שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קייטי האפנר, ניו יורק טיימס
קייטי האפנר, ניו יורק טיימס

במשך ימים רבים לא פגשה בריל ולו אדם אחד. בקול רועד סיפרה לקול מצדו השני של הטלפון כי שבוע קודם חל יום הולדתה ה–81. "עם מי חגגת?", נשאלה. "עם אף אחד, אני..." החלה בריל לגמגם, וניתן היה להבחין בייאוש בקולה. בהמשך סיפרה כי שיחת טלפון זו, לקו הסיוע של "סילבר־ליין", היא הפעם הראשונה זה שבוע שהיא מחליפה מלה עם אדם, כל אדם.

בבריטניה היחס לבדידות הוא כאל מגפה הדורשת התגייסות לאומית. ואכן, הרשויות המקומיות ושירות הבריאות הלאומי בבריטניה פועלים למען הקמת מרכזים להתמודדות עם בדידות, וכאלה נפתחו בעשרות ערים ועיירות במדינה. אפילו כבאים הונחו לשים לב לא רק לסכנות אש בבתי אזרחים, אלא גם לסימנים של בידוד חברתי.

"הסוגיה פרצה למודעות הציבור, וזוכה להתייחסות מצד הרשויות המקומיות, מערכת הבריאות והתקשורת", אומר פול קאן, מנהל מרכז Age UK באוקספורדשייר ויוזם הקמפיין לחיסול הבדידות, שיצא לדרך לפני חמש שנים. "הבדידות נוגעת לכל אחד מאיתנו".

יחד עם ההתעוררות הציבורית, הלכו והצטברו מחקרים המקשרים את הבדידות למחלות של הגוף ולהידרדרות תפקודית וקוגניטיבית. כיום הבדידות נחשבת גורם סיכון למוות מוקדם, עוד יותר מהשמנת יתר חולנית. "ההשפעות העמוקות של הבדידות על הבריאות ועל העצמאות התפקודית הן בעיה ציבורית קשה", אומרת ד"ר קרלה פריסינוטו, מומחית לגריאטריה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, "אין הצדקה רפואית או אתית להתעלם מקשישים בודדים שמרגישים כי נדחקו אל השוליים".

משרדי סילבר־ליין שוכנים בבניין צנוע בעיר הקיט בלקפול שבצפון מערב אנגליה. מדי שבוע מתקבלות בקו זה כ–10,000 שיחות כמו זו של בריל, שיחות להן מטרה אחת מרכזית — לאפשר לקשישים למלא צורך בסיסי: קשר עם בני אדם.

לבד בבית

אחד מתוך שלושה בני 65 ומעלה בבריטניה ובארה"ב חיים בגפם. בארה"ב, מחצית בני ה–85 ומעלה מתגוררים לבדם. ממחקרים שנערכו בשתי המדינות עולה כי ככלל, שיעור החיים בבדידות בקרב בני 60 ומעלה נע בין 10% ל–46%.

התגייסות החברה למערכה נגד הבדידות, כוללת לצד ארגונים ועמותות גם את עולם האקדמיה. ג'ון קצ'יופו, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת שיקגו וראש המרכז לחקר הכישורים החברתיים והקוגניטיביים במוח, חוקר את תופעת הבדידות מאז שנות ה–90 של המאה הקודמת. לדבריו, הבדידות היא אות של תחושה מטרידה בדומה לצמא, רעב או כאב. "התכחשות לתחושת הבדידות אינה הגיונית יותר מהתכחשות לתחושת רעב", אמר. ואולם, למלה "בודד" יש קונוטציה שלילית יותר מלאחרות, והיא אינה מעידה על בעיה נקודתית כי אם על חולשה חברתית או אי יכולת לתפקד עצמאית.

בני 65 ומעלה החיים בישראל
בני 75 ומעלה: 42%
בני 65-75: 32%

נשים: 43% 
גברים: 27% 

יהודים: 34% 
ערבים: 60% 

בעלי מצב בריאותי טוב: 18%
בעלי מצב בריאותי לא טוב: 58%

עומדים בהוצאות משק הבית: 21%
מתקשים לכסות את ההוצאות: 62%

הסטיגמה על הבדידות מאפיינת רבים מהמתקשרים לקו סילבר־ליין. רק לעתים רחוקות מתייחסים המטלפנים בגלוי לבדידותם, אף כי לא מעט מהם מתקשרים יותר מפעם אחת ביום. אז מה הסוגיות שבכל זאת עולות בשיחות אלה? יש אשה אחת המתקשרת כל 60 דקות ומתעניינת מה השעה. אך מרבית השיחות עוסקות בסוגיות מעניינים יומיומיים — עצות כיצד לצלות עוף, למשל.

אך גם אם המתקשר לא מדבר ישירות על מצוקותיו, לדברי קצ'יופו, הדחף להתקשר לקו הסיוע הוא דחף בריא.

טרייסי אחות לשעבר ואחת היועצות המאיישות את הקו של סילבר־ליין מספרת כי באחרונה שוחחה עם גבר בשנות ה–80 לחייו, ששיתף אותה במשך כחצי שעה, במסע נוסטלגי אל הסרטים האהובים עליו; המטלפן שאחריו ניגן לכבודה את השיר Oh What a Beautiful Morning במפוחית פה; ואילו המתקשר הבא שיתף אותה במבול של זיכרונות: הכלבים השונים שגידל, ספינות שהשיט וחוויותיו מימי מלחמת העולם השנייה. "לפעמים אני שומעת סיפורים מרתקים, למשל, על לונדון בתקופת ההפצצות במלחמת העולם השנייה", אומרת טרייסי. "חשוב לזכור שהאנשים הללו חיו חיים עשירים ומעניינים".

הצוות והמתקשרים מזדהים בשמם הפרטי בלבד, על מנת להגן על פרטיותם. עובדי סילבר־ליין אמנם לא יוזמים התייחסות לבדידותם של המתקשרים — אך הם מונחים לזהות סימנים של מצוקה הנובעת מבידוד חברתי, ולנווט את השיחה בעדינות בהתאם. לעתים הם מפנים את המתקשר למתנדב המתקשר אחת לשבוע או כותב מכתבים למי שמעוניין בכך.

סופי אנדרוז, מנכ"לית סילבר־ליין, אמרה כי ככבר כשהחל לפעול השירות בבלקפול לפני כשלוש שנים, הוא משך אליו מתקשרים רבים. מאז המספר הלך ועלה עד כי היום מקבל מרכז הסיוע כ–1,500 שיחות ביום. ועדיין, אנדרוז מודאגת — כי רבים לא מתקשרים. לדבריה, אלה הם אלה שמדוכאים בשל בדידותם ואינם מסוגלים בכלל לחייג. "עלינו להגביר את הערנות שלנו כלפי בני האדם שקשה יותר להגיע אליהם", אמרה.

על בדידות ובריאות

קצ'יופו משבח יוזמות דוגמת סילבר ליין. עם זאת, הוא מתריע שבעיית הבדידות היא רבת גוונים, והפתרונות אינם מובנים מאליהם כפי שאולי נדמה. כלומר, קו חם עשוי לסייע בצמצום תחושת הבדידות זמנית, אך השפעתו על בדידות כרונית מוגבלת במקרה הטוב. במחקרו מראה קצ'יופו שהבדידות משפיעה על כמה מהפעולות החיוניות של הגוף, ולפחות באופן חלקי נובע הדבר מגירוי יתר של תגובת הגוף לדחק (סטרס). בדידות כרונית, כפי שעולה ממחקרו, מקושרת עם רמות מוגברות של קורטיזול, הורמון דחק מרכזי, כמו גם עם עלייה בלחץ הדם בגלל כיווץ כלי דם והפחתת זרימתו לאזורים חיוניים.

המחקר של קצ'יופו הראה גם שאותות הסכנה המופעלים במוח בשל הבדידות משפיעים על ייצור תאי הדם הלבנים — מה שעלול לשבש את יכולתה של המערכת החיסונית להילחם נגד זיהומים.

ככלל, בדיקת הבדידות באמצעות כלים רפואיים ולא רק בכלים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, היא התפתחות של השנים האחרונות. אצל ד"ר פריסונוטו היא הגיעה לאחר שחשה שקיימים גורמים המשפיעים על בריאות מטופליה, שהיא אינה מצליחה לברר מהם. במחקרה היא השתמשה בנתונים, שהתקבלו מסקר לאומי גדול של קשישים מ–2012, ובחנה את הקשר בין הבדידות, שהקשישים דיווחו עליה, ובין תוצאות בריאותיות של בני יותר מ–60. מתוך 1,604 שהשתתפו במחקר, 43% דיווחו על תחושת בדידות, ובהם גם נמצאו שיעורים גבוהים יותר משמעותית של ירידה בתנועתיות, קשיים במילוי פעילויות יומיומיות, ומוות בתוך שש שנים מתחילת המעקב. הקשר בין בדידות לתמותה נותר משמעותי גם אחרי התאמת גיל, מעמד כלכלי, דיכאון ובעיות בריאות רגילות אחרות.

פריסונוטו גם מעוניינת לבדוק את הקשר בין בדידות ובין מחשבות אובדניות, שכן עד כה קשר זה נחקר מעט מאוד, אך מחקר זה עדיין בחיתוליו.

אך מאיפה מגיעה תחושת הבדידות? חוקרי מוח מהמכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס סימנו את האזור במוח שבו נוצרת, כך הם סבורים, תחושה זו. כבר היום ידוע שאזור זה — הגרעין המאוחה האחורי (dorsal raphe nucleus) קשור לדיכאון. אך קיי טיי ועמיתיה גילו שאצל עכברים אשר הוחזקו יחד, תאי העצב בגרעין זה לא היו פעילים במיוחד, ואילו אצל עכברים שהוחזקו בבידוד פרק זמן קצר, התגברה הפעילות בתאי העצב הללו ברגע שצירפו אותם מחדש לעכברים אחרים. "זו הפעם הראשונה שמצאנו ראיות תאיות לחווייה הזו", אמרה טיי, עוזרת למרצה במכון פיקאור ללמידה וזיכרון במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס, מכותבות המאמר — שפורסם במאמר שראה אור השנה בכתב העת Cell, "נוכחנו בשינוי אחרי 24 שעות בבידוד".

הטיפול הבריטי

אף על פי שנעשים מחקרים רבים על הבדידות בארה"ב, בריטניה מובילה הרחק קדימה בטיפול בבעיה. "בארה"ב, אין הכרה רבה מבחינת יוזמות של בריאות הציבור ובמודעות של האדם הממוצע לקשר שבין בדידות לבריאות", אמרה ג'וליאן הולט־לונסטאד, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת בריגהם יאנג שביוטה, שמחקריה גם מקשרים בין בדידות להידרדרות בריאותית.

בבריטניה הסיפור שונה, ולא רק בגלל שיתוף הפעולה של מכבי האש באיתור בידוד חברתי. ארגון הצדקה Open Age מקיים כ–400 פעילויות בכל שבוע במרכז לונדון: חוגי תפירה, דיונים על ענייני דיומא, מועדוני קריאה, התעמלות ושיעורי מחשב, שמתקיימים בכנסיות, מרכזי ספורט ובשיכונים. עובדי הארגון גם מבקרים בבתים ומנסים לשכנע את האנשים לצאת ולהסתובב בחוץ. "אנחנו מנסים לראות מה מונע מהם לצאת מהבית", אמרה הלן ליץ', מנהלת הארגון.

ככלל, גברים ונשים שונים מאוד באופן שבו הם מתמודדים עם הבדידות ולראיה, 70% מהטלפונים ל"סילבר־ליין" הם של נשים. "יש לנו מין קטע כזה של גאווה גברית", אמר מייק ג'ן, עובד סיוע בגמלאות בן 70, שגר בלונדון. "אנחנו אומרים: אני מסוגל לדאוג לעצמי. אני לא צריך לדבר עם אף אחד, וזה מופרך לחלוטין. ההימנעות מתקשורת פשוט הורגת אותנו".

ג'ן מנהל סניף של Men’s Shed ("סככת הגברים") בקמדן טאון בלונדון. במקום זה נפגשים יחדיו גברים קשישים לצורך עבודה משותפת, בסדנת נגרות. הרעיון לא לגמרי מקורי, למעשה הוא התפתח תחילה באוסטרליה ועם הזמן התפשט לבריטניה וכיום פועלות באנגליה, סקוטלנד ואירלנד יותר מ–300 "סככות".

קית פירסהאוס, מנהל בית ספר בגמלאות בן 70, עבר לפני קרוב לעשור מנורפוק לבלונדון ואז גילה עד כמה הוא בודד בעיר הגדולה. למזלו, גילה בקרבת ביתו את אחת הסככות — בית מלאכה בשטח של 65 מטר השוכן במרכז קהילתי בקמדן טאון. אך גם שם היה דבר מה שהרתיע אותו תחילה. "הייתי קצת לחוץ מלהיכנס לחדר מלא אנשים", אמר פירסהאוס, כשברקע מרעישים מסור שולחן, רוטר ומחרטה בסניף בקמדן טאון. "אבל מיד חשבתי: כן, מקום כזה עשוי להתאים לי".

פירסהאוס, שמעולם לא עבד בעץ לפני שגילה את "סככת הגברים", הציג כד עץ עדין שהוא שוקד על סיומו. החפצים שהוא בונה גורמים לו קורת רוח, אך הקשרים האנושים שבנה כאן מתגמלים הרבה יותר, ציין.

פירסהאוס אמנם רחוק מלספר לחבריו ב"סככה" על כל מיחושיו, אך אמר שאם לא יהיה לו את מי לשתף בכל מיני תחושות, כפי שהוא עושה במקום זה, הוא אמר שירגיש שחייו יתרוקנו. בשעה שדיבר, הוא הסיר את הפקק מהכד שלו, וזה השמיע קול פיקוק קטן, שפירושו התאמה מושלמת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ