אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החברים הכי טובים: רננה רז ויוחאי מטוס

רננה רז, 33, ויוחאי מטוס, 34, שמתחזקים חברות כבר עשר שנים, בשיחה על הקשר בין אמנות והורות

תגובות

החברים הכי טובים: פרויקט מיוחד» גילי סער ועדי נוימן» רוגל אלפר ורם אוריון» שהרה בלאו ושמעון אדףרננה רז: כשידעתי שניפגש לראיון חשבתי מה מעניין אותי לדעת עליך ולא היתה לי הזדמנות לשאול. הכרתי אותך דרך אור, בן הזוג שלי, ואז כבר היית אמן. מעניין אותי לדעת אם בתור ילד רצית וחלמת להיות אמן? היה רגע כזה בילדות?

יוחאי מטוס: דבר ראשון, אחד מהרגעים האלו קשור לבעל שלך. בתיכון אור ואני עברנו לבית הספר האזורי. אור הלך למגמת אמנות כי הוא תמיד אהב לצייר ואני הלכתי להומנית. זו היתה אותה כיתה שחולקה לשתי קבוצות. אחרי איזה שבוע הוא שאל אותי למה אני לא בא לצייר אותם, ופשוט באתי. אני תמיד חושב שאם לא הייתי בא אולי אפילו לא הייתי מסיים בגרות. אני חושב שאם לא הייתי הולך לצייר בתיכון זה בטח היה קורה בדרך אחרת. אני מאוד נהנה מהעובדה שניסיתי לברוח מאמנות והיא רדפה אחרי. רק אחרי שכבר יצרתי ועבדתי הייתי מסוגל להגיד “אני אמן”.רננה: רצית להיות משהו אחר?יוחאי: אני לא חושב שאי פעם רציתי להיות אמן, אמא שלי טוענת שכשהייתי קטן אמרתי שאני רוצה להיות האוצר של מוזיאון תל אביב, אבל כשהיא סיפרה לי את זה אני זוכר שלא ידעתי מה זה אוצר.רננה: מעניין אותך להיות אוצר?יוחאי: לא, אני נהנה להיות אוצר של העבודות שלי.רננה: אתה זוכר שפעם אמרת לי שאתה לא רוצה להביא ילדים לעולם?  מעניין אותי לדעת אם זה עדיין ככה.יוחאי: אני רוצה לדבר איתך על זה.רננה: זה השתנה?  יוחאי: זה קיים שם כל הזמן. יש כל הזמן קונפליקט בין אהבה ליצירה. היצירה והעול שיש בה, אל מול זוגיות והיצירה שהיא מביאה – ילדים. חלוקת האנרגיה, מה נלקח ליצירה ומה נלקח לזוגיות ולילדים. אני יכול להגיד לך שעכשיו אני עובד על משהו ואין לי מקום להכיל דברים אחרים.רננה: אני יכולה להזדהות איתך. לגדל ילדה לצד יצירה, זו אמנות שצריך ללמוד. אני מרגישה שלמדתי את האמנות הזו במשך שנה ואני ממש לא מהוקצעת בה עדיין. בכל יום לומדים את השילוב הזה. אני חושבת שלאנשים כמונו, שאיך שלא תהפוך את זה אנחנו מרוכזים בעצמנו, זה מהפך שקשה להתרגל אליו. אבל עומר, הבת שלי, הביאה דווקא לחיי היצירה שלי משהו מאוד טוב. ממוקד, חיוני ומלא. ובכלל, אני מרגישה שילד מרחיב לך משהו בקיום שלך. כמו זיכרון שמוסיפים למחשב. אתה מסוגל להבחין ולהרגיש בדברים שלא ראית קודם.יוחאי: וכמובן יש את האחריות בלהיות הורים, אחריות מבהילה.רננה: אחריות זה סוג של עול, מאז שעומר נולדה מאוד מתסכל אותי שאני מאחרת לכל מקום. השליטה שהיתה לי על הזמן שלי השתנתה. פתאום יש מישהו אחר ששולט בזמן שלי, אבל אני באמת חושבת שדווקא לאנשים כמונו, שנוטים להתרכז בעצמם ואוהבים שליטה, זה דבר מעולה.יוחאי: לי תמיד היה נראה שלילדים אין מקום בעולם שלי. וכשדיברו איתי על ילד כיצירה וכהמשכיות, הרגשתי שיש לי כבר יצירה.רננה: כשהייתי בהריון עם עומר הרבה אמרו לי שעכשיו אני מגדלת בבטן את ה־יצירה של החיים שלי. וזה מוזר, כי אני מרגישה זהות מוחלטת עם היצירה שלי, לקיחת אחריות מלאה על כל דבר בתוכה, והאגו שלי גם נמצא שם ועם עומר אין לי תחושה שאני זאת שיצרתי אותה. אני מרגישה שאני הייתי רק השליחה, אתה מבין למה אני מתכוונת?יוחאי: אני מבין אבל לא מסכים איתך. אני חושב שבאופן אוטומטי מכיוון שהגנים שלך שם וזה מה שאת אמורה להשאיר אחרייך, האגו שלך שם אם תרצי ואם לא תרצי. תני לי להאיר לך את זה כך: מאוד לא מקובל בחברה שלנו שאדם יגיד על עצמו “כמה אני יפה, כמה אני חכם”, אבל זה הכי טבעי בעולם שהורה יגיד את זה על הילד שלו, דרך זה הוא בעצם אומר את זה על עצמו.רננה: אולי בגלל זה אני מתעצבנת שאומרים שהיא דומה לאור ונורא שמחה כשאומרים שהיא דומה לי?יוחאי: בתור אדם אורבני, כשאני רואה שמים עם כוכב אני מרגיש את הטבע, את האבולוציה. ואני חושב שאמנות שייכת לטבע האדם ולא לאותו טבע גדול, היא החוויה שלנו על אותו טבע. כשיש מלחמה, לדוגמה, האמנות תזוז הצדה ואני אומר את זה בתור מי שהאמנות היא כל חייו.שלא כדרך הטבע. יוחאי מטוס ורננה רז (צילום: אורן זיו)רננה: אל תגיד את זה, זה מדכא אותי. ההפרדה הזו בין חיים ליצירה היא לא הגיונית בעיני. נגיד שהיית עסוק עכשיו בלשרוד, אני בטוחה שגם בזה היצירתיות שלך היתה באה לידי ביטוי. כשתופסים יצירה בתור מותרות, ובעיקר במדינה שלנו, לאור המצב הביטחוני נוטים לעשות את זה, זה מקומם אותי מאוד. יצירה זה חלק מהצרכים האנושיים בדיוק כמו לאכול, לשתות, לישון ולהתרבות. וזה כך משחר ההיסטוריה.יוחאי: אני מסכים איתך, אבל אני נמצא בתוך מסגרת שמשפיעה עלי גם אם ארצה וגם אם לא ארצה. בכל פעם שאני בנסיעת עבודה בעולם ומספר על הקשיים המקצועיים של אמן בישראל, אני מספר להם על העובדה שבעברית בסלנג צה”לי המילה ארטיסט פירושה בטלן - מתחמק ממשימות וכו’. כשאני אומר באנגלית "I’m an artist" אני לא יכול שלא לחשוב על זה. זה כתם וגם אם אעזוב את הארץ אני עדיין אהיה אמן ישראלי. אם מחר תיפול פצצה אני קודם כל אהיה עסוק בלשרוד, רק אחר כך אני אמצא שני עלים ואעשה מהם לב.רננה: אני מסתכלת על הקעקוע שלך שאני אוהבת ואני חושבת אם יש עוד קעקוע שאתה רוצה לעשות?יוחאי: יש, אבל שימי לא מרשה לי לעשות ואני לא יכול לגלות. חוץ מזה, יש לי קצת בעיה עם קעקועים, לקבע דברים על הגוף.רננה: זה קצת מאוחר מדי, לא?יוחאי: הקעקוע שיש לי הוא לא רציני... זה לא שיש לי דולפין על הכתף. אני אוהב את המתח הזה של לקבע משהו אפילו אם זו טעות, לקבע את הטעות, ואני לא מדבר על זין על המצח. קראתי בספר “Russians Tattoos” על קעקועים בכלא ומה הם מסמנים, וזין על המצח זה קעקוע שנעשה במקום להחזיר חוב כספי שאין באפשרותך להחזיר.רננה: כל הזין - כמו שאומרים. תגיד, הזוגיות עם שימי שינתה את הדרך שבה אתה רואה את העולם?יוחאי: אם היית שואלת אותי אם זה השפיע על האמנות שלי היה לי מאוד קשה לענות כי אני יודע שזה משפיע. בקשר לעולם וילדים זו עדיין שאלה. אני כבר לא אומר לא מוחלט. אני יכול להגיד לך שאני מתייחס לכל העובדות שסביבי, נוח לי עד מובן מסוים עם מי שאני ועם מה שאני אבל אני לא בטוח שאם נולדתי הומו בעולם הטרוסקסואליסטי, אני צריך להביא ילד לעולם. יש אנשים שחושבים שזה נורא שחור, מה שאני אומר.רננה: לא, אני דווקא מבינה למה אתה מתכוון. להתבונן באופן גבוה ורחב בנסיבות של החיים שלך ולנסות להבין מה הייעוד שלך.יוחאי: היה שלב שהסתכלתי על שימי ואמרתי שאם ילד זה שילוב שלי ושלו - אז כן, אני רוצה. אבל זה משהו שהוא לא רלוונטי עבורי. למצוא אם פונדקאית בהודו, אם חד הורית, חד מינית, חד קרנית, אני לא מוכן להביא ילד בכל מחיר. אם מחר את מביאה לי ילד שהוא חצי שימי וחצי אני - אני לוקח שלושה.רננה: זה קצת עצוב, מה שאתה אומר.יוחאי: כן, אבל נראה לי שלפני 40 שנה היה יותר עצוב להיות הומו. אני מאוד יודע להודות על הטוב שיש לי בחיים.רננה: לסיום, בוא נעשה שאלון קצר שלקוח מה־ AppStore כשאתה פותח חשבון. מי היתה המכונית הראשונה שלך?יוחאי: פיאט אונו שחורה.רננה: רנו קליאו אפורה. מה היה האלבום הראשון שקנית?יוחאי: נוער שוליים.רננה: Guns&Roses. מה היה הג’וב הראשון שלך?יוחאי: חולב פרות.רננה: פתחתי חוג אמנות בשכונה. באיזו עיר התנשקת בפעם הראשונה?יוחאי: עפולה.רננה: אני בתל אביב.

*#