"למלא את החלל": מצדיק את הבאזז - ביקורת סרטים - הארץ

"למלא את החלל": מצדיק את הבאזז

סרט הביכורים של רמה בורשטיין, שגרף כל פרס אפשרי בארץ ובחו"ל בחודשים האחרונים, מתגלה כיצירה קולנועית מלאת רגש ועדינות, העוסקת יותר בהתמודדות עם אבל ואובדן מאשר בחייה של משפחה חרדית בתל אביב

נטע אלכסנדר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נטע אלכסנדר, עכבר העיר

למלא את החלל, סרט הביכורים המטלטל והמרשים של רמה בורשטיין, מצטרף לטרנד של סרטים עלילתיים שמספקים הצצה לעולמן הסגור של קהילות דתיות או חרדיות. כמו "עיניים פקוחות" או המשגיחים, גם סרטה של בורשטיין עוסק בזוגיות ומערכות יחסים בתוך קהילה דתית עם חוקים נוקשים. אבל קריאה של הסרט כמסמך אנתרופולוגי שמאפשר לצופים החילוניים לצקצק בלשונם מול השמרנות החרדית תעשה לו עוול. ההישג הגדול של "למלא את החלל" הוא העיסוק חסר הפשרות של בורשטיין ברגש האנושי החמקמק והכואב ביותר – אבל ואובדן.

» למלא את החלל - כל הפרטים» הזוכה הגדול של פרסי אופיר 2012» "למלא את החלל" ו"עלטה" זכו בחיפה

העובדה ש"למלא את החלל" הוא דרמה פסיכולוגית נוגעת ללב יכולה להסביר מדוע הסרט זוכה להצלחה בינלאומית (הוא הוקרן בפסטיבל ונציה והפך את הדס ירון לישראלית הראשונה שקטפה את פרס השחקנית, והמשיך משם לפסטיבלים בטורונטו, ניו יורק ולונדון). ירון, שמגלמת את הגיבורה שירה, סוחבת את הסרט על כתפיה הדקות. אחרי סצנת פתיחה משעשעת שבה שירה פוגשת שידוך פוטנציאלי במדף מוצרי החלב בסופרמרקט (אם כי המילה "פגישה" היא תיאור מפורז לרגע קצר של החלפת מבטים נבוכה), היא פוגשת את אחותה אסתר (רננה רז), שנמצאת בחודש תשיעי, ואת בעלה, יוחאי (יפתח קליין), שהגיעו למפגש משפחתי בפורים. במהלך המפגש אסתר מתמוטטת ומתה בפתאומיות, אך הרופאים מצליחים להציל את בנה הפעוט, מרדכי.

האובדן הפתאומי והטרגי מכניס את המשפחה כולה לסחרור, ומעלה שאלות לגבי עתידם של שירה, יוחאי והפעוט שהתייתם מאמו. מכאן ואילך בורשטיין מעלה את האפשרות הבלתי נתפסת ששירה בת ה-18 תתחתן עם בעלה האלמן של אחותה בעדינות ובהדרגתיות שהן מופת של עשייה קולנועית. המתח והכימיה בין שירה ליוחאי הופכים כל מפגש בין שניהם לטעון ומותח. אין הרבה "אקשן" ב"למלא את החלל", לפחות לא במובן המקובל של המילה, אבל זהו סרט מלא התרחשויות שמתאר תהליך נפשי מורכב בעדינות מעוררת כבוד.גיבורה חרדית בדילמה רגשית. "למלא את החלל" - הטריילר:

הבחירה של בורשטיין למקם את העלילה בלב-ליבה החילוני-בורגני של תל אביב, באחד הרחובות הצדדיים ליד שדרות רוטשילד, יוצרת דיוקן של קהילה שחיה בתוך בועה. זהו יקום מקביל של חוקים והתנהלות שמרבית הצופים החילוניים אינם מודעים לקיומו. באופן דומה, שירה חיה בתוך בועה ומתנהלת לצד היקום המשפחתי, ולא בתוכו. חיי הרגש שלה גועשים ומשתנים (באופן שמזכיר את דמותה הספרותית של שירה, גיבורת הרומן "שירה" של עגנון), והיחס שלה לאחותה המתה ולבעלה החי עובר תהפוכות.

מה פרויד היה אומר?

במובן זה "למלא את החלל" הוא המחשה ויזואלית של הטקסט המכונן של פרויד, "אבל ומלנכוליה". בטקסט זה הפריד פרויד בין המתאבל, שמצליח להפנים את האובדן של המת ולהמשיך הלאה, לבין התפתחותו של מצב מלנכולי שבו המתאבל לא מצליח להפריד בינו לבין המת ומפתח יחס אובססיבי, ולעיתים תוקפני, כלפי המת וכלפי עצמו. שירה, שתמיד ראתה את עצמה כאחותה הקטנה והפחות מוצלחת של אסתר היפהפיה, מתקשה לקבל את הרעיון שהיא יכולה להיכנס לנעליה ונעה במהלך הסרט בין הזדהות מוחלטת עם אחותה לתחושות קשות של כעס ואשמה.

בניגוד לסרטים חילוניים, אין כאן פתרונות עלילתיים קלים יחסית, כמו טיפול פסיכולוגי או מפגש עם חברה טובה שבמהלכם הגיבורה יכולה לשטוח את התלבטויותיה בקול רם. במקום טקסט, בורשטיין והצלם אסף סודרי עושים שימוש מבריק בטכניקות ויזואליות של פוקוס והצבה של דמויות במרחב. הטכניקות האלו בולטות במיוחד במפגשים בין יוחאי לשירה, שבמהלכם כמעט תמיד אחד מהם מטושטש והשני ניצב קרוב יותר למצלמה. התלבושות של שירה הן כלי נוסף להעברת רגשות, והן מאפשרות לבורשטיין לנפץ לא מעט דעות קדומות ביחס לקהילה החרדית: במקום פלטת צבעים מונוטונית של שחור-לבן, שירה לובשת סוודרים, צעיפים וחולצות רקומות שמבליטות את יופייה. לעומת זאת, בסצנות שבהן היא שרויה עמוק בתוך האבל, היא מופיעה בשיער סתור ושמלות פשוטות יחסית.

קאסט נשי מבריק. מימין: רזיה ישראלי, הילה פלדמן, ירון ועירית שלג (צילום: יח"צ)

גם הדמויות הנשיות האחרות מאופיינות באמצעות לבוש: פרידה (הילה פלדמן), הרווקה הנצחית שחוששת שהיא לעולם לא תמצא שידוך, הדודה נטולת הידיים שלובשת שמלות ארוכות (בגילומה המעולה של רזיה ישראלי) וגם אמה של שירה, שלבושה אף היא בקפידה (עירית שלג).

עניין של רגש

ריבוי הדמויות הנשיות ב"למלא את החלל" הוא אנטיתזה לקאסט הגברי של "המשגיחים", סרט שעוסק בחבורה של חסידי ברסלב שמקימים מעין "משמרות צניעות" בשכונתם הבת ימית. למרות ששירה מוקפת בנשים אחרות – אמה, דודתה, פרידה – היא בודדה לחלוטין. בתוך העולם הנוקשה שבו היא פועלת, הכל מתנהל בקודים לשוניים והתנהגותיים שלא ניתן לחרוג מהם. באופן אירוני, הראשון ששואל אותה מה היא מרגישה הוא הרב שאמור להכריע האם מותר לחתן אותה עם יוחאי. כשהיא עונה ש"זה לא עניין של רגשות", הוא טוען בתוקף "זה רק עניין של רגש". אבל למרות ההתעקשות של הסביבה – ושל יוחאי -  לשאול מה היא מרגישה, התחושה היא שבסופו של דבר מדובר בהכרעה מוסרית (האם החתונה עם יוחאי היא הדבר הנכון לעשות?) ולא רגשית.

מעל כל ההתלבטויות האלו מרחפת רוחה של אסתר, האחות המושלמת שלא זכתה להיות אמא. השאלה מה אסתר היתה רוצה מכתיבה במידה רבה את התנהגותה של שירה, שמזדהה באופן כה מוחלט עם אחותה המתה עד שהיא מתקשה להבין מהם רצונותיה האמתיים. רוח הרפאים הזו נוכחת בעיקר ברגעי הסיום, שמטעינים את הסרט בתחושה שהחלל שנפער לא יתמלא לעולם.

תהום פעורה ביניהם. הדס ירון ויפתח קליין ב"למלא את החלל" (צילום: יח"צ)

בורשטיין, שחזרה בתשובה זמן קצר לאחר שסיימה את לימודיה בסם שפיגל, התרחקה מעשייה קולנועית במשך שנים. יש לקוות שההצלחה של "למלא את החלל" תשכנע אותה להמשיך לביים ולכתוב. עם כשרון כל כך נדיר, זה יהיה הפסד תרבותי אם הפחד מפרסום והתערבבות עם העולם החילוני (עליהם היא דיברה בראיון לנירית אנדרמן) ימנעו ממנה לברוא עוד עולמות גדושים כל כך ברגש.

» למלא את החלל - מועדי הקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ