שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בן שלו
בן שלו
אלון אוחנה ויעל אופנבך נשענים על הגדר
אלון אוחנה ויעל אופנבך, יוצרי "בייבי אוריינטל". "דווקא כשאין מלים העניין של הילדים גובר"צילום: מוטי מילרוד
בן שלו
בן שלו

זה מתחיל עם נקישות קלות של שייקר ופעמה עמוקה של תוף מסגרת מזרחי. אחר כך מופיעים בס וחליל. ואז נכנס עוד ומנגן מלודיה יפה ונוגה על מקצב אטי של שבע שמיניות. המנגינה זורמת בהדרגה לערוץ יותר ויותר מזוהה, אבל היא עדיין לא מגלה את עצמה. זה קורה רק כשכלי ההקשה מפסיקים לנגן בבת אחת, ומתוך ההפוגה הריתמית מגיחה תזמורת שלמה, שמזכירה תזמורות ערביות או בלקניות. את המלודיה שהיא מנגנת — באוניסונו סוחף ובמקצב מרוקאי מהיר — כבר אי אפשר לא לזהות. הופה הופה הופה הופה היי, תשיר אתנו את ההופה הופה היי.

"הופה היי"? האם יש טעם לבצע גרסה חדשה לשיר הילדים הזה? יש דברים שצריך להשאיר בשנות ה–80, לא? זה בדיוק מה שחשב המפיק והקלידן אלון אוחנה, אחד משני היוצרים של פרויקט "בייבי אוריינטל", כשהיוצרת השנייה של הפרויקט, נגנית הטאבלה יעל אופנבך, הציעה לבצע את "הופה היי" באלבום השלישי והחדש בסדרה. "אמרתי לה: מה 'הופה היי' עכשיו? אין שירים מתאימים יותר?", אומר אוחנה.

אופנבך חשבה שאם משנים ל"הופה היי" את המקצב, יכולים להתגלות בו רבדים יפים. אוחנה השתכנע, ביחד הם סללו את הנתיב הריתמי החדש, הפכו את הסדר של הבית והפזמון, אוחנה הוסיף קטע מעבר נהדר, השיר הוקלט בגרסה אינסטרומנטלית עם כמה נגנים מצוינים, והתוצאה, שנכללת ב"בייבי אוריינטל 3", מבהירה שאופנבך צדקה. "אני מכיר אנשים שלא סבלו את השיר המקורי ופתאום התאהבו במנגינה. זה אחד הקטעים שאני הכי אוהב באלבום".

"הופה היי" הוא הקטע הרביעי ב"בייבי אוריינטל 3". כשהוא מסתיים מתחיל "גלי", שירם של אהוד מנור וקובי אושרת, שהתפרסם בביצועו של הילד נועם קניאל. ב"בייבי אוריינטל" שרה אותו ליאורה יצחק, שהביצוע היפהפה שלה ל"פזמון ליקינטון" ב"בייבי אוריינטל 2" נכנס לפלייליסט של גלגלצ ותרם רבות להצלחתו המסחרית של הפרויקט (שני אלבומי "בייבי אוריינטל" הראשונים הגיעו למעמד של אלבומי זהב, תחילה השני ואחריו הראשון).

התוכנית המקורית היתה שיצחק תשיר ב"בייבי אוריינטל 3" את "הלילות הקסומים", אבל היא לא הסתדרה עם השיר והציעה לשיר את "גלי". "לא ידעתי אם זה יתאים לה", אומר אוחנה, "אבל היא אמרה 'תן לי לחשוב על דרך' ואחרי זמן קצר המציאה את הליין של הפתיחה" — סלסול הודי נפלא על המלים "בואי גלי, בואי בואי גלי" — "ואמרתי 'אוקיי'". אחרי שהשיר הוקלט אוחנה נזכר שלפני עשר שנים, כשטייל בהודו, הוא הקליט קבצנית זקנה מזמרת ברכבת שבה נסע. אחת המלים שהיא שרה הזכירה בצלילה את השם גלי. הוא שלף את ההקלטה הישנה, השמיע אותה ליצחק והיא הוסיפה בקולה ל"גלי" פיסה מהשיר ההודי. "צריך לאתר את הקבצנית", צוחק אוחנה, "ולספר לה שהשיר שהיא שרה נכנס לאלבום ילדים בישראל".

עצם העובדה ש"בייבי אוריינטל 3" ראה אור עשויה להפתיע, לנוכח הנסיבות הטראגיות שהטילו צל כבד על הפרויקט. באוגוסט 2014, כמה חודשים אחרי שיצא "בייבי אוריינטל 2", רצח אילן בן עמי, יוזם הפרויקט ואחד משלושת יוצריו הראשיים, את בת זוגו דפנה בר ציון. אפשר היה לחשוב שהטרגדיה הזאת תשים קץ ל"בייבי אוריינטל", אבל אופנבך ואוחנה החליטו להמשיך. מטבע הדברים הם מעדיפים לא לדבר על המקרה. "הרבה אנשים היו מעורבים בשני האלבומים הראשונים", אומרת אופנבך, "כך שזה לא פרויקט של אדם אחד, שכשהוא לא נמצא זה חייב להיעצר". אוחנה אומר שאחרי הרצח הוא חשב שהפרויקט לא יוכל ימשיך, "אבל הדבר הזה חזק באמת, והתגובות שקיבלנו מאנשים שיכנעו אותנו שאנחנו צריכים לעשות את זה. היתה ממש דרישה. אנשים שאלו כל הזמן: מה עם בייבי אוריינטל 3".

סיבה נוספת שהמריצה את אופנבך ואוחנה להמשיך את "בייבי אוריינטל" היתה האמונה שלהם בחשיבות התרבותית של סדרת האלבומים, שכוללת ביצועים לשירי ילדים ישראליים מוכרים בכלים מהמזרח (בעיקר, לא רק). "מבחינתי, השירים הם אמצעי, גשר, שהמטרה שלו היא לחשוף את הילדים לצלילים שלא נמצאים בדרך כלל במרחב שלהם", אומרת אופנבך. "אפשר אפילו לומר שאנחנו משתמשים בשירים כדי לקרב את הילדים לצלילים האלה, לעושר התרבותי העצום של האזור שלנו.

"מה ששולט פה זה הכלים המערביים, בוודאי בעולם של הילדים", ממשיכה אופנבך. "זה מתחיל כבר בגיל חודש, עם צעצועי בייבי באך ובייבי בטהובן. אחר כך, כשרוצים ללמוד נגינה בבית ספר יסודי, הולכים לקלאסי או לג'ז. אין שום דבר אחר. ואז זה ממשיך בתיכון. זה ממש רצף — מהינקות ועד הבגרות — וקשה מאוד לפרוץ את זה. זה בעצם סוג של בורות — הופכים את העולם של הילדים לכמה שיותר צר. זה מה שהסביבה משדרת להם. אז אנחנו מנסים לעשות את ההיפך: להרחיב ולפתוח".

"בייבי אוריינטל" ממשיך את הקו של הסדרה. הביצועים החדשים הם לשירי ילדים ידועים ביותר, מיעוטם מתקופת הזמר העברי ("הדובים" של לוין קיפניס ועמנואל עמירן) ורובם משנות ה–70 וה–80. אופנבך ואוחנה ניסו למצוא שירי ילדים שחוברו על ידי כותבים של מוזיקה מזרחית, אבל אומרים שלא מצאו כאלה. "אני לא חושבת שאביהו מדינה למשל כתב שירי ילדים", אומרת אופנבך.

חלק מהשירים באלבום הוקלטו בביצועים ווקאליים, בפיהם של יסמין לוי ("הצריף של תמרי"), אלברט עמר ("טוליק"), ליאורה יצחק ("גלי"), ז'וקה פרפיניאן ("אחותי הקטנה") ודויד ברוזה עם רנין ונטלי אבו גוש, נערות אחיות ממזרח ירושלים ("בואי אמא"). המחצית האחרת של האלבום כוללת גרסאות אינסטרומנטליות (ל"לילות הקסומים", "איזה יום שמח", "ברבאבא", "הדובים", "הופה היי" ומחרוזת שירי שבת). "לא נהוג לעשות מוזיקה אינסטרומנטלית לילדים, אבל לנו זה היה חשוב", אומר אוחנה. "דווקא כשאין מלים העניין של הילדים גובר, וגם הקשב שלהם. הם מנסים לנחש איזה שיר זה ונהנים לשיר עם המוזיקה".

"זה נכון גם לאמהות", מוסיפה אופנבך. "הגרסאות האינסטרומנטליות מעודדות את האמהות להשמיע את הקול האישי שלהן, לשיר כמו שהן רוצות".

אל תשכחי את האבות.

אופנבך: "כמובן, אמא ואבא".

אוחנה טוען שהמבנה של המוזיקה הערבית והמזרחית מתאים לתודעתם של ילדים. "זה בגלל האוניסונו. הילדים שומעים מנגינה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, ובכל פעם נוספים לה עוד כלים שמנגנים את אותו קו. זה העולם של הילדים. כך מתפתחת הנפש שלהם, באמצעות החזרה. לעשות את אותו דבר יום אחרי יום. כך נבנה העולם שלהם. המוזיקה הזאת מתלבשת על הנפש והתודעה של הילד".

אופנבך אומרת שבמזרח, להבדיל מהמערב, אין הפרדה ברורה בין עולם הילדים לבין עולם המבוגרים. "בהודו או בטורקיה אין מוזיקה לילדים. כולם, מבוגרים וילדים, באים לקונצרטים", היא אומרת. "רק בעולם המערבי יש הפרדה מוחלטת. הכל מקוטלג ומופרד. חינוך מיוחד, צרכים מיוחדים — הכל מיוחד, כלומר נפרד ממה שנחשב נורמלי.

"לכן", ממשיכה אופנבך, המחשבה 'זה לילדים, זה לא לילדים' לא היתה מובנת מאליה. לפחות לא לי. כי הכל מתאים לילדים". ובכל זאת, למרות הגישה העקרונית הזאת, היו נקודות רבות בזמן העבודה שבהן אופנבך ואוחנה התלבטו בשאלות של מינון ודגשים: איך לא להעמיס על הילדים יתר על המידה, איך לא להרתיע אותם. "הדובים", למשל, הוקלט בגרסתו הראשונית עם תופים אפריקאיים אטיים ורועמים, שדימו אווירה של יער. אבל כשאוחנה השמיע אותו לילדים שלו, הוא גילה שהתיפוף מפחיד אותם והשיר הוקלט מחדש עם תיפוף יותר עדין.

גם מבחינה טקסטואלית היו ליוצרי "בייבי אוריינטל" לא מעט התלבטויות. מאחר שלאלבום הזה יש דגש אינסטרומנטלי חזק וחלק ניכר מהפסקול מוקדש לנגינה, לא את כל בתי השירים היה אפשר להכניס. במקרים מסוימים אופנבך ואוחנה בירכו על האילוץ הזה. הוא איפשר להם להשמיט, למשל, בתים עצובים מדי לדעתם. "יש המון עצב בשירי ילדים, בלי ששמים לב", אומרת אופנבך. ב'בייבי אוריינטל 2' ביצענו 'דני גיבור', ואחרי שהאלבום יצא פנו אלינו הרבה אנשים ואמרו שזה לא בסדר לשיר בימינו 'אינני בוכה אף פעם'. אז הפעם, ב'גלי' למשל, העדפנו להוריד את הבית עם הדמעות".

אף על פי שב"גלי" יש רגש הרבה יותר עדין של התחברות לעצב.

אופנבך: "נכון. ובכל זאת, לא רצינו שהשיר יסתיים עם דמעות. העדפנו לסיים את השיר עם 'גם אני עוד רוצה לצחוק'".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ