אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משה גרשוני במוזיאון תל אביב: אפל, חידתי ומטלטל

למרות שעבודותיו של משה גרשוני הן לא פעם חידתיות, אפלות ולא נגישות, הרטרוספקטיבה שלו במוזיאון תל אביב, היא תערוכה מטלטלת שלא כדאי להחמיץ

תגובות

"קודר, כבד ולא מובן. ממש לא מובן" -  כך נשמעת שיחה מקרית בין שתי נשים, המסכמות ביניהן את החוויה הרגשית שעברו כרגע בתערוכת הרטרוספקטיבה של משה גרשוני המוצגת בימים אלה במוזיאון תל אביב.

אכן, עבור רבים, זהו משה גרשוני ­- לא נגיש, חידתי, אפל. אבל עבור מי שמצליח להתנתק לרגע מהרצון להבין הכל ומהר, ונותן לעצמו להיסחף, מחכה חוויה מטלטלת, מרעישה ואפשר להרחיק לכת ולומר - חד פעמית בעוצמתה. זהו מפגש נדיר עם העבודות האקספרסיביות של מי שנחשב לאחד מבכירי אמני ישראל, ובאותה נשימה הוגדר תמיד כנרקיס החריג ביותר בביצת האומנות. למרות כל התגובות המעורבות, תערוכה זו בהחלט יכולה להתהדר בתואר המכובד: אחת המרכזיות והמרשימות של העשור.משה גרשוני - תערוכה - כל הפרטים

שתי הנשים עומדות ומדברות על גרשוני במבואת הכניסה לתערוכה - המקום הסמלי ביותר לעמוד ולסכם "מה היה לנו כאן". הסיבה לכך היא שמבואת הכניסה מפגישה בין שני אלמנטים טעונים, שהחיבור ביניהם מעלה פרשנות מעניינת, תמצות דמותו הרבגונית של גרשוני - עד כמה שדמותו החמקמקה ניתנת לכיווץ שכזה.בין המוכר והאהוב לשולי והדחוי. אל מלא רחמים 1995-6 (משה גרשוני)

שני האלמנטים הם תצלום שחור לבן, גדול המימדים, בו נראה גרשוני בסטודיו, על רקע הציורים שמונחים על הרצפה (גרשוני נהג לצייר בעודו יושב על ארבע), לבוש בגדי עבודה מוכתמים, מישיר מבט למצלמה, כאשר ידו האוחזת צבע מושטת לכיוון פיו - אמן אוכל צבע. ממול התצלום, על הקיר הלבן, מתנוסס שם התערוכה באותיות תנ"כיות: גרשוני. ככה, ללא השם הפרטי, ללא כותרת מסכמת. רק כוכבית שחורה (אלמנט שחוזר בעבודותיו של הצייר) מסקרנת, מוצמדת לשם המשפחה – מפנה להערת שוליים שספק מבקשת ספק דורשת: גרשוני עם שורוק ולא עם חולם, כמו גרשו-אותי. הדינמיקה שמתחוללת בין הדמות שבתצלום, המלוכלכת, העמלנית, המחוספסת – הדימוי הרומנטי והמוכר של הצייר - לבין ההתרסה: אני שוליים, שונה, אחר, רחוק מהמרכז - היא רק כיוון מחשבה אחד שמציעה האוצרת שרה ברייטברג-סמל להבנת הייחודיות של משה גרשוני.     

התערוכה הנרחבת היא פרי עבודה משותפת של ברייטברג-סמל וגרשוני שהתפרשה על פני השנים האחרונות. היא כוללת עשרות עבודות שיצר גרשוני (יליד 1936) משנות ה-70 ועד היום, המסודרות לפי עשורים, כאשר בין לבין תלויים דברי הסבר קצרים של האוצרת לצד מחשבות של גרשוני עצמו, כמו לדוגמא האמירה שובת הלב הזאת: "טמטום היא הוויה יותר צודקת מחוכמה. אפשר להגיד שכל מה שאני עושה זה עבודה של מטומטם, כמו שמשך אותי תמיד עיגול שלא לגמרי מושלם. בעיני, ציור מתאים לטמטום".  "טמטום היא הוויה יותר צודקת מחוכמה". ללא כותרת (שם), סוף שנות ה-80

החלק הראשון של התערוכה כולל עבודות משנות השבעים, המוצגות על קירות גבס שהוקמו במיוחד עבור התערוכה, ובמתכוון הושארו חשופים מפני חיפוי של צבע. בין היתר מוצגת גם הסדרה "הנייר יפה מבחוץ", המעלה רעיונות של הקשר בין הפנים לחוץ, בין הגלוי לנסתר, בין המואר לחשוך, בין מה שנראה למה שקיים בפועל. מעניין לראות בתערוכה עצמה איך הרעיונות הללו התפתחו עם השנים לכדי אמירות מגובשות וחזקות יותר, שבאות לידי ביטוי בפורמט שונה בעבודות המאוחרות.

העבודות של שנות ה-80 מוצגות על רקע המשבר האמנותי-אישי-משפחתי שעבר גרשוני, שלווה בהכרה בנטייתו ההומוסקסואלית ועזיבת הבית. תחת עשור זה מוצגת סדרת החיילים (1980), ציורים יצריים, עזי צבע (השחור-לבן של שנות השבעים מתחלף עם אדום), בהם גרשוני משלב טקסטים – קריאת לחיילים (ביניהם גם לחייל המיוחד יצחק), ציטוטים משירי משוררים – תנועה בין הרובד האישי לביקורת פוליטית-לאומית. גרשוני עובד בסדרה זו עם צבעי זכוכית על נייר מבריק, משתמש בלקה תעשייתית, מה שמעניק תחושה של יצירה מתוך התקף, מלא אנרגיות, זעקה, יצר. שתי סדרות חזקות נוספות בחלל זה הן ח"י רקפות (1984), וסדרת קופסאות הנעליים.יצירה מתוך התקף, מלא אנרגיות, זעקה, יצר. חייל יפה 1981 (משה גרשוני)בחלל השני מוצג המיצב "קרמיקה יהודית שבאה מהאמא ומהמרק-עוף", סדרת הציורים רקפות וצלבי קרס, ציורים מסדנת ההדפס בירושלים (1986) וכמובן הסדרה המרשימה "במראה ובחידות" –  שמונה ציורים, שעל כל אחד ואחד מהם מתנוססת שורה אחת מתוך השיר הרביעי בקובץ "ארבעה שירים רציניים" של ברהמס. העוצמה שבהצגת שמונה הציורים אחד ליד השני, וההתוודעות לטקסטים הפיוטיים שעליהם, שממש מתנגנים מתוך הבד, מייצרת חוויה חזקה, עמוסה ברגש, בכוח. החלל השלישי מוקדש לעבודות שחור לבן, וביניהן סדרת רישומים מעליים (1989), סדרת "בחופזה" (2003) ועבודות רישום שונות. בחלל האחרון מוצגים פסלים של גרשוני, דמויות שמתוך ראשם יוצאים צינורות, סדרה המכונה על ידי גרשוני "בני ארובה – אנשים שאמצעי המוות של המאה ה-20 דבוק לקודקודם".

בשורה התחתונה, ללכת לראות. לחוששים – מומלץ להתלוות לסיור המודרך, ובאמצעותו להתוודע לרקע, להסברים ולפרשנויות שמתלווים לכל ציור וציור.משה גרשוני - תערוכה - כל הפרטים

*#