רינה ירושלמי: "אני לא מנהלת בית מסחר לטעמו של הקהל" - תיאטרון - הארץ

רינה ירושלמי: "אני לא מנהלת בית מסחר לטעמו של הקהל"

בגיל 73, לאחר 35 שנות בימוי ופרס ישראל אחד, רינה ירושלמי עדיין מביימת פרינג', אבל בלי אנסמבל עיתים. הבמאית מספרת על הדבקות בתיאטרון שולי מול חברה שלא מקבלת, על הזקנה ועל הפגישה עם סמואל בקט

שי הרלב, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שי הרלב, עכבר העיר

שישי בצהרים. כמה עשרות אנשים הגיעו לאולם נחמני לצפות בטייפ האחרון של קראפ שכתב סמואל בקט - מונודרמה לשחקן יחיד אותו מגלם דורון תבורי. ההצגה לא זכתה לפרסום רב, וגם הנוכחות התקשורתית מועטה. המונודרמה מספרת על סופר ערירי ומתוסכל שמבלה את יום הולדתו ה-69 בהאזנה לכמה טייפים שלו מן העבר, אותם הקליט 30 שנים קודם לכן. קראפ עומד בפני החלטה גורלית: האם להמשיך את יחסיו עם אהובתו ולהתמסר לאהבה, או להתמסר לכתיבה ולהיפרד בעצב מן האהבה. הביצוע של תבורי בקולו העמוק והדרמטי, לעבודת הבימוי המרתקת של רינה ירושלמי זוכה לתשואות רבות מהקהל. זהו מחזה קשה, עמוק ורצוף סתירות: מדכדך אבל גם מאוד מצחיק. כידוע יש קשר מובהק בין צחוק ומוות.

» הטייפ האחרון של קראפ - כל הפרטים ומועדי מופע» אודי בן משה: "הפחד מהכישלון הוא כוח מניע"» עמרי ניצן: "לא אשאר בקאמרי לנצח"אין דבר כזה ז'אנר נחות

ב-1978 עבודת הבימוי הראשונה של ירושלמי היתה עיבוד לחלק השני בטרילוגיה של בקט –"מות מאלון" והיום היא חוזרת אל בקט – אהבה גדולה שלה. הפגישה עם ירושלמי מתקיימת במטבח ביתה בו מוצבים שולחן מינימליסטי ולצדו שני כיסאות. החתולה שלה מגיחה לעיתים ומתיישבת על אדן החלון, מסוקרנת. ירושלמי (73) קוראת מתוך המחזה שכל אורכו הוא כ-8 עמודים, כמה שורות שהיא אוהבת במיוחד: "'אולי השנים הכי טובות שלי חלפו? לא הייתי רוצה בהן חזרה עכשיו כשיש בי כזו אש, ומה זה שנה עכשיו?".

אולי זה לא מקרי שאת מביימת את ההצגה הזאת, בשלב הזה של החיים שלך?"אני שמחה שעשיתי את זה עכשיו בגילי, כשאני יודעת דבר או שניים על זקנה. מדהים שבקט כתב את זה בגיל 40 וקצת- מה הוא ידע? הוא ידע. וכמה שהוא ידע. שום דבר לא חד-משמעי וסופי אצל בקט מלבד המוות. בגלל זה הוא כה מאתגר. בקט לא רצה שהגיבורים שלו יחיו אחריו. אז הוא שיגע את הדמויות שלו, הטריף אותן ואחר כך הרג אותן. מה יותר כן מזה? מה אפשר יותר לומר על יצירה שהכותב שלה לא רוצה שתחייה אחריו. יש את השורה הנפלאה הזו שחוזרת במחזה פעמים רבות אז הנה, אני אומר אותה: 'אין מה להגיד אפילו לא צוויץ'".שום דבר לא חד משמעי מלבד המוות. רינה ירושלמי (צילום: גדי דגון)

יגידו ששוב רינה ירושלמי יוצרת הצגה תובענית וקשה לעיכול."כל אחד ואפיקי התרבות שלו. הקהל יכול לבוא ולצפות, יכול לבוא ולעזוב ויכול כלל לא לבוא. אני לא מנהלת בית מסחר לטעמו של הקהל".

היתה מעט תקשורת, היו מעט כתבות. זה מציק לך?"התקשורת תגיע מאוחר יותר, או לא תגיע. אז לא היו עיתונאים. הרי זה ממש אבסורד. לאן הגענו? אם אין עיתונות אז אתה לא קיים? זה בלתי אפשרי לחיות כך. יש יצירה גם אם אין עיתונות. יש שחקן, יש הצגה, יש קהל, זהו. זה כל מה שצריך".

ירושלמי לא חושבת שקיימת דיקטטורה של צופי התיאטרון. כל אחד מוצא את התיאטרון שמתאים לו. אם כבר קיימת דיקטטורה של המנהלים שחושבים שמצאו את הנוסחה איך לארגן תכנית תיאטרון שנתית בכדי שכולם יהיו מרוצים. "הניסיון למצוא את התשובה המוחצת מה הקהל צריך הוא בלתי אפשרי", היא מסבירה "מי אנחנו שנקבע? אין ז'אנרים נחותים. מחזות זמר, אם עושים אותם כמו שצריך בערכי הפקה גבוהים, זה דבר נפלא. אני מאוהבת במחזות זמר. הייתי עוזרת במאי ב'אל-המברה' של גיורא גודיק בסוף שנות ה-60 כשהעלו את 'כנר על הגג', 'המלך ואני' ו'איש למנשה'. כיום, אני לא חושבת שאנחנו יכולים להתחרות עם האמריקאים והאנגלים ובכלל לא בטוחה ששם כוחנו".

אם כבר תיאטרון – אז שיהיה קלאסי

מבחינת מחזאות מקורית, הבמאית חושבת שיש קאנון ישראלי כמו חנוך לוין, נסים אלוני ויהושע סובול, "אבל אני לא רואה את עצמי מביימת אותם" הא מסייגת. " אני מעדיפה ארצות זרות. אם כבר אז לטייל ואני אוהבת לטייל בעולם העתיק. אני מכורה ליוונים ולשייקספיר. הם שרדו כל כך הרבה שנים, כך שכנראה אפשר לסמוך שם על כמה דברים. החפירה הזו מאפשרת יצירה. כשאתה מדבר על האמא או הדודה שלך, קשה לחפור. אני אוהבת  במאים שיש להם אינטנסיביות מקצועית עזה, הבנה מעמיקה יותר, דיוק ויופי. יופי תיאטרלי הוא כמו פיסול- מלטשים עוד ועוד את היצירה התיאטרלית. הליטוש- הוא שמעניין אותי כיום".

איך ניגשים למחזה של בקט שהוא כל כך קשה לפרשנות?"בשנים האחרונות אני עוסקת במה התיאטרון חייב להסתפק בשביל שיהיה תיאטרון: שחקן וקהל. 'קראפ' הוא אנטי-תיאטרון. אמנם יש אחדות של מקום וזמן .הכל קורה בחדר אחד ובלילה אחד. ויש דרמה: להקליט או לא להקליט - זו השאלה. אבל הצופה בעצם כמעט ולא מקבל אינפורמציה סדירה".

נתת גם מקום לפרשנות ברוח התקופה."החלטתי להשתמש בשלושה דימויים ויזואליים שחוזרים על עצמם, שכמובן לא נמצאים במחזה: ילד רץ בחולות, תזמורת ומנצח ובית ילדותו של הגיבור - זיכרונות שקורסים עם הזמן. קטעי הוידאו מאפשרים לקלף את המחזה וליצור חוויה תיאטרלית שגם שואלת שאלות כבדות משקל על ההקלטה, ועל חיים כיום שמתועדים ויזואלית בלי הרף בעידן התקשורת הדיגיטלית והמקוונת".

איך התוודעת לסמואל בקט?"ב-1977 פניתי אליו ישירות בכתב. ידעתי שלא אצלח את סוללת הסוכנים שלו, כיוון שהיה בשיא תהילתו לאחר שזכה בפרס נובל. ככל הנראה משהו בפנייה שלי מצא חן בעיניו והוא אישר לי לבצע עיבוד תיאטרלי לרומן. הזמנתי את בקט להצגה אבל הוא ענה בנימוס שלא יוכל להגיע. הוא מעולם לא הגיע לישראל. עם זאת ידע עליה הרבה בגלל חברו, הצייר אביגדור אריכא".

ואז פגשת אותו. איך התרשמת ממנו?"כפי שהטקסטים שלו סודיים וניתנים לפירוש באופנים שונים, כך גם מהלך חייו. הוא נולד ב-13 באפריל 1906, עם זאת בתעודת הלידה שלו כתוב 13 במאי. אפילו בביוגרפיה שלו יש אבסורד. משהו לא לגמרי מסתדר. כשהייתי בפריז לאחר ההפקה פגשתי אותו. הוא גבר עם נוכחות חזקה, מרשים מאד עם עיניים של נץ. לא נוקשה במיוחד כפי שאולי הצטייר. אוהב את החיים היפים כמו כולנו. שותה ומעשן הרבה". הקהל נמצא בבליינד דייט עם דורון תבורי. "הטייפ האחרון של קראפ" (צילום: גדי דגון)דורון תבורי שמגלם את קראפ כבר לא ילד. למרות התשוקה האדירה למשחק וגופו הרזה, ניכרות השנים על פניו המחורצות. השחקן יחגוג 60 עוד חודשיים וכשרואים את הטייפ האחרון של קראפ קשה לדמיין שחקן שבכוריאוגרפיה, בדיקציה ובמימיקה מתאים לתפקיד יותר ממנו. הרגעים הקודרים, הצעקות, פרצי הצחוק הן כמו כפפה ליד למשחקו העמוק והדרמטי של תבורי.

איך העבודה עם דורון תבורי? "מעניין שמעולם לא עבדנו קודם. הוא בגיל שכבר לא כל כך רחוק מגילו של גיבור ההצגה. דורון מתאים להצגה כי הוא גם לוקח אותה בהומור. הקהל נמצא איתו בבליינד דייט ומתרגש איתו. הנכונות שלו ללכת עם ההרפתקה היא מדהימה. שש שעות של חזרות ביום לשחקן יחיד עם במאי זה לא קל. במיוחד במחזה שאתה כל הזמן הולך בו לאיבוד. נראה לי שאנחנו מרגישים את המחזה בצורה דומה וזה מאוד משמעותי".

בישראל אין מקום למורדים נצחיים

בשיאו בשנות ה-90, ובראשית שנות ה-2000 מנה אנסמבל עיתים שהקימו ירושלמי והתפאורן משה שטרנפלד ז"ל,  15-18 שחקנים. באותה תקופה העלתה רנה ירושלמי את "ויאמר וילך" ואת "וישתחו, וירא" על פי התנ"ך. ההצגות שאורכן כשלוש שעות הועברו לאולם בית צבי, המכיל יותר מ-300 מקומות והפכו להצלחה מסחררת, מסחרית ואמנותית. התנ"ך בשני חלקים הועלה חמש שנים ברציפות בארץ ובחו"ל. לאחר מכן הציגה ירושלמי את "מיתוס" על פי תשע טרגדיות יווניות קלאסיות שהציג בהצלחה רבה בארץ ובחו"ל במשך שלוש שנים. האנסמבל, למרות גודלו והישגיו האמנותיים, מתוקצב על פי חוק הקריטריונים של תיאטרון הפרינג'. כיום אין ביכולתו לקיים הצגות חדשות. לפני ארבע שנים, ביום העצמאות ה-60 של המדינה קיבלה רינה ירושלמי את פרס ישראל לתיאטרון על מכלול יצירתה. יחד איתה הוענק הפרס למורה למשחק ניסן נתיב ז"ל - שני מורדים נצחיים בממסד התיאטרון הרפרטוארי שתמיד ראו עצמם  כ'פרינג' וסירבו ליישר קו עם ההנהלות האמנותיות של התיאטרונים ולבקש למצוא חן בעיניי הקהל.

פרס ישראל יצר איזה שינוי אצלך ביחס לממסד התיאטרלי?"אלו שנותנים את הפרס זוכרים אותו הרבה יותר טוב מאלו שקבלו אותו, שנאלצים לשכוח ממנו די מהר. יש רגע של נחת וסיפוק אחרי קבלת פרס חשוב שכזה, אבל מיד עוברים הלאה. במיוחד למי שיש תשוקה להמשיך ליצור. אני לא חושבת שההחלטה על פרס ישראל קשורה באיזשהו אופן להתחלת עבודת הבימוי שלי על דמותו של חוזה המדינה". לא מחפשת למצוא חן בעיני הקהל. רינה ירושלמי (צילום: גדי דגון)

מה מצבו של האנסמבל כיום?"האנסמבל נמצא במצב של אי-פעילות. ההצגות נפסקו, התקציבים נגמרו. אני מביימת כרגע הודות לתיאטרון הקאמרי שתומך בי ומאפשר לי ליצור. אני לא יודעת אם האנסמבל יחזור לעבוד יחד. אני מתגעגעת מאד לשחקנים ולעבודה איתם ויכולה רק מאוד לקוות. השחקנים כבר בני מעל 40, חלקם עם משפחות וילדים ולא יכולים לעבוד בתנאי העסקה שבהם עבדו בעבר. אני בקשר פרטי עם חלק מהם, כחברים, כאנשים שחיים באותה עיר".

את באופן קבוע מתרחקת מהמרכז, מלהציג בקאמרי ובוחרת לעבוד באולם נחמני."אני אסירת תודה על כך שנתנו לי את נחמני. להציג בו זה יתרון עצום. הוא ממוקם טוב, יש בו חדר חזרות גדול והוא עומד לרשותי 24 שעות ביממה. באירופה אנשים היו נלחמים עבורו. מונודרמה כזו של בקט צריכה להיות מועלה בפרינג', בתיאטרונים צדדיים. גם כשהוא הוצג ב-royal court  זה היה באולם קטן. גם "מחכים לגודו" ו"סוף משחק" הוצגו בחללים קטנים. אני אסירת תודה על כך שנתנו לי את נחמני. אז אני נמצאת מחוץ לשדרת הכוכבים של שאול המלך, אז מה? זה המקום שלי ואני לגמרי בסדר עם זה".הטייפ האחרון של קראפ - כל הפרטים ומועדי מופע

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ