אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ז'אן לוק גודאר אנטישמי?

ההחלטה להעניק לבמאי הוותיק אוסקר על מפעל חיים עוררה מחדש את השאלות הטעונות בנוגע להשקפותיו

תגובות

פרס אוסקר על מפעל חיים

עד לפני כשבועיים, האקדמיה האמריקאית למדעים ולאמנויות הקולנוע עדיין לא ידעה כיצד להתמודד עם אחד מיוצרי הקולנוע האירופים המבלבלים ביותר, ז'אן לוק גודאר. איש עדיין לא התגייס להגיש את פרס האוסקר על מפעל חיים לבמאי הצרפתי, שאמר כי ממילא לא יבוא למסיבת הפרסים של האקדמיה, שתתקיים בהוליווד מחר. בנוסף לכך, שבו ונשמעו טענות כי גודאר מחזיק בהשקפות אנטישמיות, העשויות להגדיל את המרחק בינו לבין הוליווד.

מאמרים בעיתונות היהודית בארצות הברית - לרבות כתבת שער שכותרתה "האם ז'אן לוק גודאר אנטישמי?" ב"ג'ואיש ג'ורנל" - ליבו בחודש החולף ויכוח לוהט בשאלה אם גודאר, אנטי-ציוני מושבע ופעיל למען זכויות הפלסטינים, הוא גם אנטי-יהודי. הבחינה המדוקדקת הזאת של עמדתו כלפי יהודים מטילה צל על כוונת האקדמיה לחלוק לו כבוד בטקס שיתקיים במוצאי השבת הקרובה, לצד השחקן איליי ואלך, הבמאי פרנסיס פורד קופולה וההיסטוריון ומשמר הסרטים קווין בראונלו (טקס האוסקר עצמו יתקיים בנפרד ב-27 בפברואר).

האקדמיה משקיעה את מיטב מאמציה להתחמק מהסוגיה הבעייתית. מובן שאין טעם לחפש את ההיבטים הרגישים של עבודתו של גודאר בסרטון המחווה בן חמש הדקות, שיעסוק ביצירות המופת של הגל החדש. סביר להניח שייעדרו ממנו אותם קטעים מדוברים מתוך הסרט התיעודי מ-1976 "Here and There" - העוסק בשתי משפחות, צרפתייה ופלסטינית, ומציג תמונות מתחלפות של גולדה מאיר ואדולף היטלר; קטעים המרמזים שגודאר, הקורא בקולו את דברי הקישור וגם היה אחד מבמאי הסרט, מציב את השניים כשווי ערך. "אני משער שהקטע לא ייכלל בקליפ", אומר סידני גניס, שמפיק את הטקס.

זה בסדר גמור

גודאר, בן 79, הוא מקור השראה לבמאים רבים ובהם מרטין סקורסזי, וודי אלן וקוונטין טרנטינו, שהושפעו מהטכניקה שלו, מתחכומו ומהשימוש השופע שעשה בתרבות הפופ. אך יצירתו, הכוללת 70 סרטים, מעולם לא זכתה בפרס אוסקר כלשהו, עד שהוחלט השנה להגיש לו פרס על מפעל חיים.

עד כה לא נרשם גל של התנגדות שישווה בעוצמתו למחאות שליוו את ההחלטה להעניק לאיליה קזאן אוסקר לשם כבוד ב-1999, אף שנקב בשמות עמיתיו באוזני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקאית שחקרה את השפעת הקומוניזם בהוליווד בעידן ציד המכשפות של מקארתי.

"הסינית", 1967

עם זאת, חברים באקדמיה הביעו הסתייגות מהענקת הפרס, המסב את תשומת הלב לא רק לזלזול המפורסם של גודאר בהוליווד, אלא גם לעמדות ולהצהרות שבהן שילב חוסר אמון כלפי הקולנוע המיינסטרימי ודעות שונות בנוגע ליהודים. באחת ההצהרות המזעזעות שלו, שנאמרה בראיון מ-1985 ב"לה מאטין" ומצוטטת בספר על חייו שכתב מבקר הקולנוע ריצ'רד ברודי ב-2008, אמר גודאר כי תעשיית הקולנוע כבולה בהלוואות בריבית קצוצה ליהודים. "מה שמעניין בעיני בקולנוע הוא שמההתחלה שולט בו הרעיון של חוב", צוטט גודאר, "ועם זאת, המפיק האמיתי הוא התגלמות היהודי ממרכז אירופה".

ברודי, שבאופן כללי מתייחס לגודאר בהערצה בספר "הכל קולנוע: חייו ויצירתו של ז'אן לוק גודאר", ייחס את מה שהוא מכנה "הקשחה וחידוד של גישותיו האנטישמיות של גודאר" לגורמים כמו ילדותו באירופה בתקופת המלחמה, פנייה לרדיקליזם פרו-פלסטיני בשנות ה-60 והשקפה מורכבת על ההיסטוריה; על פי תפישתו של גודאר, משה השחית את החברה בכך שהביא טקסט פשוט בצורת חוקים כתובים מן ההר, לאחר שנתקל בחיזיון אמיתי - הסנה הבוער.

את תגובתם של גודאר ושל מקורביו לא ניתן היה להשיג. "אם הוליווד רוצה לחלוק כבוד ליצירתו, נהדר, זה בסדר גמור מבחינתי", אומר מייק מדבוי, מפיק קולנוע יהודי וחבר האקדמיה, שנולד בשנחאי לאחר שהוריו נמלטו מאימי הנאצים, אך הוסיף כי אינו משלים עם "צרות האופקים" של גודאר בכל הנוגע ליהודים ולתעשיית הקולנוע.

גודאר התלונן פעם שסטיבן ספילברג עשה שימוש לא ראוי באושוויץ בסרטו "רשימת שינדלר". ב-1995 סירב גודאר לקבל פרס לשם כבוד מתא מבקרי הקולנוע בניו יורק, בין השאר, לדבריו, משום שלא הצליח באופן אישי "למנוע מספילברג לבנות מחדש את אושוויץ". ספילברג לא הגיב בפומבי לטענה הזאת.

הייתי עסוק בשלי

נדמה שבין גודאר לבין האקדמיה האמריקאית מפרידה תהום עמוקה. חוקרי ספריית האקדמיה על שם מרגרט הריק לא גילו כל עדות לכך שמרכיב כלשהו בסרט של גודאר היה אפילו מועמד לפרס האוסקר, על אף הפרסים וההכרה שזכה להם בפסטיבלים מחוץ לארצות הברית.

העדר ההכרה מצד האקדמיה, יותר משהוא נובע מהאנטגוניזם הידוע של גודאר כלפי הוליווד, נעוץ אולי בכך שכאשר פרצה הקריירה שלו בשנות ה-60 כמנהיג הגל החדש הצרפתי, רבים מחברי האקדמיה פשוט לא גילו עניין בסרטים כגון "עד כלות הנשימה" ו"חבורה נפרדת". המפיק וולטר מיריש, למשל, אמר כי "בתקופה שהוא עשה את הסרטים שלו אני הייתי עסוק בסרטים שלי". מיריש, בן 88, שימש במשך כמה קדנציות נשיא האקדמיה.

"עד כלות הנשימה", 1960

השנה הציע פיל אלדן רובינסון, סמנכ"ל באקדמיה, להעניק לגודאר את ההכרה הראויה. "גודאר מדבר לדור שרק עכשיו מקבל משקל כמצביעים באקדמיה", אומר רובינסון, תסריטאי ובמאי שהיה מועמד לפרס האוסקר ב-1990 על תסריטו ל"שדה החלומות". "הדור המבוגר יותר לא רחש כלפיו כבוד".

אך רובינסון ליבה מחדש מבלי משים את הוויכוח הלוהט שסער סביב אמנים מכובדים כגון עזרא פאונד ויוצרים פופולריים כגון השחקן והבמאי מל גיבסון: האם היצירה מוכתמת בהשקפותיו של היוצר? דניאל מריאצ'ין, סמנכ"ל באיגוד "בני ברית" הבינלאומי, גינה את החלטת האקדמיה להעניק את הפרס לגודאר: "הם הציבו אמות מידה לאמנות, אבל הם מוותרים על אמות מידה של הגינות ועל אמות מידה של מוסר. איך אפשר לשאוב הנאה או תענוג מיצירה בידיעה שמי שעומד מאחוריה מחזיק בהשקפות כאלה?" מריאצ'ין הוסיף שהופתע לגלות כי גודאר אינו נסוג לנוכח הטענות על השקפותיו נגד היהודים. "הוא אפילו לא מתחרט", אמר מריאצ'ין.

ואילו בעיני רובינסון, האמנות נפרדת מהאמן. "ד"ו גריפית קיבל פרס אוסקר על מפעל חיים ב-1936", הוא אומר, "והאיש היה גזען איום ונורא".

כתבות שאולי פספסתם

*#