בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתה האדריכלית שולמית נדלר, ממתכנני הספרייה הלאומית ובית סוקולוב

נדלר, שמתה בגיל 93, תיכננה עם בעלה האדריכל מיכאל נדלר ושותפים נוספים עשרות מבני ציבור בולטים כמו תיאטרון ירושלים, בניין עיריית באר שבע, בית ספר לאו בק בחיפה ובית אלישבע בירושלים

2תגובות
הספרייה הלאומית ירושלים
אמיל סלמן

האדריכלית שולמית נדלר מהאדריכלים הישראלים החשובים ביותר, מתה אתמול (שבת) והיא בת 93. נדלר סיימה את לימודי הטכניון ב–1945 ותיכננה עם בעלה האדריכל מיכאל נדלר (מת ב-1993) ושותפים נוספים עשרות מבני ציבור בולטים כמו תיאטרון ירושלים, בניין עיריית באר שבע, בית ספר ליאו בק בחיפה ובית אלישבע בירושלים. למרות התרומה הענפה של נדלר ושותפיה לאדריכלות הישראלית, הם לא זכו בפרס ישראל ולא בפרס רכטר — הפרס החשוב ביותר לאדריכלים.

הסגנון של המשרד השתנה בהתאם לרוח הזמן ועבר מהקווים הנקיים של המודרניזם, דרך הברוטליזם והעבודה בבטון בשנות ה–60 ועד לפוסט מודרניזם המצועצע שבולט בבית המשפט בנצרת שנחנך בשנת 2000. מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט דן ארבל, אמר בראיון שערכתי עמו, על בית המשפט בנצרת: "הוא בנוי כמו טירה עם צריחים מכל הצדדים שנועדו כדי להראות שבית המשפט מתנשא. הוא לא מתאים לאופי של העיר אבל הוא פונקציונלי".

שולמית נדלר, 2010
יעל אנגלהרט

המשרד של הזוג נדלר שכלל את השותפים האדריכלים שמואל ביקסון ומשה גיל נסגר סופית ב–2010. הופעתה הפומבית האחרונה של נדלר היתה בחודש מאי האחרון בסיור שנערך בבנק החקלאות המשופץ בקרן הרחובות קרליבך והחשמונאים במסגרת אירועי "בתים מבפנים".

ב–1947, בטרם מלאו לה 25, זכתה נדלר עם בעלה בתחרות לתכנון בנייני המדרשה החקלאית על שם רופין בעמק חפר. "(לתחרות) הוגשו 24 תוכניות. השופטים היו יעקב בן סירה (מהנדס עיריית תל אביב), פרופ' א. רטנר ומטריקין", דיווח עיתון "הצופה". "המדרשה תשרת את כלל החקלאים בארץ". האדריכל יעקב יער כתב על המדרשה, שהורכבה מקבוצת בניינים מודרניים עם גגות רעפים לקטלוג התערוכה "עבודת צוות" שאצרו האדריכלים מיכאל יעקובסון וערן טמיר טאוויל: "הפלא של מדרשת רופין לימד אותי בשלב מוקדם על החיים המקצועיים שהארכיטקטורה לא צריכה להיות דוגמטית. גגות רעפים זה מותר במקום הנכון ובזמן הנכון".

ספריית סוראסקי
סער יעקב / לע"מ

נדלר היתה האשה השנייה שסיימה לימודי אדריכלות בטכניון. במארס 1948, היא הוזכרה לצד האדריכלית ג'ניה אוורבוך שתיכננה את כיכר דיזינגוף והאדריכלית לוטה כהן, עוזרתו של האדריכל ריכרד קאופמן, במאמר שפורסם בעיתון "דבר הפועלת" וסקר את האדריכליות הארצישראליות. "בין הארדיכליות (כך במקור) של הדור הצעיר נתעכב על עבודתה של שולמית נדלר קנייבסקי (שם משפחתו של אביה לפני שעוברת). היא ובעלה מעבדים כל תוכנית יחד, ועבודתם המשותפת נותנת תוצאות נאות". באותה שנה הם זכו בתחרות לתכנון בית העיתונאים על שם סוקולוב, אך הוא נחנך רק ב–1957. "זמן רב עבר עד שהצליחו (העיתונאים) וגייסו, את הסכומים הדרושים להקמתו", דווח בעיתון "הצופה".

ב-1955 הם זכו יחד עם עוד שני משרדי אדריכלים זיוה ארמוני וחנן הברון ושמעון פובזנר ואברהם יסקי בתחרות לתיכנון הספרייה הלאומית. "נסענו כולם לירושלים", נזכר האדריכל אמנון אלכסנדרוני בן ה-87 בשיחה עם "הארץ". הוא עבד במשרדם של הנדלרים באמצע שנות ה–50 והיה שותפם לזכייה בתחרויות לתכנון בית אגד והספרייה הלאומית. "היו שלושה פרויקטים שנשארו לסיבוב אחרון ואז אמרו לנו תראו, יש שתי אפשרויות או שאתם ניגשים לתחרות ואחד מכם זוכה או שאתם עושים צוות. היות והמצב היה בלתי נסבל בבנייה בארץ וכאן היה מדובר על בניין של 18 אלף מטרים רבועים ובבנייה מאבן. אז פתחנו משרד משותף בבית שגרה חנה רובינא ברחוב פרוג 1".

בית סוקולוב
עופר וקנין

אלכסנדרוני לא זוכר במדויק כיצד גובש התכנון. "מכל ההצעות לא נשארה אף אחת, עשינו משהו אחר לגמרי אני לא יודע איך זה התגלגל בדיוק לצורה הזו". בעקבות התכנון קיבלו הנדלרים פרויקטים נוספים של ספריות כמו ספריית סוראסקי באוניברסיטת תל אביב וספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון. כמו רוב האדריכליות שמתכננות מבני ציבור עד היום, נדלר עשתה זאת לצד בן זוגה (אחרות עובדות עם שותף, או ירשו משרד, רק מעטות עובדות כעצמאיות). בשנות ה–90 כתבה לעיתון "העיר" מאמר תגובה שבו נזפה בעורכים על כך שלא התאמצו למצוא אדריכליות מוכשרות לרשימה שסקרה אדריכלים. היא השוותה את העיתון למקבלי ההחלטות הגברים בתחום התכנון. "איך זה שאתם מתנהגים בדיוק כמוהם?" שאלה. "משום מה נזכרתי בתקרית שהיתה לי עם סיום לימודי, כאשר מהנדס העיר סירב לאשר לי זכות חתימה בטענה שאני אשה והוא לא בטוח שאני מספיק אחראית". אלכסנדרוני הוסיף על הדומיננטיות של נדלר במשרד: "מיכאל לא היה בכלל כמו שולה. אני בצחוק הייתי אומר שהיא היתה מכוונת אותו עם קפיץ בבוקר. היא היתה הכל במשרד, היא היתה זו שמתכננת ומעירה את ההערות במקומות הנכונים". 

באירוע הפתיחה של תערוכת "הפרויקט הישראלי" שהתקיימה ב–2005 במוזיאון תל אביב אמרה נדלר: "אנחנו קבוצת אדריכלים צעירים שרק סיימו את לימודיהם בתקופה של טרום המדינה, חונכנו לפשטות ובהירות בתכנון, לעקביות בסגנון, ובעיקר לקנה מידה אנושי נכון בתכנון המבנים. מאוד חשוב לנו שאדריכלות המבנים תהיה מזמינה ופתוחה ותדבר באותה שפה מבחוץ ובפנים ובחללים הציבוריים".

נדלר ליוותה עד ימיה האחרונים את כתיבתו של ספר מקיף על עבודותיה שיראה אור בימים הקרובים באנגלית ובעברית. את הספר ערכו האדריכלים ד"ר צבי אלחייני ומיכאל יעקובסון. במאמר שכתבה זיוה שטרנהל ופותח את הספר היא תיארה את עבודותיהם: "בין הבניינים הרבים שהקימו לאורך השנים ברחבי הארץ, מזוהים הבדלים המלמדים על שינויים שחלו בחברה הישראלית ועל השפעת האדריכלים שהצטרפו למשרד, אך חרף ההבדלים בולט המכנה המשותף: הבניינים כולם נראים כצומחים מן הקרקע, כאשר למרות החלוקה הפונקציונלית לגושים מאסיביים נפרדים, נשמרת תחושה של אחידות אורגנית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו