שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

רדאמל פלקאו אולי לא קטלני כמו פעם, אבל הנמר חזר לטרוף

פלקאו היה אימת ההגנות, עד שפציעה קשה ותקופה אבודה באנגליה שינו הכל. אך מאז שהחלוץ הקולומביאני חזר למונאקו הוא בכושר משחק נהדר, והלילה מול ארגנטינה יקווה להמשיך בו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פלקאו חוגג
שמונת השערים בעשרה משחקים, כולל ארבעה באלופות, החדות וחדוות המשחק ששבה מוכיחים: פלקאו חזרצילום: ERIC GAILLARD/רויטרס
עוזי דן
עוזי דן

בשיאו הוא היה חלוץ קטלני, סקורר ענק, שהיכולת הנהדרת שלו והמספרים המרשימים שרשם הטילו אימה על הגנות היריבות והפכו אותו לאחד הטובים בעולם. יש שיגידו שלפחות בתקופה מסוימת הוא היה מספר 9 הטוב מכולם. פעמיים ברצף הוא הוכתר כמלך השערים של הליגה האירופית עם שיאי שערים (כולל 18 גולים בעונה אחת), והמספרים שלו בשנתיים בפורטו ובשנתיים באתלטיקו מדריד — 72 שערים ב־87 משחקים בפורטוגל ו־70 שערים ב־91 משחקים בספרד — היו מדהימים בכל קנה מידה.

גם כאשר עבר למונאקו, שהשקיעה אז כספים אדירים בקבוצה, הוא המשיך להבקיע. אבל בינואר 2014 רדאמל פלקאו קרע רצועה, בילה חצי שנה בחוץ והפסיד את המונדיאל. כאשר שב מהפציעה וניסה לחזור לעצמו, גילה שמדובר במשימה מאוד לא פשוטה. בשנתיים קשות בהן הושאל לקבוצות הגדולות ביותר בפרמייר־ליג — מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי — פלקאו היה צל של עצמו, חימם את הספסל, שיחק בקבוצות המילואים, לא זומן לנבחרתו קולומביה ואם זה לא הספיק, סבל מפציעות נוספות. נראה היה ש"הנמר" הוכרע; שהשאגות שלו אחרי שערים יישארו רק זיכרון; שהחלוץ הגדול הזה כבר לא ישוב להיות מי שהיה.

אבל החזרה למונאקו עשתה פלאים. לפני פחות משבועיים הוא כבש צמד במחצית הראשונה והוביל את מונאקו לניצחון גדול 3–0 בליגת האלופות על צסק"א מוסקבה. שלושה ימים אחר כך שוב הבקיע צמד במחצית הראשונה, בדרך ל־6–0 ענק בליגה על נאנסי. שמונה שערים בעשרה משחקים, כולל ארבעה שערים באלופות; חמישה שערים בארבעת משחקיו האחרונים; חדות שכבר נשכחה וחדוות משחק ששבה — כל אלה מוכיחים: פלקאו חזר. לראשונה מזה יותר משנה הוא גם שב למדי הקאפטרוס, במשחקי מוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה. נגד צ'ילה ביום חמישי האחרון הוא נכנס כמחליף, והלילה (בין שלישי לרביעי) במשחק חשוב אצל ארגנטינה בסן חואן הוא עשוי סוף סוף לפתוח שוב במדי קולומביה.

לשוב מפציעה של קריעת רצועה בגיל 28 וחצי, אחרי חצי שנה בחוץ, זה לא קל. גם להסתגל לפרמייר־ליג זה קשה, בטח כשאתה לא מסתדר אפילו עם מזג האוויר. כאשר הציפיות ממך גבוהות מאוד בגלל השנים בטופ זה עוד פחות פשוט; ואם מוסיפים לכך גם שורה של פציעות וספסולים, המשימה הופכת למורכבת מדי, גם עבור נמרים.

ביונייטד הוא כבש ארבעה שערים ב־29 משחקים, בצ'לסי שער בודד ב־12 הופעות. אלו מספרים גרועים, ואם משווים אותם למה שהיה פעם אפילו מביכים. אבל מונאקו עושה לו טוב. אפילו כשביקר שם עם קבוצות קודמות הוא פרח: אי אפשר לשכוח את השלושער הנפלא שלו כשאתלטיקו דרסה את צ'לסי 4–1 בסופרקאפ האירופי ב־2012.

להגיד שפלקאו נראה היום כמו החלוץ האדיר של אז תהיה הגזמה. אבל כמי שיהיה בפברואר הקרוב בן 31, ואחרי שנתיים וחצי קשות מאוד, הוא מפגין יכולת מרשימה ומוכיח שהוא לא איבד את מה שהיה לו. עם ממוצע של שער כל 78 דקות על המגרש, צמדי שערים, הבקעה במשחקים רצופים והצטיינות בליגת האלופות — שם מונאקו נראית בדרך הבטוחה לשלבי הנוקאאוט בבית לא פשוט — זה בהחלט נראה טוב.

השער השני שלו נגד צסק"א היה שער טיפוסי לפלקאו הישן והטוב: נגיעה ראשונה מהסרטים, סיבוב קלאסי וסיומת מושלמת. "למרות הפציעות, אתה לא שוכח את היכולת הטכנית. זה בדם, זה חלק ממך, כשאתה בריא והגוף מאפשר. זה פשוט קיים אצלי", אמר אחרי המשחק נגד הרוסים.

יש עוד מה לשפר ולהשיב — התנועה בלי כדור למשל — אבל מי שנראה אבוד ותועה באולד טראפורד וסטאמפורד ברידג', נראה עתה חד, מפוקס ורעב. חלק מהעניין הוא שלראשונה מזה זמן רב, הוא כשיר לחלוטין. גם פיסית וגם מנטלית הוא הכי קרוב למה שהיה לפני הפציעה ההיא, בינואר 2014. הוא גם הפסיק להתעסק בשטויות, כפי שעשה למשל בצ'לסי — כשמרוב תסכול היה מביא את הספר שלו ממנצ'סטר במונית ספיישל ומשנה תסרוקות כל שבועיים.

ויש גם את הסביבה. באנגליה פלקאו לא התאקלם היטב, במונאקו הוא מרגיש בבית — וזה נכון גם מחוץ למגרש וגם עליו. מונאקו משחקת 4־4־2, בדיוק השיטה שהוא אוהב, ולצידו משחק ואלרי ז'רמן — חלוץ טוב ששיתף אתו פעולה גם בקדנציה הראשונה במונאקו, ובן זוג מעולה ויחסית לחלוץ כמעט חסר אגו ולא אנוכי.

ואולי המרכיב הכי חשוב הוא המאמן, הפורטוגלי לאונרדו ז'ארדים. להבדיל מלואיס ואן חאל, ז'וזה מוריניו או חוס הידינק שלא האמינו בו ולא נתנו לו מספיק הזדמנויות — ואפשר להבין, הוא היה גרוע כשקיבל אותן — ז'ארדים מאמין בפלקאו. השניים משוחחים הרבה ("לפעמים שיחות ארוכות ומאוד כנות", סיפר פלקאו), ויש ביניהם כימיה טובה.

"תמיד תמכתי בו, גם כשהיה פצוע או לא הבקיע. הוא פשוט היה צריך לחזור להיות בריא ולחזור לשחק, וזה מה שקורה. תהיה לו עונה גדולה", אמר ז'ארדים במסיבת עיתונאים בשבוע שעבר, "בחיים תמיד יש לך הזדמנות שנייה. אני מכיר אותו, אני יודע מה הוא שווה, אני יודע איזה עבודה אנחנו עושים יחד והדברים האלו יחזירו אותו לטופ העולמי".

ז'ארדים גם נתן לפלקאו את סרט הקפטן כשחזר למונאקו. זו גם אמירה: אתה לא רק השחקן הכי מנוסה בסגל, אלא גם הכי טוב ואולי גם הכי חשוב. גם השחקנים חושבים כך. "הוא לא רק השחקן הכי חשוב ומוכשר במונאקו, הוא גם המנהיג שלנו, הן על המגרש והן מחוצה לו", אמר עליו פאביאנו המגן/קשר.

קשה להאמין שפלקאו ישוב להיות החלוץ המופלא של לפני כמה שנים, אבל גם 70־80 אחוז מהיכולת ההיא תשמח כל אוהד כדורגל, כמו גם החזרה שלו לנבחרת. הוא היה יכול, כמו רבים אחרים, להיענות להצעות קורצות מהליגה הסינית, להרוויח יותר ולעבוד פחות. אבל פלקאו הוא נמר אמיתי: הוא עבד קשה בכל אספקט כדי לחזור לעצמו והוא רוצה לא רק להוכיח לעצמו ולעולם שהוא חזר, אלא גם לעשות את זה במקומות נחשבים. שיהיה לו בהצלחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ