שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הקאמבק של אור כשדים

אחרי 18 שנה, "אור כשדים" עולים הערב על הבמה בתל אביב. הלהקה הבועטת מתחילת שנות ה-90 מתאחדת לרגע במופע התרמה לעמותה על שם המתופף שלה, ז'אן ז'אק גולדברג

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הם מכנים אותה בחיבה "אור כ". בכלל, כל השיחה על להקת "אור כשדים", שהיתה פעילה רק שנתיים בתחילת שנות ה-90, רצופה זיכרונות חיוביים.

את "אור כשדים" הקים רונן בן טל, ונמנו אתה גם דודי לוי, עובד אפרת וז'אן ז'אק גולדברג. היום היא תעלה לבמה לראשונה זה 18 שנה, במועדון ‘בארבי' בתל אביב, במופע התרמה לעמותה על שמו של גולדברג, שמת לפני כשנתיים.

את החזרה היחידה שלהם לקראת ההופעה, שבה ישתתפו בן טל, לוי ואפרת יחד עם מתופף להקת "איזבו" ניר מנצור, הם קיימו שלשום במרכז המוסיקה על שמו של גולדברג ברחוב שונצינו בתל אביב. על הקירות תמונות ילדות שלו ותקליטי זהב. בחדר החזרות, סט התופים שלו. מופע לזכרו של ז'אן ז'אק גולדברג - לפרטים נוספיםדני דותן נפרד מז'אן ג'אק גולדברג

"אור כשדים" אולי היתה רק רגע חולף בהיסטוריה של הרוק הישראלי וגם של חבריה, אבל כשפעלה היו שכינו אותה סופר-גרופ - לוי עוד היה חבר ב"נוער שוליים", אפרת וגולדברג שימשו חטיבת הקצב ב"קליק", ב"פליטים" של אהוד בנאי וכמעט בכל הרכב רוק מאותה תקופה. בן טל היה חבר בלהקות "ז'אן קונפליקט" ו"כרומוזום", הקים את אולפני די-בי, ניהל את "נוער שוליים", "פונץ'" ו"אפור גשום" וגילה את "מופע הארנבות של דוקטור קספר".

חזרות הם לא עשו באותה תקופה, ואת השירים לאלבום שלהם, "אחד מול אחד", הקליטו הקלטה חיה ובגרסה אחת בכל פעם; אם רצו להקליט שוב, הקליטו על הניסיון הקודם. גם ההופעות היו במשורה - רק אחת לחודש-חודשיים, בימי שישי במועדון "רוקסן".

"עובד היה איש צבא וקבע משטר עם הנחות יסוד כאלה, שהיום פה ושם הוא חושב כמובן הפוך", מספר בן טל, כיום בן 51. "היה לו כלל שלא עושים חזרות. הוא היה אומר שהופעה זה כמו עשר חזרות. לפני ההופעה הראשונה היו כמה מפגשים של דודי ושלי עם עובד ומכונת תופים. ז'אק בא לבאלאנס ושאל את עובד מה הוא צריך לנגן בשיר הזה. עובד אמר לו: ‘אתה תנגן חזק ומהר'. ומה בשיר השני? ‘אתה תנגן חזק ומהר'.

"את השיר ‘מת הבית' הבאתי לחזרה הראשונה", ממשיך בן טל. "רצתי לדודי, עשינו סקיצה, לימדנו אותו בזמן הבאלאנס ועשינו אותו מיד. בתוך כמה חודשים כבר היה לנו רפרטואר. איכשהו גם מהר מאוד נהיה ללהקה הזאת קהל. תמיד המקום היה מפוצץ. הלהקה היתה חיה כשהיתה עומדת על הבמה, אבל לכל אחד היו העניינים שלו. לא הלכנו לברים יחד. דודי היה ילד. אבל זו היתה להקה שנשמעה חבל על הזמן, בזכות הנגנים".

"אור כשדים" בזמן אמת: בן טל (מימין), עובד אפרת, איתמר גפני ולוי (תצלום ארכיון: דניאל חכים)

בשלב מסוים עזב גולדברג לצרפת, "אז הבאנו את סמי אבזרדל מ'תיסלם' וגם לו עובד אמר לנגן חזק ומהר", מספר בן טל. "הפעם היחידה שעשינו חזרות היתה לפני שהקלטנו את האלבום, שלא בהופעה חיה אבל על במה עם הגברה של הופעה. ז'אק כבר היה במארסיי והוא בא במיוחד לארץ". זה היה בתחילת ינואר 91'. "הוא בא לשבוע חזרות ויומיים הקלטות ואז הוא נסע. הוא התקשר אלי בשמונה בערב משדה התעופה, צחק ואמר לי שהוא בדרך למטוס, חזרה למארסיי, ושהטילים בדרך אלינו. באותו לילה היתה ההתקפה הראשונה של הטילים".

אתם מתגעגעים לתקופה הזאת?

בן טל: "למרות שהתפכחתי מזה, היתה אווירת רוק שאין היום, למרות שיש לא פחות מועדונים. ה'בארבי' הוא לא ‘רוקסן'. גם ‘ברזילי' לא".

לוי: "יש מועדונים גדולים אבל הסצינה עברה לפאבים, להופעות יותר אינטימיות ובלתי אמצעיות. אני מתגעגע פה ושם לגלאם הזה. זה החלום של הרוקנרול".

על ההופעה הערב אומר בן טל: "אני חושב שאני הולך ליהנות כי היום אני בא ממקום כל כך משוחרר. אז היתה לי תחושה שאני צריך להוכיח, לכל מיני מבקרים, לכל מיני מתלהבים. בכל ההופעות שעשיתי בשנים האחרונות אני נהנה יותר מפעם. אני לא מחפף, להיפך. פורטיס אמר לי פעם שהאבסורד הוא שנותנים את הנעורים לצעירים. הזיקנה מכפרת. אין חוסר ביטחון".

מנגנים נטו

לוי אומר, ש'אור כ' שמרה על ראשוניות כי לא היה עומס של חזרות ועומס של דינמיקות בין-אישיות צפופות, או ויכוחים על תפקידי גיטרה. הלהקה שמרה על עסיסיות. משהו בנגינה היה ראשוני, מהאינסטינקט, וזה תמיד נשאר ככה. זאת מוסיקה טיפשה במובן שהיא בסיסית. כמו שלושה טרקטורים. כל כלי הוא גדול, ועושה מה שהוא עושה חזק".

בן טל: "אף פעם לא היתה שיחה שאולי תעשה ככה או ככה. זה היה אינסטינקט. הדוגמה הכי טובה היא הופעה שהיתה לנו בחיפה, במועדון ‘העיר השנייה'. עובד ניגן אז ב'להקה מקומית' עם סי היימן והיתה להם הופעה בנהריה. באותו שבוע דודי ואני עשינו סקיצה ל'נשמות הטובות'. ההופעה היתה אמורה להתחיל ב-12 ועובד רק הגיע באחת וחצי. ‘הנשמות הטובות' היה השיר הרביעי ועובד לא הכיר אותו. אמרנו לו את האקורדים ודודי פשוט התחיל לנגן. זה היה ‘אור כ' בהתגלמותה. מנגנים את השיר נטו. היו רגעים שהיום הייתי בא עם שח"ל צמוד כי הלב שלי לא היה עומד בדברים כאלה. בעצם גם אז".

לדפוק ווליום ולהפציץ

לוי, "הילד", כיום בן 40, מספר ש"הייתי בן 18-19 כשניגנתי אתם. הם היו אוטוריטות. אהבתי את ‘הקליק', רונן ניהל את ‘נוער שוליים'. זה היה כבוד והנאה גדולה. זה אירוע לעשות עכשיו את ‘אור כשדים'. זאת תקופה אחרת. מדינת ישראל נראתה שונה, בייחוד הקטע התרבותי. ‘רוקסן' היה מלא בלהקות שלא היו שומעים ברדיו והגיעו לרדיו רק אחרי זה. בהופעות היו 400 איש ששמעו מוסיקה בועטת יחסית, גם במלים וגם בלחן. זה נשמע כמו דיבור נוסטלגי, אבל אם מסתכלים על השוק של 90' ועל השוק עכשיו - הדברים היו הרבה יותר בועטים. יותר רוקנרול.

"היום, לטוב ולרע, יש יותר ניסיון להבין מהי ישראליות. אז היה ניסיון להיות כמו שם, באירופה. יש לזה חסרונות, כי אנחנו לא שם, אבל יש גם יתרונות. כולנו רצינו לעמוד עם גיטרה. אני רציתי לעמוד על הבמה עם גיטרה עם כמה מגברים מאחורי ולהפציץ. כילד בן 19 ‘אור כ' נתנה לי את זה. יכולתי לדפוק ווליום ולהפציץ. זאת היתה פלטפורמה לשחרור יצרים".

בן טל: "שנים אחר כך לא יכולתי לשמוע את החומרים הרועשים. בהופעה של דודי ב-96', בפסטיבל ‘נקסט', עשינו רק את השירים הרגועים. לא עשיתי את ‘מת הבית' עד יום ההולדת ה-50 שלי. כל הזמן אמרתי שבניתי לי חיים אחרים וכבר אין לי האגרסיות האלה; איזה קשקוש", הוא צוחק. "יש לי האגרסיות האלה. זה העניין, זה העניין של ‘אור כשדים'".

אז למה זה נגמר?

בן טל: "הייתי בן 34, והגיל של הילדות במועדון נראה לי לא לעניין. הרגשתי שאמרתי מה שהיה לי להגיד. פתחו אז את ה'לוגוס', ‘רוקסן' הלך ודעך. לא התאים לי להופיע מול אנשים אוכלים, באתי מאפלוליות, ממועדונים. כבר הייתי נשוי, מחשבות על ילדים".

לוי: "אני חושב שזה דבר יפה איך ש'אור כשדים' נולדה והתפרקה. זה היה מצב טבעי. אהבנו להיות זה עם זה - באים להופעה פעם בחודש-חודשיים, נהנים והולכים כל אחד לעיסוקים שלו. מפעם לפעם מקליטים בטייפ ארבעה ערוצים. זה גם נגמר באותה צורה. זה פשוט התאייד לו. אין תחושה של סוף. מבחינה רגשית אין מטען".

בן טל: "בכל זאת יש הרגשה של 20 שנה שעברו".

גולדברג הגדול

על ז'אן ז'אק גולדברג, אגדת רוק ישראלית, מספר לוי בעיניים נוצצות: "המפגש הראשון שלי אתו היה כשבאתי לראות הופעה של ‘הקליק'. באנו כמה ילדים בני 14 ועמדנו מחוץ למקום, ו'הקליק' עשו באלאנס. הוא ראה אותנו, התקרב לחלון והתחיל לגלגל לנו עיניים, לעשות פרצופים. הוא היה חתיכת טיפוס. הוא היה נשמה אמיתית. הוא היה אדם שכל הזמן היה סביבו עניין. כל הזמן מציק לכולם ועושה בעיות, אבל בצורה שזה היה מאפשר לצחוק. הוא היה מעצבן לפעמים, אבל בחן שהכרתי רק אצלו. היתה לו אנרגיה שלא תיאמן".

לוי: "ערן פורת ניגן עם אהוד בנאי שנים. ז'אק חזר לארץ אחרי אולי 15 שנה ואמר לו ‘תודה שחיממת לי את הכיסא'. הוא אמר לערן, תגיד, ‘אהוד לא דיבר אתך?' ערן כבר היה לגמרי חבר להקה של אהוד. כל הזמן היו לו עקיצות כאלה. זה היה כל כך חינני. זה היה חלק ממנו.

"והיה לו סאונד. היה לו סאונד מדהים. היה לו בייס דראם וסנר כמו שלא היה לאף אחד. גדול באמת. גם אחרי שהוא היה במארסיי ולא ניגן המון זמן היה לו צליל מאוד מיוחד. צבע מאוד מיוחד ומאוד שלו. הוא היה מתופף בסיסי, לא היתה לו ורסטיליות גדולה. אבל מה שהוא ידע הוא עשה מעולה. לנסות להוציא ממנו משהו אחר זו היתה טעות".

עמותת גולדברג

המופע הערב יארח, מלבד ההופעה של "אור כשדים", גם הופעות של רמי פורטיס, אהוד בנאי, עמיר לב, אסף אמדורסקי, אברהם טל, אריה מוסקונה ויהודה קיסר. אחרי ההופעות יהיה ג'ם סשן עם הקלטות תופים של ז'אן ז'אק גולדברג. הג'ם יוקלט ומתוכנן להוציא אותו לאור.

את הערב ינחו יואב קוטנר ואיגי וקסמן. הכנסות המופע יועברו לעמותה חדשה על שמו של גולדברג, שתתמוך במוסיקה ובאמנות בארץ. את המופע יזם אפיק פלג, חבר ותיק של גולדברג, שכבר מפעיל בחודשים האחרונים את חדר החזרות על שמו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ