אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חדשות האמנות

ציור קיר של גומפל ניצל בינתיים מהרס, סטף ורטהיימר קנה הרבה שטיחים ועוד תערוכה חדשה שאצרה דוגמנית. כל חדשות האמנות של השבוע

תגובות

נמנעה הריסת ציור קיר של גומפל

ציור קיר של מרדכי גומפל ‏(1912–2009‏), מבכירי אמני הפסיפס של ישראל, היה אמור להימחק עם הריסת מלון “שולמית” בחיפה שתחל כנראה מחר. לדברי ורד גומפל, אלמנתו של הצייר, היצירה, על הקיר החיצוני של המלון, נעשתה בסוף שנות ה–50 או בתחילת ה–60 בטכניקת “סגרפיטו”, ציור שכבות בטיח.

לאחר דיונים עם עיריית חיפה, הוחלט לשמר את הציור ולהעביר אותו למשכן האמנות בעין חרוד על חשבון החברה שקנתה את הקרקע, “רוברט ביליה נכסים”.

בתחילה אמר קובי הרשקוביץ, הממונה על הפרויקט מטעם החברה, כי כאשר נקנה המלון לא נמסר להם שיש בשטחו יצירת אמנות. מהנדס עיריית חיפה נפגש השבוע עם ביליה ולאחר דיונים וחוות דעת של מומחים הוחלט להעביר את היצירה למשכן בעין חרוד.

כאשר ההריסה עמדה על הפרק, אמר משרד התרבות כי הוא “מביע את עמדתו ומחאתו נוכח הרס של יצירות אמנות, אבל אין בסמכותו למנוע הרס של יצירות בבעלות פרטית. מן הראוי שבעלי הנכס בחיפה ידאגו להעתקת היצירה למקום חלופי”. ואכן, ביליה החליט לשאת בעצמו את עלויות השימור וההובלה.

היצירה של גומפל במלון “שולמית” בחיפה

גליה בר־אור, שאצרה את התערוכה של גומפל ב–2002, שהתקיימה במקביל במשכן לאמנות בעין חרוד, בבית האמנים בירושלים, ובעיר הולדתו למגו שבגרמניה, מדגישה את החשיבות של היצירה: “התקופה הזאת של שנות ה–50 וה–60 היא למעשה התקופה היחידה שאמנים גם מהחוג הפנימי של האמנות עבדו בבתי מלון... התפישה היתה של ראשי הערים, בעלי המלונות ואחרים שהפעולה של האמנים במרחב הציבורי היא משמעותית מאין כמותה וככה נוצרו עבודות מעניינות, אבל לרוע המזל לאורך השנים האחוז הניכר של העבודות הללו כבר נכחדו. גומפל ראה את עיקר הפעולה שלו בפיתוח התרבות והחינוך במרחב הציבורי הישראלי ופיתוח טכניקות ושפה חדשניות. ביצירה הזאת הדברים האלה נראים במיטבם, הביטוי של האמונה שיש זיקה בין מה שהיחיד מבטא למרחב הציבורי. זה מקרין משהו מהעבר על הזהות שלנו והיה ראוי שישמש לנו סוג של מורה דרך. ברגע שהורסים את זה משהו בזהות ובעתיד שלנו נפגם”. בדבר מניעה של מקרים כאלה היא אומרת: “ראשית צריך להיות חוק בנושא הזה, ושנית יש סוג של אתוס ונורמה, ואם החברה מגיעה למצב כזה שהיא הורסת את התרבות והאמנות שסביבה, סימן שאת השיניים היא מקדישה לדברים הלא נכונים. במקום שאנשים יראו איזה נכס יש להם וסביב זה יעבדו, הם מתייחסים ליצירה כהפרעה”.

סטף ורטהיימר רכש את תערוכת השטיחים של נועה אשכול

תערוכת השטיחים של נועה אשכול במוזיאון הפתוח בתפן

תערוכת שטיחי הקיר “סיפורי בדים” של הכריאוגרפית נועה אשכול ‏(1924–2007‏), שמוצגת במוזיאון הפתוח בתפן, נרכשה בשלמותה בידי התעשיין סטף ורטהיימר שהמוזיאון בבעלותו. הדבר יאפשר את המשך פעילות הקרן על שם נועה אשכול לכתב תנועה שהעמידה את השטיחים למכירה. ורטהיימר רכש גם עשרה שטיחים שלא מוצגים בתערוכה. 50 השטיחים נרכשו תמורת 20-10 אלף דולר לשטיח. זהו רק חלק מ–1,500 השטיחים שיצרה אשכול משאריות בדים מאז מלחמת יום הכיפורים ועד מותה. רותי אופק, אוצרת התערוכה והמוזיאונים הפתוחים, הדגישה את החשיבות ברכישת האוסף כולו ושמירה על התערוכה כגוף עבודה אחד. אופק כתבה בקטלוג התערוכה: “נדמה כי בשטיחים השלימה אשכול את כל מה שהחסירה במכוון בריקוד. אם הריקוד שלה סגפני במתכוון ומאופיין בצמצום קפדני, השטיחים עשירים בצורות, בצבעים ובחומרים. יש בהם שפע מתפרץ, מעין חגיגה ענקית המעידה על חדוות יצירה מדהימה. השטיחים של נועה אשכול הם פרי של ידע נרחב באמנות עתיקה ומודרנית ובטכניקות של עבודת מחט. הם מבטאים יצירתיות יוצאת דופן, שעל אף הייחודיות האישית שלה נושבת ממנה רוח ישראלית עד מאוד”.

חוקרי גניבת האמנות בבוסטון לא התייאשו

במלאות 20 שנה לגניבת האמנות הגדולה בהיסטוריה ממוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר בבוסטון, המשטרה מחדשת את המאמץ למצוא את היצירות שביניהן ציורים של רמברנדט, ורמיר, דגה ומאנה, בשווי משותף של 500 מיליון דולר. לפי דיווח של אי־פי, האף־בי־איי שלח את דגימות הד־נ־א לבדיקה מחודשת, המוזיאון מציע פרס בשווי 5 מיליון דולר, ומשרד התובע האמריקאי הציע חסינות למי שימסור מידע. החוקרים אמרו שהם שללו חלק מהתיאוריות הנפוצות ביותר, ביניהן המעורבות של הגנגסטר ויטי בולגר. לדבריהם, הם אינם פוסלים את האפשרות כי הגנבים עבדו במוזיאון והכירו את מערכת האבטחה בו.

תערוכה של דוגמנית העל הבלגית הנלורה קנטס

תערוכה שאצרה דוגמנית העל הבלגית הנלורה קנטס תיפתח בשבת במוזיאון האופנה של הסלט שבבלגיה. התערוכה, “Ultramegalore”, מציגה לפי אתר המוזיאון, “מבט לעולמה, שמגיע הרבה מעבר לאופנה בלבד”. קנטס, שעזבה את לימודי הצילום בגיל 21 לטובת הדוגמנות, תציג בתערוכה עבודות של מעצבים, צלמים, אמנים ומוסיקאים אהובים עליה. לפי האתר, קנטס ניגשת לתפקידה כאוצרת כמו סטייליסט שמשלב בלי סוף מותגים שונים, בגדים מיד שנייה ואקססוריז פרטיים. במודעת התערוכה מופיעה קנטס בעירום מלא, ועל כך אמרה למגזין הבלגי “ויקנד”: “אני אולי קצת נאיבית. מה שחשוב הוא לא העירום, אלא היופי והטוהר של התמונה”.

שרון פוליאקין ואורן אליאב - הזוכים בפרס רפפורט ל–2010

אורן אליאב, “שרוול”, 2010. פרס של 30 אלף דולר

שרון פוליאקין היא הזוכה בפרס רפפורט לצייר ישראלי בכיר ל–2010 ואורן אליאב הוא הזוכה בפרס לצייר ישראלי צעיר. על הזוכים הוכרז ביום חמישי שעבר במעמד פתיחת תערוכותיהן במוזיאון תל אביב של הזוכות ל–2009, טל מצליח ומלאני דניאל. הפרס שמוענק בכל שנה לציירים לכבודם של רות וברוך רפפורט כולל לצייר הבכיר 35 אלף דולר שמוענקים לאמן עצמו ו–35 אלף דולר למימון תערוכה וקטלוג, ולצייר הצעיר ‏(עד גיל 40‏) כולל 15 אלף דולר לאמן עצמו ו–15 אלף דולר למימון תערוכה וקטלוג. חבר השופטים כלל את הפרופ’ מרדכי עומר, רות ועירית רפפורט, ענת מטלון, דורון סבג ואלן גינתון.

“צבע טרי” יתקיים בנמל יפו, בלי החסות של בנק לאומי

“צבע טרי”, היריד לאמנות עכשווית יתקיים השנה במחסן 1 שבנמל יפו המחודש. היריד התקיים אשתקד במתחם התחנה בנוה צדק, ולפני כן, בשנה הראשונה לקיומו, בבניין ברחוב קיבוץ גלויות בת"א לפני פתיחתו כבית קסטיאל. מחסן 1, שייחשף לקהל לראשונה ביריד, נבנה בין 1933 ל–1936 בתקופת המנדט הבריטי ושימש בין השאר כמחסן סחורות ומפעל אריזה של תפוזי ג’אפא. שטח המחסן הוא כ–5,500 מ”ר שבעתיד יהיו בו מסעדות, גלריות וחנויות. טרם נמסרו פרטים על האמנים, הגלריות, הפרויקטים שיוצגו ביריד שיתקיים ב–5–8 במאי. גם המידע על נותני החסות טרם נמסר, אך ל"הארץ" נודע שבנק לאומי, שהיה נותן החסות הראשי של היריד בשנתיים האחרונות, לא יתמוך בו השנה.

הליך בחירת הנציג לביאנלה בוונציה לא ישתנה

בישיבת המדור החדש לאמנות פלסטית של המועצה הישראלית לתרבות ואמנות במשרד התרבות והספורט שהתקיימה ביום חמישי בהשתתפות החברים החדשים הוחלט שלא לשנות את ההליך הקיים לבחירת הנציג לביתן הישראלי בביאנלה בוונציה והתמנתה ועדת הבחירה של הנציג, ששמות חבריה חסויים. כפי שדווח כאן בשבוע שעבר, הליך הבחירה עלה לדיון בעקבות הביקורת הציבורית שהועלתה על בחירת רפי לביא לביאנלה הנוכחית. לפי ההליך הקיים, שהיה תקף בעשור האחרון, המדור ממנה ועדה של חמישה אמנים ואוצרים, מהם שניים לפחות נציגי המדור, ואלה מקיימים דיון ופונים בסופו לשבעה מועמדים לכל היותר - אמן, אוצר, או פרויקט ספציפי, שהם ממרכז העשייה האמנותית בארץ. לאחר הפנייה מובאות הצעות ומהן נבחר הנציג בהצבעה חשאית ואישורו טעון את משרד התרבות. בישיבה שנערכה בשבוע שעבר הומלצה האפשרות לפנות לאוצר ולא לאמן כפי שנעשה בחמש הפעמים האחרונות, כדי לאפשר קיום של תערוכה קבוצתית או נושאית. בישיבה נפרדו מחברי המדור היוצאים וביניהם היו”ר פיליפ רנצר, ומעידית עמיחי, רכזת המדור, שיוצאת לחופשה משפחתית בת כמה חודשים בחו”ל.

*#