אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משחק של אהבה ומזל: ג'יטה מונטה מנצחת את השיטה

השחקנים המצוינים של החאן והפרשנויות המעניינות מייחדים את מחזה הרוקוקו הצרפתי "משחק של אהבה ומזל" ממחזות אחרים מסוגו

תגובות

לפני שנים מספר נחת ארלקינו בנתב"ג, עבר איכשהו את בידוקי משטרת ההגירה והחל משגע את ישראל. בכל מקום הופקו מחזות בהשראת תיאטרון הרנסאנס האיטלקי, חלקם ליצניים מאוד (כמו משרתם של שני אדונים בקאמרי), חלקם קודרים להפתיע (מר פרסוניאק בהבימה) וחלקם בכלל אופראיים ("הספר מסביליה"), וכולם סבים בערך סביב אותו ציר עלילה: האב האציל רוצה לחתן את בתו, היא לא מעוניינת, המשרת והמשרתת עוזרים בתחבול תחבולות, ובסוף מתברר שכולם גם ככה קרובי משפחה.באותם ימים שלף תיאטרון החאן בירושלים את הג'וקר האמיתי. זאת היתה ההצגה תעלולי סקפן, על פי מחזה פחות מוכר של מולייר. הפקה שקצרה את פרס התיאטרון לקומדיה לשנת 2010. היא היתה טובה מאוד, ועדיין מתנגן לי בראש שיר הפתיחה שחיברה קרן פלס: "זהו שיר פתיחה, שיר פתיחה/ זהו שיר פתיחה, שיר פתיחה־ההה...". בזאת בעצם נחרץ גורלו של ארלקינו בירושלים: כשיעלה שוב על במת החאן, מיד ישאלו כולם: האם זה סקפן? האם זה לא סקפן? למה הבמה לא ריקה? האם אנחנו צוחקים מספיק?» משחק של אהבה ומזל - מועדי מופע» חוקר פרטי: סוקרטס היה גאה» קבוצת הימין "ישראל שלי" נגד תיאטרון החאןדווקא ג'יטה מונטה, האחראית להצגה הקודרת ביותר שנראתה על במת החאן בשנים האחרונות, "סדר עולמי חדש", נתקפה בנגיף הקומדיה דל־ארטה, המסוכן בנסיבות אלה, ובחרה להעלות מחזה רוקוקו צרפתי ושמו משחק של אהבה ומזל. עלילת המחזה פשוטה למדי: האב האציל רוצה לחתן את בתו. היא לא מעוניינת, או יותר נכון: היא חשדנית. את הבעל המיועד טרם פגשה והיא חוששת שלא יהיה לרוחה.נגיף הקומדיה דל־ארטה. "משחק של אהבה ומזל":תוכנית נרקמת בין סילביה, בת האצילים, ובין שפחתה ליזט: כאשר יגיע האציל אל האחוזה, יחליפו השתיים תפקידים ביניהן. כך תוכל סילביה לבחון את המיועד מן הצד. באופן מפתיע, מוקסם אורגון, אבי המשפחה, מן הרעיון ומגבה אותו לחלוטין. כאשר יוצאות הבנות מן החדר הוא מגלה לבנו בכורו, מריו, על כך שהחתן המיועד ומשרתו מתכוונים לבצע תרמית זהה.אורגון ומריו מצטרפים במובן מסוים לקהל, וצופים משועשעים בבלבלת ההתאהבויות המוחלטת המתרקמת על הבמה. זוהי כמובן בלבלת סימטרית למדי, וסימטריה היא ממד בעייתי בתיאטרון, אבל היא נשברת. דמותה של סילביה, בגילומה של נילי רוגל, היא השוברת אותה. רוגל מבצעת את מרבית התפקיד בפרונטליות. היא ניצבת מול הקהל ועושה לו פרצופים, שרה ורוקדת מעמדה של קיפאון חלקי: היא הרי אצילה בלבוש משרתת, אשה בתוך תפקיד כובל שבתוך תפקיד כובל נוסף. תערובת הסטטיות והתזזיתיות שבה היא נתונה נושאת על כן משמעות עמוקה.הופעה אייקונית של רוגל המוזיקליות המבדרת של תפקיד סילביה, המונולוגים הנאמרים בנשימה אחת, שמלת אדום־לבן מעשה ידי פולינה אדמוב, ומעל לכל כישרונה הקומי הרב של השחקנית, הופכים כולם את הופעתה של רוגל לאיקונית. היא תחזיק הרבה יותר חזק בזיכרון מהשיר המנג'ס של קרן פלס, ויש בה ייחוד שמבדיל בין ההצגה הזאת לאחרות מסוגה. מונטה ורוגל ניצחו את השיטה.השיטה עצמה היא כמובן דמות מרכזית בכל קומדיה מן הסוג הזה. המשרתים נועדו למשרתים והאצילים לאצילים. יואב היימן ותמר אלקן יוצרים שתי פרשנויות שונות בתכלית למהותם של המשרתים. ליזט של אלקן מתחברת בקלות רבה לתפקיד הגבירה. היא מתנהלת במבוכה אלגנטית ושובה בשמלות המהודרות. בינתיים עושה ארלקין של היימן פדיחות מכוונות, גרוטסקיות וליצניות. שניהם טובים בתפקידיהם ושתי הפרשנויות מעניינות אבל החיבור ביניהם אינו מובן מאליו ומשיכת המשרתים נותרת מעט בלתי פתורה. לירון ברנס מגלם את האח מריו. בהצגת הבכורה החגיגית אושפז במפתיע בבית חולים והתפקיד גולם על ידי ניר רון. ברנס שב כבר למחרת לבמה וגילם את התפקיד בעידון רב, אולי רב יותר מבדרך כלל. אי אפשר שלא להעריץ שחקן שעולה לבמה במצב כזה, וברנס עשה עבודה נהדרת. לצדו הופיע ארז שפריר כאורגון במלוא האנרגיות שלו ובמלבושים מוגזמים להסמיק. הוא היה מצחיק, טוטאלי ונוגע ללב. ליצן אמן ממש. לסיום, ישנו אריאל וולף כאציל הלבוש כמשרת. הוא מצליח להצחיק מהשנייה הראשונה על הבמה, אבל מעדיף להיות הסמן הרציני של ההצגה. בכך ניתנת לסילביה פנטזיה אמינה, שכולנו מסוגלים להיסחף אחריה.נסחפים אחר הפנטזיה. "משחק של אהבה ומזל" (צילום: יעל אילן)פרנס מצא את הצליל בעצם, טרם הגענו לסיום, כי יש להצגה גיבור נוסף ונסתר דווקא: זהו המתרגם דורי פרנס, האחראי גם למוזיקה. בדרך כלל קשה לי מאוד עם סגנונו הגנדרני של פרנס, שהתחכמויותיו מגיעות לרמה של בדיחות קרש, אבל למחזה הרוקוקו של מיראבו ולעולם פונפוני הפודרה המתואר בו הוא מצא את הצליל המתאים בדיוק. מצא את הצליל – תרתי משמע, מכיוון שפרנס גם הלחין את המוזיקה האקלקטית המלווה את ההצגה ומנגן אותה בקלידים לצד קרן גולן בחליל צד ואדוארדו אברמסון בבנדוניאון.שנייה לפני הפרידה אשחיל עוד מילה טובה אחת: לפולי ברינר, שערכה את התוכנייה וכללה בה מילון של נקודות חן מזויפות. מתברר שהיה מדובר באותה תקופה באמצעי תקשורת: שפה מורכבת שאצילי חצרו של לואי ה־16 מסרו בה מסרים כמו "תפוסה" (נקודה באמצע הלחי), או לחלופין: "גשש אחר הזדמנות למפגש" (הצד הימני של הסנטר), עד שהתיזו את ראשיהם ולא נשאר על מה לצייר נקודות. אופס.

» משחק של אהבה ומזל - מאת פייר קרלה דה מאריבו. ביימה: ג'יטה מונטה.

*#