אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שמואל וילוז'ני: "צריך להיות שחקן טוב כדי להיות פוליטיקאי"

שמואל וילוז'ני מגלם ראש עיר בהצגה חדשה. הזדמנות טובה להיזכר איך פעם הוא ניסה להיות כזה בעצמו

תגובות

ב"זהב טורקי", מחזה חדש של הקאמרי, שמואל וילוז'ני מגלם ראש עיר המכהן כבר חמש קדנציות בתפקיד, ומגלה לפתע שקופת העיר ריקה לחלוטין כתוצאה מ"השקעות לא נכונות" שהוא עשה בכספי הציבור. כדי להצילה מחורבן כלכלי, מפיץ ראש העיר שמועה על אוצר מטבעות זהב החבוי בעיר, ומדביק בחלום הזה את כל התושבים. העיר אמנם פורחת, הנדל"ן נוסק, העסקים נפתחים והכבישים נסללים, אך הכל נעשה על חשבון האוצר שלכאורה עתיד להתגלות מתישהו. זהב טורקי - כל הפרטיםגם וילוז'ני האדם התבוסס לא מעט בביצת השלטון המקומי, והוא יודע דבר או שניים על אשליות מוניציפליות שמוטחות בקרקע המציאות. הוא נבחר למועצה עם מנדט אחד בשנת 1989 כשעמד בראש מפלגתו, שמואל וילוז'ני – העיר שלנו, ונחשב לאופוזיציונר בולט לציץ'. בתום קדנציה אחת פרש אך התמודד שוב בבחירות 1998, הפעם גם על תפקיד ראש העירייה. הוא סיים שלישי במרוץ, גרף שני מנדטים, הקפיד להישאר באופוזיציה גם הפעם, ובסוף הקדנציה הודיע על פרישה. כשמזכירים לו את האפיזודות במועצה ומנסים למצוא חוט מקשר בינן ובין התפקיד ב"זהב טורקי", וילוז'ני מתנער לרגע ("בוא נעשה הפרדה, אני לא כתבתי את המחזה אלא מביא את הצבע שלי, הקצב, ההומור והטמפרמנט שלי.אבל בוא לא נטעה - שחקן משחק תפקיד") אלא שבהמשך השיחה הוא מודה ש"אני חושב שנתנו לי את התפקיד הזה לא רק בגלל יכולות המשחק שלי אלא גם כי אנשים זוכרים אותי מהמועצה. ונכון שלא הייתי צריך ללכת ללמוד את התפקיד, כי יש לי עשר שנות ניסיון כמשרת ציבור. עשיתי את זה בזמנו באמת מתוך רצון לעשות ולשנות דברים. הצעתי לבטל את הסנדול (של רכבים החונים שלא כחוק; א"מ) והנה זה קרה. הייתי גם הראשון שהציע לעשות שבילי אופניים, והנה היום יש כאלה בתל אביב. אם היו חולמים על רכבת תחתית לפני 40 שנה אז היום אולי כבר היתה כזאת".וילוז'ני לראשות העירייה (צילום: אורן זיו)

רואים שהנושא האורבני עדיין בוער בך. אתה מתכוון לחזור לעירייה?"אני לא חושב שאני מתאים לזה. אני באמת מרגיש עם עצמי נבוך על שעזבתי, אבל לא יכולתי לדפוק את הראש בקיר כל הזמן. אני משאיר את הזירה לפוליטיקאים הקטנים שאין להם סיכוי לשרוד בחוץ וככה הם מגיעים למוקדי כוח. השיטה הפוליטית בעייתית. תראה את תיאטרון הקאמרי לדוגמה, שהוא הגדול במזרח התיכון ומעלה כל כך הרבה הצגות. תאר לך שלנועם סמל היתה אופוזיציה - האם הוא היה יכול לנהל תיאטרון? שום דבר לא היה יכול לזוז".למה בעצם עזבת? "כנראה לא קורצתי מזן הפוליטיקאי. אני עדין מדי, יותר מדי לוקח ללב. כנראה שאני יותר שחקן מפוליטיקאי ולמרות שצריך להיות שחקן טוב כדי להיות פוליטיקאי, הם כנראה שחקנים במגרש אחר. לי אין עור מספיק עבה כדי לשחק במגרש הזה. אני אומר את זה בצער, כי עזבתי את הפוליטיקה אחרי הרבה התלבטויות".והיום, יש אלטרנטיבה לחולדאי? אם היו נותנים לך את מפתחות העיר, איך היית מנהל אותה?"בתוך השיטה הקיימת חולדאי מצליח להתנהל נפלא, הוא בסדר גמור. הוא עושה לתל אביב את מה שלא עשו לה הרבה שנים: מתיחת פנים, החלפת שסתומים וטיפול בתשתיות - פעילות שהוזנחה כבר שנים ושחלק גדול ממנה לא רואים ולא מחלקים עליו פרסים. הבעיה היא בשיטה שלוקה בחסר וצריך לשנות אותה מהיסוד. צריך שתהיה כאן מועצת מנהלים שרואה את תל אביב כגוף כלכלי אורבני, אבל במקום זה יש פוליטיקה. יש בעד ויש נגד". אז מה אתה אומר בעצם? שלא צריכה להיות אופוזיציה? שראש העיר יתנהל בלי מתנגדים? "צריך להתייחס לעיר כאל מפעל או ארגון ולשים בראשה מנהל שיוכל לקדם נושאים. כמו בכל חברה שיש בה מנכ"ל ומועצת מנהלים, והדברים זזים. בפוליטיקה כאן יש את השילוש הקדוש: השלטון המרכזי שהוא המדינה, מרכז השלטון המקומי והעירייה עצמה. במערכת היחסים הסבוכה הזאת אף אחד לא לוקח אחריות. צריך להפריט את העיר. כמו שיש איגוד ערים לביוב שדואג לביוב של פתח תקוה, רמת גן ותל אביב ביחד, ככה צריך להקים גוף אחד שדואג לכל המטרופולין. בשביל מה צריך בניין עירייה עם 12 קומות? צריך להגיד לכולם תודה רבה, לתת להם פיצויים מוגדלים, להפוך את הבניין לפרויקט עבור דירות לזוגות צעירים, לתת לאמנים לגור בו. להתחיל מהתחלה. לעשות ריסטרט".אז מה יגידו הצעירים שגרים בתל אביב וקוראים את הכתבה הזאת? בשביל מה הם משלמים ארנונה?"נכון מאוד. היום הארנונה הולכת כדי לשלם משכורות ולהחזיק את העירייה. צריך לחשוב על הכל מחדש, לחשוב מה אנחנו רוצים שתל אביב תהיה בעוד 20 שנה. 'עיר בלי הפסקה'? זו סיסמה שעבדה לפני 20 שנה, והיום היא כבר לא רלוונטית. בואו נפסיק את הכל ונחשוב מהתחלה. חלום האופניים שלי שלכאורה התגשם היה יכול לקרות לפני 20 שנה, בעלויות יותר נמוכות ובאופן שהיה הופך את האופניים לכלי תחבורה לגיטימי ולא סרח עודף על המדרכות. היו מלחמות שנלחמתי למען התושבים ואז התברר שזה בכלל לא בסמכות העירייה אלא במגרש של משרד ממשלתי כזה או אחר. החיבור של שלושת גופי השלטון הוא מנגנון משומן של שאיבת כספים. לא ייתכן שבתקציב העירוני יהיה סעיף הכנסות מדוחות חניה, ויודעים מראש כמה דוחות יהיו בתקציב. זה פשוט לא יכול להיות". האלטרנטיבה לחולדאי - וילוז'ני ב"זהב טורקי" (צילום: יוסי צבקר)סל עזיבה לפוליטיקאים המחזה "זהב טורקי" מבוסס על סיפורו הקלאסי של שלום עליכם "האוצר". בגרסה של הקאמרי העיירה היהודית ברוסיה עוברת אדפטציה והופכת לעיירת פיתוח אי שם בישראל.מי עושה שלום עליכם במאה ה־21?"הקאמרי החליט להעלות מחזה בהשראתו של שלום עליכם וזה מבורך בעיני, כי כך דור הרייטינג יכול לראות דברים שלו. אמנם המחזה נכתב בהשראת הסיפור 'האוצר', אך הוא  עשוי בקצב של הטוויטרים והפייסבוקים. הסיפור מתרחש בעיירה דמיונית בדרום, שכמו הרבה עיירות אחרות היום נקלעת לצרה. ראש המועצה – כלומר אני – חוזר מפגישה עם הרשויות ומבין שהוא חייב ליישר את התקציב באופן מיידי. לא מתאים לו לסיים קריירה של 25 שנה כך, והוא מחליט להחיות סיפור אורבני על אוצר, ומצליח להטריף את כולם. מובן שהעלילה הולכת ומסתבכת – למעשה לקחו את כל הקונפליקטים העכשוויים והכניסו את הכל לתוך קלחת אחת גדולה, שהיא גם קומית". וזה יצחיק את הדור של היום?"העולם נהיה יותר טכנולוגי, אבל הטכנולוגיה לא מצליחה לחשוף את האדם שבאדם. נהפוך הוא - ככל שאנחנו יותר קרובים ויודעים מה קורה בכל מקום בעולם, כך אנחנו יותר בודדים. כשהייתי ילד שיחקתי בחוץ וכשאמא שלי היתה צועקת 'שמואל' –  לא משנה אם הייתי ברחוב או על הגבעה –  הייתי מגיע הביתה מיד. היום הילד שלי בבית כל היום אבל אני לא יודע איפה הוא. יש לנו מצלמות, אבל אנחנו לא רואים כלום. מי שהולך ברחוב ולא מדבר בנייד הוא לא נורמלי. בסוף נבין שכולנו באותה רשת וכולנו חייבים להיות ערבים זה לזה, חברים ואחראים זה לזה".אז אתה רוצה לחנך את הדור הבא?"אני לא מחנך ולא מלמד. אני שחקן שעושה תיאטרון ורוצה לשעשע. אם זה יגרום למישהו לחשוב על הנושא כמה דקות אחרי ההצגה או ללכת לבדוק מי זה שלום עליכם, אז כבר יצאנו מורווחים".אתה עובד המון ועושה הרבה תפקידים. יש לך עוד כוח לרוץ?"מה אני אעשה, לא הייתי מספיק חכם כדי לסדר את עצמי. חשבתי שאני יכול להיות ראש עיר אבל לא הייתי מספיק פוליטיקאי כדי לעשות את זה. תל אביב צריכה להיות חברה כלכלית דמוקרטית שהתושבים הם חלק מהאוצר שלה, ולא הנדל"ן".ואתה עדיין רץ על הבמה כמו בתפקיד המשרת ששיחקת ב"משרתם של שני אדונים". "עדיין רץ אבל בזהירות, כי הרגתי לעצמי את הברכיים".ב"זהב טורקי" משחקים לצד וילוז'ני נדב אבקסיס, אלון דהן, ניר זליחובסקי, אבי טרמין, עירית קפלן ונעמה שיטרית. חנן פלד כתב ועל הבימוי הופקד משה קפטן. "באתי קודם כל בגלל קפטן", אומר וילוז'ני, "זו הפעם הראשונה שאני עובד איתו, ומדובר בחוויה. בכלל, השחקנים נאים בעיני, ותהליך העבודה על ההצגה הזאת היה כיף גדול. יש תזמורת שמנגנת בלייב, מוזיקה נהדרת של כלייזמרים עם נגיעה של קוסטוריצה – עכשיו רק נקווה שכל הכיף שהיה בחזרות ייצא על הבמה והקהל יבוא וייהנה". "אני לא מחנך ולא מלמד. אני שחקן שעושה תיאטרון ורוצה לשעשע" (צילום: יוסי צבקר)מה תהיה ההצגה הבאה שלך?"אין לי מושג. כתבתי מחזה שנקרא 'קת"צ - קיצור תולדות הציונות בשעה'. אני פותח עם מגילת העצמאות ואומר שהיום אף אחד לא היה חותם עליה, כנ"ל לגבי ההמנון. האם הסמלים האלה ריקים מתוכן? צריך לקחת את כל הסמלים הישנים, הסיסמאות הישנות, ולבחון אותם. ואם אין להם משמעות אז צריך לשנות אותם. מה אנחנו רוצים שיהיה פה בעוד 50 שנה? הפוליטיקאים מחרחרים. אני חושב שצריך להקצות לפוליטיקאים מקום מסוים על כדור הארץ, שזה יהיה האזור שלהם והאנושות תתנתק מהם. ניתן להם 'סל עזיבה', והם יעזבו אותנו. ומי שיישאר כאן יידע בשביל מה הוא נשאר ומה הוא עושה ורוצה לעשות כאן".אם כבר אנחנו מדברים על ציונות, קולך לא נשמע בפרשת היכל התרבות באריאל. מה דעתך?"אני לא מופיע באריאל כי לא הזמינו אותי... אבל ברצינות: אני חושב שדיבורים ושיחה בין אנשים זה משהו שהוא מעבר לטריטוריות. צריך לדבר אחד עם השני. כשקהל מגיע לתיאטרון אנחנו לא בודקים לו את הדרכון בכניסה. אני ממש לא בעד חרמות וברוגזים, וזה לא יעזור להגיד 'אני לא מדבר איתם'. דווקא אנחנו, כאמנים, צריכים לפתוח את הדלתות ולדבר עם כל אחד בכל מקום".כזכור, פרשת אריאל הובילה להתנגשות בין שחקני התיאטרון ובין הממסד, ובפרט מול שרת התרבות לימור לבנת שאיימה לשלול מימון מתיאטראות שיסרבו להופיע בהתנחלויות. בסוף השבוע שעבר לובתה המתיחות הזו שוב, הפעם סביב סוגיית המימון של תיאטרון הבימה. התיאטרון ביקש שיוקצה לו סכום של 60 מיליון שקל על מנת שיוכל לכסות את גירעונותיו החריפים ולהמשיך להתקיים, ואף שלח לחזית את שחקניו הבכירים שבמסגרת כתבה ב"אולפן שישי" טענו שהמענק הזה הוא בבחינת להיות או לחדול. בעיתוי מוזר, בעיתוני סוף השבוע פורסמו עלויות השכר של בכירי התיאטרון בשנת 2009. בין השאר הוזכרו שם המנהל האמנותי אילן רונן (עלות שכר של 708,426 שקל) והשחקנים מוני מושונוב (714,960 שקל) ואבי קושניר (555,064 שקל). למי שעמד מאחורי הפרסום היתה מטרה ברורה – להצביע על הבימה כעל ארגון לא יעיל, שעובדיו נהנים ממשכורות מנופחות. בסוף הכתבה, מגיש "אולפן שישי" יאיר לפיד הצביע על משרד התרבות כגורם שאחראי להדלפה. לווילוז'ני, ששיחק בעבר בהבימה, ברור לחלוטין בעד מי הוא בסיפור הזה. "אני מצטרף לחברי השחקנים. אין לי אמון בשום דבר שאומרים משרדי הממשלה באופן מגמתי, וגם הנתונים שהוצגו בתקשורת היו מעוותים. הראו את עלות השכר ולא מה הם מרוויחים בפועל. מה גם שאמנים זכאים להרוויח, ומי שמרוויח כל הכבוד לו. אני בטוח שהוא נותן תמורה מלאה לשכרו. שחקנים עובדים קשה מאוד עבור השכר שלהם, נוסעים לאורכה ורוחבה של המדינה כדי להביא את התרבות לכל תושביה. חלקם עולים כל ערב על הבמה למרות שחצי שנה לא קיבלו שכר. בוא לא נשכח שגם הם צריכים לשלם שכר דירה, גן ילדים, לקנות אוכל במכולת. אני שיחקתי בהבימה כמה שנים תחת כמה מנכ"לים ובכל פעם נתבקשנו להפריש אחוזים מהשכר שלנו לטובת כל מיני תוכניות הבראה. כשנתנו את הכסף אף אחד לא הריע לנו. וגם כשהיו שנים טובות לא קיבלנו בונוסים. עדין יש גירעונות ומצב המשכורות בעייתי. הגיע הזמן שיהיה כאן תיאטרון לאומי שמכבד את עצמו ואת המדינה שהוא מייצג".

"זהב טורקי". התיאטרון הקאמרי. 200 שקל.

*#