שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הפנטזיות של טים ברטון מוצגות בניו יורק

כנער נהג טים ברטון להסתגר בחדרו ולצייר, וכשבגר נהפך לבמאי המזוהה עם גיבורים אאוטסיידרים. אוצר התערוכה המקיפה של יצירותיו, שמוצגת במומה בניו יורק, מספר בראיון כי ברטון נתן לו יד חופשית להתפרע

ים המאירי | ניו יורק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ים המאירי | ניו יורק

ברעש תקשורתי גדול, נפתחה החודש במוזיאון המומה בניו יורק תערוכה המוקדשת לבמאי הקולנוע והאמן טים ברטון. מדובר בתערוכה הגדולה ביותר שהקדיש המוזיאון לעבודתו של קולנוען, והיא מסכמת את 27 שנות פעילותו של ברטון כאמן, כאנימטור, כקולנוען, כצלם וככותב. בימים אלה הוא עסוק בבימוי גרסה משלו ל"עליסה בארץ הפלאות", שאמורה לצאת לאקרנים במארס 2010.

אוצר התערוכה, רון מגליוזי, אוצר המשנה של המוזיאון לאמנות מודרנית, צלל לארכיון עצום של עבודות ושלה מתוכו 700 סקיצות, כרזות "סטורי בורד", ציורים, תצלומים, בובות, תחפושות ופסלים. "זו היתה הרפתקה בפני עצמה", מספר מגליוזי. "יש לנו מזל שגם ברטון וגם האחראי מטעם המוזיאון סמכו עלינו ונתנו לנו יד חופשית להתפרע עם מאות עבודות במדיומים שונים".

ברטון הוא אחד מיוצרי הקולנוע הבולטים כיום, בעיקר בזכות הממד הפנטסטי והבלתי קונבנציונלי של עבודותיו. הפנטסיות האקסטרווגנטיות שלו, הכוללות יצורי כלאיים, גיבורים בעלי כוחות על טבעיים, מפלצות, שלדים ומוטציות שונות, הן מהנות ושובביות ועם זאת כואבות וטראגיות. "המטרה היתה לגרום לצופים לתפוש את יצירתו של ברטון באור שונה", מספר מגליוזי. "במקום תערוכה רגילה שתכלול מקבץ אלמנטים מההפקה, רצינו שהקהל יראה את הסרטים כחלק ממכלול יצירה אמנותית פלסטית של ציורים ופסלים, תערוכה שתשקף את יצירתו בהקשר עמוק וכולל".

לדבריו, "הדובדבנים שבקצפת הם הפסלים התלת-ממדיים הגדולים שברטון התנדב ליצור במיוחד בעבור התערוכה, המתבססים על רישומים משנות ה-80 וה-90 - ‘קרוסלה מסתובבת עם אור שחור', ‘יצורי משפחה' ו'ילד רובוט', המיצב ‘נער כתם' והפסל ‘ילד בלון'". מדובר בפסל בלון מתנפח בצורת ילד בגובה שבעה מטרים המוצב בכניסה למוזיאון ומקדם את פני הבאים.

התערוכה במומה תכלול הקרנות של כל סרטיו של ברטון, וגם של סרטים שהיוו בעבורו השראה כקולנוען. התערוכה פרושה על פני כל המוזיאון: הלובי של הקומה השנייה כולל פוסטרים וצילומי פולורויד מסרטיו; לחנים מיוחדים שנבחרו על ידי ברטון והמוסיקאי שעמו הוא משתף פעולה, דני הלפמן, מושמעים ברמקולים הפזורים בחלל; מסכי טלוויזיה מיוחדים מקרינים יצירות נשכחות כמו "הנזל וגרטל" מ-1983, ובגינה ובגן הפסלים מוצגים בלונים גדולים ופסלים צמחיים בהשפעת הסרט "המספריים של אדוארד".

לשרוד ולייפות

התערוכה מעוררת עניין רב בניו יורק והמוזיאון הומה מבקרים, נחיל עצום המלווה בזמזום של שפות וניבים מרחבי העולם. אלו עוברים דרך הפסל "ילד רובוט", הלקוח מספר הילדים של ברטון "מותו העגמומי של ילד צדף וסיפורים אחרים", אל החלל העמוס רישומים המוצגים בסדר כרונולוגי תחת הכותרות "שורדים את ברנבק" (שמו של הפרוור שבו גדל בקליפורניה), "מייפים את ברנבק" (עם איורים מהתקופה שבה החל ללמוד אמנות ולעבוד בקולנוע) ו"מעבר לברנבק", המתרכז בתקופת שבה החל להדק את סגנונו הייחודי: צבעים בוהקים ברצועות ובמערבולות, איפור כבד ועור קרוע לגזרים, השפעה של תרבות הפופ ונוכחות עזה של ג'וני דפ והלנה בונהם קרטר - שותפתו לחיים ואם ילדיו.

מימין: עבודה מ-1992; אדוארד מ"המספריים של אדוארד" ברישום של ברטון מ-1990; העתק של האיל מ"המספריים של אדוארד" (תצלומים: טים מיקאווה)

טימותי וולטרס ברטון נולד ב-1958 למשפחה לא מתפקדת. תקופות ארוכות בילה מסוגר בחדרו כדי להימנע מהאווירה המתוחה בבית, וכדי לשכך את בדידותו וכאביו ברא לעצמו עולמות אלטרנטיביים, אפופי אימה ודמיון. לבסוף עבר להתגורר עם סבתו. בעבר סיפר כי השתמש באמנות כאמצעי ריפוי וכי הציור, הרישום והפיסול שימשו לו מפלט לעצבנות, דרך לעבד את המציאות היומיומית. חוויית החיים בפרוור האמריקאי, המתאכזר לאאוטסידרים וליוצאי הדופן, חוזרת ברבים מסרטיו, למשל ב"מספריים של אדוארד", שאלמנטים רבים מתוכו מוצגים בתערוכה.

בגיל 19 זכה ברטון במלגה והחל ללמוד בבית הספר הגבוה לאמנות בקליפורניה CalArts, שנוסד על ידי וולט דיסני. פרויקט הסיום שלו, "הגבעול של מפלצת הסלרי" מ-1979, עירבב בין הגותי, היומיומי והמשעשע. בתום לימודיו החל להתמחות באולפני דיסני, בין היתר בסרט "השועל והכלבלב" מ-1981. "בתקופה זו יצירתו האישית היתה פורה במיוחד, והניבה שלל רישומים של רעיונות עתידיים שבהם פיתח את האסתטיקה היחודית שלו", אומר מגליוזי. הפרויקט הראשון שביים בעצמו לדיסני היה סרטון הסטופ-מושן הקצר "וינסנט", שעסק בהערצתו של הגיבור לשחקן וינסנט פרייס.

לגרסה שלו ל"הנזל וגרטל" מ-1983 ליהק ברטון שחקנים יפאניים ויצר מיצג אוונגרדי מרהיב של נוזלים וטקסטורות של ממתקים. ב-1985 ביים את "ההרפתקה הגדולה של פי-ווי הרמן" שבו שיחק פול רובנס, שנחל הצלחה קופתית, ומשם המשיך לביים את "ביטלג'וס" ואחר כך את "באטמן", "המספריים של אדוארד" ועוד.

"העוינות שחש לפרוור המיינסטרימי מהמעמד הבינוני מובעת תדיר בעבודותיו", אומר מגליוזי. "ישנן בעבודתו השפעות של החשיפה לתרבות הפופ של דרום קליפורניה, בשנות ה-60 עד ה-80. התקופה הזאת היא המפתח לקריאה והבנה של יצירתו. הוא חולק נושאים והשפעות עם דור שלם של אמנים שמוצאם מהחוף המערבי. עבודותיו הושפעו מקעקועים, גרפיקה וקומיקס, זוועות, אקספרסיוניזם של סרטים אילמים, תרבות צעצועים, פסיכדליה, סיפורי ילדים, סרטי מפלצות יפאניים, קרנבלים, פרפורמנס, קולנוע אקספרסיבי וסרטי מדע בידיוני".

"העולמות שברטון מעצב בסרטיו אינם נשענים על מקומות מציאותיים", אומר אנטון פארסט, ששימש כמעצב הפקה בסרט "באטמן חוזר" (1989) המתרחש בעיר האפלולית גותהם סיטי. "המצאנו קניונים ובנינו גשרים, מתחנו את האדריכלות של בתי כלא שנהפכו בידינו לגורדי שחקים ויצרנו סביבה אורבנית דימיונית. ‘גותהם סיטי' אינה מוכרת לתושביה של אף עיר בעולם כולו".

"המשפט שאומר וילי וונקה ב'צ'רלי בממלכת השוקולד' - ‘לממתק לא צריך להיות הסבר, בדיוק בגלל זה הוא ממתק' - ממחיש את הדרך שבה ברטון היה רוצה שנתייחס ליצירותיו", טוענת ג'ני הי, עוזרת אוצרות במחלקת הקולנוע של המוזיאון. "אין צורך לנתח אותן באופן אינטלקטואלי. הן מתקשרות עם הצופה ברמה הרגשית ביותר".

ואכן ברטון, האאוטסיידר שחדר אל הפנתיאון של המומה, אינו מאפשר לצופיו להישאר מבוגרים חמורי סבר. יצירותיו בתערוכה זועקות מקירות המוזיאון כי נוכל להיות מבוגרים אנושיים יותר אם רק נימנע מלחנוק את הילד האאוטסיידר שבתוכנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ