פרידה מג'סיקה אניס-היל, הפנים המנצחות של הספורט הנשי - ענפים נוספים - הארץ

פרידה מג'סיקה אניס-היל, הפנים המנצחות של הספורט הנשי

הבריטית שפרשה לאחרונה היתה הרבה יותר מלוחמת קרב 7 - היא גילתה מעורבות חברתית, הלמה תהליכים שהתרחשו מחוץ למסלול והיוותה מודל לחיקוי עבור נערות רבות

אנה קסל, גרדיאן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ג'סיקה אניס עם דגל בריטניה אחרי הזכייה במדליית הזהב בלונדון 2012
אנה קסל, גרדיאן

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שג'סיקה אניס-היל הדהימה אותי. זה היה ב-2009 ואנחנו עקבנו אחרי התקדמותה באליפות העולם בברלין. ההכנות שלה לקראת האירוע היו איומות - היא החמיצה את המשחקים האולימפיים בבייג'ין ב-2008 בשל שבר בקרסול. ידענו שהיא בכושר נהדר, למרות הקשיים, אך במקצוע הדיפת כדור הברזל היא גמגמה. שתי זריקות חלשות ומצבה נראה מעורער. ואז, בניסיון האחרון שלה, היא אספה את עצמה וקבעה שיא אישי. זה כל הסיפור של ג'ס, מלכת ההתאוששויות, נחושה מעבר למקובל. זוכת חמש מדליות זהב, שלוש כסף ואחת מארד. חלק מהאנשים חוגגים רגעים מהסוג הזה בהנפת אגרוף או הפניית מבט מזלזל אל היריבים. ג'ס רק מחאה כף בשקט והמשיכה בעבודתה.

שנה לפני אולימפיאדת לונדון ב-2012, ופניה כבר עיטרו כל פינה במדינה (כולל על שלט חוצות בסוף הרחוב שבו התגוררה, למקרה שתשכח). ספורטאים אחרים החלו להתייעץ עם פסיכולוגים, ג'ס ויתרה על כך. היא האתלטית מהדלת ליד. תמיד היתה. לוחמת קרב 7 הצעירה והמבטיחה שפגשתי לראשונה בחנות לממכר סנדוויצ'ים בשפילד לפני כל כך הרבה שנים לא השתנתה. היו לה אותם החברים, אותו בן זוג (כעת בעלה), אותו מאמן. תמיד נגישה, מסוג האנשים שמבחינים אם יש ברשותך תיק חדש, מציעים לך כמות נדיבה מקרם הידיים שלהם, מתעניינים בשלומה של משפחתך. כמובן, בעולם ישנם רבים כאלה. אך לרוב הם לא זוכים במדליות אולימפיות.

כאשר הקולגות שלה נדדו לפלורידה או דרום אפריקה כדי להתאמן במזג אוויר חם, ג'ס העדיפה להישאר קרוב לבית, לפנות את השלג ממסלול הריצה המקומי שלה ולהיאבק בתנאים התזזיתיים כדי להתחרות בעוד תחרויות. במהלך ההכנות לקראת לונדון 2012 צפיתי בה מתחרה במפגש זעיר בקדוורת', דרומית ליורקשייר. זה היה מה שאני מכנה "אתלטיקה אמיתית", עממית - משפחות עטופות במעילים, מתגוננות מפני הרוח, כוסות תה, ילדים מתרוצצים, תוצאות שנכתבות בעפרון ומודבקות על הקיר. טוני מיניקיילו, מאמנה מאז היתה בת 13, מעדיף זאת כך. יחד הם מריצים בדיחות ונהנים מההתלוצצויות שמתלוות לקשר המאמן-ספורטאי הארוך ביותר בספורט הבריטי. אותו אחר צהריים התחרתה ג'ס במתנדבת בת 69 בשם שיילה בולנד. כמה אתלטים יכולים להיראות במיטבם בסביבה שכזו?

כאשר לונדון 2012 יצאה סוף סוף לדרך, היא עשתה לי צמרמורת כאשר קרעה את מסלול ה-100 מטר משוכות בזמן שהיה מעניק לה מדליית זהב במקצה האישי בכל אחת מהאולימפיאדות מאז 1972, להוציא סיאול ואתונה. היא הדליקה את האיצטדיון האולימפי והלהיבה את כל מי שצפה בה. וכאשר כיסתה את פניה וצנחה על המסלול אחרי שחצתה את קו הסיום של הריצה ל-800 מטר כדי להבטיח את מדליית הזהב, היה מרגש לחזות בדמעות האושר שלה.

ג'סיקה אניס-היל מדלגת מעל המשוכות

זה אך טבעי ששיאה חפף לעלייה הדרמטית בפופולאריות של ספורט הנשים. בכל דרך שתסתכלו על זה, הסיפור שלה מסמל את זה של האשה החזקה של המאה ה-21. לצפות בה זוכה במדליית זהב שנייה באליפות העולם, ב-2015, אחרי לידת בנה רג'י רק 13 חודשים קודם, היה רגע יוצא דופן אותו חלקתי עם בתי. "היא אמא", צעקתי באושר מול מסך הטלוויזיה, נוכח האלטרנטיבה לנראטיב האמהי מהספרים של בתי, שם היא מכינה את התה ודואגת לתינוקות. האמא הזו זוכה במדליות זהב!

המשכתי לעודד את ג'ס כאשר הפכה לדמות ציבורית, פנים על שלטי חוצות ברחובות ערינו. היא חלומו של כל איש שיווק. אך, באופן חשוב, יש בג'ס שכבות שמרחיקות מעבר לדימוי המקובל של "ילדת זהב". היא התמודדה עם סערות תקשורתיות בכבוד והפגינה נוכחות במקומות מהם אנשים אחרים יצאו מבוישים. היכן שיכולה היתה לשמור על שתיקה - למשל כאשר מיניקיילו חשף כי דמות בכירה בעולם האתלטיקה הבריטי קרא לה "שמנה" - כינתה ג'ס את ההתבטאות "מגוחכת", ונקטה עמדה עבור כל אשה באשר היא. הסיפור הגיע לעמודים הראשונים של העיתונים ופתח דיון חשוב סביב האופן שבו אתלטיות נשיות מטפלות בגוף שלהן. ספורטאיות רבות בחרו לשתף מניסיונן האישי עם הפרעות אכילה והתעללות כתוצאה מכך.

היא התנדבה לקחת צעד קדימה לתוך דיון שנוי במחלוקת נוסף כאשר התייחסה לכוונתה של קבוצת הכדורגל שפילד יונייטד לקבל לשורותיה מחדש את האנס המורשע צ'ד אוונס. ג'ס ביקשה באופן פומבי כי שמה יוסר מהיציע באיצטדיון ברמל ליין אם המהלך יתבצע משום שלתפישתה, ספורטאים צריכים להוות מודל לחיקוי. היא הפגינה אומץ רב בהצהרתה: אוצר לאומי מוצא לנכון להתייחס לסיפור שולי שכזה הוא משהו שלא נשמע כדוגמתו בתקופתנו. על טרחתה היא נענתה באיומים על אונס וביקורת בטוויטר מקייטי הופקינס.

אל לנו לשכוח, בנוסף לכך, כי ג'סי היא שחורה - מעמדה כאייקון לאומי מכיל שכבה נוספת של משמעות לשחורים וקהילות של מיעוטים ברחבי בריטניה. גזע הוא לא נושא שהיא מתייחסת (או נשאלת) אליו תכופות, אך אני לעולם לא אשכח את הרגישות שבה הגיבה על הופעתו של ניק גריפין, אז מנהיג מפלגת BNP, בטלוויזיה. מודעת לקשיים עמם התמודד אביה עת הגיע לבריטניה מג'מייקה בגיל 13, היא הביעה שאט נפש ממי שתהה האם קלי הולמס היא אמנם בריטית. הצער היחיד שלי הוא שלמרות הישגיה יוצאי הדופן, היא, ובאופן מעורר גיחוך, מעולם לא זכתה בתואר אשת השנה בספורט מטעם ה-BBC.

זו היתה זכות לסקר את הקריירה של ג'ס, לסייע בסיפור קורותיה במרוצת השנים. בכל צעד ושעל היא הדהימה את כולנו. כעת, במבט לאחור, נזכור אותה לעד כפרצוף המנצח של הספורט הבריטי.

לכתבה המלאה ב"גרדיאן"

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ