אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די.וי.די: ל"מים לפילים" לא הגיע להיגנז בישראל

"מים לפילים" נגנז רגע לפני הגעתו למסכי הקולנוע בישראל. האמת, לא ברור למה: מה כבר יכול להיות רע בסרט על קרקס ברכבת?

תגובות

כבר יצא לי להתעכב בעבר על פעולותיהם המתעתעות של מפיצי הסרטים בישראל, אבל נדמה שכל מקרה חדש מצריך גם בחינה מחודשת. בשלהי הקיץ האחרון - כלומר, ממש עד לא מזמן - עיטרו את בתי הקולנוע כרזות עבריות ורשמיות לסרט ששמו מים לפילים. מי שראה סרט באותם אולמות בתקופה האחרונה ייתכן שאף הבחין בקדימון לדרמה התקופתית בכיכובם של רוברט פטינסון (כוכב סאגת דמדומים), ריס וויתרספון ("הולך בדרכי") וכריסטוף וולץ ("ממזרים חסרי כבוד"). ברם, הסרט מעולם לא ראה אור מקרנה בישראל, וכעת הגיע היישר אל מדפי הסרטים החדשים והמתורגמים לעברית של ספריות ההשאלה. אם כן, בהחלט מגיעה למפיצים גם מילה טובה על הזריזות שבהפצה, אבל לא נותר אלא לנסות להבין את המהלך התמוה של גניזת הסרט בדקה ה־90. מה גם שקשה לומר עליו שהיה כשלון כלכלי או ביקורתי, אלא להפך, כך שהסקרנות לבדוק אותו התעוררה.למה לא לקולנוע? "מים לפילים":מדובר בעיבוד קולנועי לרב המכר של שרה גרואן, שוודאי מוכר לחובבי הקריאה הישראלים (מה ששוב מעלה את השאלה מדוע לא להקרינו בקולנוע). הסרט נפתח בימינו אנו, בחניון גשום שבו מתאכסן קרקס נודד. מנהל המקום (פול שניידר) מוצא אדם זקן שנראה לו מבולבל, אך במהרה מתגלה כצלול, למרות היותו בן 90. הוא מציג את עצמו בתור ג'ייקוב ג'נקובסקי (האל הולברוק) ומספר שהוא עצמו היה פעם חלק מקרקס מפורסם – המופע של האחים בנזיני. זה היה בשנת 1931, שאליה אנחנו קופצים כדי למצוא את הגרסה הצעירה של ג'ייקוב (פטינסון) על סף סיום לימודיו בבית הספר לווטרינריה. אירועים טרגיים הופכים את חייו על פיהם, והוא מוצא את עצמו מזנק אל רכבת נוסעת, מבלי לדעת כי זהו כלי התחבורה של האחים בנזיני. הוא זוכה בעבודה בזכות ידיעותיו על חיות, ומבטו נוחת על הכוכבת בהירת השיער של המופע המרכזי – האקרובטית מרלנה (וויתרספון). בינתיים, מבטו של בעלה של מרלנה והבעלים של הקרקס אוגוסט (וולץ) נוחת על הבחור הצעיר והמרשים. כך נוצר לו משולש האוהבים, שיהיה הקונפליקט המרכזי של הסרט.לא קלאסיקה, אבל קלאסי למען האמת, סרט העוסק בקרקס ומתרחש בחלק גדול ממנו על רכבת פשוט לא יכול להיות רע. שני הנושאים הללו כל כך קולנועיים במהותם וכבר הונצחו במאות סרטים עד כי הרפלקסיביות עובדת לטובתו של "מים לפילים". באותו נושא, כל עניין הבחור החדש שמגיע לקרקס ומתאהב בלוליינית שהיא אשתו של הבוס המרושע כבר מזמן הפך לאחת הקלישאות היותר מוצלחות של הקולנוע. על מדף הסרטים החדשים תמצאו טיפול חדשני בנקודת המוצא העלילתית השחוקה הזו, בדמות "בלדה טריסטה" (עליו כתבתי באחד המדורים הקודמים). הסרט הנ"ל הוא כמובן מקרה נינוח וקונבנציונלי יותר, במובן הטוב של המילה.העיקר שיש הרבה חיות. "מים לפילים"ריצ'רד לה-גרייבניז, המתמחה בסרטים סוחפים ומתקתקים ("יומני החופש", "הלוחש לסוסים"), כתב את האדפטציה התסריטאית, ועל הבימוי הופקד הבמאי העולה פרנסיס לורנס ("קונסטנטין", "אני אגדה"). הסרט שלהם מתענג על הספקטקל שבמופע הראוותני של הקרקס, ומציב מולו ראי עקום שמשקף את חייהם הדלים של כל העובדים בו. הבימוי של לורנס משכיל לשלב במינון נכון בין סצנות שמצליחות לרגש בדיוק עד לרמת הקיטש שאותה ניתן לסבול, ובין רגעים של חרדה ומתח לגורלם של הגיבורים. יחד עם זאת, אין מדובר בדאגה אמיתית, בגלל המבנה התסריטאי השאול מן הספר, שלפיו אנו יודעים כי ג'נקובסקי שרד את כל המאורעות כדי לספר עליהם - דמותו הקשישה פותחת את הסרט. כך שכדי להפיק את מרב ההנאה ממנו, יש לסלוח לסרט על כמה וכמה סוגים של שטויות ועל שטחיותו. כמו למשל אפיון הדמויות באמצעות חיבתם או אי חיבתם לבעלי חיים. אם תצליחו לשקוע פנימה, מצפה לכם סרט מרגש ומחמם לב שבהחלט נראה כמו אטרקציה מרכזית מספיק כדי למשוך קהל גם לבתי הקולנוע.

"מים לפילים". בימוי: פרנסיס לורנס. ארה"ב 2011, 120 דק'. אנגלית עם תרגום לעברית. הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

*#