אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוטי קירשנבאום חולם להגיש את התכנית עם אינפוזיה

חתן פרס ישראל, איש הטלוויזיה הוותיק וממקימי הערוץ הראשון הלך הבוקר לעולמו בגיל 76. הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים

תגובות

העיתונאי ואיש הטלוויזיה מוטי קירשנבאום הלך הבוקר (שישי) לעולמו בגיל 76.  קירשנבאום עמד מאחורי תכנית הסאטירה הישראלית הראשונה "ניקוי ראש", כתב וביים לגשש החיוור, ניהל את הערוץ הראשון והתפרסם בכתבות הייחודיות שעשה עבור מהדורת "יומן", במהלכן גילה דמויות שמלוות אותנו עד היום בתקשורת, בהן ז'וז'ו אבוטבול ואמיר קמינר. כמו כן הוא הנחה לצידו של ירון לונדון את תכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" ששודרה בערוץ 10. הוא נודע בחיבתו ליבשת אפריקה, שם ביקר רבות ותיעד את החיים בה בסרטים דוקומנטריים. קירשנבאום כתב וביים הצגות, בהן "נפגעי חרדה" ו"רואים את הסוף". בשנת 2010 השתתף בסרטו של מולי שגב, "זוהי סדום", בו גילם את אברהם אבינו. ב-25 בספטמבר, יום לאחר שחגג את יום הולדתו ה-76, נפטר קירשנבאום בביתו והותיר אחריו ארבעה ילדים. הלוויתו תתקיים ביום ראשון, ה-27 בספטמבר, בבית העלמין במכמורת.לפני שלוש שנים עשה מוטי קירשנבאום פסק זמן מהמסך ומתצפית על אנטילופות כדי לכתוב הצגה. ראיון נדיר עם איש הטלוויזיה שפורסם לראשונה בשנת 2012.בוקר אחד מוצאת עצמה מדינת ישראל מותקפת בכל החזיתות. בבונקר שבמרתף הכנסת מתקבצים שרי המלחמה האמורים להנהיג את המדינה: ראש הממשלה, שר הביטחון, ראש השב"כ, שרה אחת וגנרל בדימוס. החבורה מאבדת לאטה את הקשר למציאות. מחזהו הראשון של שי גולדשטיין, המוכר לכולנו מתוכנית הרדיו והטלוויזיה הסאטירית "שי ודרור", עולה כעת בבימה בהשתתפות אלי יצפאן, יגאל שדה, יובל סגל, דוית גביש, מיקי פלג, גבי עמרני/רוברט הניג, איימוס איינו, נדב ניר, דניאל קיסינובסקי והחצוצרן צחי כרמונה, ובבימויו של מוטי קירשנבאום.» מוטי קירשנבאום - לפרטים נוספים» שרי המלחמה - כל הפרטים ומועדי מופע» גדעון רייכר: "אני תמיד ער לחוסר צדק"אתה בעיקר איש טלוויזיה וקולנוע, ומדי פעם אתה מגיע אל בימת התיאטרון. מה זה נותן לך?"כל שנות העשייה שלי עשיתי גם תיאטרון, ובשבילי זה ממש ניקוי ראש. אני יוצא מהאקטואליה ומהעיסוק היומיומי לתחום אחר, ואני רואה את עצמי בר מזל שאני עדיין מסוגל לעשות את זה. אני נמשך בעיקר לקומדיות ולסאטירות, ונראה שאם היו לוקחים אותי לביים את 'המלט', שייקספיר היה יוצא מקברו ונותן לי סטירה. אני לא חלק מהמיליה של התיאטרון ולכן אני בא לשם בצניעות רבה ואומר לשחקנים באופן גלוי: אני בא מאסכולת ברל'ה – זה צריך להיראות טוב, הדמות צריכה להיות אמינה ולהתנועע נכון על הבמה. יש לי כאן צוות שחקנים מוכשרים באופן בלתי רגיל, והם ממש עוזרים לי. יצפאן עושה כאן תפקיד רציני, הוא משחק, והחיקוי היחיד שהוא עושה זה כשהוא מחקה אותי מביים, אבל זה נשאר בחדרי החזרות".הצגה אפוקליפטית עם הפי אנד. "שרי מלחמה" (צילום: יח"צ)אתה מטפל בהצגה באקטואליה."לא ממש. ההצגה היא טיימלס. היא לא שמאל ולא ימין, אתה לא יודע איפה בדיוק אתה נמצא. בנפגעי חרדה, שעשיתי, ראו את הגישה השמאלית, כאן זה לא כך. ההצגה מדברת על איוולת, ואנחנו יודעים שלאף אחד אין מונופול על האיוולת. לא מדובר בראש ממשלה מסוים אלא במנטליות שלטונית. יש כאן משהו אפוקליפטי, אבל אנחנו מתייחסים אליו בהומור, ובסופו של דבר יש הפי אנד".איך היתה העבודה עם שי גולדשטיין, שזה המחזה הראשון שלו?"נפלאה. שי מודע לכך שבמהלך החזרות צריך לפעמים לשנות. יש דברים שנראים טוב על הנייר אבל כשאתה מתחיל לדבר אותם על הבמה הם פחות מתאימים, ואז צריך למצוא תחליפים. תענוג לעבוד איתו. בתחילת הדרך הוא היה בא הרבה לחזרות והיינו משנים דברים במקום. הוא נרגש מאוד".אתה ביימת בין השאר את הגשש החיוור - איך לא נוצר גשש חיוור חדש בתרבות הישראלית?"הגשש הוא תופעה פנומנאלית שאין לה תקדים לא בארץ וגם לא בעולם. הם היו תלכיד יוצא דופן והיה להם מפיק יוצא דופן. פשנל לא רק היה חלק מהגשש, בלעדיו לא היה גשש. זה היה מפעל חייו. היה לו חוש לדעת בדיוק מה הציבור בהמוניו ירצה לראות, והוא זיהה מהתחלה שיש לו משהו לטווח ארוך. היום יש פורמטים אחרים – סטנדאפיסטים, קומיקאים כמו מוני ובראבא. ישראל עברה לפאזה של הסטנדאפ, מופע של רוטינות. יש דברים שפעם פסלנו – גם מתוך התייפייפות וגם כי חשבנו שזאת לא תרבות. בדיחות על גזענות או בדיחות גסות. היום יש לזה רנסנס – ההומור הפך להיות סטנדאפיסטי. זה ז'אנר זול יחסית, הסיכון בו לא גדול, כי אם בדיחה מסוימת לא עובדת אתה משנה. יש המון יוצרים צעירים וכותבים מוכשרים שיכולים לקחת שורה מהעיתון ולהפוך אותה לקטע. אני לא בטוח שלהקה שתופיע היום עם מערכונים של הגשש תצליח כמוהם. מה קשור מוכשרים מאוד, ואדיר מילר הוא קומיקאי מוכשר, אבל היום צריך את המקפצה של הטלוויזיה שמפיצה אותך ויוצרת תיאבון לראות אותך. פשנל לא נתן לגשש להופיע בטלוויזיה. הוא אמר שמי שרוצה לראות אותם ישלם כרטיס ויבוא להופעה".

אתה מתגעגע לעשייה של פעם?"אני נורא מתגעגע לפילם. קניתי בניו יורק מצלמה ואמרו לי 'תקנה כרטיס זיכרון'. אני עדיין עובד עם קלטות. אני אוהב למשש את החומר, להרגיש אותו. אהבתי את השריטות שהיו בפילם, הן אלה שנתנו את התחושה של פנס הקסם"."אני עדיין עובד עם קלטות - אוהב להרגיש את החומר". קירשנבאום (צילום: תומר אפלבאום)הטלוויזיה שאתה מזכיר לא גרמה לרדידות?"אין ספק. היה משהו במונופול של ערוץ 1. היתה בו יומרה לתת דברים ערכיים יותר. מכיוון שהערוץ לא היה תלוי רייטינג, הוא לא היה צריך לעשות משהו פופולרי. היה אפשר לעשות תוכניות ניסיוניות. היום העידן הזה נגמר. בשידורי הברודקאסט אין יכולת לעשות ניסיונות כי ההפסדים גדולים. היום כולם מפסידים בטלוויזיה, והתחרות היא מי מפסיד הכי פחות. זה הגיע למצבים אבסורדיים שבהם גם תוכנית עם 40 אחוז רייטינג מפסידה, וזה מראה שיש משהו דפוק במערכת. עלות הפקה עומדת על מיליון שקל לפרק בתוכניות כמו המירוץ למיליון, וגם בתוכניות 'דלות תקציב' מדובר בהשקעה של 300־400 אלף שקל.מה שכן התפתח זה איכות היצירה. פעם ערוץ 1 היה עושה דרמות. היום עושים דברים נפלאים מבחינת איכות היצירה. לא צריך לזלזל במרדף אחרי הרייטינג. אתה יכול להתווכח אם אתה אוהב את האח הגדול, אבל אתה לא יכול להתעלם מזה שזו הפקה שיש בה עשייה ויש בה production value גבוה. לא מפליא אותי שהתחלנו למכור פורמטים ותכנים לחו"ל. פעם אנחנו היינו גנבים ומעתיקי פורמטים, והיום מתרגמים לאנגלית תוכניות שנכתבו בעברית ואפילו מקבלים על זה פרסים".הצגות כמו "שרי המלחמה" היו עולות בעבר אצל מפיקים פרטיים ולא בתיאטרון הלאומי. "נכון שבעבר היו הפקות עצמאיות, אבל כל זירת התיאטרון השתנתה. לפני 20 שנה עשית הצגה, פתחת קופה, ובערב ההופעה ראית אם יש תור של אנשים שרוצים לראות את ההצגה. היום השיווק בתיאטרון שונה, ורוב ההצגות נמכרות מראש דרך ועדים וכאלה. הכרטיסים זולים יותר ולכן התיאטראות מתפתים לעשות מחזות שפונים לקהל הרחב. יש מעט אנשים שבאים בערב לקופה. היוצרים העצמאיים מצאו לעצמם תחליפים. יש היום עשרות מופעי סטנדאפ של יוצרים עצמאיים".זאת הפקה ראשונה לבמה שאתה מביים ללא אפרים סידון וב. מיכאל ככותבים."נכון, כך יצא, אבל יש לנו תוכניות למשהו חדש שאנחנו עובדים עליו. הכיף זה שלב הרעיונות, שכל אחד מביא משלו ולאט לאט אנחנו מגבשים טקסים ותוכן. העבודה עם שניהם היא הפריה הדדית".השוליים הפכו למרכז?"במידה רבה כן. התיאטראות בגירעון וחייבים לשרוד. קשה מאוד היום להריץ תיאטרון בארץ. מצד שני אתה עומד מול המון עשייה של תיאטרון שיש כאן. המון יוצרים צעירים ומוכשרים שמסיימים את הלימודים ומוצאים את העשייה שלהם. אולי הם חיים מהיד לפה וזה לא קל, אבל בכל זאת הם עושים את זה".רודף אחרי נמרים ביום, מביים בלילה. קירשנבאום:ההתעוררות החברתית של הקיץ האחרון באה לידי ביטוי?"לא ממש. השלט שהכי מצא חן בעיני באחת ההפגנות היה 'העם רוצה כל מיני דברים'. תחת סלוגן כזה אתה יכול לאסוף מאות אלפי אנשים בקיץ חם, וזה מאפיין את המחאה, שהיתה לא ממוקדת וביטאה סוג של תסכול כללי".אז בשבילך הבימוי בתיאטרון הוא תרפיה?"כן, זה במקום פסיכולוג. אני בן 72, עושה תוכנית יומית בטלוויזיה, עושה סרטים על נמרים באפריקה. יש לי צורך לגוון ואין עוד יותר מדי שנים שאני אוכל לעשות את הדברים האלה. בגלל זה אני כל כך מאושר שאני יכול ויש עדיין ביקוש אלי. אני בן 72, בסדר גמור, עדיין בועט, ואני תמיד אומר לירון שהחלום שלי הוא שאנחנו נגיש את התוכנית עם אינפוזיה".

שרי המלחמה - שבת-ג', 23.4-21.4, 20:30. הבימה, 160 שקל.

כתבות שאולי פספסתם

*#