אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדריך למהפכה: גרסת הבמאי

דורון צברי שחט את אנשי רשות השידור ב"המדריך למהפכה" ולא נתן להם אפשרות להגיב. לכתבה זו מצורפות תגובותיהם של ג'ו בראל, יוסי משולם, מיכל זוארץ, יהורם גאון, מוטי עדן והשאר

תגובות

כשברשותו מצלמה בלבד, יצא דורון צברי לבצע רפורמה בראשות השידור. במשך שמונה שנים, פרק הזמן שהקדיש לעבודה על הסרט עם אורי ענבר, ניסח צברי כתב אישום מפורט נגד הגוף החבוט והחולה שכבר שנים לא מצליח לשכנע אותנו שיש תמורה לאגרה. וכדי להפוך מלחמה ביורוקרטית מתישה שמתנהלת בעיקר במסדרונות המתקלפים של הרשות ושגיבוריה הם עסקנים אפורים למוצר קולנועי נגיש, צברי לא דילג על אף שלב בבית הספר ע"ש מייקל מור לדוקו־אקטיביזם בידורי: הוא איגד סביבו חבורה של לוחמי צדק, פנה לסוללה של פוליטיקאים, קידם הצעות חוק, יזם הפגנות צבעוניות, התפרץ לישיבות, רדף אחרי בכירים בערוץ הראשון, התעמת, דרש תשובות וחטף מכות.המדריך למהפכה - מועדי הקרנה במטה המאבק המאולתר שלו התנוססו תמונותיהם של בכירי רשות השידור שאותם הציב על הכוונת. בין השאר ניצבת שם שורה של צלוחיות שעליהם מוטבעים הדפסים של בעלי התפקידים הבכירים בארגון, כמו מנהל התוכניות לשעבר יוסי משולם ומנהל הטלוויזיה לשעבר מוטי עדן. מעליהם תלוי פוסטר גדול ומאיים של האויב הראשי – מנכ"ל רשות השידור יוסף (ג'ו) בראל, שעיקר הסרט עוסק בתקופת כהונתו (ממינויו ב־2001 ועד הדחתו ב־2004). החשבון של צברי עם בראל, מודה הבמאי עצמו, חרג מהכוונה המקורית להבריא את הארגון והפך לעניין אישי. מיותר לציין שאף אחד ברשות השידור לא שיתף פעולה עם הסרט של צברי. לא ברור האם מול המצלמה, ולחלופין מאחורי הקלעים, מישהו ממושאי הביקורת הסכים להתייחס להאשמות, אבל בכל מקרה, שום תגובה שלהם לא מופיעה בסופו. כעת, כשהסרט מוצג, גורף פרסים בפסטיבלים ויוצר סביבו דיבור חיובי, רצינו לשוחח דווקא עם אלו שיוצאים בו הכי גרוע. ראשית, כדי לתת להם את זכות התגובה (לדברי חלקם, צברי לא טרח לפנות אליהם ולעמת אותם עם הטענות) ושנית, כדי ליצור איתם דיאלוג ענייני על תפקידם, לכאורה, בגסיסה המתמשכת של רשות השידור – דיאלוג שצברי, אחרי שנים של התנגשויות חזיתיות וטעונות, לא היה יכול לקיים איתם.

משרד המנהל   

מוטי עדן, לשעבר מנהל הטלוויזיה, צברי מציג בסרט שורה של טענות כלפי התנהלות רשות השידור בתקופתך ומעלה תהיות לגבי הכישורים שלך לשמש בתפקיד. הוא אפילו מצטט חוות דעת עליך מתוך מבחני התאמה, שבהם נכתב שאתה תהיה תלוי בסמכות שמעליך. הפרשנות של צברי היא שבדיוק טיפוס כמוך, תלוי, בראל חיפש לתפקיד. "בהחלט ניתן לבקר את רשות השידור, ובהחלט ניתן להעלות את נושא השידור הציבורי על סדר היום, אבל יש דרכים ואופנים לעשות זאת, הן מבחינה אמנותית והן מבחינה עניינית. כאשר אדם מציג את החלקים האפלים, החלולים והריקניים שבו באמצעות סרט, הוא מעמיד את עצמו, את האמנות ואת השיח הציבורי במקום נמוך מאין כמוהו. בזמן שהוא עסוק באגו שלו, אנשים הקדישו עצמם לעבודה עיתונאית, לעתים מסכנת חיים, בארץ ובלבנון, כדי להביא לידיעת הציבור כולו את מה שהם אמורים להביא מתוקף תפקידם ומתוקף מקצועיותם.  אני מזכיר לכולנו שמי שמראה חושך, מביא חושך על עצמו קודם כל. נראה שיש כאן התנצחות אלימה, חלולה וריקנית שלא ראויה להתייחסות מעבר לדברים האלה".עד כמה צברי ליווה את הקדנציה שלך? הוא באמת היה מעין "אח גדול" המפקח על תקינות ההתנהלות של רשות השידור כפי שמצטייר מהסרט?"אני לא מוכן בכל להתייחס לאיש הזה יותר ממה שאמרתי. הוא לא ראוי ליותר מזה".  אילו תגובות קיבלת מאנשים שראו אותך בסרט?"מי שהעיר העיר על ההתנהגות של צברי, על שבירת הצלחות וכו'. זה קפץ לכולם לעיניים".אתה מתכנן לצפות בסרט? הרי הפכת בעל כורחך לאחד מכוכביו. "לא. אני לא כוכב, אני עיתונאי שעשה את עבודתו 28 שנה ותפקידו האחרון היה מנהל הטלוויזיה. זה תפקיד ציבורי. לא היה פה עניין אישי".

כשיש קשרים לא צריך פרוטקציה     צברי מראה בסרט שבראל, עם מינויו למנכ"ל, מרפד את מקורביו בג'ובים נחשקים. באחת מפעולותיו הראשונות הוא מצ'פר את מזכירתו הנאמנה, אילנה זנגלבף, שעבדה לצדו שנים רבות, וממנה את בעלה זליג רבינוביץ', עוזר צלם ברשות השידור, לתפקיד המפיק האחראי של "יומן". צברי תוהה על הקפיצה המטאורית שעשה רבינוביץ' בן רגע, ובנוסף, מזכיר עוד שלושה מבני משפחתה של זנגלבף שמונו לתפקידים שונים בערוץ הראשון או בערוץ 33. היי, אילנה, הגיעו אלייך תגובות מאנשים שצפו בסרט?"לא".כלומר, עד לרגע זה לא ידעת שאת מופיעה בו?"לא".תרצי שאספר לך פחות או יותר מה קורה שם? "לא, תפנה בבקשה לדוברת רשות השידור".את עדיין שייכת לרשות השידור?"כן, ואני לא משוחחת עם עיתונאים. מבחינתי אין תגובה, תפנה לדוברת רשות השידור".אז בעצם איש מהפקת הסרט לא פנה אלייך לבקש תגובה?"לא, אף אחד לא פנה אלי".דרך עדשת המצלמה שלום זליג רבינוביץ', צברי מתייחס בסרט שלו לשדרוג המפתיע שלך - מעוזר צלם למפיק "יומן"  - ותולה זאת בכך שאשתך היתה קרובה לג'ו בראל. "כבר באמצע שנות ה־90 קודמתי לתפקיד צלם. אני מאוד גאה בעברי ובדרך התקדמותי ברשות השידור. במהלך כמעט עשור התקדמתי מתפקיד לתפקיד, וזה פרק זמן משמעותי ביותר, בעיקר בשידור הציבורי. דורון צברי הדמגוג שוכח להזכיר את פרק הזמן הזה, ובוחר, כהרגלו, מטעמיו, להתעלם מכמעט עשור שלם".זו רק אחת הדוגמאות שצברי נותן כדי לתאר את המינהל הלא תקין במהלך תקופת בראל."מאז שהקבוצה שדורון צברי תוקף בסרט עזבה את עמדות המפתח ברשות השידור, אוכל להעיד שהרייטינג בערוץ ירד ב־50 אחוז לפחות. בסביבות התקופה שבה הייתי ב'יומן' הרייטינג עמד על בערך 16 אחוז, והידרדר מאז לארבעה אחוזים בממוצע. עד כה תקופת בראל היתה התקופה הטובה ביותר לרשות השידור, שלוותה באחוזי צפייה גבוהים פי שניים או שלושה מהיום ובנתונים כספיים מרשימים".האם ידעת על עשיית "המדריך למהפכה"? האם התבקשת להגיב? "צברי לא ביקש תגובה. אם הוא היה מזמין אותי לעימות איתו, ולא בוחר לעסוק בנושא באופן חד צדדי, הייתי מוכן להתעמת איתו מול המצלמות".אם כך, האם תדרוש את זכותך להציג את תגובתך? חלק מהאנשים ששוחחתי איתם אמרו שהם שוקלים כעת לנקוט אמצעים משפטיים."מילא, אז הברנז'ה תראיין אותו לעוד כתבה־שתיים והוא ימשיך לעשות את 'מחוברים'. מ'המדריך למהפכה' לא ייצא לו שום דבר. הוא עיוות את האמת, אבל בסדר, זה דורון".

למי למי יש יותר כבוד   

המדריך למהפכה מציג את המציאות ברשות השידור כפי שחוויתי אותה.  אם מישהו חווה את המציאות ברשות השידור באופן אחר מכפי שחוויתי אותה אני הוא מוזמן לעשות על כך סרט ולהציג את נקודת מבטו. ברכתי, מראש, נתונה".

*#