מה ההבדל בין אירוניה, ציניות וסרקזם? - מהשפה פנימה - הארץ

מה ההבדל בין אירוניה, ציניות וסרקזם?

הציניות מוחלפת בטעות במילה אירוניה, אירוניה גם היא אינה אירוניה, ואיפה נכנס הסרקזם? קצת סדר בעולם של הפוך על הפוך

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צילום של אלכס ליבק בו נראה פועל ערבי מבצע תיקונים בפסל הרצל
אלכס ליבק, הרצליה 2000
אילון גלעד
אילון גלעד

בספר מלכים א׳ מתוארת תחרות בין הנביא אליהו לנביאי הבעל, שבה כל צד מנסה להוכיח שאלוהיו הוא האלוהים על ידי קריאה לאלוהיהם להבעיר אש במזבח. נביאי הבעל מנסים ראשונים אך לאחר שהם זועקים אל השמים מהבוקר עד הצהריים ללא הצלחה, פונה אליהם אליהו ואומר: ״קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ״ (י״ח, כ״ז). אליהו לא באמת מתכוון שבעל הוא האלוהים, שהוא רק מנמנם ושאם בני פלוגתו רק ירימו את קולם — תבער האש במזבח. הוא רק משתמש באמצעי רטורי כדי להגחיך את יריביו. הוא אומר דבר אחד אך מתכוון לדבר אחר. זוהי אִירוֹנְיָה — לא צִינִיּוּת.

המילה אירוניה מקורה ביוונית עתיקה, שבה שימשה המילה — הגזורה כנראה מהפועל אֵיְרוּ (ביוונית: ״להגיד״) — לתיאור דמות במחזה קומי שמתנהגת כאילו שהיא יודעת פחות מאשר היא יודעת באמת. שיטתו הפילוסופית של סוקרטס — "החוכמה האמיתית והיחידה היא לדעת שאתה לא יודע כלום" — כונתה על ידי בני עירו אירוניה ועיצבנה אותם כל כך, עד שהוציאו אותו להורג. מן היוונית אומצה המילה ללטינית, תחילה במשמעותה המקורית אך עם הזמן קיבלה את משמעותה המודרנית — אמירת דבר אחד כאשר הכוונה היא לדבר אחר, בדרך כלל הפוך ממה שנאמר מילולית. משמעות זו נקלטה החל מתקופת הרנסנס בשפות אירופה ומהן עברה לשפות העולם האחרות ובכללן עברית.

צללית האצבע של בנימין נתניהו יוצרת שפם קטן מתחת לאפה של אנג'לה מרקל
בנימין נתניהו ואנגלה מרקל. אירוניה מצבית או סרקזם?צילום: אי־אף־פי

אבל ב–1833 כתב הבישוף וההיסטוריון קונופ תִירְווֹל מאמר על השימוש באירוניה במחזות של המחזאי היווני סוֹפוֹקְלֵס, ונתן למילה זו משמעות חדשה לגמרי, ולמעשה שתי משמעויות חדשות. לאחת מאלו ניתן לקרוא אירוניה דרמטית: טכניקה של סיפור שבה קיים פער בין מה שיודעת דמות ביצירה ומה שיודע הקהל, למשל כאשר גיבור סרט אימה צועד במסדרון חשוך ומושיט את ידו לפתוח דלת כאשר הוא אינו יודע, בניגוד לצופים, שבצדה השני מחכה לו מפלצת.

לשנייה ניתן לקרוא אירוניה מצבית — מצב עניינים השונה באופן קיצוני ובדרך כלל הפוך מהמצופה — למשל כשתחנת מכבי אש עולה באש. משמעויות חדשות אלו, ובעיקר אירוניה מצבית, התפשטו באנגלית כאש בשדה קוצים במחצית המאה ה–19 ובעקבותיה בשאר שפות העולם. אלא שבמאה ה–20 חלה זילות בשימוש במונח אירוניה כך שהוא איבד את משמעותו כליל, וכיום משתמשים במילה לתאר כל מצב מצחיק, יוצא דופן או מצער גם בלי שיהיה בו כל פער בין המצופה למציאות. אינדיקציה לכך היא הלהיט של אלאניס מוריסט ״Ironic״ (1995), שבו שרה הזמרת הקנדית על סדרה של מצבי ביש שאף לא אחד מהם עונה להגדרה אירוני (למשל: ״פקק תנועה כשאתה כבר מאחר״), תוך שהיא חוזרת ואומרת ״האין זה אירוני? כן, אני באמת חושבת״.

"Ironic" של אלאניס מוריסט. סדרה של מצבי ביש שאף לא אחד מהם עונה להגדרה אירוני

במילון אבן־שושן מוגדרת אירוניה ״לגלוג קל ומוסתר כלשהו״. לא רק שהגדרה זו תקפה רק לאירוניה רטורית ולא לסוגי האירוניה האחרים, היא גם אינה מדויקת. אירוניה אינה חייבת להיות לעגנית או עוקצנית, אלא רק צריכה שיהיה קיים פער בין הכוונה המילולית לכוונה המפורשת. כאשר אירוניה משמשת בלגלוג עוקצני מדובר בתת־מין של אירוניה הנקראת סַרְקַזְם (ממילה יוונית שפירושה נשיכת בשר), אך לא כל אירוניה היא כזו. סוג אחר של אירוניה הוא שימוש במילה הפוכה כצורה של לשון נקייה, למשל כשקוראים לבית קברות ״בית חיים״. לסוג כזה של אירוניה קוראים בעברית ״לְשׁוֹן סַגִּי נְהוֹר״ על שם הכינוי החז״לי לעיוור — ״סגי נהור״ (בארמית: ״אור רב״).

שימוש לקוי באירוניה אינו תופעה חדשה. עוד ב–1934 התאונן חיים סוקולוב על כך שהמונח אירוניה ודומיו ״משמשים בינינו בערבוביה נוראה״. מעניין לציין שבין המונחים הרבים שמזכיר סוקולוב במאמר זה לא נכללת המילה ציניות, אף שזו המילה שבה משתמשים דוברי עברית בימינו לתאר אירוניה יותר מכל מילה אחרת, כולל המילה אירוניה עצמה.

ציניות (על שם זרם פילוסופי יווני־רומי שדגל בכך שנורמות חברתיות הן הבלים ושיש לדחותן על מנת לחיות באושר, ושפירוש שמה באופן מילולי הוא ״דמוי כלב״ שכן חסידי השיטה חיו ברחוב וללא בושה כמו כלבים) אינה אירוניה. הציניות היא תפיסה שלפיה אנשים פועלים על פי מניעים אנוכיים צרים ואינם מונעים על ידי אידיאולוגיה או ערכים נעלים. אבל בעברית משתמשים בציניות במקום באירוניה וּבְצִינִי במקום באירוני לפחות מאז שנות ה–40 של המאה ה–20, וספק אם הדבר ישתנה בעתיד הנראה לעין.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ