אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"קילר ג'ו": הקילר הזו באמת לוהטת

קצת לא נעים לפתוח את השנה החדשה בהצגה שנושאה הוא רצח אם. מצד שני, אין דרך טובה יותר לפתוח אותה מאשר עם הצגה מוצלחת באמת כמו "קילר ג'ו"

תגובות

במטבח ביתה העלוב של חצי משפחה מפוררת נרקמת מזימה. אם יצליחו הבן כריס (דני ברוסבני) ואביו (יפתח קמינר) להיפטר מן האם השנואה על שניהם, יזכו בכספי ביטוח החיים שלה: 50 אלף דולר טבין ותקילין. גם אחרי שישלמו את שכרו של הרוצח השכיר, בלש משטרה בשם ג׳ו, יישארו בידם 30 אלף דולר להתחלק בהם עם האחות דוטי (גאיה שליטא־כץ) ועם אשתו החדשה של האב (רוני יניב). ודאי לא תופתעו לשמוע שהעסק מסתבך. מה שכן אולי יפתיע הוא שיהיה לכם אכפת מזה, אכפת ממש.קילר ג'ו - מועדי הצגהמצד אחד, קצת לא נעים לפתוח את השנה החדשה בהצגה שנושאה הוא רצח אם. מצד שני, אין דרך טובה יותר לפתוח אותה מאשר עם הצגה מוצלחת באמת. "קילר ג'ו" היא הצגה כזאת. היא מוצלחת אפילו יותר מהמחזה שהיא מבוססת עליו. טרייסי לטס הוא מחזאי רציני, והוא הוכיח זאת יפה ב"קיץ, מחוז אוסייג'", שהצליח בארץ בהפקת הבימה. כאן הוא שוזר מותחן פסיכולוגי מצמרר, אבל כזה שיש בו חיסרון: דמויותיו גרוטסקיות. האב, אנזל, נמלט אל כורסת הטלוויזיה שלו גם ברגעים של טירוף ממשי בביתו. הוא עלוב נפש, ג'ו רע, דוטי טובה.רציחות פשוטות, מחזה מורכב שחקני ההפקה בתיאטרון הסימטה לא נותנים צ'אנס לפשטנות. כמו מנתחים מהוללים הם מבצעים בכל דמות השתלת לב, והתוצאה חודרת עמוק אל מתחת לעור. במקרה הנוכחי, עבודה תת עורית אינה עניין פשוט. ההתעללות הרגשית המתוארת במחזה הולכת ומעמיקה. הקלאוסטרופוביה גוברת, והרושם שחווה היושב בקהל מתעצם: איך לוקחים על עצמם חמישה שחקנים עבודה כזאת, לא בשביל תהילה ולא בשביל כסף, אלא מתוך דחף אמנותי טהור? הפרינג' הוא לא פחות מנס.קצת חמלה בתוך כל הטירוף הזה. "קילר ג'ו" (צילום: עוז גורן)למעשה מעורבים כמה נסים בחוויית "קילר ג׳ו". אחד מהם הוא הכימיה הפנטסטית שבין שליטא־כץ לחי מאור המגלם את ג׳ו עצמו. היא תמצית התמימות הטהורה (דוטי רק בת 12), הוא תמים באופן הפוך לחלוטין: תמימותו של הרוצח שתירץ לעצמו כל תירוץ אפשרי לצדקת דרכו. מחול המוות והעלמה שבו הם שבויים עדין ואינטנסיבי. לא כל יום רואים משחק כזה, לא כל יום נשבים כך בדואט תיאטרלי. כימיה פחות חזקה מתקיימת בין שליטא־כץ לברוסבני, המגלם את אחיה. משום מה תיאור קשרי רגש אינטנסיביים בין אח לאחות הוא עקב אכילס תיאטרלי. מעולם לא חזיתי על הבמה בפרשנות מוצלחת לנושא הנ"ל. וניסיונות מביכים נרשמים שוב ושוב. המקרה של "קילר ג'ו" אינו מביך, אבל משהו נותר בלתי פתור, ובהצגה כל כך שלמה זה בהחלט חבל.לונה פארק בטריילר פארק התפאורה, בעיצובה של שליטא־כץ עצמה, מוצלחת מאוד אף היא. את המטבח חוצה צינור מרזב מכוער באלכסון לא הגיוני, שקציפת חומר בידוד כתמתמה מתפרצת מן המפגשים בין חוליותיו. משהו בזווית המשונה שבה מוצב הצינור אומר הכל על ארעיותם של חיי המשפחה. ביתה, או הטריילר שלה, כאילו צנח מהשמים על העוקם והתלבש על תשתית עלובה שכבר היתה שם, כמו חדר בדירה מחולקת-מאולתרת באזור התחנה המרכזית החדשה.פרט נוסף על הבמה הוא מנורה אדומה בצורת ממתק דובון אמריקאי (Gummy Bear). כל כך הרבה מאווירת ההצגה ממוצה בחפץ הזה, שיש בו ילדות, אבל שמשרה אווירת בית בושת כשהוא דלוק. כמו אקדח התלוי על הקיר במערכה הראשונה, המנורה אכן מודלקת ברגע קריטי. נדלקת - וכבה. ייתכן שאפשר היה להעצים את הרגעים הכבים. למתוח את המתח, ולקחת את "קילר ג'ו" לממד אפל עוד יותר, אבל מבחן התוצאה מוכיח - עבדכם הנאמן לא שמח לצאת להפסקה הקצרה והמתין בקוצר רוח לחזור לאולם.חוץ מהמנורה מודלקים גם פיוזיהן של הדמויות לעתים קרובות, ואגרופים עפים לכאן ולשם. האלימות בהצגה אפקטיבית ומהונדסת היטב. זה קריטי, כי אלימות פיזית בתיאטרון יודעת להפוך הצגות נטורליסטיות למופעי מחול מופשטים ומלאי הומור בלתי מכוון. מאמן קרבות במה הוא מקצוע לשמו. אף אדם כזה אינו מוזכר בתוכנייה, וכנראה שהבמאי אלירן כספי יודע את מלאכתו גם במובן הזה. הסנוקרות מעיפות אותנו חזרה להערת הבסיס של הביקורת הזאת. "קילר ג'ו" הוא מחזה שמחטיפים בו מכות. הוא מחזה נרטיבי אמריקאי מיושן בתפיסתו, הוא מחזה שלא אמור לזהור והוא זוהר. בעבור הישג כזה ולחיי כל ההישגים שעוד יהיו, נאחל בזאת שנה טובה לכל קהילת התיאטרון הישראלי: לכל אלו שטורחים ומשננים שורות, צובעים קוליסות, מכוונים מיתרים, מרימים טלפונים ועוד ועוד ועוד. כולכם קילרים. באמת. המשיכו לעשות במלאכה, ושתהיה שנה של הרבה קידות נרגשות.קילר ג'ו - מועדי הצגה

כתבות שאולי פספסתם

*#