהלת "תוכנית מפתח"
אירית רוב, מנהלת "תוכנית מפתח"צילום: דניאל צ'צ'יק

אירית רוב, מנהלת "תוכנית מפתח", מציינת שכיום משתתפים בתוכנית כ-7,000 תלמידי בתי ספר יסודי, כ-4,000 תלמידי תיכון וכ-1,500 תלמידי מגמות מוזיקה מכל הארץ. התוכנית לא מקבלת תמיכה ממשרד החינוך, אלא ממומנת על ידי קרן התזמורת הפילהרמונית בישראל ובארצות הברית, התזמורת הפילהרמונית עצמה ותורמים פרטיים.

הפילהרמונית מריצה גם את סדרת "פילהרמונית לילדים", השונה מאוד באופייה. מדובר בסדרת קונצרטים המיועדת לילדים מגיל 6 ומעלה. שם ההתאמה לילדים נעשית באמצעות בחירת קטעים מוזיקליים קצרים, ליווי של מנחה כמו דביר בנדק או אלי גורנשטיין ושימוש בהקרנות שונות על גבי מסכים. "לפעמים הסולנים או המקהלה בקונצרטים הם ילדים, מתוך מחשבה שכשילדים רואים ילדים על הבמה הם יותר מתחברים, ולדעתנו זה גם עשוי לעודד אותם לרצות לנגן", מסבירה רוב.

קונצרט פילהרמונית לילדים
קונצרט פילהרמונית לילדיםצילום: ניר קידר

אבל אי אפשר לדבר על מוזיקה קלאסית לילדים מבלי להזכיר את המלכה־האם של הז'אנר, ניצה שאול, המגדירה עצמה שחקנית יוצרת, ויצרה עד היום כ-50 מופעים מוזיקליים, 11 ספרים לילדים שעוסקים במוזיקה ומספר דומה של קלטות מוזיקליות לילדים. התשוקה שלה לחשוף ילדים למוזיקה איכותית התחילה דווקא ממפח נפש: "מאז ומעולם אהבתי מוזיקה ורציתי להעשיר את עולמן של הבנות שלי, כשהן היו קטנות. כשראיתי מה מקיף אותי, לא האמנתי כמה זה דל. היו אז או הופעות מסוג ב' או לימוד דידקטי. אני מאמינה שאמנות צריך להעביר עם אמנות, לא בהרצאה פרונטלית. ואז הבחנתי שכשאני מספרת להן את סיפור חייהם של מוצרט ובטהובן, הן יושבות פעורות פה. חשבתי שאני חייבת להעביר את זה לעוד ילדים. התחלתי עם קלטות שעסקו במוזיקה, שהלכו מצוין, אבל פתאום הבנתי שאני מושיבה ילדים מול הטלוויזיה, במקום להוציא אותם לקונצרטים חיים, במקום שיישבו מול נגנים ולצד ילדים אחרים וייהנו מחוויה קולקטיבית. איך אפשר להשוות קלטת למפגש עם אדם שמנגן מולך כשהוא זורח, מזיע, קופץ ומתרגש?".

ניצה שאול, המלכה-האם של מופעי מוזיקה קלאסית לילדים
ניצה שאול, המלכה-האם של מופעי מוזיקה קלאסית לילדיםצילום: תומר אפלבאום

שאול החלה לתור אחר דרכים "להנגיש מוזיקה לילדים באופן שאינו כופה, ולא מטיף כאילו זה הדבר הכי טוב בעולם, אלא מציג משהו שיתכתב עם נפשם של ילדים". אחת השיטות השכיחות שלה לעשות זאת היא לספר את סיפור ילדותם של המלחינים הגדולים. "אני מתחקרת את הביוגרפיה שלהם לעומק ומציגה אותה על הבמה. את קוראת לזה המחזה, אני קוראת לזה דוקו־דרמה, כי בכל מופע שלי – כל מה שאני מספרת קרה באמת, אני לא ממציאה שום דבר ולא עוטפת פרטים קשים בעטיפת צלופן".

שאול דוגלת בשיטה הרב־תחומית. היא משלבת במופעים מוזיקה, סיפור וליווי חזותי דומיננטי בדמותן של תלבושות ותפאורה מושקעות ולעתים גם מסכים עליהם מוקרנת ויזואליה מתחלפת. "אני מבקשת לעבוד בכמה מישורים, אבל תמיד משלבת בין המופשט לריאליסטי, כי לדעתי שניהם עוזרים להפנים את המוזיקה". באחת הפעמים ששוחחנו היתה בדיוק לפני הופעה ובפעם נוספת שבה מהופעה. ההתלהבות שהפגינה כשנשאלה על ההופעה, לפני ואחרי, היתה בלתי ניתנת לעצירה.

שאול מתנסה בכל סוגי הז'אנרים המוזיקליים. המופעים שלה עסקו עד היום במוזיקה יוונית, ים תיכונית, קובנית, טנגו ועוד. ובכל זאת היא אומרת שבכל פעם מחדש היא נדהמת לגלות שילדים הכי אוהבים מוזיקה קלאסית מתקופת הבארוק. "אני שמה לב שהקונצרטים שלנו על ויוואלדי, באך או הנדל שובים את ליבם יותר מאחרים. יש משהו במוזיקה הזו שמדבר אל נפשם הקטנה".

כאמור, המופעים של שאול מכילים כמעט את כל האמנויות, ממש כמו אופרה. לכן החיבור שלה עם האופרה הישראלית, שם היא יוצרת את סדרת "צלילי קסם", הוא אך טבעי. אבל האופרה לא מסתפקת רק בסדרה הזו לילדים, אלא מציעה גם את סדרת "שעת אופרה לילדים", במסגרתה מתקיימים מופעי אופרה קלילים לכל המשפחה בעברית (שפה פחות שכיחה לאופרות) ועם הנחיה. האופרה הישראלית מפעילה גם את "פרויקט אופרה בקהילה", שבמהלכו יוצאים מדי יום זמרים, נגנים, מנחים או מנצחים, יחד עם צוותי חינוך, לבתי ספר ברחבי הארץ ללמד על אופרה. בהמשך מגיעים גם התלמידים למשכן לאמנויות הבמה בתל אביב כדי לצפות באופרה (מדי ערב צופים בין 50–200 תלמידי בתי ספר במופעי האופרה הישראלית).

"סינדרלה" מאת רוסיני, במסגרת "שעת אופרה לילדים"
"סינדרלה" מאת רוסיני, במסגרת "שעת אופרה לילדים"צילום: יוסי צבקר

כשמדברים על ילדים, קשה שלא לחשוב על העתיד. הם מגלמים הבטחה להמשך קיומה של תרבות מגוונת ואיכותית – מילה שהפכה בשנים האחרונות לכינוי גנאי בישראל, בניצוחה של שרת התרבות הנוכחית, מה שעדיין לא מפחית מערכה. "אם משהו שייך לתרבות מערבית והוא טוב, זה לא הופך אותו לאליטיסטי", אומרת על כך שירית לי־וייס, מתאמת הפעילות האמנותית ובמאית באופרה הישראלית, "מוזיקה קלאסית לא באה על חשבון מוזיקה אחרת, אלא כתוספת מדהימה לכל גיל ולכל סוג חינוך".

שאול מוסיפה כי ילדים הם קהל העתיד, "ולכן חשוב שיתרגלו לאיכות גבוהה. אני מבקשת לכבד את מי שמגיע למופעים שלי, מקטן עד גדול, ולא מוכנה להתפשר על פחות ממצוינות. אני מאמינה שמצוינות מדברת לכל אחד, במיוחד לילדים". שאול מספרת ש"טובי הנגנים בישראל נלחמים כדי להיכנס לסדרת המופעים שלי, מתוך הבנה שזה חשוב להכשיר את דור המאזינים הבא. במהלך הקונצרטים הם משתאים מהילדים. לפעמים אני רואה גם דמעה בקצה העין שלהם מרוב התרגשות, כי הילדים מגיבים בהתרגשות מידבקת. כשילד מאזין לנגן וירטואוז, זה שווה ערך לצפייה בספורטאי מדהים. זה מפיח בו חלומות ותקוות, וזו חוויה שתישאר אצל הילד ואצל הנגן לכל החיים".

גם הד"ר למוזיקולוגיה ולפדגוגיה מוזיקלית דוצ'י ליכטנשטיין, המנהלת הפדגוגית של "תוכנית מפתח", משווה את אהדת הילדים לנגנים לזו שהם רוחשים לספורטאים. "לפעמים אחרי שהנגנים מהפילהרמונית מנגנים בגן, בצהרון או בבית הספר, הילדים כל כך מתפעלים שהם מבקשים חתימות או תמונת סלפי משותפת, מה שמזכיר אהדה לשחקני ספורט. האהדה הזאת כל כך חשובה להטמעת האהבה וההערכה למוזיקה".

כששאלתי את אחד העוסקים במלאכה אם קהל של ילדים לא מפריע לריכוז הנגנים, הוא ענה: "מה פתאום? מי שמפריע אלו המבוגרים, אף פעם לא הילדים. הילדים נסחפים, מתמסרים, משתתפים. אין דבר יותר מהנה מזה".

"לילה בלי ירח", במסגרת קלאסילייק
"לילה בלי ירח", במסגרת קלאסילייקצילום: רמי שלוש

המבוגרים משמשים כאמצעי וכמתווכים לבזיקת אהבה מוזיקלית בילדים, אבל הם גם קהל בפני עצמו בתוך חוויה מוזיקלית שנועדה לילדים. על כך אומרת שאול כי היא לעולם לא שוכחת ש-50% מהקהל במופעים שלה הם מבוגרים – הורים, סבים וסבתות, או מורים. "זה קדוש בעיני שגם המבוגרים ירגישו שהמופע מדבר אליהם ומספק להם נושא לשוחח עליו עם הילדים. חשוב לי שתהיה להם חוויה משותפת, שדיברה אל הילדים ברמה אחת ואל המבוגרים ברמה אחרת. אם כי, אין מה לומר, ילדים סופגים מוזיקה ברמה הרבה יותר גבוהה ממבוגרים".

גם ב"תוכנית מפתח" הבינו שהמפתח אל ליבם של הילדים עובר דרך המבוגרים. במקרה שלהם אלו הגננות או המורים. "אם המורים לא התנסו בעצמם בהאזנה מוקדמת לקראת הקונצרט, לא נוכל לקיים את התפישה הפדגוגית שלנו", קובעת ליכטנשטיין, "הסצינה הלימודית חייבת להיות באחריות כל המשתתפים, לכן אנחנו מקיימים גם טרום־קונצרט בחדר המורים של בית הספר בו אנחנו מפעילים את התוכנית".

כשדניאלה מיכאלי, הבמאית של "פעמוני הלב", אחד המופעים בסדרת קלאסילייק הנוכחית, מתבקשת להשיא עצה להורים המעוניינים לעזור לילדיהם להאזין למוזיקה קלאסית, היא אומרת שמוזיקה פשוט צריכה להתנגן בבית באופן טבעי. "לא צריך להסביר שום דבר, אולי רק להפנות את תשומת הלב מדי פעם לחליל, לתופף בקצב התופים, או לעשות תנועות של נגינת כינור למשל. חשוב שזה ייעשה בצורה משחקית, ללא הסברים מיותרים. לא צריך לתת לזה משקל בתור משהו חשוב, אלא בתור משהו מהנה, והעיקר שלא יהיה מלאכותי".

אחד החששות העולים בהקשר של העשרה מוזיקלית לילדים הוא האפשרות להעניק אותה רק לילדים המתגוררים במרכז, קרוב למוסדות התרבות הגדולים, או רק לילדים ממשפחות בעלות אמצעים. לכן משמח לגלות שזרועות התוכניות הללו ארוכות ומכוונות מלכתחילה לפריפריה, וגם שהמחיר של חלק ניכר מהסדרות לילדים נמוך יחסית. כרטיס למופעי קלאסילייק עולה בין 10-15 שקלים ולשעת האופרה לילדים בין 30-35 שקלים, ו"תוכנית מפתח" ניתנת כמובן בחינם במסגרת הגן, הצהרון או בית הספר.

ובכל זאת, מתבקש שהחינוך המוזיקלי יהיה גורף לכל ילדי ישראל. זה היה יכול לקרות לו משרד החינוך היה מבכר שיעורי מוזיקה על פני לימודי מורשת, למשל. "המדינה צריכה לקחת אחריות על החינוך המוזיקלי, כדי לגדל את הדור הבא של אנשים חיים ואוהבים, כמאמר אפלטון", אומר סטריזובר. רוב מוסיפה שחינוך למוזיקה מכיל שלל יתרונות, הרבה מעבר למוזיקה עצמה. "מי שיודע להקשיב למוזיקה, הוא בעל סבלנות עמוקה יותר ויכולת ריכוז. וקיימים עשרות מחקרים שמוכיחים את הקשר בין יכולת ריכוז לבין פיתוח המוח. חינוך מוזיקלי היה משפר את איכות החיים של כולנו, ולכן אסור שהוא יהיה חלקם של מעטים".

ליכטנשטיין קובעת שחינוך מוזיקלי הוא בבחינת צו קטגורי. הנה ההסבר: "החובה שלנו היא לזמן לילדים את מה שלא מזדמן להם. כשאנחנו פוגשים מורים, שאינם מורים למוזיקה, בעיקר בתיכונים – אנחנו כבר מחכות שתגיע השאלה הפרובוקטיבית הקבועה 'אבל למה דווקא מוזיקה קלאסית?'. התשובה שלנו היא שכל השאר כבר זמין לצעירים, וכדי לקבל אותם הם לא צריכים את התיווך שלנו. לצערנו, מוזיקה קלאסית לא זמינה להם היום, ולכן זו חובתנו המוסרית להציע להם אותה".

"לילה בלי ירח" במסגרת קלאסילייק
"לילה בלי ירח" במסגרת קלאסילייקצילום: רמי שלוש
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ