אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החולד הקטן: מי אמר שתמיד צריך מוסר השכל?

ההצגה החדשה מצליחה להצחיק קטנים וגדולים כאחד בזכות טקסט מבריק ושנון, מוזיקה מקורית משמחת ומשחק משובח, ועל הדרך מלמדת שיעור חשוב בנחישות ובהתמדה

תגובות

"החולד הקטן" היא עיבוד של אהרון לוין (בנו של חנוך לוין) וירון אדלשטיין לספרו של ורנר הולצווארת "על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש". זהו סיפורו של חולד כבד ראייה, שמציץ יום אחד מהמחילה שלו, ומישהו פשוט עושה לו על הראש. החולד, שבדרך כלל בעיקר חופר ונוחר, מחליט לשבור את השגרה ולצאת למסע בעקבות בעל היצירה, כלומר לגלות מי השאיר את החבילה הריחנית על ראשו. בדרך הוא פוגש שלל חיות, וחוקר כל אחת לגבי הרגלי היציאות שלה כדי לגלות אם היא זאת שעשתה לו על הראש. הוא פוגש יונה ("כשלוחץ לי יוצאת לי שלולית לבנה"), סוס שפשט רגל ("זאת חתיכת ערימה מרשימה מה שיצא לך שמה"), ארנב שפוחד להצטנן, עז שמוציאה אותו מדעתו, ופרה ("לפעמים צריך להגיד תודה שהצרות שלנו קטנות") - כולן מדגימות את יכולות המעיים שלהן ומגישות ראיות פיזיות לכך שהן לא אחראיות למחדל. לבסוף שני זבובים, מומחים לריחות יגלו מי השאיר את חותמו על ראשו של החולד, וגיבורנו יצטרך לקחת החלטה חשובה שתעצב, מן הסתם, את המשך חייו.» הצגות ילדים - לכל הביקורות והמועדים» החולד הקטן - לכל הפרטים ומועדי המופע 

ההצגה, שהיא מיני מחזמר המשובץ בשירים המבוצעים לייב, היא אחת המצחיקות ביותר שראיתי, עם טקסט מחורז, מבריק ושנון, מוזיקה מקורית מענגת ומשחק משובח. דניאל סבג מגיש חולד חששן אך נחוש, שקל להזדהות איתו; איציק לילך מפגין תזמון קומי מצטיין וורסטיליות פיזית וקולית בביצוע החיות האחרות, וירדן לויתן המספרת שומרת באלגנטיות על מבנה מסודר לכאוס הנרקם על הבמה. 

המבנה הסיפורי של המחזה מציית לשלד נפוץ בספרי והצגות ילדים - תבנית שחוזרת על עצמה ובכל פעם מתמלאת בתוכן אחר (ג'וליה דונלדסון למשל, משתמשת בתבנית זו בכל ספריה לילדים). התבנית הסיפורית במקרה זה היא העימות של החולד עם החיה החשודה, שיש לו תמיד אותו מבנה - פגישה, תשאול, תגובת החיה, הדגמה של היציאות, ופרידה. לוין ואדלשטיין מעמיקים ומחדדים את השבלונה, ומוסיפים לכל מפגש את פרשנות המספרת, שאוספת את ההוכחות הריחניות ובוחנת אם הן דומות לגוש על ראש החולד. את החזרתיות המבנית הזו, שלרוב אמורה לייצר סדר ויציבות סיפורית, מנצלים היוצרים לרקיחת כאוס משעשע, וככל שהעלילה מתקדמת, נוצרת ציפייה מענגת: מה הפעם תגיד החיה להגנתה, איזה סיפור מופרך ומוטרף יקבל חיים על הבמה, ואיזו צורה ילבש התוצר שלה.

יוצאים מהקווים של השבלונה הצפויה. "החולד הקטן" (צילום: שלום נחשון)

הילדים בקהל, רבים מהם נראו בגיל גן, התמוגגו מנחת, וכשנדרש שיתפו פעולה מכל הלב (דומה שלא מעט הכירו היטב את הסיפור המקורי). הילדים הגדולים והמבוגרים פשוט נקרעו מצחוק. אי אפשר להישאר אדיש מול השנינות והברק של הטקסט, בטח לא כשהוא מקבל חיים כל כך נפלאים על הבמה. התוספת המוזיקלית הנהדרת של איתמר גרוס, בסגנון המיוזיקלס, מחזקת את העטיפה המהוגנת של היצירה, שבסופו של דבר עוסקת בקקי, ובכך מחדדת את הקומיות. הפער בין ההגשה המדויקת, הרצינית לכאורה, הכמעט בומבסטית מחזמר סטייל, לבין הנושא שאמור להיות טאבו חברתי, יוצר מעין הפוך על הפוך - אפשר ורצוי לדבר על קקי, וזה אפילו יכול להיות מרומם רוח.

משחקים בקקי. "החולד הקטן" (צילום: שלום נחשון)

הצגת ילדים טובה לא צריכה לצעוק מסרים חינוכיים, ו"החולד הקטן" ממש לא מתעטפת בצדקנות חינוכית. ריבוי הרבדים שבה מאפשר גם לקטנים וגם ליותר גדולים להתענג על היצירה. מעבר לפאן של הילדים מהעיסוק בצרכים (המילה המפורשת, אגב, לא מוזכרת במחזה, אלא מיני מילים נרדפות מקוריות ומשעשעות), ומעבר לשנינות ולחידוד הטקסטואליים והמוזיקליים, יש כאן בין השורות אמירה חברתית על נחישות והתמדה, ועל כך שגם הקטן והחלש יכול לעמוד על שלו. אה, ולא פחות חשוב - לא צריך להיות רציניים וחינוכיים כל הזמן, אפשר לצחוק על הכל ומהכל. גם מקקי.

"החולד הקטן", שבת ה-2 במאי, סוזן דלל, גילאי 3-10

*#