אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חריט ריטפלד: הנגר המופלא של המודרניזם

הוא יצר כיסאות מינימליסטיים ורהיטי גרוטאות עשרות שנים לפני שאלה נעשו אופנתיים. תערוכה בהולנד פורשת את עולמו המרתק של המעצב והאדריכל חריט תומס ריטפלד, מהמעצבים הבולטים של המאה ה-20

תגובות

רשימת הנציגים בקונגרס הבינלאומי הראשון לארכיטקטורה מודרנית, שאירגן לה קורבוזיה ב-1928 בשאטו לה סראז בשווייץ, נראית כמו רשימת ה"מי ומי" של התנועה המודרנית. לקראת הסיום נעמדו כל המשתתפים לפני המצלמה לדיוקן קבוצתי. כל הגברים היו לבושים בקפידה, לכולם מקטורן, חולצה ועניבה, חוץ מאחד - המעצב ההולנדי חריט תומס ריטפלד.

ריטפלד אמנם היה בנו של נגר, אך לא היה היחיד שבא מרקע לא אריסטוקרטי: אביו של לה קורבוזיה היה מתקן שעונים. אך באופן אירוני, מי שהיה לימים לאחד המעצבים הנודעים של המאה ה-20, נתפש בזמנו בטעות כנגר שרק במקרה הזדמן לעיצוב.

החודש נפתחה במוזיאון המרכזי של אוטרכט שבהולנד התערוכה "היקום של ריטפלד". היא מציגה את רוחב היריעה של פועלו של ריטפלד בעיצוב ובארכיטקטורה, גם דרך השוואה בין עבודתו לזו של בני זמנו כמו לה קורבוזיה, לודוויג מיס ון דר רוהה וולטר גרופיוס. התערוכה היא אירוע השיא של "שנת ריטפלד" המצוינת באוטרכט שבהולנד, העיר שבה נולד ובה בנה את רוב הפרויקטים הארכיטקטוניים שלו.

ריטפלד נולד ב-1888 ובן 11 עזב את בית הספר, עבד כשוליה אצל אביו ונרשם ללימודי ערב. אחר כך החל לעבוד אצל צורף מקומי. הוא לימד את עצמו רישום, ציור ובניית מודלים וב-1917 פתח בית מלאכה עצמאי לרהיטים. הוא פיתח סגנון מובחן של בניית רהיטים, שהיה פשוט יותר בהשוואה לרהיטים הקונוונציונליים של התקופה, ונטה לעשות שימוש מינימלי בחומרים.

כיסאות של ריטפלד. הציב לעצמו מטרה ליצור כיסא בלי מסה או נפח, שלא סוגר על החלל

הנטייה הזאת הגיעה לשיא בכורסת עץ שיצר בקיץ 1918 ושהורכבה משבעה קרשים, שישה עמודים, שתי יתדות ושני לוחות. ריטפלד הציב לעצמו מטרה ליצור כיסא "בלי מסה או נפח, שלא סוגר על החלל אלא מאפשר לו להמשיך ללא הפרעה". זה היה מהפכני בזמנו, ומאתגר כל כך מבחינה טכנית, שמאז ועד היום מעצבים חותרים להשיג אותה מטרה.

הכורסה המקורית הוצגה ב"דה סטיל", המגזין האוונגרדי שהקים האמן והמבקר ההולנדי תיאו ואן דוסבורג. שבע שנים לאחר מכן צבע אותה ריטפלד באדום, כחול, שחור וצהוב, בחירה שנהוג לפרש כמחווה לציוריו של פיט מונדריאן.

הכיסא האדום-כחול, כפי שהוא כונה, נהפך מאז לאבן דרך באוספים של מוזיאונים ובספרים העוסקים בהיסטוריה של העיצוב. הוא עדיין חולש על התפישה בדבר עבודתו של ריטפלד - על חשבון עבודות אחרות, אפילו כאלה שהיו חדשניות יותר בזמנו ורלוונטיות יותר לעיצוב כיום. טהרנים בתחום העיצוב נוטים להתייחס לכיסא ה"זיג-זג" שלו מ-32'-33', למשל, כדוגמה מלוטשת יותר לנטייתו לצמצום.

קיצוניים אף יותר היו כיסאות ה-one-piece הניסיוניים שעיצב ריטפלד ב-1927 - העשויים מרצועה אחת של דיקט, סיבית ואלומיניום. התערוכה משווה בינם לבין כיסאות ה-S שיצר המעצב הדני ורנר פנטון ב-1960 (ונקראו כך משום הדמיון לאות האנגלית), כדי להמחיש עד כמה הם הקדימו את זמנם.

אוסף רהיטי הגרוטאות הזולים בהרכבה עצמית של ריטפלד מ-1934, כדי לתת מענה למשבר הכלכלי של אותה תקופה, חזה הן את הדאגה העכשווית לשימוש אחראי בחומרים והן את ההתפרצות של עיצוב בסגנון "עשה זאת בעצמך".

גם כארכיטקט קנה ריטפלד את שמו בעיקר בזכות עבודה יחידה - בית ריטפלד-שרודר באוטרכט, שנבנה ב-1924 ושאותו עיצב למען אהובתו, טרוס שרודר. הבית האלגנטי והמתוחכם נתפש, ובצדק, כאחד המבנים המשפיעים ביותר במאה ה-20. לימים תיכנן גם שיכונים וכן בניינים מוסדיים, למשל מוסד ורייר לילדים נכים באי קורסאו ב-1949.

התערוכה באוטרכט, שתוצג עד 30 בינואר, היא הזדמנות לגלות את העוצמות העדינות של יצירתו של ריטפלד.

*#