אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיוחד: אצל ערן קולירין, החירות מתחילה בתוכנו

"ההתחלפות", סרטו החדש של במאי "ביקור התזמורת", הוא מניפסט מרתק על שעמום וקריאת השכמה לאלה מאיתנו שמשועבדים לעריצות השגרה. אורון שמיר מצא סרט פסח ראוי 

תגובות

שמות רבים לו לחג הפסח הבא עלינו לטובה. החל מ"חג האביב" לשוחרי ההתחלות החדשות שבינינו, "חג המצות" לחובבי שוקולד השחר וכמובן "רק לא עוד סופשבוע של להיות כלוא יחד עם כל המשפחה, מעניין אם אצליח להרוג את עצמי בעזרת מנת יתר של גפילטע". בהקשר זה, אחד ההיבטים היותר מעניינים של פסח הוא היותו חג החירות, נושא קולנועי אהוב ומוכר. אמנם אין הרבה סרטי פסח פר-אקסלנס - אפשר למנות את "עשרת הדיברות" הארכאי, "נסיך מצרים" המונפש, "לילסדה" הישראלי ומקבילתו האמריקאית "When do we eat?" ובזאת למצות את הרשימה. אבל סרטי "מעבדות לחירות" שאסור להחמיץ, סליחה על משחק המילים, ממש לא חסרים. החל מדוגמאות קלאסיות כמו "ספרטקוס" או מקבילתו המאוחרת "גלדיאטור", דרך "חומות של תקווה" שעדיין מחזיק בתואר "הסרט הגדול בכל הזמנים לפי IMDB" וכלה בסרטי בריחה מכלא מחשבתי, כמו "מטריקס" ודומיו. אחד מהם, זיכרון גורלי, אף זכה השנה לרימייק הוליוודי עדכני. והסוג הזה של סרטי חופש, במובן המטאפורי, הוא היותר מרתק בעיניי, משום שיש בו סתירה מובנית.» וידאו: מי מחליף את שוורצנגר בזיכרון גורלי?» פרויקט לחג:  ישראלים, הם בכל מקום

מצד אחד, קולנוע הוא תמיד חוויה אסקפיסטית, שסוד כוחה טמון ביכולת של סרט מסוים להיות אמין מספיק כדי להתרגש ממנו, אבל מופרך מספיק בכדי לסקרן ולרתק אותנו קצת יותר ממה שעושים החיים הרגילים והמשעממים של רובנו. מאידך, אפשר לטעון שכל הסרטים, גם המבדרים והסוחפים שבהם, משלבים בתוכם מידה כלשהי של אמירה או השקפת עולם שהיוצר שותף לה, או לחילופין מתנגד לה נחרצות ומעוניין לגנותה בחריפות. רבים מאותם סרטים אף הולכים צעד אחד קדימה ומתנהלים באופן שמנסה דווקא להעיר את הצופה ולהיות לו לחוויה פוקחת עיניים. העניין מסתבך כאשר סרט כושל מלהצטיין בשני הפרמטרים והופך להיות דידקטי מדי אך לא מהנה מספיק בכדי שנסלח לו על כך. הפרדוקס הזה, של ניסיון להעניק לצופה חופש מטרדות היום למשך כשעתיים אבל גם להזכיר לו שאולי אינו חופשי כלל, היא מדרון חלקלק. דוגמה עכשווית לסרט שניסה לצעוד בו וכשל, לעניות דעתי, הוא משחקי הרעב. דוגמה לסרט שהשכיל להיות קריאת השכמה אפקטיבית וגם מניפסט מרתק על שעמום, אוקסימורוני ככל שזה יישמע, הוא ההתחלפות.100 דרכים לעזוב את השגרה. ההתחלפות:

סרטו השני של ערן קולירין נחשף לראשונה בפסטיבל חיפה האחרון, באוקטובר דאשתקד, אבל עולה רשמית לאקרנים רק בתחילת החודש הבא. לו היה מקדים ומגיע כעת, היה זה תזמון מושלם לדון בו בהקשרים רחבים של חופש. אך מכיוון שרק בעוד מספר שבועות הוא יהיה זמין לקהל הרחב, אפשר לדבר בעיקר על התימות בהן הוא עוסק, מבלי להיכנס לסוגיות ביקורתיות הנוגעות לעשייה הקולנועית (המצוינת, דרך אגב) או להיותו הסרט החדש של במאי ביקור התזמורת, והציפיות בהתאם.

"ההתחלפות" יוצא מנקודת פתיחה שקשה להאמין כיצד היא יכולה להחזיק סרט שלם. אדם החוזר לביתו בשעה בה הוא לא רגיל להימצא בה, וחווה בכך חוויה המערערת את הנוחות של המציאות שלו כפי שהוא תופס אותה. הסרט לוקח את כל מה ששגרתי בחיינו העכשוויים ומתבונן מן הצד, מנקודת מבט אובייקטיבית ככל הניתן. בצורה כזו, הוא מציע גם לצופיו לקחת צעד החוצה מתוך עצמם, להביט על חייהם מלמעלה ולתהות האם כל העניין הזה של שגרה באמת הכרחי? מתי נכנענו למרוץ העכברים והפסיק להיות לנו אכפת מעצמנו ברמה כה קיצונית, עד כי לשוב הביתה בשעה מוקדמת מהווה אירוע מחולל חזק מספיק בכדי לטלטל לגמרי את תפיסת המציאות שלנו? או לפחות את זו של גיבור הסרט. ולמען האמת גם את שלי. באופן אישי, הסרט עורר בי שתי מחשבות עיקריות - על שעבוד מרצון מחד, וחירות מנטאלית מאידך.מחבואים מהחיים:

ראשית, עניין השגרה. הכלא הרעיוני שכמעט כל אוכלוסיית העולם המערבי אסורה בו, תמיד מרצון. התירוצים הרגילים של "אין מה לעשות" ו-”ככה זה", מוצגים בסרט באופן ויזואלי במקום מילולי ומקבלים ביטוי על ידי בניית שגרה בה גם הדברים המסעירים לכאורה, יחסי מין למשל, הם כה צפויים ומתוכננים מראש עד כי הם כמעט חפים מעניין. אם כך, מדוע בחרנו בשגרה? היא מנחמת ומעניקה סוג של ביטחון, גם אם מזויף, אבל ממה אנחנו בעצם פוחדים כל-כך? מה גרם לנו להיות זקוקים לנחמה הזו, שבאה על חשבון דברים נפלאים כמו שינוי, התחדשות, הרפתקה וסיפוק מוחשי? הסרט אינו מנסה לענות על שאלות אלה, אלא מציג את המצב לאשורו – כולנו כלואים בשגרה, ולא משנה כיצד נכנסנו, הדבר החשוב הוא לנסות לצאת. לנסר את סורגי הלו"ז, לסדוק את תפיסת המציאות – כל דבר קטן יכול להיות צעד ראשון בדרך חדשה ומרגשת. הגדילו לעשות שלושת הטיזרים של "ההתחלפות", אשר הכריזו באופן מוצהר וברור על מלחמה בשגרה, תוך שהם מספקים כללים להיאבק בה. כמו למשל, “עשו בכל יום משהו אחד חסר משמעות". הרוטינה של קביעת מטרות ורדיפה אחריהם, מפסיקה להיראות הגיונית ומתחילה להיות מגוחכת אם מביטים בה מן הצד, כמו שגיבור הסרט לומד לעשות.להזיז הרים:

שנית, עולה התהייה מתי בעצם הפכנו מאינדבידואלים חושבים לחברה שכל-כך מפחדת לחשוב. בחיים, הדבר מתבטא במגוון רחב של תחומים ואזורים – החל ממושגים אבסורדיים כמו "עיצוב דעת קהל" ועד תרבות הקיצור של הטוויטר והודעות הסמס. הסרט ממחיש זאת בעיקר דרך הדברים הקטנים שאנו לוקחים כמובנים מאליהם, כמו מערך השאלות והתשובות האוטומטי והלא באמת מתעניין בו כולנו משתמשים מדי יום (“מה קורה?", "הכל בסדר?”). אלו הן בדיוק התבניות שכולאות את המחשבה, מדכאות אותה ויוצרות את האי-רלוונטיות. כך שכולי תקווה שכאשר יגיע הסרט למסכים, הקהל לא רק יבחר לצפות בו, אלא גם יניע בזכותו את גלגלי המחשבה. לא משנה מה תהיה דעתם של הצופים על הסרט, העיקר שתהיה להם אחת. בברכת בוז לשגרה, די למוסכמות ריקות מתוכן והלאה העריצות המחשבתית – חג שמח, ומי ייתן ובפסח הזה, כולנו נהיה באמת בני חורין, בעיקר בהתנהלות בתוך חיינו.

*#