שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ומה אם ליהדות לא היתה השפעה גדולה על המין האנושי?

אחד הערכים החשובים ביותר ביהדות הוא הצניעות. כדאי לאמץ אותו ביתר שאת כאשר דנים בהשפעתה של היהדות על תולדות האנושות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"יום הכיפורים", איזידור קאופמן (לפני 1907)
"יום הכיפורים", איזידור קאופמן (לפני 1907)
יובל נח הררי

השאלה הנפוצה ביותר שנשאלתי על הספר "קיצור תולדות האנושות", היא מדוע הספר מתעלם מתפקידה של היהדות בהיסטוריה העולמית. מדוע עמודים כה רבים מוקדשים לנצרות, לאיסלאם ולבודהיזם, ורק מילים בודדות ליהדות? האם מדובר בהתעלמות מכוונת, או שמא העניין נובע ממניעים פוליטיים?

התשובה פשוטה בהרבה. האמת היא שתפקידה של היהדות בהיסטוריה של העולם היה שולי למדי, ולכן בספר העוסק בתולדות האנושות אין סיבה להקדיש לה תשומת לב מיוחדת. היהדות היתה ועודנה דת שבטית ומכונסת בעצמה, שאכפת לה מאוד מגורלו של עם קטן אחד ומקורותיה של ארץ זערורית, אך אין לה עניין עמוק במרבית תושבי כדור הארץ, ולכן אין פלא שחשיבותה ההיסטורית מצומצמת.

אמנם היהדות הולידה את הנצרות ונתנה השראה לאיסלאם — שתיים מהדתות החשובות ביותר בהיסטוריה. אולם הקרדיט על הישגיהן של הנצרות והאיסלאם, כמו גם האשם בפשעיהן, מגיע לנוצרים ולמוסלמים, ולא ליהודים. כפי שאין להאשים את היהדות על ההרג ההמוני במסעות הצלב (המגיע במלואו לנצרות), כך אין מה לתת קרדיט ליהדות על הרעיון הנוצרי החשוב שכל בני האדם שווים בפני האל (רעיון העומד בסתירה לאורתודוקסיה היהודית).

תפקידה של היהדות בהיסטוריה של העולם דומה במקצת לתפקידה של אמא של אייזק ניוטון בהיסטוריה של המדע. אמנם ללא אמא של ניוטון לא היה ניוטון, אבל ברור מדוע אין צורך להרחיב את הדיבור עליה כדי להבין את ההיסטוריה של המדע. באותו אופן, אין צורך להקדיש תשומת לב רבה ליהדות כדי להבין את תולדות האנושות.

הרעיון הזה עשוי להישמע משונה ואף מקומם לישראלים רבים, אשר חונכו מגיל אפס שהיהדות היא הגיבורה הגדולה של ההיסטוריה האנושית. תלמידי בית ספר טיפוסי בישראל — אפילו הוא חילוני למהדרין — מסיימים על פי רוב 12 שנות לימוד בלי לקבל תמונה ברורה של מהלך ההיסטוריה העולמית. אמנם מזדמן לתלמידים ללמוד על האימפריה הרומית, המהפכה הצרפתית ומלחמת העולם השנייה, אך פיסות הפאזל הללו אינן מתלכדות לכלל סיפור רציף. במקום זה, הסיפור ההיסטורי הרציף היחיד שמציעה מערכת החינוך הישראלית לתלמידיה מתחיל עם התנ"ך, ממשיך לימי בית שני, מדלג לקורות היהודים בגולה ומגיע לציונות, לשואה ולמדינת ישראל. לא מעט תלמידים סבורים שזהו הציר המרכזי של תולדות המין האנושי כולו, שכן אפילו כאשר לומדים על האימפריה הרומית או על המהפכה הצרפתית, חלק ניכר מתשומת הלב מוקדש לשאלה כיצד התייחסו הרומאים הקדמונים ליהודים, או מה היה מצבם המשפטי של היהודים ברפובליקה הצרפתית. למי שניזון מדיאטה היסטורית שכזו קשה מאוד לעכל את הרעיון שליהדות ולעם היהודי אין חשיבות היסטורית גדולה.

אין כל ספק שהעם היהודי הוא עם מיוחד עם היסטוריה מרתקת (אם כי צריך להודות שהקביעה הזאת נכונה למרבית העמים); אין כל ספק שהמסורת היהודית מלאה ברעיונות עמוקים וערכים נעלים (אם כי גם בלא מעט רעיונות מפוקפקים ותפיסות גזעניות); אין גם כל ספק שביחס לגודלו, לעם היהודי אכן היתה חשיבות יוצאת דופן בהיסטוריה של 2,000 השנים האחרונות. אבל כשמסתכלים על ההיסטוריה של האנושות כולה מאז שהתפתח הומו סאפיינס במזרח אפריקה, מוכרחים להודות שהשפעתה של היהדות היא קטנה. בני אדם התפשטו ברחבי העולם, אימצו את החקלאות, בנו את הערים הראשונות והמציאו את הכתב ואת הכסף אלפי שנים לפני שחי היהודי הראשון.

אפילו ב–2,000 השנים האחרונות, אם מתבוננים בהיסטוריה מנקודת מבטם של תושבי סין, הודו או אגן האמזונס, קשה לראות מה תרמו היהודים להיסטוריה שלא דרך תיווכן של הנצרות והאיסלאם. לראיה, התנ"ך אומץ בחום על ידי הנצרות, ולכן הפך לנכס צאן ברזל של המין האנושי כולו. לעומת זאת התלמוד, שחשיבותו לתרבות היהודית עולה על זו של התנ"ך, נדחה על ידי הנצרות, ולכן נותר ספר אזוטרי שאף סיני, הודי או אינדיאני לא מכיר, ושהשפעתו על מהלך ההיסטוריה שולית.

קהילות יהודיות שהעמיקו בחקר התלמוד אמנם נפוצו בחלקים גדולים של העולם, אבל הן לא מילאו תפקיד מרכזי בבניית האימפריה הסינית, במסעות הגילוי הגיאוגרפיים של ראשית העת החדשה, בכינון השיטה הדמוקרטית או במהפכה התעשייתית. המטבע, האוניברסיטה, הפרלמנט, הבנק, המצפן, אבק השריפה, מכונת הדפוס ומנוע הקיטור הומצאו כולם בידי גויים.

המוסר שלפני היהדות

ישראלים רבים נוהגים להשתמש בביטוי "שלוש הדתות הגדולות", מתוך מחשבה ששלוש הדתות האלה הן הנצרות (שני מיליארד מאמינים), האיסלאם (מיליארד וחצי) והיהדות (15 מיליון). ההינדואיזם (כמיליארד מאמינים) והבודהיזם (למעלה מחצי מיליארד), שלא לדבר על דת השינטו (כ–50 מיליון) או הדת הסיקית (25 מיליון), לא נספרות. מה שמובלע במושג "שלוש הדתות הגדולות" הוא ההשקפה שלפיה כל המסורות הדתיות החשובות של העולם נולדו מתוך היהדות, שהיתה הראשונה להטיף לעקרונות מוסריים אוניברסליים. כאילו לפני ימי אברהם ומשה בני אדם חיו ללא שום מחויבויות מוסריות, וכל מערכות המוסר של האנושות בימינו אינן אלא גלגולים וחיקויים של עשרת הדיברות ושל ערכי התנ"ך. זוהי טענה חסרת יסוד.

אבוריג'ינים באוסטרליה
אבוריג'ינים באוסטרליהצילום: אי־פי

לשבטי הלקטים־ציידים בתקופת האבן היו כללי מוסר עשרות־אלפי שנים לפני ימי אברהם, יצחק ויעקב. כאשר הגיעו המתיישבים האירופים לאוסטרליה בשלהי המאה ה–18 ונתקלו שם בשבטים האבוריג'יניים, הם גילו שיש להם מערכת מוסרית מפותחת להפליא, אף על פי שהם מעולם לא קראו את התנ"ך ולא שמעו על משה, ישו או מוחמד. אדרבה, כיום אנו יודעים שכללי מוסר אינם ייחודיים להומו סאפיינס והם קיימים גם בקרב בעלי חיים חברתיים אחרים, כמו זאבים, דולפינים וקופים. גורי זאבים, למשל, שומרים על כללים של "משחק הוגן" כשהם מתקוטטים זה עם זה. אם גור זאבים נושך חזק מדי את חברו למשחק, או ממשיך לנשוך יריב שנשכב על גבו ונכנע, הגורים האחרים יחרימו אותו ויפסיקו לשחק איתו.

בניסוי מדעי מרתק שיכן החוקר פראנס דה ואל שני קופי קפוצ'ין בשני תאים סמוכים, כך שכל אחד מהם היה יכול לראות כל דבר שעושה חברו. דה ואל ועוזריו הניחו בכל תא כמה אבנים קטנות, ואימנו את הקופים לתת להם את האבנים. קוף שנתן למדען אבן, קיבל בתמורה פיסת מזון. בתחילה היה הפרס מלפפון. על כל אבן שהקוף נתן, הוא קיבל חתיכת מלפפון. הקופים היו מאוד מרוצים מהעסקה, ואכלו את המלפפונים שלהם בהנאה. אבל לאחר כמה סיבובים עם המלפפון עשה דה ואל תרגיל. הפעם, כשהקוף הראשון נתן אבן, הוא קיבל בתמורה ענב. ענבים טעימים הרבה יותר ממלפפונים, כפי שיודעים לא רק בני אדם, אלא גם קופי קפוצ'ין. אבל כשהקוף השני נתן אבן, הוא שוב קיבל רק חתיכת מלפפון. הקוף, שבפעמים הקודמות שמח מאוד על המלפפון שלו, הגיב בהתפרצות זעם. הוא לקח את חתיכת המלפפון, הביט בה לרגע כלא מאמין, ואז זרק אותה בכעס על המדענים והתחיל לקפוץ ולצרוח. הוא לא פראייר. שוויון חברתי וצדק חלוקתי היו ערכים חשובים בחברת קופי הקפוצ'ין מאות־אלפי שנים בטרם התלונן הנביא עמוס על האליטות של ממלכת ישראל "העושקות דלים הרוצצות אביונים", ובטרם הטיף הנביא ירמיהו "גר יתום ואלמנה לא תעשקו".

גם בקרב הסאפיינסים שגרו במזרח התיכון הקדום לא היו נביאי ישראל דמויות חסרות תקדים. איסורי "לא תרצח" ו"לא תגנוב" היו מוכרים היטב במערכות החוקים של ערי המדינה השומריות, מצרים הפרעונית והאימפריה הבבלית. אלף שנים לפני עמוס וירמיהו כבר טען המלך חמורבי שהאלים הגדולים הורו לו להשכין צדק בארץ בבל, "כדי שהתקיף לא יעשוק את החלש, כדי לתת צדק לאלמנה וליתום" (מתוך "קובצי הדינים ואוספים משפטיים אחרים מן המזרח הקדום" מאת מאיר מלול, 2010).

באותם ימים בארץ מצרים — מאות שנים לפני התאריך המיוחס למשה רבנו — הועלה על הכתב "סיפורו של האיכר חד הלשון". איכר שרכושו נשדד על ידי בעל אדמות חמדן בא להתלונן בפני פקידיו המושחתים של פרעה, ושטח בפניהם שורה של סיבות לכך שעליהם להבטיח משפט צדק בארץ, ולהגן על העניים מפני חמסנותם של העשירים. אל להם לפקידים לעשוק את העניים מרכושם הדל, כי זוהי נשמת אפם של העניים, "וכשאתם עושקים אותם, זה כאילו שאתם סותמים את נחירי אפם... מוניתם כדי לשמוע עתירות, לשפוט בין נִצים ולעצור את השודדים, אבל במקום זה אתם מסייעים לגנבים!" (William Kelly Simpson, "The Literature of Ancient Egypt", 1972).

רבים מחוקי התנ"ך אינם אלא העתק של חוקים שהיו מקובלים במסופוטמיה, במצרים ובכנען מאות ואלפי שנים לפני כינון ממלכות ישראל ויהודה. אם היהדות התנכית נתנה פרשנות ייחודית לחוקים אלו, הרי שייחודה הוא בהפיכתם מחוקי מוסר כלליים לחוקים שבטיים המיועדים לבני העם היהודי לבדו. המוסר היהודי התעצב בראשית ימיו כמוסר שבטי צר אופקים, ונותר כזה במידה לא מבוטלת עד ימינו. רבים מחכמי היהדות לאורך הדורות קבעו שלחיי יהודי יש ערך רב יותר מלחיי גוי. כך, לדוגמה, מותר לחלל שבת כדי להציל יהודי ממוות, אך אסור לחלל שבת רק כדי להציל גוי (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ד/ב'). היו פרשנים שטענו שאפילו "ואהבת לרעך כמוך" מתייחס ליהודים בלבד, ואין שום מצווה לאהוב גויים (הפסוק המקורי מספר ויקרא אכן אומר: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך", מה שמעלה את החשד שהכוונה ב"רעך" היא אך ורק ל"בני עמך").

הנוצרים היו אלה שבררו כמה נתחים מתוך המוסר היהודי, הפכו אותם לאוניברסליים והפיצו אותם ברחבי העולם. בעוד שעד ימינו אלו יהודים רבים מאמינים שהם ניחנו בנשמה יתרה ושליהודים טבע שונה מלגויים, הרי מייסדה של הנצרות, פאולוס הקדוש, קבע לפני 2,000 שנה באיגרתו אל הגלטיים ש"אין יהודי אף לא גוי, אין עבד אף לא בן חורין, לא זכר אף לא נקבה, כי כולכם אחד במשיח ישוע" (האיגרת אל הגלטיים, ג', כ"ח).

פסל טיבטי מוזהב של בודהא
פסל בודהא טיבטיצילום: אי־פי

ויש לשוב ולהדגיש שלמרות השפעתה הרבה של הנצרות, זו בשום פנים ואופן לא היתה הפעם הראשונה שבני אדם אימצו את הרעיון של מוסר אוניברסלי, וזו טעות גסה לחשוב שכל מערכות המוסר של ימינו נולדו מתוך המוסר הנוצרי. לדוגמה, קונפוציוס, לאו־צה, בודהא ומהאווירה יצרו מערכות מוסר אוניברסליות זמן רב לפני פאולוס וישו, ובלי לדעת דבר וחצי דבר על ארץ כנען ונביאי ישראל. קונפוציוס לימד שעל האדם לאהוב אחרים כמות שהוא אוהב את עצמו כ–500 שנה לפני הלל הזקן ורבי עקיבא. בודהא ומהאווירה הנחו את חסידיהם להימנע מפגיעה לא רק בכל אדם, אלא בכל יצור חי, כולל חרקים, בעידן שבו היהדות עדיין דבקה בהקרבת קורבנות והצדיקה השמדה שיטתית של אוכלוסיות אנושיות שלמות (העמלקים והכנענים).

פיזיקה יהודית וביולוגיה נוצרית

רק ב–200 שנה האחרונות ניכרת תרומה ייחודית באמת של יהודים להיסטוריה של העולם. בתקופה זו שיעור יוצא דופן מהמדענים ששינו את תפיסת עולמה של האנושות ושידרגו את יכולותיה היו ממוצא יהודי. בנוסף לאיינשטיין, פרויד ומרקס, כ–20% מזוכי פרס הנובל הם יהודים, אף על פי שיהודים מהווים רק 0.2% מאוכלוסיית העולם. האין זו הוכחה ניצחת לערכה הייחודי של היהדות?

אלא שיש להפריד בין תרומתם של יהודים כפרטים, לבין תרומתה של היהדות כדת וכתרבות. אין ספק שאנשים ממוצא יהודי תרמו תרומה יוצאת דופן למדע ולמחשבה האנושית במאות ה–19 וה–20. אבל הרוב הגדול של המדענים וההוגים היהודים החשובים פעלו מחוץ למסגרת הדתית והתרבותית היהודית. למעשה, יהודים החלו למלא תפקיד חשוב בעולם המחקר והמחשבה האנושי רק כאשר הם נטשו את הישיבות ובתי המדרש לטובת המעבדות והקתדרות האקדמיות.

לפני שנת 1800, השפעתם של יהודים על המחקר המדעי והמחשבה האנושית היתה קטנה. מטבע הדברים, יהודים לא תרמו כמעט דבר לעולם המחשבה והידע של סין, הודו או האבוריג'ינים האוסטרלים. באגן הים התיכון ובאירופה היתה להם נוכחות משמעותית יותר, ופה ושם אפשר למצוא הוגים וחוקרים יהודים שהשפיעו על עמיתיהם הגויים — כמו סעדיה גאון, הרמב"ם או שפינוזה (שנודה והושמץ בימי חייו, אך בדיעבד גויס גם הוא לצבא ההישגים היהודי). אולם השפעתם של היהודים על המרחב הנוצרי והמוסלמי היתה פחות חשובה מזו של עמים קטנים אחרים, כגון היוונים, ההולנדים או האנגלים. בפרט יש לציין שיהודים תרמו רק מעט לפריצת המהפכה המדעית ולהתקדמות המדע במאות ה–16, ה–17 וה–18. איננו יודעים מה בדיוק עשה סבא־רבא של איינשטיין במאה ה–16, אבל סביר שהוא התעניין בלימוד גמרא יותר מאשר בחוקי הפיזיקה.

איינשטיין, 1931
אלברט איינשטיין, 1931צילום: Getty Images

השינוי הגדול אירע רק במאות ה–19 וה–20, כאשר תנועת ההשכלה ותהליכי החילון הביאו יהודים רבים לאמץ את תפיסת העולם ואורח החיים של שכניהם הגויים, ולהשתלב במוסדות המחקר וההשכלה של מדינות כמו גרמניה, צרפת וארצות הברית. היהודים הביאו איתם מהשטייטלים והגטאות מטען תרבותי חשוב. הערך הרב שנודע ללימוד ולהשכלה בתרבות היהודית הוא אחד הגורמים העיקריים להצלחתם יוצאת הדופן של מדענים יהודים. גורמים נוספים היו הרצון העז של מיעוט מדוכא להוכיח את עצמו, והמחסומים שעמדו בפני יהודים חילונים שרצו להתקדם במסגרות שמרניות ואנטישמיות כמו הצבא או המערכת הפוליטית.

אולם בעוד שהמדענים היהודים הביאו איתם מהשטייטל למעבדה הרגלי למידה מצוינים ואמונה עמוקה בערכה של ההשכלה, קשה לומר שהם הביאו איתם מטען חשוב של רעיונות ותובנות. איינשטיין היה יהודי, אבל הפיזיקה שלו לא היתה פיזיקה יהודית. מה לאמונה בקדושתו הייחודית של עם ישראל ולתובנה שאנרגיה שווה למאסה כפול מהירות האור בריבוע? לשם השוואה, דרווין היה נוצרי בן נוצרים — את לימודיו בקיימברידג' התחיל מתוך כוונה להפוך לכומר אנגליקני — אבל האם נובע מכך שתורת האבולוציה היא נוצרית? מגוחך למנות את תורת היחסות כאחת מתרומותיה של היהדות למין האנושי, בדיוק כשם שיהיה זה מגוחך למנות את תורת האבולוציה כאחת מתרומותיה של הנצרות לאנושות.

באותו אופן, קשה לראות מה יהודי בתהליך הסינתוז של אמוניה, שפותח על ידי פריץ האבר (פרס נובל לכימיה, 1918), מה יהודי בגילוי האנטיביוטיקה סטרפטומיצין על ידי זלמן וכסמן (פרס נובל לרפואה, 1952), או מה יהודי בגבישים הקוואזי־מחזוריים שגילה דן שכטמן (פרס נובל לכימיה, 2011). במקרה של הוגים וחוקרים ממדעי הרוח והחברה — כגון זיגמונד פרויד — אפשר להצביע על השפעות משמעותיות יותר של מורשתם היהודית. אולם גם במקרים אלה השבר בולט יותר מן ההמשכיות. תפיסותיו של פרויד לגבי נפש האדם שונות מהותית מהשקפת עולמם של רבי יוסף קארו או רבן יוחנן בן זכאי. פרויד לא האמין בנשמה או בהשגחה פרטית, והוא לא גילה את "תסביך אדיפוס" על ידי קריאה זהירה במורה נבוכים.

כך שלערכי ההשכלה והרגלי הלמידה שינקו מדענים יהודים ממורשתם היתה כנראה השפעה משמעותית על הצלחתם. אולם את הקרקע להישגיהם של איינשטיין, האבר ופרויד הכשירו השייגעצים והשיקסעס. המהפכה המדעית היתה מפעלם של גויים, ויהודים החלו לשחק בה תפקיד חשוב רק כאשר עזבו את בית המדרש לטובת האוניברסיטה. אדרבה, הנטייה היהודית לחפש תשובות לכל השאלות בטקסטים קדומים היתה מכשלה קשה להשתלבות ולהתקדמות בעולם המדע המודרני, שבו תשובות מגיעות מתצפיות ומניסויים.

אילו היה משהו בדת היהודית עצמה שמביא בהכרח להישגים מדעיים, מדוע בין 1905 ל–1933 זכו עשרה יהודים גרמנים חילונים בפרסי נובל בכימיה, רפואה ופיזיקה, אולם אף יהודי חרדי, ואף יהודי תימני או בולגרי, לא זכה באותן שנים בשום פרס נובל?

לבל אחשד בהיותי "יהודי אנטישמי", חשוב להדגיש שאיני סבור שהיהדות היתה דת רעה או חשוכה במיוחד. כל שאני אומר הוא שהיא לא היתה חשובה במיוחד. רוב שנותיה היתה היהדות דת מתונה וצנועה של מיעוט קטן ורדוף; דת שלא גרמה למלחמות ולמסעות צלב; ושחכמיה ומנהיגיה העדיפו להגות ולכתוב במקום לכבוש ארצות ולשרוף כופרים.

אנטישמים מייחסים ליהדות חשיבות יוצאת דופן. הם סבורים שהיהודים שולטים בעולם, במערכת הבנקאית ובתקשורת, ושהם אשמים בכל דבר מסחר העבדים, דרך ההתחממות הגלובלית ועד למתקפת 11 בספטמבר. האמת היא שונה. לאורך ההיסטוריה התקיימו מאות דתות וכתות שונות. מקצתן — כמו הנצרות, האיסלאם, ההינדואיזם והבודהיזם — השפיעו (לא תמיד לטובה) על מיליארדי אנשים לאורך אלפי שנים. רובן — כמו דת הבון, דת היורובה והיהדות — השפיעו הרבה פחות. אחד הערכים החשובים והיפים של הדת היהודית הוא ערך הצניעות. כדאי שנאמץ אותו אל לבנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ