שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכל גרוסברג, העיר תל אביב
מיכל גרוסברג, העיר תל אביב

כשנכנסתי עם מירי שמש־חיון לבסיס כליאה 394, הקרוי בפי העם כלא 4 בצריפין, היא ניגשה אל בנה עומרי וחיבקה אותו. הוא פרץ בבכי. כבר שבוע עבר מאז שהסגיר את עצמו מרצונו בגין עריקות מצה"ל במשך חצי שנה, ועד לאותו הרגע לא זכה לראות פנים מוכרות. “התאפקתי לא להישבר ולבכות, היתה לנו בסך הכל חצי שעה”, היא סיפרה אחרי שעזבנו את מתקן הכליאה. עד כאן זה נשמע כמו סיפור רגיל, אולי קצת רגשני, על בחור ממוצע שהתגייס לצבא והחליט שזה לא מתאים לו. אלא שהבחור המדובר הוא בלוגר הרכילות עומרי חיון, אחד המצליחים בתחומו, שמתחזק בלוג פופולרי באתר תפוז. בוואלה! ברנז'ה כבר הספיקו לכנות אותו "פרז הילטון הישראלי", וגיא פינס מזכיר אותו לעתים בבלוג שלו בעקיצות קטנות שמביעות הערכה. התחביב של חיון הוא לעצבן את הזכיינית קשת באמצעות ספוילרים לתוכניות כמו "האח הגדול" ו"מאסטר שף", והוא זה שחשף בשנה שעברה שעומר אדם, אחד ממתמודדי "כוכב נולד", מתחת לגיל 16 ולפיכך צעיר מכדי להשתתף בתוכנית. בעקבות החשיפה הודח אדם מהתחרות.

עבור אתר תפוז חיון הוא נכס. הוא צבר יותר מארבע וחצי מיליון כניסות בשנה וחצי שחלפו מאז התחיל את הבלוג שלו שם. עם סיום התוכנית "האח הגדול 2", שבמהלכה קידם את אלירז שדה באמצעות הבלוג והפייסבוק, הגיע שוב לכותרות במדורי הרכילות בעניין סכסוך מתוקשר עם אלירז, לאחר שבין השניים היו חילופי דברים לא נעימים.

חיון, בן 19, הולך רוב הזמן בראש מורם גבוה. הוא יודע שהגיע לאן שהגיע בזכות עצמו. אבל בכלא הצבאי הוא יושב מולי במבט מובס. נוסף על כל הצרות, בשבוע האחרון הוא הגיע לחדר המיון באסף הרופא, שם התגלה כי הוא סובל מלחץ דם גבוה וממצב נפשי ירוד מאוד. ימים ארוכים הוא התלונן על כאבים בחזה, אך לדבריו לא התייחסו אליו עד שהתעלף.

“מגיל 11 אני מוצא את עצמי סגור בפנימיות, והכלא הזה מזכיר לי את הפנימייה הראשונה שהייתי בה. היה שם חדר עם סורגים, ובגלל שהייתי ילד בעייתי היו שמים אותי בחדר הזה לפעמים”. כבר כילד הוא סומן כבעייתי, וסבל בין השאר מהפרעות קשב וריכוז, דיכאונות ונטיות אובדניות, בעיקר בשל הנטישה של אביו כשהיה בן שנתיים. אמו, מנהלת חדר אוכל בחברת החשמל שמשתכרת משכורת מינימום, התקשתה לכלכל את הבית ואת ילדיה באופן עצמאי. רק כשהיה בן 14 החל חיון לקבל טיפול פסיכולוגי. כשהגיע לגיל 17 והתייצב לצו ראשון, הביע נכונות להתגייס לצה"ל ושיחק את המשחק. מול קב"ן הצהיר שהוא הומוסקסואל (לפני כחצי שנה יצא מהארון בבלוג שלו) אך לדבריו, בהחלט לא ניסה להתחמק משירות צבאי. לקראת גיוסו הוגדר כחייל מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות).

"הוגדרתי כאחד שמגיע עם רקע של בעיות בבית ובעיות פסיכולוגיות שונות", הוא מספר, "מהבחינה הזו, צה"ל היה אמור להקל עלי בגיוס ולעזור במידת הצורך, אבל בפועל לא קיבלתי שום עזרה. כשהגעתי לעבור שרשרת חיול לפני שנה ונשלחתי לטירונות מקא"ם, ראיתי מי האנשים שאמורים לעלות איתי לאוטובוס. היה לי ברור שמדובר באנשים בעייתיים שלא נעים להיות בחברתם וסירבתי לעלות. שלחו אותי הביתה לשבועיים, ואחרי כן נשלחתי לטירונות של חודש במחנה 80 שממנה דווקא מאוד נהניתי".

אחרי הטירונות קבל זימונים לתפקידים שונים, ובהם תפקידים בדובר צה"ל ובגל"צ, אבל כדי להצטרף לשורותיהם נדרש לוותר על הבלוג שלו מחשש לניגוד אינטרסים. לדבריו, "כדי שלא יהיו אנשי תקשורת בתוך המערכת". באותו הזמן כבר עזב את בית אמו ברחובות ועבר להתגורר לבד, תחילה ברחובות ולאחר מכן בתל אביב. “אמא שלי ואני לא הסתדרנו והחלטתי לעזוב. לכן הייתי חייב להמשיך לעבוד, כדי לשלם את שכר הדירה. הגשתי פעמיים בקשה שיכירו בי כחייל בודד, ובכל פעם שהגענו לרגע האמת תיק הת"ש שלי פשוט נעלם, לפחות לפי טענת הצבא".

צפו בעומרי חיון בפעולה:

בשלב הזה, כחמישה חודשים אחרי הגיוס, הועבר חיון כבר לפחות בין עשרה בסיסים, שבכל אחד מהם הגדרת התפקיד היתה "לשבת על התחת יום שלם ולא לעשות כלום", לדבריו. המפקדים שלו הבהירו שאין מה לעשות איתו, אבל אף אחד לא הרים את הכפפה וניסה לשלב אותו במקום שיתאים לו. חיון הרים ידיים והחליט להפסיק להגיע. “פשוט רציתי להיות עצמאי פעם אחת בחיים שלי אחרי שכל הזמן חייתי במסגרות. אין לי בעיה עם המסגרת, אבל הצבא לא היה קשוב לי ולבעיות שלי".

אחרי חודש וחצי הגיע מכתב לבית אמו ובו הוא הוכרז עריק. הוא החליט להמשיך לנהל את חייו כרגיל: הבלוג, עבודות יח"צ והתארחות בתוכניות טלוויזיה. כאילו הצבא לא היה ולא נברא. הוא לא מיתמם, הוא מודע לחשיבות של שירות החובה בצה"ל וליחס של התקשורת כלפי מי שמחליט שלא להתגייס. ובכל זאת הוא מרגיש שהצבא לא מצליח לספק לו מסגרת שבה הוא יוכל להשתלב. “אני לא נגד גיוס ולעולם לא אעודד השתמטות", הוא אומר, "בסיפור שלי צה"ל מצטייר עבורי כמערכת של טעויות. אבל לצה"ל נוח להתייחס אלי כאילו אני הבעיה היחידה".

בזמן שאתם קוראים שורות אלה, סביר להניח שחיון כבר זכה לשמוע את גזר דינו - המשפט שלו נקבע ליום חמישי השבוע. הוא צפוי לקבל שלושה עד ארבעה חודשי מאסר בכלא הצבאי. “אם גזר הדין אכן יעמוד על ארבעה חודשים, אני לא יודע איך אני אתמודד עם זה", הוא מודה, "אני חושש שאני עשוי לעשות משהו לעצמי. באמת שאני לא יודע מה אני עושה פה". מדוברות צה"ל נמסר: "החייל נבדק על ידי גורם רפואי, הופנה במיידית לחדר המיון, טופל כהלכה וימשיך להיות במעקב. מעבר לכך לא ניתן להתייחס לגופם של דברים לאור צנעת הפרט".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ