טקס שבטי בטיפול נפשי - אמנות מקדמת בריאות - הארץ

טקס שבטי בטיפול נפשי

טקסים נועדו ליצור חוויה של ריפוי ושליטה בעולם שנתפס כאוטי ומפחיד. בדיוק בגלל הסיבות האלה משתמשים בהם גם בטיפול נפשי

איתן גילור מילר
איתן גילור מילר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
Eric Lafforgue
קרדיט: Eric Lafforgue
איתן גילור מילר
איתן גילור מילר

כשחיינו כולנו בתוך שבט, עולמנו החברתי, התרבותי והרוחני היה סביב טקסים. אולי היו להם ניחוחות של עשן עשבים בוערים, אולי קולות שיוצאים ממעמקי הבטן ומפלחים את החלל, אולי לחישות שמרעידות הלב, אולי ריקודים אקסטטיים, אולי דווקא ריפיון הגוף המתמסר. כך או כך, היה בהם חוויה קהילתית חזקה, תחושה של שייכות לקבוצה ואמונה חזקה. הטקסים מלווים אותנו מאז שחר האנושות, גם אם היום הם נראים לנו הזויים ולא רציונליים. הם קיימים באירועים משמעותיים בחיינו וגם בתוך תהליכים טיפוליים.

כל צעד משמעותי שעשינו בחיינו היה לו ביטוי טקסי משלו. חוויות של התפתחות, שינויים אצל הפרט והקבוצה או צורך בהחלמה ובריפוי פיזיים ונפשיים התרחשו או לפחות סומלו באמצעות הטקס. המתבגרים בשבט המורסי באפריקה קופצים מעל שוורים כדי להפגין אומץ ונחישות ואילו בני מצווה יהודים קוראים בתורה ולוקחים על עצמם את עול המצוות, כמו גם טקסי מילה ונישואין אלו הם טקסי מעבר. מעבר לאקט המסוים, יש בטקסים אלו, על אף השוני בניהם, את נוכחות הקהילה שנותנת תוקף לשינוי של המתבגר, והופכת את הסמל שבטקס לשינוי פנימי. הטקס משפיע על האופן בו המתבגר תופס את עצמו. הקהילתיות, האמונה המשותפת, הערכים המשותפים מקנים למסגרת הקונספטואלית והיישומית של הטקס מעמד של מרחב מקודש (sacred space).

המרחב המקודש מזכיר בעיקרון שלו את המושג מרחב פוטנציאלי ששייך לעולם הפסיכולוגיה. זהו רעיון שטבע הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, והוא מתאר את איזור הביניים של החוויה. איזור ביניים כי הוא נמצא בין הפנטזיה והמציאות, בין הפנים והחוץ, בין האישי לציבורי, בין האוביקטיבי והסובייקטיבי, בין המציאותי והסמלי. היכולת לשהות במרחב זה, נחשבת ליכולת בריאה של האדם, והשהות בו, כך על פי התפיסה הפסיכואנליטית, יש בה יכולת לריפוי הנפש.

הטקסים נועדו, עוד בהסטוריה הקדומה ליצור חוויה כזו של ריפוי. הם יוצרים חוויה של סדר, רצף ושליטה בעולם שנתפס כאוטי ומפחיד. באופן דומה, מומלץ להורים לעשות טקסים לפני השינה לילדים קטנים כי אם הם נעשים בקביעות הם יכולים להרגיע את הילד ולתת לו ביטחון במעבר המורכב הזה שבין ערות ושינה. הטקסים נותנים לפרט חוויה של שייכות לקבוצה, ונותנים לו תזכורת של הנורמות והערכים אותם הם חולקים. גם מי שנמצא בטקס כצופה, עשוי לעבור חוויה משמעותית ומרפאת דרך ההזדהות שלו עם זה שנמצא במוקד הטקס, ומכאן המשפט הקלישאתי "אני תמיד בוכה בחתונות".

בתוך תהליכים של טיפול נפשי נעשה לא פעם שימוש בטקסים מאותן סיבות ממש. טקס טיפולי יכול להיות רוחני ומלא הדר, אבל לפעמים יכול להתבטא במחווה קטנה שיוצרת את המוכנות הנפשית לשינוי פנימי. היתרון של הטקס בטיפול נפשי הוא  שהטקס מכוון לחוויה ולא לתובנה, ולכן הוא נפוץ יותר בטיפול באמצעות אמנויות ובטיפול בטבע. למשל, טיפול בדרמה עושה שימוש בכלים של כניסה ויציאה מהדמות כדי ליצור ניתוק מהיום יום ומעבר למקום ואוירה אחרים.

Jean-Yves JUGUET
צילום: Jean-Yves JUGUET

בתוך הטיפול בטבע, יש לשימוש בטקס ערך מיוחד בגלל שבהרבה מקרים הטיפול מתרחש, מטבע הדברים, מחוץ למבנה מסודר. הטקס עונה על צורך בסיסי של האדם לייצר מרחב מוגדר, יציב ומוכר שמשמעותי לתהליך הטיפולי. יחד עם זאת, הטקסים הם לא בהכרח שפה מוכרת לכל מטופל ומטופל. אחרי הכל, אנחנו כבר לא חיים בשבט. חלק מהמטופלים מגיעים עם רקע חילוני, עם השקפה רב- תרבותית או עם תפיסה אינדיבידואליסטית. כבר אין לנו את אותה שפה רוחנית-סימבולית, ואנחנו לא חולקים בהכרח את אותה השקפה ערכית, גורמים אלו מקשים מאד על השימוש בטקס, ואנחנו רואים את זה ברתיעה שיש לרבים מול טקסים ממלכתיים, וחוסר הנוחות שיש לאחדים מול טקסי מסורת כשהם לא נותנים לנו תחושת חיבור לשורשינו.

למרות זאת, השימוש ברכיבים טקסיים הוא בעל ערך גדול בתוך התהליך הטיפולי, אפילו אם הביטוי שלו הוא זעיר ואף סמוי. למשל, פעולות חזרתיות שנעשות כל מפגש טיפולי, הופכות לטקס בפני עצמן. זה יכול להיות התייחסות קבועה בזמנים קבועים לנושא מסוים או לציור שנמצא בחדר, או אפילו ביקור קבוע בשירותים (ואלו אינן דוגמאות שהמצאתי לצורך ההמחשה). היתה לי מטופלת, ילדה בשם ורד (שם בדוי), שכל מפגש, לאחר שיחת חולין קצרה, החל במעשה פשוט של כיבוי האור בחדר. החושך שנוצר היה חלקי, כי החלונות הפתוחים הכניסו אור רב, אבל זה היה כמו סימן מוסכם של ניתוק מהמציאות המוכרת וכניסה למצב של דמיון פעיל ויצירת חלום במשחק דרמתי.

בתוך המרחב המקודש הזה, התגלמו להם כל פחדיה, כוחותיה ודמויות שהפנימה קיבלו חיים. לי היו תפקידים משתנים שוורד הכתיבה לי כחלק מאותה מניפה של דמויות, והיא יכלה לביים ולשחק בחלום שהמציאה תוך כדי מפגש. הדלקת האור לקראת סיום השעה הטיפולית סמנה לה את החזרה אל המציאות, בתוכה אני שבתי להיות המטפל והיא המטופלת. במפגשים הראשונים היה הסיפור של החלום כאוטי, חסר סדר והגיון, והדמויות שלקחה על עצמה היו אלימות ומפחידות. עם התקדמות הטיפול, כשנכבה האור, הסיפור התפתח וגם התפקידים שלה והמעשים שלה השתנו. היא החלה לעיתים לקחת על עצמה גם תפקידים חיוביים אל מול כוחות הרוע, ובשלב מאוחר יותר, אף הצליחה לעמוד מולם. בכל "חלום" עברה ורד שלושה שלבים שמאפיינים כל טקס מעבר. האנתרופולוג הגרמני ארנולד ואן גנפ הוא זה שטבע מונח זה. הטקס מתחיל בניתוק מהמציאות, אל עבר השהייה במרחב הביניים, ובסופו ההשתלבות חזרה.

גם אם הטקס היה לא יותר מאשר סימון של רגעי הכניסה והיציאה לטיפול, היה בו די כדי ליצור אצל ורד את שלבי טקס המעבר. כיבוי האור אפשר חוויה של היפרדות והתרחקות מהמציאות עם אפשרות בטוחה לחזור. הוא היווה אצלה הבטחה שהחלום לא יוצא מגבולות הטקס, לא מחוץ לחדר הטיפול ואף לא בתוך הטיפול, כשהאור דולק. בתוך החלום הוא אפשר לה לשנות את המציאות. בתוך החלום נשברו להם חוקים, והיחסים בנינו יכלו לשאת כל תוכן שהיא הביאה אליהם. בסוף הטקס, בסוף החלום, היה אפשר להכיר בשינוי שעברה ולתקף את ההישגים שלה. בנוסף, הזמן הזה בין הדלקת האור והיציאה מהחדר אפשר לה להתארגן כדי לחזור חזרה למציאות שלה.

לא כל טיפול מכיל טקסים מובנים וממוסדים, אבל עקרונות בסיסיים בכל טיפול נשענים על אותם רעיונות שיוצרים את החוויה הרוחנית והנפשית בתוך הטקס. לרעיונות אלו יש תפקיד משמעותי בשינוי הנפשי שעשוי להביא הטיפול.

Eric Lafforgue
צילום: Eric Lafforgue
איתן גילור מילר
איתן גילור מילר |אמנות מקדמת בריאות

מטפל באמנות (M.A.), מדריך הורים, מרצה ומנחה סדנאות בשילוב אמנות. הסיפורים שאני מתאר בבלוג הם פרי דמיוני, אך מבוססים על חוויות אמיתיות ואנשים אמיתיים. כמטפל, אני מחויב לסודיות. התהליך הטיפולי, ניסיוני והתיאוריה הפסיכולוגית שאני נשען עליה - הם אלו שמהווים את המצע לסיפורים. אשמח לקרוא תגובות כאן ובמייל eerolig@gmail.com

לאתר האישי
לעמוד הפייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ