אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רנן מוסינזון יוצאת מהמערה החשמלית

גם אחרי קריירה עצמאית ומגוונת של יותר מ-20 שנה, רנן מוסינזון, בת 33, היא עדיין הבת של אבא, יגאל מוסינזון. בראיון לרגל השתתפותה בסדרה על אמנים שהם בנים-של היא מספרת על ילדות עם מרפסת שחמט, אימונים בקרבות נוסח הפלמ"ח והרפתקאות בשבוע הספר

תגובות

ניסיון לתאר במשפט או שניים את רנן מוסינזון משול לניסיון לרכוב על עפיפון. אי אפשר להגדיר בקצרה במה היא עוסקת ולא ברור ממה בדיוק היא מתפרנסת. היא מסתובבת בעולם בלי טלפון נייד, למשל, ונמנעת מלציין כתובת מגורים; משלוחי דואר מגיעים למסעדה שבה היא נוהגת לשבת, והיא מסרבת בנימוס להיפגש בדירת מגוריה. נדמה שמוסינזון, בת 33, שמחה ליצור סביבה מעטה של עמימות. כדי להסיר ספק - גם הסיבה למעטה הזה אינה ברורה.

בגלל העמימות הזאת, רוב האנשים יקשרו את מוסינזון לייחוסה המשפחתי בלבד - בתו של הסופר יגאל מוסינזון, שמת בן 77, לפני שמלאו לה 17 שנה. אלא שלמוסינזון הבת קורות חיים עשירות משלה. היא היתה ילדת פלא בעולם התקשורת, ממקימי עיתון התרבות "כביש 40", השתתפה בהקמת לייבל המוסיקה של חברת סלקום ונכחה בעוד צמתים בולטים עוד לפני שמלאו לה 30.

לפני כחודש החל בכבלים שידורה של הסדרה "חסמב"ה דור 3" על פי ספריו של אביה, הפעם בעיבוד מתחכם. חברי החבורה בשנות השבעים לחייהם, והרעים, צאצאיו של אלימלך זורקין, הם טייקונים כלכליים. מוסינזון ליוותה את פיתוח הפרויקט והפקתו וחתומה עליו בתואר "מפיקה אמנותית". אתמול שודר בערוץ הבידור הישראלי הפרק הראשון בסדרה "זה עובר בגנים", שביים ניצן גלעדי (וזמינה גם ב-VOD). הסדרה עוסקת באמנים שגם אבותיהם היו יוצרים, ומוסינזון היא אחת הדמויות שבמרכזה. וכך, אף על פי שאת הקריירה העצמאית שלה החלה לפני יותר מ-20 שנה, מוסינזון עוד לא יצאה מפתח המערה החשמלית הסודית. גם הפעם היא תיחקק כנראה בתודעה הרחבה כבתו של.

הרושם הזה שונה מאוד מהדימוי שלה בחוגים מסוימים. "ידה בכל" ו"רשת חברתית של אדם אחד" הן הגדרות שנשמעות שוב ושוב בקשר למוסינזון. בין השאר היתה מעורבת בתוכנית המערכונים "מקום לדאגה" ששודרה בערוץ 10, במסגרת עבודתה כמנהלת הפיתוח בחברת ההפקה מטר; היא ממקימי הגלריה התל-אביבית "החללית" וכעת עובדת על סדרת תעודה לערוץ 8 שתעסוק בסמים.

מוסינזון, נאה וצנומה, מתלבשת תמיד בבגדים רפויים וזרוקים, שמרביתם ידעו ימים רעננים יותר. לדברי איש טלוויזיה שעבד אתה, "רנן מכירה את כולם ויכלה להיות ציידת כישרונות מעולה, אבל היא קצת מרחפת. עבדה במיליון מקומות, בכל פעם תקופה קצרה. היא יודעת לזהות כישרונות ברגע, זה הכישרון הגדול שלה". היא גם פנים מוכרות בקהילה הלסבית, בת זוג לשעבר של רונה קינן ויהודית רביץ. לנטייה המינית שלה, אגב, היא מסרבת להתייחס בהרחבה.

"אני לא אוהבת להתראיין", היא מודיעה, קוטמת את קצה הסיגריה כדי לא לעשן יותר מדי, מנהג שיחזור על עצמו לאורך השיחה, אף שהחלק שייזרק ילך ויקטן, "אבל אני עושה את זה בשמחה וחשוב לי שזה יהיה.

                      רונה קינן. מלים של רטרו

התרגשתי בבכורה של 'חסמב"ה', התרגשתי מההצלחה ומהבאז ועיניין אותי שאמא שלי ואח שלי (גילי מוסינזון, פרשן ערוץ הספורט והכדורסלן, ג"א) יהיו מבסוטים".

סלידתה מהחשיפה ניכרת. שאלות ישירות, ובוודאי אישיות, מעוררות בה קושי שמיתרגם למחוות פיסיות. שאלה כזו תגרור לרוב חשיבה מעמיקה, גמגום של כמה שניות, החלפת תנוחה וברוב המקרים - בחירה באפשרות של בדיחה במקום תשובה, או בתשובה של מלה. שאלות על אביה, גם כאלה שאינן רגישות, עשויות לעורר הפוגה להרהור נוסטלגי בעיניים שנדמה כי הן מתלחלחות מעט.

"אחד החלקים הפעילים בבית היה מרפסת השח", היא נזכרת כשהיא נשאלת על האווירה בבית הוריה, "כשגדלתי חשבתי שלכולם יש בבית מרפסת שח. אבא שלי היה מטובי השחמטאים בארץ וכל פעם שהיה מגיע איזה קספרוב כזה היו מביאים אותו אליו והם היו עושים מין מופעי ראווה. במשך 30 שנה, בכל יום שישי, הוא שיחק שח עם טומי לפיד ויהושע בר יוסף. לאבא שלי היה נורא קשה שמדברים תוך כדי משחק, אז טומי היה עושה לו טריקים, נוקש באצבעות על השולחן או שורק. אמא שלי ואני היינו מתחבאות ומציצות להם כשהם היו רבים וצועקים שהם לא ישחקו יותר ואז מיד חוזרים לשחק. ככה כל יום שישי במשך 30 שנה".

ידעתם, אחיך ואת, שאבא שלכם הוא סופר מפורסם?

"במשך כל הילדות שלנו, עונות השנה התחלקו לפי שבוע הספר. זו ממש היתה חלוקה מוחשית. 'הקציר', בחודש יוני, היה שבוע הספר. היה בכיכר דוכן של דבורה עומר, שהיא בת דודה שלי, ופוצ'ו (הסופר ישראל ויסלר, חברו של מוסינזון האב ואביו של ימי ויסלר, חבר ילדות, ממקימי להקת "הבילויים" ומיוצרי התוכנית "מקום לדאגה", ג"א), שהיה קורא לילדים על הדשא, ואנחנו. זו היתה עצירה של החיים לשבוע ואנחנו היינו קטנים יותר מהדוכנים. אלה היה מחילות אינסופיות בשבילנו, שדרכן היינו בורחים ונודדים ומופיעים פתאום אצל דבורה'לה ואצל פוצ'ו".

נשמע כמו הפנינג משפחתי.

"משפחתי ובכלל. אני לא בטוחה שהיום התחושה הזאת של חגיגה עדיין קיימת. משהו ברוח המסחרית השתלט. והדור של הסופרים המבוגרים התנהג קצת אחרת. אבא שלי היה חותם כמו ילד מבסוט בחנות צעצועים. היה לו מין צמיד ספוג, שאמור לספוג זיעה, אבל הוא חשב שזה עוזר ליד, שמתישהו היתה מתחילה לכאוב מרוב חתימות שהוא היה מחלק מהבוקר עד הלילה. ישנה הבדיחה המפורסמת שלאבא שלי לא נמאס לספר אותה, שכשהיה ניגש ילד או ילדה הוא היה שואל 'לגילי החמודה או החמוצה?'. עם הכתב שלו ממילא אי אפשר היה להפריד בין השתיים".

                       יגאל מוסינזון. זנים נדירים של אבוקדו | תצלום: ורדי כהנא

כמה חודשים אחר כך היה מוסינזון האב מתחיל בעבודה על ספר "חסמב"ה" חדש. בתו זוכרת תקופת לימודים של אביה לפני שהחלה הכתיבה, שסימלו אותה כרכים פתוחים של האנציקלופדיה העברית ו"לקסיקונים לנשק, בעלי חיים בים המלח וזנים נדירים של אבוקדו, שהוא כלי לחימה ידוע בחסמב"ה".

כשהשלב הזה נגמר, נזכרת מוסינזון, התחילה העונה המרגשת מכולן. "אבא שלי באמת היה ילד עד יומו האחרון", היא אומרת בחצי חיוך. "גם גבר שבגברים עם קול בס נמוך מים המלח, מעשן יותר מרדינג ובעל זקן יותר מזקן, אבל ילד לחלוטין ונאיבי נורא, תום אמיתי. הוא בעצמו היה נמתח מהעלילות. בחיי. והוא גם היה נבהל שזה אולי מותח מדי, כי הוא עצמו היה מתוח. זה היה מקסים ושובה לב, אני זוכרת שבתור ילדה הבנתי כבר שזה מקסים ולא הגיוני במידה".

הוא היה מנסה עליכם קווי עלילה?

"הוא היה מנסה ונזהר שלא ניבהל מדי. באותה תקופה חדר העבודה שלו היה מתמלא ספרים מתקרה עד רצפה והכל היה נשלף. הוא היה סוגר את דלת ההזזה בנימוס ובסליחה, מתיישב שם שעות וזה היה ברור שאין כניסה וכיבדנו את זה, גם מתוך איזו ציפייה שהוא אופה לכולנו משהו. אנחנו היינו מקבלים וקוראים, בולעים את זה במתח גדול. היינו מעירים הערות והיה לנו ברור גם כובד הראש שבו הן נלקחות. ואז אורי שלגי המו"ל היה מגיע עם ספר ואתה יודע שאשתו של אורי שלגי מתחילה להכין את הסנדוויצ'ים לשבוע הספר ושנה נוספת מתחילה".

גליק די גדול

מוסינזון האב היה חריג לא רק בהיותו סופר מוכר. את רנן ואחיה הוליד אחרי שמלאו לו 60 ואחרי חמישה בנים משתי מערכות נישואים קודמות. בתקופה שחי בארצות הברית ניהל רומן עם מרילין מונרו והיתה לו גם קריירה צדדית כממציא.

כילדה הבנת שאבא שלך שונה מאבות אחרים? שהוא מבוגר בהרבה?

"לשמחתי גדלתי בסביבה מספיק עשירה ומגוונת כדי להבין שכולם מוזרים בדרכם. שמחתי באבא שלי שנורא אהב אותנו והיה פנוי לנו מאוד בגלל הגיל שלו. היינו כל עולמו. לדעתי מרגע שנולדנו הוא כתב את החסמבות בשבילנו. הוא היה יושב אתי בבתי קפה ומדבר אתי עד קץ המלים ולשמחתי לא קיבלתי הרבה תגובות נבזיות. בסביבה שלנו 'חסמב"ה' ואבא שלי היו עדיין, כמו שאמרו בני דורו, גליק די גדול. כשאני חושבת על זה, באמת גדלתי בדור הפלמ"ח. כשאני התבגרתי הוא היה בשנות השבעים של חייו ואני בטוחה שזה נתן לי משהו".

אולי ההורות המבוגרת שלו יצרה אצלך איזה דחף להשתוות, להספיק הרבה, להתבגר מהר?

"כן, נכון, אבל אין לי מה להגיד על זה. זה עשה אותי, זה אבא שלי ועם זה גדלתי וזה בטח השפיע עלי, אבל מה אפשר להגיד?"

גילי מוסינזון. "שיהיה מבסוט" | תצלום: אנצ'ו גוש / ג'יני

ימי ויסלר, הבן של פוצ'ו, הוא חבר ילדות שלך ושותף לעשייה. רונה קינן, הבת של עמוס קינן, היתה בת זוג שלך. נוצרה סביבך חבורה של בני סופרים זקנים.

"כן, רק על ימי רואים, אבל לכולנו יש זקן. אנחנו אוהבים את שירי התנועות והמחתרות. לשמחתנו, איכשהו עם האופנות החולפות זה הסתנכרן ואיפשר לימי לעשות את 'הבילויים', לרונה להוציא את 'שירים ליואל' ולי להוציא לפועל את 'חסמב"ה דור 3'. כל מיני מלים שומניות כמו רטרו איפשרו פעולות כאלו, אבל אני חושבת שזה משהו שקיים בדנ"א שלנו. שלושתנו נרגיש הרבה יותר בנוח עם זקני כסית מאשר בכל בית קפה איני".

רונה קינן ואת כמעט גדלתן זו עם זו. הייתן בנות זוג כמעט מנעורים, זה היה חלק מהחיבור?

"בטח, אף על פי שאבא שלי ואבא שלה הם בעצם מדורות אחרים. אבא שלי הוא מהפלמ"ח, דור שלא שתה, שכל עולם התענוגות ו'ספר התענוגות' (של עמוס קינן, ג"א) לא היה קיים בכלל מבחינתו. עמוס הספיק להוביל דור שלם לעולם של נהנתנות שהיה זר לאבא שלי. המורשת שלי זה אנטי קרעכצן והקפ"פ, קרב פנים אל פנים שאבא שלי אימן אותי בו במקלות ואבנים".

מוסינזון אולי נדיבה בתיאורים כשמדובר באביה המפורסם, אבל כשהדברים נוגעים בה חוזרת לתמונה החסכנות המילולית. היא מתרחקת משיחה על השתלשלות הקריירה שלה.

ההתחלה, כשהיתה בת 12 וחצי, היתה מקרית. ד"ר משה קרוי, פילוסוף ואושיה חברתית בשנות ה-70 וה-80 - מחבר ספרי הגות שסחף אחריו אנשי בוהמה דוגמת דן בן אמוץ ולימים התאבד - היה שכן של משפחתה בתל אביב. מבין השכנים היתה מוסינזון הצעירה היחידה שהצליחה להתיידד עמו. אחרי ששם קץ לחייו ריאיינה אותה כתבת העיתון "חדשות" וציטטה את "בתו הקטנה של מוסינזון". הנערה הצעירה זעמה והתקשרה לעורך החדשות בעיתון אז, אמנון רבי. הוא הזמין אותה לעיתון. המסדרונות הארוכים, חדרי החושך ומלאכת העיתונות הילכו עליה קסם. בתוך שלוש שנים הצליחה להגשים את החלום ולהיהפך לבעליו הגאים של מכשיר ביפר: בת 15 הועסקה כעיתונאית במשרה מלאה ב"עיתון תל אביב", המקומון של "ידיעות אחרונות". כעבור כשלוש שנים כבר כתבה במוסף סוף השבוע, "7 ימים".

ובית ספר? "למדתי בבית הספר גורדון המופלא. מכיתה ט' כבר עבדתי ואז הפסקתי בעצם ללמוד. הסתובבתי בעיתון ועם ביפר וחשבתי שהשמש זורחת לי מהישבן. משהו בפרופורציות השתנה, כבר גרתי לבד, היה לי מדור בעיתון".

וההורים שלך, אף אחד לא הרים גבה?

"הם לא אהבו את זה. אמא שלי מורה. אבל הם הבינו ובינם לבין עצמם גם היו גאים, זה לא היה זר לרוח שבה גדלתי. הם ראו שאני עובדת ולא מתבטלת ברחובות. וגם עבדתי אז כקופירייטרית, שגם זה במבט לאחור נראה מוזר".

פרק העיתונות בחייה של מוסינזון הסתיים כעבור שמונה שנים. היא היתה אז בת 21 והחליטה לצאת לגמלאות כי "הרגשתי שיש לי יותר מדי אינפורמציה בראש על דברים שהם לא אני. בגיל 22 סיכמתי סופית את הקריירה, פרשתי, נחתי כמה שנים".

אבא היה נגנב

זמן מה אחרי חיסול הקריירה העיתונאית עקרה מוסינזון למצפה רמון, מהלך שהיה לטרנד. היא שכרה בית, עברה קורס של חצי שנה להסמכת מטפלות לתינוקות ופעוטות והועסקה בגן ילדים שניהלה פלורה שושן, אחותו של עמיר פרץ ולימים ראש מועצת מצפה רמון. כארבע שנים חיתה שם, ובהן הקימה עם מיכל רומי את המקומון הדרומי "כביש 40", העוסק בענייני תרבות וחברה ופעיל עד היום. לפני כחמש שנים החליטה שוב לשנות את חייה ולעזוב. ההסבר שלה: "התחשק לי לעשות דברים". על הפרק הפריפריאלי בחייה היא אומרת: "נהניתי מזה הנאה גדולה. זה מרתק להתעסק עם ילדים".

השיבה לתל אביב כללה גם חזרה לעיסוק בטלוויזיה. עוד קודם לכן, בת 19, ערכה את תוכנית הטלוויזיה לנוער "טושטוש" בערוץ 2. עתה היתה, בין השאר, למנהלת הקריאיטיב בחברת התוכן הסלולרי לוגיה ("לרגע היה נראה שזה הולך להיות המקומונים החדשים"). בד בבד חיפשה דרך להפיק גרסה מחודשת ל"חסמב"ה".

               רנן מוסינזון. "אבא שלי בעצמו היה נמתח מהעלילות של חסמב"ה. בחיי"

הניסיון הזה הוליד את הסדרה החדשה והוצאה מחודשת של הספרים, אבל עוד לפני כן הוא גם הוליד סכסוך, שהיו מעורבים בו לפני כארבע שנים משפחת מוסינזון, חברות הפקה, הכבלים והלוויין. את הזכויות להפקה מכרה המשפחה למפיקה טמירה ירדני וליס, אבל אחר כך התנערה מההסכם, שאמור היה להוביל להפקת דרמה יומית. ירדני איימה בתביעה אך לבסוף ויתרה. השבוע הסבירה ל"הארץ" כי "משפחת מוסינזון חתמה על הסכם אתנו ועם יס להפקת 'חסמב"ה'. היא הפרה אותו ואנחנו קיבלנו זאת בהרגשת הקלה גדולה, והמבין יבין. לתוצאה עצמה אנחנו מפרגנים ותומכים מכל הלב".

מוסינזון, כצפוי, לא ששה לפרט. "ידעתי שצריך לעשות משהו עם 'חסמב"ה'", היא אומרת, "השתעשעתי ברעיון של סדרה או סרט. את טמירה אני מכירה הרבה שנים ובאחד מנתיבי החיים ראיתי אותה עושה משהו נדיב ומרגש. בסופו של דבר נפרדנו כידידות".

בסופו של דבר לקחתם את הרוח המקורית של "חסמב"ה" למקום אחר לגמרי.

"הבחירה בעיבוד הפחידה אותי נורא. הייתי צריכה המון אומץ וגם ביטחון, שהגיע בזכות האנשים שעבדתי אתם, דרור נובלמן התסריטאי ודני סירקין הבמאי, כדי ללכת את הצעד הנוסף הזה. היינו מחויבים למה שאמא שלי קוראת 'בוגרי חסמב"ה', שגדלו על הספרים, אבל גם לעובדה שזו בכל זאת טלוויזיה מסחרית וצריך לעניין גם צעירים. זה היה תהליך ארוך, ואני באופן אישי גמרתי את נעוריו של נובלמן, אבל התוצאה מצדיקה".

למה היה כל כך חשוב להוציא את זה לפועל? לעבד שוב את חסמב"ה?

"כי אבא שלי כתב את זה והוא מת".

זה כבר קרה לפני כמה שנים.

"כן, זה די סטטי הקטע הזה של מוות. הוא עדיין מת".

אז למה עכשיו?

"לא היתה שאלה בכלל בשום שלב. זה שם, זה שלנו, ואני רוצה שזה יישאר בחיים. יש עכשיו דיבור גם סביב 'קזבלן', שאנשים לא ממש זוכרים שהוא כתב, וגם סביב 'יהודה איש קריות', שבעיני אבא שלי היה הרומן הכי טוב שהוא כתב ולצערי קראתי רק כמה שנים אחרי מותו".

אבא שלך היה אוהב את "חסמב"ה" החדש?

"הוא היה מת על זה. הוא היה נגנב. יום לפני הבכורה היתה לי איזו מחשבה, אם הוא היה בא מה הוא היה חושב. פתאום הצלחתי לדמיין אותו מגיע. אבא שלי היה אדם נורא פשוט. הוא בטח היה נבוך מהמהומה ומתבדח על זה שיש קייטרינג ושתייה חופשית ושעושים ממנו עניין ואסור לעשן בפנים".

כובד המשא המשפחתי על כתפייך?

"זו מחויבות וזה בסדר שזאת מחויבות".

הביקורות על הסדרה מעורבות. ב"הארץ" כתב מורן שריר כי העיבוד הוא "רעיון מבריק" וכינה את הסדרה "מוצר כיפי ואינטליגנטי". לעומתו, כתבה אריאנה מלמד ב-Ynet כי "התוצאה נופלת בין כיסאות רבים מדי" והוסיפה כי "הסיפור מופרך" ולפיכך לא ניתן לעניין בו צעירים וגם מבוגרים.

התימני הוא תימני

כאשר מוסינזון אינה טרודה בהנצחת המפעל של אביה, היא עסוקה בעיקר ב"החללית" וב"חדשות מהירקון 70". "החללית" היא גלריה שבה גם ספרייה, גג מרווח וחללי מגורים ויצירה לאמנים. אחת השיחות עם מוסינזון מתקיימת בחלל כזה בקומה הראשונה של הגלריה, עמוס בפרטים וקישוטים קטנים, שמוסינזון חלקה עד לאחרונה עם דנה אולמרט, עורכת וחוקרת ספרות שגם היא בת של.

עוד לפני היות "החללית", נוצרה בבניין הבאוהאוס ברחוב הירקון מספר 70 בתל אביב (שגרו בו מאיר אריאל ואשת האופנה לולה בר) מעין קהילת יוצרים. זה החל בשבתות של ניגונים ושיחה על פרשת השבוע, נמשך בהרצאות וקורסים חינם והתפתח לשלל פרויקטים. לפני כשלוש שנים נולדה מהקהילה הזאת "החללית". כחלק מהפעילות יסדו מוסינזון ומעוז דגני, אחד משותפיה, את "החדשות מהירקון 70", מהדורת חדשות אלטרנטיבית שיוצאת לאור פעם בשבוע, באינטרנט ובהקרנות לפני סרטים בסינמטק תל אביב, בשיתוף אנשי תקשורת (בהם קרן נויבך, אילן לוקאץ', איתי אנגל ונסלי ברדה). כולם עושים אותה בהתנדבות.

"בהרבה מובנים 'החללית' מרכזת הרבה מהדברים שחשובים לי", אומרת מוסינזון, "מעורבות חברתית ופוליטית, תקשורת אכפתית. מין קיבוץ עירוני. זה מתקשר לי גם לסדרה, שיש בה פשטות ואהבת אדם ובלי הפוליטיקלי קורקט המשעמם הזה; שחברים הם באמת חברים והם לא מנומסים זה לזה, נימוס מעושה. השמן הוא שמן והתימני הוא תימני והשיתוף הוא שיתוף".

התכונה של מוסינזון, שעליה מעידים חברים ושותפים, "לקבץ אנשים ולגרום להם ללכת עם הרעיונות שלה", צצה ועולה שוב. כמו קודם, מוסינזון מתפתלת בניסיון לפענח אותה, מעידה שלא נוח לה עם "שוויצים". "מה אני יכולה להגיד על זה? אני חברותית, אני אוהבת אנשים, אבל מה אני יכולה להגיד?" לבסוף היא מוסיפה: "יש הרבה דברים שאני רוצה להספיק ולעשות, הרבה דברים מעניינים אותי. בואי נשאיר את זה ככה, לא צריך לחפור יותר".

חסמב"ה מאז ולתמיד

תחת הכותרת "ספרי חסמב"ה המקוריים חוזרים" השיקה בשבוע שעבר הוצאת ידיעות ספרים את המהדורה המחודשת של חמשת הספרים הראשונים בסדרה. גם לפני כן ירון זהבי וחבורתו לא נעלמו, גם אם מכירות הספרים בסדרה ידעו עליות וירידות במשך השנים.

44 ספרים כתב יגאל מוסינזון בסדרת "חסמב"ה". הספר הראשון, "חסמב"ה או חבורת סוד מוחלט בהחלט", יצא לאור בשנת 1950 ומאז פירסם מוסינזון ספר בכל שנה, עד למותו ב-1994.

הספרים הראשונים יצאו בבית ההוצאה לאור י. טברסקי, אבל החל בספר ה-17 בסדרה עברו כל זכויות ההוצאה לאור, הן של הספרים הישנים והן של החדשים, לידיה של הוצאת שלגי. אורי שלגי, מנכ"ל ההוצאה, מספר כי הסדרה היתה פופולרית עד כדי כך שאיננו זוכר כמה הדפסות של הספרים נעשו. עם זאת מציין שלגי כי "בהתחלה הביקוש לעוד ספרים בסדרה היה אדיר, אך מסוף שנות ה-70 החלו מכירות הספרים לדעוך לאט לאט". עם מותו של מוסינזון עברו הזכויות לידי משפחתו.

בשנת 2000 רכשה הוצאת זמורה-ביתן את הזכויות על חמשת הספרים הראשונים בסדרה והוציאה אותם לחנויות במהדורה מחודשת. ההוצאה, שהחזיקה בזכויות עד לאחרונה, מעריכה כי בעשור האחרון נמכרו כ-40 אלף עותקים מספרי הסדרה.

מהוצאת ידיעות ספרים נמסר כי להוצאה המחודשת של הספרים ביקוש רב וכי אלפי עותקים שלהם כבר נמכרו.

מיקה טימור

בלי סודות

גיבורי "חסמב"ה דור 3" לכודים בבלבול הגדול, המייאש והמכעיס בין מיתוסים לעובדות היסטוריות

אורי קליין

"בואי לא נבלבל מיתוסים עם עובדות היסטוריות", נוזפת בפרק הראשון של "חסמב"ה דור 3", המורה ברנן, נכדתו של ירון זהבי, כאשר הנכדה מבקשת לצרף את שמה של חסמב"ה, שסבה פיקד עליה, לרשימת המחתרות שלחמו נגד הבריטים - הפלמ"ח, אצ"ל ולח"י. אבל בלבול שכזה הוא בדיוק מה שמאפיין את סיפורן של מדינות כמו ישראל, ולבלבול הזה מצטרף בלבול נוסף, בין נוסטלגיה לפיכחון, שלפחות על פי שתי סדרות שהופקו באחרונה, הוא מאפיין של זקנה ישראלית עכשווית שהיא קשה, מרירה, לעתים עלובה ואפילו גרוטסקית ואלימה.

עודד קוטלר ונירה רבינוביץ' ב"חסמב"ה דור 3" | תצלום: קובי בכר

תחילה היתה "נבלות", ששודרה באביב שעבר והתבססה על סיפורים של יורם קניוק. במרכזה עמדו שני חברי מחתרת לשעבר, אפרים ומישקה, שיצאו למסע של קטל ברחבי ישראל בשל העלבון שחשו על כך שהם ועמיתיהם לעבר הרואי ורומנטי נהפכו לשוליים, בלתי נראים, בהוויה הישראלית העכשווית. כעת מגיעה "חסמב"ה דור 3", שעלילתה מאחדת בזקנתם הלא תמיד מכובדת בין גיבורי המיתולוגיה המקומית שברא יגאל מוסינזון.

מצפייה בארבעת הפרקים הראשונים מ"חסמב"ה דור 3" (הכתובה ומבוימת במיומנות) ניכר כי היא אכזרית פחות מ"נבלות". אולי כי היא מייעדת את עצמה, בניגוד ל"נבלות", גם לציבור בוגר וגם לציבור צעיר, שהיה פעם קהל היעד של ספרי "חסמב"ה".

אבל שתי הסדרות ספוגות בהומור שחור ומקאברי, ואולי מאחר שיוצריהן צעירים הם עדיין רחוקים מלהביט לאחור בנוסטלגיה ואל ההווה בזעם, ומתארים את הזקנה כבדיחה אכזרית על חשבון הנשאבים לתוכה. אם גם אפרים ומישקה וגם גיבורי "חסמב"ה" בזקנתם מייצגים את מה שאירע למדינה הזאת ב-62 שנותיה, הרי שעל פיהן זקנתה הסימבולית משפילה את נעוריה הסימבוליים, והמציאות העכשווית שהיא מנסה לשרוד בה בשארית כוחותיה מביישת את עברה ההיסטורי והמיתי.

ההומור ב"חסמב"ה דור 3" קל יותר מזה שב"נבלות" (והוא ברובו מוצלח למדי, גם אם היה כדאי לוותר על נימה קומית הומופובית). "חסמב"ה דור 3" היא מותחן מודע לעצמו (יוצריה מביעים בה מידה של ביקורת ואירוניה כלפי המקור וגם משתמשים במושג "מקגאפין" שטבע אלפרד היצ'קוק כדי להגדיר את הסיבה לכך שהרעים דולקים בעקבות הטובים), לעומת הדרמה הקודרת, הבוטה, הבעייתית אבל המרתקת שהיתה "נבלות". הקלילות של ההומור נובעת גם מהיותה של "חסמב"ה דור 3" מימוש הפנטסיה לדעת מה אירע לגיבורי מיתוסים בבגרותם.

לספרי "חסמב"ה" היו שני עיבודים קולנועיים. הראשון, ב-1971, היה סרטו של יואל זילברג "חסמב"ה ונערי ההפקר". את דמותו של אלימלך זורקין הרשע גילם זאב רווח (שגם מופיע בסדרה החדשה). השני, ב-1985, היה "חסמב"ה ושודדי הסוסים", סרטו הנשכח כמעט לחלוטין של הלל דמרון. אבל בשני המקרים גיבוריו של מוסינזון נשארו כפי שהיו ורק הועתקו למציאות אחרת.

ב"חסמב"ה דור 3" מבקשים יוצרי הסדרה לממש פנטסיה כמו זו שהיתה ב"הוק" של סטיבן ספילברג מ-1991, שביקש לדעת מה אירע לפיטר פן אחרי שהתבגר, או כמו זו שהיתה ב"אליס בארץ הפלאות" שיצא השנה ובו טים ברטון הציג את אליס בבגרותה. בשני המקרים הניסיונות הניבו תוצאות מאכזבות.

הפנטסיה מובנת והסקרנות מוצדקת, ובמקרה של "חסמב"ה דור 3" זה עובד. הצופים לא בהכרח רוצים לדעת מה אירע לדמויות של הגיבורים והרשעים (בראש המזימה עומדים בתו ובנו של אלימלך זורקין שהיחסים ביניהם נושאים גוון פרוורטי, בעיקר מצד האח), אלא מה אירע לאותו בלבול בין מיתוסים לעובדות היסטוריות שמורתה של רנן מבקשת לבטל.

על פי הסדרה, הבלבול גדול, מתסכל, מייאש ומכעיס מתמיד. הוא לוכד בתוכו את כל גיבורי הסדרה, ותיקים וצעירים, שייכים וחריגים, טובים ורעים. "חסמב"ה דור 3", דווקא בגלל הנימה הקלילה שבו, אינו מבשר טובות ל"חסמב"ה דור 4" אם יהיה כזה בכלל.

*#