אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוסף עמי בראון: אוצר בסכנה

האספן עמי בראון מת שבוע לאחר שננעלה התערוכה של אחיו איקה בראון, שנהרג בדמי ימיו. פירוק אוסף האמנות המשובח שלו יהיה אובדן תרבותי גדול

תגובות

מותו של עמי בראון הוא אבידה גדולה לעולם האמנות - זו אמנם קלישאה אך במקרה זה היא נכונה לחלוטין. שמו של בראון נעשה מוכר לציבור רחב של שוחרי תרבות בשנתיים האחרונות, מאז הוצג חלק מאוסף האמנות שלו בעין חרוד בהצלחה חסרת תקדים לסוג כזה של תערוכה בארץ. הפרסום בא לאחר שבמשך כמה עשורים קידם בראון אמנות, יחד עם רעייתו גבי בראון, על ידי רכישה ועזרה לאמנים ולמוסדות; זאת כמעט ללא חשיפה, בוודאי ביחס להכרה שקיבלו אספנים אחרים.

בראון, שמת בסוף השבוע בן 81, היה אספן שאהב אמנות ולא את הנלווה לה. המדובר בתכונה נדירה. אספנות היא כבר מאות שנים סמל סטטוס המאציל על האספן כמעט יותר מכל סמל סטטוס אחר, בין היתר בגלל הטעות הנפוצה של זיהוי אהבת אמנות ותרבות עם תכונות נעלות. ההילה הזאת מדרבנת אספנים שרוכשים ומציגים וכך גם מניעים את גלגלי עולם האמנות. בשנים האחרונות קיבלה אספנות אמנות ברק אופנתי וכבעבר היא לא פעם קרדום לחפור בו.

בראון, איש אמיד ואספן בהיקף עצום, לא התראיין, לא הצטלם ולא התבשם בכיבודים. עם מוזיאון תל אביב, הנחשב למוסד הזוהר ביותר בעולם האמנות הישראלי, סירב כבר שנים לקיים כל קשר. בשיחה לפני כשנה, אחרי ביקורת שפירסמתי על התערוכה מהאוסף בעין חרוד, טען כי אינו חש כמי שנושא תפקיד תרבותי וכי התערוכה היתה תוצאה של לחציה של גבי בראון ושל היחסים הטובים בין בני הזוג למנהלת המשכן בעין חרוד, גליה בר-אור.

אכזבתו הגדולה של בראון היתה שהצעתו להקים מוזיאון בבאר שבע לא התממשה - החמצה שקשה לתפוש כיצד איפשרו אותה פרנסי העיר. בראון ביקש שתוקם קרן ציבורית להבטחת תחזוקתו של המוזיאון - הצד הלא זוהר של העשייה, זו שאחרי גזירת הסרט של מוזיאון חדש, שאספנים מוכנים לתת הרבה כדי ששמם יתנוסס על אולמותיו. משלא נמצא פתרון לכך ויתר בראון על הכיבודים המיידיים ועל הפרויקט.

               מתוך תערוכת אוסף עמי בראון בעין חרוד. מיכאל דרוקס, ללא כותרת, 1969

הצלחת התערוכה במשכן בעין חרוד, שהוצגה במשך שבעה חודשים וצפו בה יותר מ-60 אלף מבקרים, הפתיעה ושימחה את בראון, שחלה בסרטן לפני שנים אחדות אך המשיך לעסוק באספנות ובטיפוח אוסף האמנות. התרגשות עמוקה עוד יותר הסבה לו התערוכה של אחיו הצעיר, איקה בראון, שננעלה בגלריה גורדון לפני שבוע וחצי. איקה נהרג בתאונת דרכים כשהיה בן 27, בשנת 1964, ויצירתו לא הוצגה במשך יותר מ-40 שנה. התערוכה, והגילוי של גוף עבודותיו המשובח שעמד היטב במבחן זמן, היו לבראון בבחינת סגירת מעגל וחוב שחש כלפי אחיו וכלפי עצמו.

בראון נולד בתל אביב בשנת 1929 למשפחה מבוססת מהעלייה השלישית. בשנות בית הספר התיכון למד בירושלים ואחר כך בפנימייה באנגליה. תואר ראשון עשה בלונדון ושני בארצות הברית, שניהם בתחומי הכלכלה. בראשית שנות ה-50 עבד לצד טדי קולק במשרד ראש הממשלה ולקראת סופן היה עוזרו של סם דובינר בחברת קרגל. דובינר, תעשיין ואספן, פתח ב-61' גלריה לאמנות מודרנית בתל אביב ועסק בקידום אמנות ישראלית בחו"ל. נראה שהעבודה לצדו העצימה את העניין באמנות שכבר היה לבראון.

בשנות ה-60 עסק בפעילות פוליטית לצד דוד בן גוריון (מה שמתקשר לרצונו לתרום את אוסף האמנות שלו לבאר שבע דווקא). הוא שימש שליח של המדינה בארצות הברית ומשם פנה לעסקים, בין היתר בחברת התרופות טבע בראשיתה. בסוף שנות ה-60 היה ממקימי מפעל קוקה קולה בישראל.

         שלום סבא, "האלמנטים: מים", 1960. מתוך תערוכת אוסף עמי בראון בעין חרוד

בראון נשא לאשה את גבי ב-1955 ולזוג בת אחת, דנה בראון, ציירת. לאחר נישואיהם החלו בני הזוג לרכוש יצירות אמנות. בראון העיד על עצמו שקנה ללא הפסק. מאמנים רבים קנה לאורך זמן וכך נוצר באוסף ייצוג לתהליכי עבודה של אמנים ולא רק יצירות של שמות אלו ואחרים. בראון קנה מאמני הזרם המרכזי של זמנו ולא עסק בניסיונות לגלות כישרונות ואגב כך לרכוש בזול עבודות שערכן אמור לעלות. יוסף זריצקי, אביבה אורי, אריה ארוך, משה קופפרמן ומשה גרשוני מיוצגים באוספיו בהרחבה וכך גם יחיאל קריזה, שבראון רכש את כל עיזבונו. מלבד אמנות ישראלית גם אסף בראון עתיקות (עניין שחלק עם משה דיין), אוסף אר נובו שאותו מכר, אובייקטים בעלי מסרים אנטישמיים, עבודות דמשק של אמנים יהודים מסוריה, יודאיקה, ספרים ועוד.

סגנון מגובש

במשך שנים תמך בראון בפעילות אמנותית. הוא הקים את הגלריה של סדנאות האמנים בירושלים שנקראה על שם אחיו איקה בראון, תמך בכתבי עת ("קו" ו"סטודיו"), בתערוכות רטרוספקטיביות, בקטלוגים ובספרי אמן. התמיכה הזאת לא ניתנה בסתר אך גם לא לוותה בדרישות לטובת יחסי ציבור, שנהפכו בשנים האחרונות לתנאי תמיכה שכיח של יחידים ומוסדות. מקורבים לבראון אומרים שתרם רבות, בסתר, למטרות אחרות.

התערוכה בעין חרוד היתה גולת הכותרת של עשרות שנות האספנות. בראון עמד על כך שהקטלוג לא יכיל פרטים ביוגרפיים עליו ולא ייסוב סביב דמותו. האוסף כפי שהוצג שמרני מבחינת המדיום: רובו ציור, מעט פיסול ועוד פחות מכך צילום או מדיה חדשה. בתערוכה גם הובלטו האמנים משולי הזרם המרכזי שבראון רכש את יצירותיהם, כמו חגית לאלו, קטה אפרים-מרקוס או אברהם נתון.

דומה שהתערוכה כבשה את לב הקהל מפני שהיה בה ביטוי לאספנות אישית. לצד חללים שעוצבו בתלייה מוזיאלית מובהקת, כמו החלל שהוקדש לקריזה, היו אזורים שעוררו תחושה של קיר בבית אספן שדבק בבחירותיו, שלא מוציא ישן מפני חדש. בראון היה אספן שגיבש סגנון. האינטואיציה, הידיעה והאבחנות האישיות שלו הן חוט השני העובר באוסף.

פירוק אוסף בראון, שבו יותר מ-3,000 יצירות, הוא תהליך עצוב שכפי הנראה ממשמש ובא. יש אמנם שמועות שחלקים ממנו ייתרמו למשכן לאמנות בעין חרוד, אך דבר עדיין אינו מוחלט. האוסף שמור, ממוגן ומקוטלג ברמה גבוהה ביותר במרתף בתל אביב (שאינו פתוח למבקרים). מצער ביותר שאין כיום גוף שיכול לתת דעתו על האובדן התרבותי שיהיה בפירוק כזה ושימצא דרך לסייע להותיר בשלמות לפחות חלקים מרכזיים מהאוסף. שחזור של אוצר תרבות כזה בעתיד עלול להיות כמעט בלתי אפשרי.

» לתגובתה של דבי לוזיה על מותו של עמי בראון

*#