שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ניק קייב ו"גריינדמן": רוע רוע תרדוף

ניק קייב בנה מורשת מוסיקלית מוקפדת עם "Bad Seeds". עם להקתו האחרת, "גריינדרמן", הוא מרשה לעצמו לעשות שטויות. לרגל צאת אלבומה החדש הוא מסביר למה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלכסיס פטרידיס | גרדיאן

קשה לא לחשוב שהקליפ שמלווה את הסינגל החדש של להקת "גריינדרמן", "Heathen Child", הוא מדהים. אבל זה לא באמת מפתיע: הבמאי של הקליפ הוא ג'ון הילקוט, שיצר גרסה קולנועית מסמרת שיער לרומן "הדרך" של קורמאק מקארתי.

שיתוף הפעולה הקודם שלו עם ניק קייב היה הסרט עטור הפרסים "ההצעה" מ-2005, שגם הוא היה מדהים למדי: חגיגה של דם וברוטליות שמתרחשת באוסטרליה של המאה ה-19. מסוג הסרטים שאדם צופה בהם כשאצבעותיו מסוככות על עיניו. ויש גם המהומה שקייב מחולל עם "גריינדרמן" - להקה שמזכירה יותר את האלימות הניהליסטית שאיפיינה את "The Birthday Party", להקתו מתחילת שנות ה-80, מאשר את הבלדות האציליות והיפות המאכלסות את אלבומיו האחרונים עם להקת "Bad Seeds".

כמו הסינגלים הקודמים של "גריינדרמן", "Get It On" ו"No Pussy Blues", גם "Heathen Child" מציג רעש חורקני וזועם שבנוי סביב אלמנטים בסיסיים של גיטרה, כלי שקייב התחיל לנגן בו חודשים ספורים לפני שהלהקה הקליטה את אלבום הבכורה שלה ב-2007. "מה זאת אומרת, אם אני שולט יותר טוב בגיטרה?", הוא אומר בפני פוקר. "אתה מתכוון שקודם לא שלטתי טוב? היית מפנה את השאלה הזאת לג'ימי הנדריקס באלבום השני שלו?".

מתוקף הנסיבות קל לחזות מראש איזה סוג ליווי חזותי הגו קייב והילקוט לסינגל. אבל כפי שמתברר במהרה, כשקייב מעלה את הקליפ במחשב הנייד שלו, "מדהים" יכול להיות כל מיני דברים. הקליפ נפתח עם נערה יפהפייה שיושבת בתוך אמבט חלב, ובהמשך מופיעים בו קייב וחבריו ל"גריינדרמן" - ג'ים סקאלוונוס, וורן אליס ומרטין קייסי, כולם מ"Bad Seeds", שלבושים כקצינים רומאיים, עם קסדות מעוטרות בנוצות וטוניקות שמגיעות עד לירכיים. קייב, לפחות, מצויד בתחתונים בהדפס חברבורות. "אנחנו בעצם אלים מהאולימפוס, שמעוצבים בקווים כלליים של אל המלחמה", מתקן סקאלוונוס, ומוסיף "הוא היה אל תוקפני ועריץ באלימותו". "היתה אי הבנה עם מחלקת התלבושות", קייב מניד בראשו בתוגה, "וכך יצא שנראינו כמו חיילי רגלים רומאים הומואים". פניו אורו מעט, "לפחות יש לנו את הרגליים לתלבושת הזאת".

קייב (משמאל) וחברי "גריינדמן". נכנסים לאולפן בלי שום דבר מוכן מראש

"כשמסתכלים בקליפ עוד ועוד רואים את הכוחות העל-טבעיים שלנו ואז מתברר עד כמה אנחנו אלוהיים", מציע סקאלוונוס, כשפעלול זול בצורת קרן מוות, מהסוג שהופיע בפרקי הסדרה הבריטית "ד"ר הו", נורה מעיני דמותו שעל הצג. אחר כך הוא נראה רוקד כשהוא מנענע את הירכיים שלו באטיות, ואז מתגלה שקייב זכה בחלופה הטובה ביותר לתחתונים בקליפ: מתחת לטוניקה שלו סקאלוונוס לובש מעין חוטיני עם כיס מבושים. כשישבנו ממלא את המסך, השניים פורצים בצחוק.

הקליפ, לטענתם, הוא חלק מהקונצפט הכללי של האלבום השני של "גריינדרמן", שנקרא באופן פרוזאי "גריינדרמן 2" ויצא בימים אלה. באלבום יש גם ספר איורים של אמנית גרמנייה שפנתה אל קייב לאחר שהכינה קליפ ל"Moonland" של "Bad Seeds", כחלק מבחינת הסיום שלה: "ביקשתי ממנה לאייר את כל האלבום, כדי שנוכל למצוא נרטיב כולל שיעבור משיר לשיר". הנרטיב הכולל הזה הוא עניין שנוי במחלוקת, לפחות כיום: "צריך לקנות את האלבום ולפענח לבד", פולט קייב כשהנושא עולה.

קייב מכנה את הסאונד של אלבום הבכורה של "גריינדרמן", "משבר אמצע החיים של ממותה". האלבום עצמו נארז בעטיפה שעליה תצלום של קוף שנראה מאונן, אם כי "למען הפרוטוקול", מבהיר קייב, "הוא לא עושה ביד, אלא מחזיק באיבר המין שלו כשהוא מת מפחד". השירים באלבום עסקו כולם במין, הזדקנות וגבריות במשבר. כך למשל קייב מתאר את עצמו מכניס את הבטן בניסיון אומלל למשוך תשומת לב נשית. קשה להאמין שטקסט כזה כתב אדם שבצעירותו הציע בשיריו להתמודד עם נשים מרדניות באמצעות דקירה בראשן.

תכנים דומים אפשר למצוא גם ב"גריינדרמן 2". "החברה שלי קוראת לי המפלצת מלוך נס" קייב נוהם באחד השירים. קייב מספר שמתודת העבודה על השירים מבוססת על אלתור: "אי אפשר לכתוב דברים כאלה על נייר. אני לא יכול לשבת במשרד שלי ולכתוב את זה, כי כשאתה כותב, אתה עובד מהראש והראש שלך אומר לך: 'אל תכתוב את זה, אל תלך לשם, זה לא רעיון טוב, זה לא שווה את הכאב'".

בדומה לסאונד של האלבום, נדמה שגם הטקסטים שלו דחוסים ומוזרים, ופחות פרוזאיים מקודמו. "הדימויים המיידיים שעלו מהטקסטים המאולתרים שניק שלף היו של חיות טרף שעירות ואנשי זאב", אומר סקאלוונוס, "יש בהם זרם תת קרקעי של חרדה ואווירה של רוע מדכא והזוי, שיש לו פסגות ונקודות שפל אבל הוא חולש על הכל".

פריחה יצירתית

במפגש פנים אל פנים אתם, קייב וסקאלוונוס הם צמד מצחיקנים. המבטא האוסטרלי של קייב משווה לכל אמירה נימה של שאלה ואף שזה לא אמור להפתיע, זה בכל זאת מפתיע. קולו של סקאלוונוס נשמע כרעם נמוך ומיוסר הבוקע מבעד לזקנו, שאפשר היה לכנותו עצום לולא היה סמוך לזקנו של וורן אליס, איש שמנהגיו בכל הנוגע לעיצוב שיער עולים על כל דמיון. באופן דומה, חליפתו החומה וההדורה של סקאלוונוס מחווירה מעט לצד קייב, שהתהדר היום בחולצת ארגמן פתוחה עד אמצע החזה ובמגוון מרהיב של מדליונים.

ההתלהבות שלהם מהלהקה מדבקת. קיומה, טוען קייב, הפיח חיים חדשים בחברי "Bad Seeds". "היתה ללהקה השפעה קיצונית. היא פשוט הפכה את הקערה על פיה. מבחינתי, בכל הנוגע לצליל, ב'Bad Seeds' קרו יותר מדי דברים. יש להם סאונד ייחודי מאוד, מין סאונד מפלצתי כזה, ואין דבר שמסב לי יותר אושר מאשר לעלות אתם על הבמה ולהופיע כשמאחורי הדבר המפלצתי הזה. אבל משהו קרה והיה קשה לעשות שוב אלבום כמו "The Boatman's Call". באלבום ההוא יכולתי להיכנס לאולפן ולהגיד, בסדר, זה שיר בסיסי עם פסנתר, תופים ובס, כולם להירגע. היתה תחושה שבכל פעם שהבאתי שיר ל'Bad Seeds', כולם התנפלו עליו. ב'Bad Seeds'", הוא מחייך, "אתה מנגן שיר, וכל אחד תופס מראקאס, אתה קולט?"

מפתיע לגלות ששניהם מצחיקים, שכן קייב התפרסם ביחסו הדוקרני כלפי התקשורת. ייתכן שזה כבר לא מעודכן. אמנם הוא חיבר בעבר שיר ושמו Scum (סחי) שבו כינה את מאט סנואו, שהיה אז איש מגזין המוסיקה "אן-אם-אי", במלים "חרא מסכן שמתאמץ לחרבן ומזכיר לי שדון רשע", ואמנם הוא נתן פעם אגרוף לעיתונאי באמצע ראיון, אבל הדברים הללו קרו לפני עשרות שנים, בדמדומי תקופת ההרואין שלו.

אם לשפוט על פי עדויות טריות יותר מהתקשורת, קייב נוטה להיפגע מעיתונאים המתארים אותו כמי שבעבר היה נבל מטורף וכעת חי חיי משפחה ביתיים. אבל אין ספק שחייו מיושבים כעת יותר מפעם, ונדמה שהסידור הנוכחי הולם אותו. הוא בן 52 ומעיין היצירה שלו נובע כתמיד. לעומתו, אפילו סקאלוונוס שמשלב את העבודה עם "Bad Seeds" ו"גריינדרמן" עם להקה משלו, "The Vanity Set", ועם קריירה מתפתחת כמפיק, בין השאר של "The Horrors", עובד בקצב נינוח.

לאחר הצלחת הסרט "ההצעה" הוכתר קייב במגזין "וראייטי" כאחד מעשרת התסריטאים הטובים בעולם. הוא מצדו טען ש"הדבר האחרון שרציתי להסתבך בו היה הוליווד... זה בזבוז זמן ויש לי הרבה מה לעשות". ואכן רק בשנה שעברה, בנוסף לעבודה על סרט אחר עם הילקוט - "Death of a Ladies' man" שעלילתו מתרחשת בברייטון - הוא כתב שני פסקולים לסרטים והוציא רומן נוסף, "מותו של באני מונרו" (ראה אור בעברית בהוצאת מודן). הספר קיבל ביקורות טובות, אבל היה גם מועמד לתואר הספר עם סצינת הסקס הגרועה ביותר. בנוסף קייב הציג את דברי הקישור בסרט המצויר "The Cat Piano". לצד אלה, 26 שנה לאחר הקמת "Bad Seeds" הלהקה נמצאת בעיצומו של רצף יצירתי מטלטל מבחינה אמנותית: שני אלבומיה האחרונים "Abattoir Blues/The Lyre of Orpheus" הכפול ו-"Dig Lazarus, Dig!!!" המדהים, הם כנראה הפרויקטים הטובים ביותר ששמו של קייב נקשר בהם.

לדברי קייב, הוא מפיק אלבומים במהירות כה רבה עד שחברת התקליטים שלו אינה יודעת מה לעשות בהם: "דניאל מילר מחברת התקליטים מיוט לקח אותי לשיחה ואמר, 'קח את עצמך בידיים ותפסיק לעשות כל כך הרבה דברים. נהפכת לסיוט מבחינה שיווקית'. אז יצאתי לחופשה", הוא צוחק. "טוב, לסוף שבוע. זה נעשה בעייתי לשמור על קצב נכון של פרסום כל החומרים האלה".

געגועים לכאוס

שבחי הביקורת שליוו באופן עקבי את הקריירה של "Bad Seeds", רחוקים מאוד מהאפקט הלא אחיד שהיה ללהקות המוקדמות של קייב ושל סקאלוונוס על הקהל: בעוד שנדמה שקייב בתקופת "Birthday Party", הקדיש זמן שווה למנהגו לחבוט ביושבי השורות הראשונות ולשירה - סקאלוונוס נהג לחבוט בעקשנות בתוף סנר יחיד בלהקת הניו-וייב החורקנית "Teenage Jesus and the Jerks" של לידיה לאנץ'. כעת נראה ששניהם מתגעגעים לפחות לחלק מהתוהו ובוהו שיצרו פעם, ולכן הוקמה "גריינדרמן".

"ב'Bad Seeds' יש איזו נינוחות ש'גריינדרמן' משבשת", אומר קייב. "זה מה שכאוטי ב'גריינדרמן'. אני מקבל תגובות שונות מאוד ללהקה הזאת מחברים קרובים, מעמיתים, מאנשים שאני עובד אתם. חלק אוהבים אותה, חלק מבולבלים. חלק לא מתביישים לומר לי 'מה לעזאזל אתה עושה?', וזה מרגש אותי. ב'Bad Seeds' יש לחץ שאני לא מרגיש ב'גריינדרמן'. בתוך ה'Bad Seeds' יש תחושה של מחויבות למורשת של הלהקה. אני לא רוצה להוציא המון אלבומים מחורבנים עם 'Bad Seeds'. ב'גריינדרמן' יש חוק בלתי כתוב שזה בסדר לעשות צחוק מעצמנו, ללכת למקומות שיכולים להיות הרי אסון".

"ניסינו להכניס קטעי סולו של חליל", מתערב סקאלוונוס, "קטעי סולו של תופים. כל מיני תחומים מפוקפקים". "אף אחד לא יירד עליך בגלל זה", אומר קייב. "החומר נמצא באזורים שיש בהם דברים מעניינים, אבל מבחינה יצירתית מסוכן ללכת אליהם. אנחנו נכנסים לאולפן בלי שום דבר מוכן מראש. אין מלים, אין כלום, אין תווים. הדבר היחיד שהיה לי בתחילת העבודה על האלבום הראשון היה מחברת ריקה עם המלים של 'No Pussy Blues', שהיו כתובות על עמוד אחד. הפעם אפילו את זה לא היה לי. אנחנו מנגנים חמישה ימים, אחר כך מקשיבים לביצת החרא הזאת שניגנו, ופתאום צצים ממנה קטעים נהדרים של מוסיקה".

"לא הקמנו את הלהקה מתוך חוסר כבוד ל'Bad Seeds'", אומר סקאלוונוס. "אלא משום שאנחנו מעוניינים להפר את השלווה. אני חושב שלפעמים הקהל מתחיל לחשוב בכיוון של 'בסדר, הבנו את הקטע שלהם', ומתייג אותך. אנחנו משתדלים בכל אלבום של 'Bad Seeds' לעשות משהו חדש, להציב לעצמנו אתגר. 'גריינדרמן' עוזרת לזה לקרות. אנחנו רוצים שהקהל יהיה במתח בדיוק כמונו".

"נדמה לי שהקהל מוטרד יותר מאתנו מהזהות של 'Bad Seeds' ושל 'גריינדרמן'", נאנח קייב. "אנחנו מבינים שזה מבלבל, אבל החיים קצרים מדי בשביל שנהיה מוטרדים מזה", הוא עוצר לרגע. "באלבום הזה היתה תחושה ברורה שאנחנו רוצים לחזור למשהו שיש בו תחושה של רוע, שאנחנו מאוד נהנים ממנו".

למה?

"זה טבעי יותר", הוא משיב, ותשומת לבו מתמקדת שוב בצג המחשב שלו, שבו מחליף את ישבנו של ג'ים סקאלוונוס המראה המתעתע של ניק קייב, איש של מלים, בגיל העמידה, שבאחרונה קיבל תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת דנדי על "שיריו, סיפוריו, ספריו, סרטיו ושירתו מלאי החזון", לבוש במדי קצין רומאי, וקרן-מוות מגוחכת נורית מהתחת שלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ