אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ניסיתי להישמע כמו 'אחת העם'": ראיון עם מיכל אנסקי

היא מעדיפה לא להגדיר את "מאסטר שף" כריאליטי, לא מופתעת בכלל מההצלחה ההיסטרית של התוכנית, מעריצה את המשפטים של אייל שני ומשוכנעת שיש לה יד בהכשרתו של הכוכב הבא בשמי הקולינריה בישראל. תפסנו לשיחה את כבוד השופטת 

תגובות

נסו אתם להכניס מזלג עמוס אוכל לפה ולתאר בדיוק מה אתם מרגישים, איך כל חומר גלם משתלב עם השני ומה הרוטב בדיוק, אבל בדיוק, עושה שם לעניין. זו, אם מנסים לסכם בשורה אחת, הייתה תמצית הווייתם של שופטי "מאסטר שף" בחודשים האחרונים. הם, האנשים היחידים שבאמת טעמו את המנות שהכינו המתמודדים, גרמו לנו לשבת עם פה חצי פעור מול המסך, לבלוע רוק ולנסות להרגיש את הטעם. לרוב זה עבד. אייל שני עם הפואטיקה הידועה שלו וחיים כהן עם הנינוחות המחבקת היו כבר מוכרים לצופה הממוצע. שני השופטים האחרים, רפי אדר ומיכל אנסקי, קצת פחות. אחד עזב באמצע הדרך בעקבות פרשה מדוברת אך חשאית והשנייה התחילה כסוג של חידה, שלפעמים נדמתה כנפתרת ולפעמים כמסתבכת עוד יותר.

אנסקי היא לא שף. היא גסטרונומית וככזו הייתה למעשה הפנים האקדמיות יותר של שולחן השופטים. היא עצמה יודעת בדיוק מה ניסתה להביא מאותו עולם גסטרונומי לתוכנית. "לא ראיתי בתפקיד שלי כשופטת פלטפורמה להצגת הידע שלי", היא מסבירה, "למרות שאני מגיעה מהאקדמיה, ניסיתי כמה שפחות להישמע דידקטית ומורתית ומטיפה ויותר להישמע מה שנקרא 'אחת העם'. האנשים שבבית לא יכולים לחוות את הטעימות של המנות, להבדיל מתוכניות כמו 'כוכב נולד' בהן אתה חווה את התוצר, ולכן היה לי מאוד חשוב לרדת לפרטים ולדבר בצורה מאוד פשוטה על הטעמים. תוך כדי שהתייחסתי לתחום בו אני מבינה – חיבורים קולינריים, אסתטיקה, היסטוריה, שימוש נכון בחומרי גלם – כל הזמן גם חשבתי על הבן אדם שיושב בבית ורואה אותי מכניסה את המזלג לפה ומנסה להבין מה אני מרגישה עכשיו שם. היה לי חשוב מאוד בצורה מאוד בהירה ולא מורכבת ומתחכמת פשוט להעביר את המסר".

על תקן האקדמאית. מיכל אנסקי (צילום: אביעד הרמן)

החיים של אנסקי סובבים סביב אוכל. בתה של הבשלנית הידועה שרי אנסקי עברה מלימודי תואר ראשון בהיסטוריה וספרות עברית אל לימודי גסטרונומיה והערכת חומרי גלם באיטליה. היא ממקימות שוק האיכרים של נמל תל אביב, שזכה בשבוע שעבר לשטח מקורה וחדש, מנחה בערוץ האוכל, מחברת ספר על אקו-קולינריה ובעיקר, אבל בעיקר, נהנית מאוכל. את השיחה שלנו אנחנו עורכים, איך לא, כשאנסקי שבעה לחלוטין וצועדת אחרי צהריים במסעדה פרסית בשוק לוינסקי כשמנת גונדי שמתעכלת לאיטה בבטנה ההריונית, עמה התנהלה לאורך העונה כולה. אנסקי, שרק לפני חודש החליפה קידומת ועברה לגיל 30, מייצגת גם סוג של תקדים בפורמט התוכנית. הגרסה הישראלית של "מאסטר שף" הייתה הראשונה בעולם לשבץ אישה בחבר השופטים, מה שנראה כממלא אותה לא מעט גאווה, שמצטרפת לתחושה כללית של הצלחה.

"האושר וההנאה שלי הם תוצאה של תחושה מאוד חזקה של עשייה בעלת ערך, לפחות לדעתי, של התוכנית הזו", היא מתלהבת ומסבירה, "אני חושבת שהתוכנית הזו, ואני מרגישה את זה כל יום במפגש עם אנשים ברחוב, היא הרבה יותר מתוכנית בידור בפריים טיים ויש לה ערך דידקטי, חברתי, מוסר השכל אנושי ובין-אישי. אני מרגישה כל הזמן עד כמה היא נכנסת לאנשים ללב ועד כמה יש לה משמעות".

 ואמנם, כמו ש"מאסטר שף" לימדה את כולנו, על טעם וריח אפשר להתווכח, אבל עם מספרים כבר הרבה יותר קשה. העונה הראשונה של התוכנית בישראל הצליחה לגרוף לאחרונה רייטינג של 31.8%. נתון שהצליח להדהים אנשים רבים, בייחוד אלה שלא ציפו שריאליטי בישול יעשה בערב רגיל את מה שעושה גמר "כוכב נולד" המתוקשר. דווקא לאנסקי יש הסבר מצוין לתופעה.

"מדי יום אני שומעת מאנשים שונים שוב ושוב את המשפט 'אני אף פעם לא רואה ריאליטי, ובתוכנית הזו אני לא מפסיד אפילו פרק אחד'", אומרת אנסקי. "יש לריאליטי מעין שם שנגוע בו משהו ציני, משהו מתעלל, משהו שבא לצחוק על חשבון מישהו והתוכנית הזו בדיוק מגיעה ממקום אחר, מקום אנושי, מתחשב, סובלני ומעודד. חיים, אייל ואני הפכנו לנו ממש למשימה לקחת את האנשים האלה, בעלי הכישרון הגולמי, ולהטיס אותם למעלה. נוצרו לנו קשרים איתם מול המצלמות וסימביוזה נהדרת, נורא חשוב לנו שהם יצליחו. זה היופי של התוכנית הזו, שדווקא פה אתה לא רוצה לראות בן אדם נופל אלא שואף שהוא יצליח, שיהיה הכי טוב שהוא יכול, והמתמודדים מרגישים את האמונה הזו של השופטים בהם".

ולמרות זאת שמענו לפעמים מהשופטים אמירות ביקורת שמתאימות לעולם הריאליטי הטלוויזיוני, קטילות."כן, כמו בכל משפחה שאנשים מרגישים בה נוח להגיד את הדברים. אין כאן משחקים ואין העמדות פנים. אנחנו לא ויצ"ו, באמת ניסינו לקחת את המתמודדים וללטש אותם שיבריקו וילכו אחרי החלום שלהם, ואני ממש מרגישה שזה בא לידי ביטוי במציאות".

"חשוב לנו שהם יצליחו". מתוך האודישנים ל"מאסטר שף"

מה הוא אותו יהלום מלוטש ומבריק? מה אמור לקרות למנצח הגדול ביום שאחרי כיבוי התנורים? בניגוד לתוכניות אחרות בז'אנר הריאליטי, בו ברור מאוד מה עתידו של כל מי שהגיע למקום הראשון, דווקא ב"מאסטר שף" עדיין קשה להבין, אפילו ערב הגמר, מה בכלל המשמעות של התואר בו יזכה המנצח. אנסקי עצמה עדיין מעט מתקשה לשים את האצבע בדיוק על המהלך שהיא צופה למנצח. "אני עדיין חושבת שזו התחלה של קריירה וברור שהשאיפות של המתמודדים בשלב הזה הן לחלוטין עסקיות", היא מודה, "הם רוצים לפתוח מסעדה, לפתוח קייטרינג, הם רוצים תוכנית בישול בטלוויזיה ולדעתי הם מסוגלים לכל זה".

ועדיין הם הופכים, כמו רבים לפניהם בתוכנית האלה, ל"פליטי ריאליטי". "אני לא יכולה ולא רוצה לנבא מה הם יעשו עם החשיפה ועם הכלים שהם רכשו בתוכנית, אני רק אומרת שהאופק מאוד פתוח עבורם וכל מה שנשאר להם זה להתגלגל בדשא וליהנות מהחשיפה הזו ולהשתמש בה. זה השלב הכי מעניין, אם עד עכשיו רק אנחנו טעמנו את המנות והייתה לנו בלעדיות על הטעמים, עכשיו הוא עובר לידי הקהל. אני חושבת שיהיה מעניין לגלות את האפשרות של עם ישראל לטעום בעצמו. רק שיגיעו רעבים".

את אנסקי קשה לתפוס במילה. היא רהוטה מאוד ויודעת בדיוק מה היא רוצה להגיד ואיך. כמו בתוכנית, גם במציאות היא מודעת לכל מה שיוצא לה מהפה. בייחוד כשהיא נשאלת על "פרשת רפי אדר" שהסעירה את התקשורת לפני כחודש. ההפקה הודיעה על חילוקי דעות עם השופט ואדר הפסיק את תפקידו בתוכנית, בסאגה שנמשכה והתפתחה לכדי שמועות שונות על אירועים שקרו מאחורי הקלעים. לא נראה שהפרשה ערערה את האמונה של אנסקי בהצלחת התוכנית ולו בגרם אם כי יותר מהכל, אפשר לשמוע בקולה שקט קצת עצוב לגבי הסיטואציה כולה. "אני לא רוצה להתייחס לזה", היא מסבירה, "זה עניין אישי שלו ואף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה היה שם. בכל מקרה, אני יכולה לומר בשם שלושתנו (השופטים הנותרים; מ"א) שאנחנו מאוד אוהבים את רפי".

היא גם לא מסכימה עם הטענה הצינית לפיה הפרשה סייעה בדיעבד ל"מאסטר שף" לעלות לכותרות ולצבור עוד תאוצה. היא האמינה מלכתחילה בכוח שישנו באוכל ובמה שהוא מסוגל לעשות לאנשים, ומה שהוא יכול לעשות בפריים טיים. "זה לא בא לי כהפתעה", היא מספרת כשהיא מאזכרת את נתוני הרייטינג הגבוהים של הפרק האחרון, בהם היא מעודכנת עד לנקודה העשרונית, "אוכל זו פלטפורמה שהשורשים שלה נשענים על רגשות, על יחסים בין הורים לילדים, על זיכרונות, על מטען גנטי, על הגדרה עצמית ומכאן רק טבעי שזה מצע נהדר להצלחה".

משפחת שופטי "מאסטר שף" (צילום: דודו בכר)

צוות השופטים הראשון של התוכנית בישראל נותר שלישייה, לפחות למשך התוכניות האחרונות, אותן צילמו לאחר השינוי בהרכב. היא קוראת את הביקורות על התוכנית, על השופטים ועליה ונשמעת די מרוצה מהתוצר. גם מקורבים לאנסקי מספרים שהיא כל הזמן זוכה לתגובות חיוביות מהרחוב על אופן השיפוט שלה ועל כך שמעבר לפואטיקה של שני וללב הגדול שמציג כהן, היא היחידה שבסופו של יום ברור אם היה לה טעים או לא. "אני מאוד אוהבת את האנסמבל השיפוטי בתוכנית", היא מודה, "נורא מעניין לנו כשאנחנו באים בבוקר ואלה המון שעות צילום אבל אנחנו נורא נהנים יחד. נהייתה חלוקת עבודה ברורה בינינו".

קשה שלא להבחין בהנאה שלך ממשפטים של אייל שני. כשהוא פותח את הפה, אוטומטית גם שלך עובר למצב חיוך.  "אייל גאון. זה תענוג לשמוע אותו. אני קוראת לו 'שולה הפנינים'. באמת יש לו צורת התבטאות מדהימה שאופיינית רק לו. הוא פשוט כוכב עליון".

כמו שני, גם אנסקי, סוג של בשלנית מלידה, מאמינה שבסופו של דבר חבל להתעסק יותר מדי בחומרי הגלם אלא פשוט לתת להם לספר את הסיפור שלהם עצמם. "אני מאמינה שהטבע עושה עבורנו את רוב העבודה וככל שמתעסקים בו פחות, ככה גם מצליחים יותר", היא אומרת כשהיא נשאלת על הטעם האישי שלה. בפה מלא היא מצהירה שהיא מקווה מאוד לקחת חלק גם בעונה השנייה של התוכנית, ואם תשאלו אותה על הרגע המושלם ביותר אותו חוותה כאן ועל המנה הטובה ביותר שטעמה, תענה השופטת אנסקי בטיזר קטן: "האמת שבפרק הקרוב זה קורה. יש שם רגע שנחרט בי חזק ושיא הטעם ושיא הרגש מגיעים שם. שלושתנו פרצנו בבכי", היא נזכרת ומסרבת להוסיף מילה. מעניין יהיה לראות אותה בוכה, סביב אוכל ובכלל, ואולי כך גם ייפתר החלק האחרון באותה חידה שהיא עדיין מהווה בעיניי רבים.

*#