אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיתון בלי הון או שלטון: העיתונאים עוברים לאינטרנט

עיתון העיתונאים הוא יוזמה אינטרנטית חדשה שמטרתה להקים עיתון שיתופי, מקצועי ורלוונטי, שאינו לוקח חלק במחול ההון־שלטון של כלי התקשורת האחרים

תגובות

עיתון העיתונאים הוא מיזם עיתונאי מרחיק לכת ומרגש שצץ ברשת לפני שבוע, ומטרתו להוות אלטרנטיבה לעיתונים המודפסים וליתר כלי התקשורת. מדובר בפרויקט שאפתני ובלתי מתפשר שחותר לאובייקטיביות מקסימלית, אתיקה מקצועית גבוהה ושקיפות מוחלטת. היעד הוא עיתון כהלכתו, שיכלול צוות מלא של אנשים רציניים ומיומנים בתחומם. ההבדל הקרדינלי הוא שבניגוד לעיתון רגיל, עיתון העיתונאים יהיה מדיום אינטרנטי ללא בעלי שליטה, מו"ל בודד ו/או בעל הון שיעמוד בראשו וישלוט בתוכן באמצעות ממונו. בעלי העיתון יהיו חברי הקואופרטיב שיטפחו אותו ויעבדו בו, והוא יהיה למעשה בגדר יוזמה עסקית שיתופית, וכל הלוקחים חלק בדבר יתחלקו ברווחים, אם וכאשר אלו יגיעו.

טובי פולק, בעלים של חברה העוסקת בניהול תכנים ועיתונאי "מעריב" לשעבר, הוא ההוגה והיוזם. ביום שישי שעבר הוא פתח עמוד פייסבוק ובו הציג את עיקרי הרעיון וקרא לקולגות שלו להצטרף. בתוך פחות מיומיים הקבוצה מנתה כבר יותר מאלף חברים.

"קיבלתי עשרות הודעות מאנשים ששיבחו את היוזמה והביעו עניין להצטרף ולעזור - מתוכם גם אנשי מקצוע מעולים", הוא מספר, "התחושה היא שכולם חיכו לזה. אנשים תמיד חושדים בעיתונים. הקורא המתוחכם כבר לא קונה את השיט שמאכילים אותו בו בכלי התקשורת. מעבר לכך יש בשוק העבודה אלפי עיתונאים מצוינים שנדחקו החוצה מהמערכת הפובליציסטית הממוסדת, והם רק מחכים לממש את היכולות שלהם".

המגמה השיתופית היא לא המצאה חדשנית של פולק. הוא בסך הכל שואף להשיב עטרה ליושנה ולחזור לימים שבהם "מעריב", שהוקם על ידי התאגדות קואופרטיבית בשנת 48', היה בבעלות עובדיו. הטריגר למיזם היה הודעת ההתפטרות שמסר בשבוע שעבר בשידור חי גיא זהר בעקבות החלטת הערוץ לשדר התנצלות בפני שלדון אדלסון.

"עקבתי בנשימה עצורה אחרי מה שקרה. זו היתה פארסה מטורפת שגררה התרחשות היסטרית בטוויטר ובפייסבוק בתוך הקהילה של העיתונאים”, הוא מספר, "אני עצמי מכיר את זה על בשרי. הייתי עורך בכיר ורכז כתבים בימי מקסוול ונמרודי, בתקופה הכי סוערת של האזנות הסתר. היו רשימות שחורות באורך הגלות של אנשים שאסור היה לדבר איתם ולכתוב עליהם. גם היום זה כך, והצנזורה רק הולכת ומחריפה – אי אפשר לכתוב על שרה וביבי בעיתון של ביבי, אי אפשר לכתוב על עסקי נוחי דנקנר בעיתון של דנקנר. פתאום נפל לי האסימון, צריך עיתון בלתי תלוי עם מערכת שתדע לעשות הכל בהתאם לכללי האתיקה הראויים, עם אנשי מקצוע מנוסים ומוכשרים שאינם כפופים לבעלי ההון והשררה. אי אפשר יותר שכמה עשירים יכתיבו לנו מה לכתוב ובעיקר מה לא לכתוב".

*#