שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דן מירון
דן מירון

> פרק ראשון: שלום עליכם והזעזועים ההיסטוריים של זמנו

יש לקבוע כלל, שחקר יצירת שלום עליכם, מעונף ככל שהוא ובחלקים מסוימים שלו מעמיק ויסודי, עדיין לא עמד עליו או לא עיכל אותו כל צורכו. הרגישות המודרנית העילאית של שלום עליכם התבטאה בעיקר לא בתימטיקה אלא בטונליות, לא בתיאור אלא במבע, לא באובייקט הפיסי, החברתי וההיסטורי המסומן בטקסט אלא בסובייקט המדבר בו ובשיח שהוא מפתח תוך כדי דיבור ותיאור. הסופר ניגש אל ביטוי המציאות החדשה לא כאפיקן, כפי שהיה מי שנחשב למורו, ה"סבא" מנדלה מוכר ספרים, אלא כמשורר דרמטי, ולעתים קרובות גם לירי, שבכתיבתו התבטל המרחק בין העין הצופה לאובייקט הנצפה והאובייקט קרס אל תוך הסובייקט.

הזיקה העקרונית של שלום עליכם למציאות היתה לא מימטית אלא קונצפטואלית ולשונית, ובכך היתה קשורה קשר בל יינתק גם באחיזתו הכמעט בלעדית ביידיש. לשווא ניסה ללכת בעקבותיו של אברמוביץ־מנדלי ולכתוב כמה מסיפוריו גם בעברית. מה שניתן לאפיקן, שמעצם טיבו של הז'אנר שלו העלה חיץ בין הסובייקט המספר להוויה המסופרת ולכן יכול להמיר את שפת הסיפור תוך עיצוב מחדש של דמות המספר, לא ניתן בשום אופן למשורר הדרמטי והלירי, אשר בהתחלף לשון הדיבור של מספריו וגיבוריו נמצאו הן המספרים הן הגיבורים בסכנת מוות ספרותי־אמנותי מיידי.

אם יש מקום להשוואה פורייה של שלום עליכם לאחד מן הסופרים העיקריים של התקופה, הרי סופר זה יהיה לא מנדלה מוכר ספרים או י"י לינצקי, כמקובל על רוב חוקרי ספרות יידיש, אלא המשורר העברי ביאליק, שעיקר הישגו ההיסטורי היה לא בחידושים התימטיים של שירתו אלא בטונליות של הקול המדבר בה, טונליות חדשה לחלוטין של סובייקט יהודי מוחשי וחיוני לאין ערוך, יותר מכל האובייקטים הפיסיים, החברתיים והאידיאולוגיים שבהם עסקה שירת ביאליק: הטבע, העם, הילדות, האהבה, הציונות, החורבן, התקומה. כשהטונליות של הדובר חדרה לדיון בכל התימות הללו הופחו בהן החיים החד־פעמיים של הפיוט הביאליקאי. כשהיא היטשטשה — איבד השיר את העניין שהיה בו.

שלום עליכם
שלום עליכם

חשוב להתעכב ולדייק בתיאור ההבדלים המכריעים בין הפרוזה של שלום עליכם לזו של אברמוביץ. העיקריים שבאלה אינם נובעים, כפי שאמרו, מן ההבדלים בין סטירה להומור ובין משכיליות ללאומיות (משום שאצל שלום עליכם נמצא הרבה סטירה המבוססת על רעיונות ההשכלה, כשם שאצל אברמוביץ נמצא הרבה הומור וכן מחשבה מעמיקה על הלאומיות היהודית, כגון באלגוריה "סוסתי"), אלא מקורם הוא קונצפטואלי, היינו הוא כרוך בהבדל שבתפישת המציאות עצמה, ועוד יותר מכך בהבנת מהותו של המבע המילולי האמור לייצג מציאות זו.

ההבדל החד מתגלה בצורתו הממוקדת ביותר בפער בין הפרסונות "מנדלה מוכר ספרים" מזה ו"שלום עליכם" מזה. מנדלה מוכר ספרים הוא שם סולידי, בדיוני אך ריאלי, שאין בו כדי להתמיה כלל. מקצוע מוכר הספרים היהודי הנודד היה קיים בחברה היהודית המסורתית, ומוכר ספרים כזה יכול היה להיקרא מנדלה כשם שהיה יכול להיקרא בכל שם יהודי מסורתי רווח אחר.

אמנם מנדלה, כידוע, נועד מראש להיות סנדרל מוכר ספרים ושמו שונה רק מחמת התנגדותו התקיפה של אלכסנדר צדרבוים, עורך "קול מבשר" שבו נדפס בהמשכים הסיפור "דאָס קליינע מענטשעלע" (האישון), סיפורו היידי הראשון של המחבר, שבו גם שימש מנדלה מוכר ספרים לראשונה בתפקידו כמין Conferancier של המופע הסיפורי. צדרבוים חשד שהכוונה בשם סנדר היא אליו ואל מקצועו כמו"ל ועורך עיתונים בישראל, ואברמוביץ נאלץ להפיג את חשדו זה (המוצדק כנראה) באמצעות חילוף שם הגיבור; אך תמורה זו, שנטלה מן השם את עוקצו האישי הנסתר, לא שינתה את מהותו של נושא השם: דמות בדיונית מלאה, אדם בעל מקצוע מסוים, מעמד מוגדר בחברתו, אורח חיים קבוע, ובעיקר נוסח דיבור שאין לטעות בו: אדם בדיוני ממומש לא פחות מפישקה החיגר, מאלתר יקנה"ז ומהרשלה גיבור "בעמק הבכא", ואולי אף ריאלי וסולידי יותר מהם בהיותו מורכב, נתון למצבי רוח משתנים, ולעתים אף מתפצל כביכול ל"שני מנדלים".

"שלום עליכם", לעומת מנדלה, אינו שם אלא הוא בדיחה, הפותחת במה שנראה כשם אמיתי (ואכן זהו שמו הפרטי של המחבר: שלום), אבל הופכת את השם מניה לביה לחלק מניב, מנוסח ברכה, מאזכור טקסטואלי ("שלום עליכם מלאכי השלום"). המחבר השתמש תכופות בתעלול ההכשלה המגולם בכינוי הזה בקטעים שבהם שואלים את "שלום עליכם" לשמו והוא משיב ומפיק מן השומעים את התגובה האוטומטית, השלמת ברכתו ב"עליכם שלום", המלווה בתרעומת: הלמאי המברך מסתיר את שמו האמתי. הרי "שלום עליכם" אינו יכול להיות שם.

בהתאם, שלום עליכם, כל כמה שהוא נוכח בכתבי המחבר ומשמיע בהם את קולו, אינו דמות לא אוטוביוגרפית ולא בדיונית. לא ברור מי הוא, מנין הוא בא, היכן הוא מתגורר, לאן פניו מועדות. הוא אמנם מקושר בענייני כתיבה, פרסום בעתונים, סיפורים הומוריסטיים וסטיריים (בכך הוא מזכיר במידת מה את מנדלה, שגם הוא מקושר בעניינים של דפוס וכתיבה), אבל כל זה אינו מקנה לו סולידיות אנושית ואינו הופך אותו לחלק מן המציאות המוכרת. בעיני רבים מן הגיבורים העממיים, בייחוד ביצירותיו המוקדמות של המחבר, הוא מין רוח, מזיק, או שד קטן, לץ, "עפעס אַ שלאַק" (פורענות), "אַ משולחת" (צרה צרורה; על פי "משלחת מלאכי רעים" מההגדה של פסח), "אַ פאַרשלעפטע קרענק" (מחלה מתמשכת; משהו שנטפל ואינו מרפה). לא ברור כיצד הוא מצליח לגנוב מבית הדואר את מכתביהם של המתכתבים בין שני העולמות, החי המשוגע והמת התועה בעולם התוהו. לא ברור גם כיצד מגיעים לידיו מכתביהם של מנחם מנדל ושיינה שיינדל — לכאורה מכתבים אישיים לחלוטין, עניינים שבין בעל לאשתו, ובאמת עניינים הנפרשים לעין הציבור להפתעתם של שני הגיבורים הנחשפים בצורה זו במשחק הרדיפה הקומי־טראגי שלהם — היא רוצה להחזירו לביתה ולמיטתה ואילו הוא נוקט, כאילו מבלי דעת, את כל האמצעים הדרושים לשם שמירת המרחק הגדל והולך בינו לבין זוגתו, משפחתה וכלל העולם הביתי־העיירתי שבו הן שרויות.

הכינוי "שלום עליכם" מלמד לא על יישות אנושית ברורה, אלא על מצב, על מחווה, על אופציה תקשורתית ועל ליצנות שיש בה גם זדון קל. בראש וראשונה אומר הכינוי: לא מכאן, זר, אורח נטה ללון שאפילו הוא חביב ורצוי, מכיוון שהוא מביא אתו שחוק ורוח טובה, הוא בשום ואופן אינו "משלנו". שכן ברכת שלום עליכם מגיעה (זה הביטוי המדויק. היא ניתנת כשהיא "מגיעה" למישהו) אך ורק למי שבא ממרחק, מחוץ לעיר. לאדם שפגשתו אך אתמול ברחוב סמוך לעולם לא "תיתן" ברכת שלום עליכם. המבורך, בין שהוא אדם מוכר ובין שהוא זר גמור שיש לשאול אותו (בלשון רבים של כבוד, בדומה לברכה עצמה) לשמו, למקום מוצאו ולעיסוק שממנו הוא מתפרנס, הוא על פי ההגדרה מחוץ למסגרת הקהילתית־העדתית.

לעומת מנדלה מוכר ספרים, אשר אמנם גם הוא בא במובן מסוים מן החוץ, שהרי ברוב הזמן הוא משתרך בעגלתו החורקת בין העיירות והערים שבהן הוא מוכר את סחורתו, שלום עליכם אינו בא משום מקום ברור. לגבי מנדלה, החוץ הוא ה"טבע" האוקראיני, הוא האיכרים המסייעים לו ולאלתר יקנה"ז לחלץ את עגלתם ששקעה בבוץ, הוא הז'נדרם שקיצץ את פיאתו, הוא האכסניה על אם הדרך שבה כמעט כפו עליו שידוך בין בנו לנערה מפגרת, הוא היער המטיל מורא, הוא המוז'יקים העירומים, זכרים ונקבות, שנתכנסו יחדיו באיזה בית מרחץ מהביל שלתוכו נקלע במקרה. לגבי שלום עליכם, החוץ הוא חלל מטאפיסי.

ברבים מן הפלייטונים המוקדמים שלו הוא מודיע בראשית הדברים, כמו דרשן או מחבר של "מעשה ביכל", הפותח בציטוט מן המקורות ואחר כך מתרגמו ומפרשו, שהנה אך זה הגיע "משוט בארץ ומהתהלך בה" — כך במקור העברי מספר איוב ולאחר מכן בתרגומים ליידיש: "פון שוועבנדיק איבער דער וועלט און פון גייענדיק אין איר", או בשינוי קל תוך התאמת יתר התרגום לטייטש התרגומי היידי הוותיק: "פון שוועבענדיק אויף דער וועלט און פון טאָן גייען אויף איר". זוהי כידוע תשובתו של השטן בספר איוב לאלוהים השואלו: "מאין תבוא?" (איוב א' ז'). תשובה מיתממת הטומנת בתוכה כוונה זדונית באשר סיבת התנועה החופשית של השטן בעולם, שהיא, כמסופר בהמשך סיפורו של איוב, חיפוש אדם או עניין שבהם יוכל להיאחז על מנת להפר את השלווה ולהביא נזק או אפילו אסון ולהוכיח לאלוהים אל מול פניו את חוסר השלמות של בריאתו.

שלום עליכם היה מודע היטב למשמעות ה"שטנית" של התשובה וזו שימשה אותו במובנה ההומוריסטי והסאטירי; היינו, שיטוטיו שלו בכל מלוא הארץ נועדו לגלות קורבנות קומיים ראויים להוקעה ולהלעגה. הרי כאמור, אותו "שלום עליכם" הוגדר על ידי עצמו כמו גם על ידי קורבנותיו כ"לץ" (כלומר כשד מקבוצת השדים הזוטרים והפחות מזיקים), וככזה, גם למישהו משולי פמלייתו של השטן.

חשובה עוד יותר מן הנצנוץ ה"שטני" שבזהותו של ה"שלום עליכם" היא המשמעות המרחבית המיוחסת לה. לפיה, שלום עליכם הוא יישות שאין לה מקום קבוע והיא אף אינה מכירה כלל במגבלותיו של מקום. הפרסונה "שלום עליכם" לא רק הולכת בארץ לאורכה ולרוחבה, אלא גם מרחפת מעליה, כיאה לרוח שלעתים היא דומה לאריאל מנעים הזמירות מ"הסופה" של שייקספיר ולעתים לפאק מעולל התעלולים מ"חלום ליל קיץ". בכל מקרה, בין שהיא באה עם הרוח, או בכדור פורח, או ברכבת ובין שהיא נוחתת לפתע ברחוב הברדיצ'בי, בתחנת הרכבת של מאזפעווקא, או בשדרות הטיולים וליד בארות המים הרפואיים של מריינבאד, היא תמיד באה בסופה ובסערה.

פרק שלישי — בשבוע הבא

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ