אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קלוד שברול, 2010-1930

הבמאי הצרפתי הפורה, שנמנה עם מניחי היסודות לתופעת הגל החדש, לצד טריפו וגודאר, מת אתמול. אורי קליין נפרד מהיוצר שידע לזעזע את הבורגנות

תגובות

אף שהקריירה של קלוד שברול, שמת אתמול, בן 80, ידעה עליות ומורדות, והוא לא זכה לאותה מידה של הוקרה כמו שני עמיתיו הנודעים ביותר ליצירת תופעת הגל החדש, פרנסואה טריפו וז'אן לוק גודאר, הוא היה לאחד הבמאים החשובים ביותר שפעלו בקולנוע הצרפתי בחמשת העשורים האחרונים.

באותם עשורים הוא ביים יותר מ-70 סרטי קולנוע וסרטי טלוויזיה; בהיותו מושפע, כמו גם שאר עמיתיו לתופעת הגל החדש, מהקולנוע ההוליוודי הקלאסי, הוא האמין בעשיית סרטים רבים ובמהירות, ואם אחד מאותם סרטים היה טוב פחות מקודמו, לא נורא; הוא מיד המשיך לעשיית סרטו הבא.

מרבית סרטיו היו סרטי ז'אנר, מרביתם סרטי מתח, שעולמם נע בין זה של אלפרד היצ'קוק לזה של פריץ לאנג, שניים מהבמאים הנערצים עליו. אבל שברול השתמש ביסוד הז'אנרי של סרטיו כדי לשרטט דיוקן ביקורתי שנון וחריף של החברה הצרפתית, ומוקד אותה ביקורת היתה הבורגנות הצרפתית. שברול נעץ בבורגנות מבט נוקב, ששילב בין אירוניה להערכה, חשף את חולשותיה ואף את ריקבונה, אך הצדיע גם לחוסנה וליכולתה לשרוד בכל מצב ובכל משבר. היתה בסרטיו מידה של ארסיות, שלעתים עוררה את התנגדות הביקורת, אך הארסיות לעולם לא היתה אך ורק מרושעת אלא לוותה בהבנה אנושית עמוקה, ובסרטיו הטובים ביותר גם בחמלה, שהפכה את מכלול יצירתו לתעודה עשירה ומורכבת של הזמן שבו התעצבה.

שברול נולד ב-1930 בפאריס למשפחה בורגנית. את תקופת מלחמת העולם השנייה בילה בכפר צרפתי קטן שבו הקים, עם חבר, בית קולנוע. לאחר המלחמה חזר לפאריס, שם למד רוקחות, אך נשאב אל תוך תרבות מועדוני הקולנוע שהחלה לשגשג בפאריס אחרי המלחמה. באותם מועדונים, בהם גם הסינמטק הפאריסאי, הוא פגש לראשונה את מי שיהיו עמיתיו לתופעת הגל החדש - טריפו, גודאר, ז'אק ריווט, אריק רומר, ז'אק דוניול-ואלקרוז ועוד. כמותם הוא החל לכתוב ביקורות קולנוע בכתב העת "מחברות הקולנוע", שנוסד ב-1951, וב-1957 כתב עם אריק רומר את הספר הראשון שהתפרסם על יצירתו של אלפרד היצ'קוק.

בפתח ספר הראיונות שלו עם היצ'קוק מספר טריפו כיצד שברול והוא נסעו פעם לראיין את היצ'קוק באתר הצילומים של סרטו "לתפוס גנב" בריוויירה הצרפתית, ומרוב התרגשות נפלו לתוך מזרקה שניצבה במקום וניהלו את כל הראיון כשהם רועדים בבגדיהם הרטובים. שנים לאחר מכן, אחרי שכבר היו לבמאים נודעים, אמר להם היצ'קוק שבכל פעם שהוא רואה אותם, הם מזכירים לו קוביות קרח הצפות בכוס משקה אלכוהולי.

עכבר העיר ועכבר הכפר

ב-1958 היה שברול הראשון מבין יוצרי הגל החדש שביים סרט עלילתי ארוך (ההזדמנות באה לו בזכותה של אשתו הראשונה, שהיתה יורשת בעלת אמצעים); הסרט, "סרז' היפה", לא זכה להצלחה, אך סרטו השני של שברול, "הדודנים", שיצא לאקרנים שנה לאחר מכן, היה ללהיט ופירסם את שמו של שברול ברחבי העולם. שני הסרטים השלימו זה את זה. בשניהם כיכבו השחקנים ז'אן קלוד בריאלי וז'ראר בלאן, ושניהם היו ואריאציות על משל עכבר הכפר ועכבר העיר המבקרים זה את זה (בסרט הראשון עכבר העיר מבקר את עכבר הכפר ובשני להיפך).

סרטיהם הראשונים של טריפו וגודאר, "400 המלקות" ו"עד כלות הנשימה", גנבו במידה מסוימת את ההצגה משברול. סרטיו הבאים לא זכו להצלחה, אף שהיו בהם סרטים מצוינים כגון "הסיבוב הכפול", מותחן בכיכובו של ז'אן פול בלמונדו (עוד לפני ששיחק ב"עד כלות הנשימה" ונהפך לכוכב) ו"הנשים הטובות", סרט שעסק בחלומותיהן של ארבע זבניות בחנות פאריסאית (ועל פי ראיית העולם של שברול, ככל שהחלום היה נעלה ורומנטי יותר, כך התנפצותו היתה אכזרית יותר).

תצלום: אי-פי, 2009

שנות ה-60, שנות השיא של יצירתם של טריפו וגודאר, לא היו שנים טובות לשברול עצמו. הוא ביים סדרה של סרטי מתח ופעולה מסחריים, שעוררו את התחושה שהוא ניתק ממסורת הגל החדש ונהפך לעוד במאי הפועל במרכז תעשיית הקולנוע הצרפתית. אולם ב-1968 הדברים השתנו והחל הפרק הבא בקריירה של שברול, פרק שבו ביים יצירות מופת ובהן "האיילות" ב-1968, "האשה הבוגדת" (שבהשראתו יצר ב-2002 הבמאי אדריאן ליין את סרטו "בוגדת") ו"שהחיה תמות" ב-1969, "הקצב" ו"הקרע" ב-1970, "בדיוק לפני הלילה" ב-1971 ו"חתונת הדמים" ב-1973.

בכל הסרטים האלה המשיך שברול לעסוק בבורגנות הצרפתית, אך נוספה להם גם קומה נוספת שעסקה ביחסים בין גברים לנשים ובין הורים לילדיהם. זו הפכה את הסרטים האלה לאחד ממכלולי היצירה החשובים ביותר בקולנוע האירופי של שנות ה-70 המוקדמות.

ברבים מהסרטים האלה כיכבה השחקנית סטפאן אודראן, שהיתה לאשתו השנייה של שברול (הם התחתנו ב-1964 והתגרשו ב-1980). בסרטים המאוחרים יותר של שברול תפסה את מקומה איזבל אופר: היא כיכבה ב"ויולט נוזייר" ב-1978, "עסקי נשים" ב-1988 (שהציג את סיפורה האמיתי של הצרפתייה היחידה שהוצאה להורג על ידי הגרמנים בצרפת הכבושה בזמן מלחמת העולם השנייה), "מאדאם בובארי" ב-1991, "שיקוי לילה" ב-2000, "שיכרון הכוח" ב-2006 ועוד.

ב-1995 יצר שברול בכיכובן של איזבל אופר וסנדרין בונר את יצירת המופת המאוחרת שלו: "הטקס", אחד הסרטים הפוליטיים החריפים ביותר שהופקו בצרפת בעשורים האחרונים, שהציג את סיפורה של משרתת אנאלפבתית וחברתה, עובדת בדואר, שרוצחות יחד את המשפחה הבורגנית שמעסיקה את המשרתת. זה היה סרט שהתנפץ כמו אגרוף בפרצופה של החברה הצרפתית השבעה והשאננה.

מציאות חידתית

לא כל סרטיו של שברול היו טובים באותה מידה, אך כולם העידו על מיומנותו כבמאי קולנוע המבין את משמעותה של מיזנסצינה, כלומר השימוש בזוויות ובתנועות מצלמה למטרות אסתטיות ואידיאולוגיות. שברול, מעבר לכל, היה רב אמן של בימוי קולנועי, וגם בסרטיו הטובים פחות, ואפילו בעבודותיו הטלוויזיוניות, ניכרה מחויבותו לאמנותו ואף יותר מכך - הבנתו את האופן שבו הקולנוע יוצר מציאות אניגמטית ואמביוולנטית הסוחפת את הצופים לתוך מסתריה.

הזדמן לי לפגוש ולראיין את שברול שלוש פעמים. הפעם האחרונה היתה בפאריס לרגל צאתו לאקרנים ב-2007 של סרט הקולנוע הלפני אחרון שלו, "חצויה לשניים", שהיה גרסה צרפתית שנונה של סרטו של הבמאי האמריקאי ריצ'רד פליישר מ-1955, "הנערה על נדנדת הקטיפה האדומה". שברול, שמעולם לא היה יפה תואר במיוחד, נדמה לי אז כמו שדון עליז, שעיניו ריצדו בממזריות אין קץ, והיתה תחושה שהוא נהנה מכל רגע מחייו, מכל סרט שהוא עשה ומכל סרט שהוא עדיין מתכוון לעשות.

מאז הספיק לביים ארבעה פרקים של סדרת טלוויזיה שהתרחשה בפאריס במאה ה-19 וסרט קולנוע אחד, מותחן ושמו "בלאמי", בכיכובו של ז'ראר דפארדייה, שנוצר בהשראת ספריו של ז'ורז' סימנון. אני זוכר באיזו התלהבות סיפר לי על כוונתו ליצור את הסרט הזה, מותחן שנון ומורכב, וחבל, חבל מאוד, שהוא לא הופץ מסחרית בישראל. אולי הפרידה כעת משברול, אחד הבמאים האהובים עלי, תשנה את מצב העניינים הזה.

• "סרז' היפה" (1958) • "הדודנים" (1959) • "הסיבוב הכפול" (1959) • "הנשים הטובות" (1960) • "לנדרו" (1963) • "אופליה" (1963) • "רוצחי השמפניה" (1967) • "האיילות" (1968) • "האשה הבוגדת" (1969) • "שהחיה תמות" (1969) • "הקצב" (1970) • "הקרע" (1970) • "בדיוק לפני הלילה" (1971) • "La Decade Prodigieuse" (1971) • "חתונת הדמים" (1973) • "נאדה" (1974) • "מסיבת תענוגות" (1975) • "תמימים עם ידיים מלוכלכות" (1975) • "ויולט נוזייר" (1978) • "קריאת הינשוף" (1987) • "עסקי נשים" (1988) • "מאדאם בובארי" (1991) • "אשה גיהנום" (1994) • "הטקס" (1995) • "שיקוי לילה" (2000) • "פרח הרוע" (2003) • "שיכרון הכוח" (2006) • "חצויה לשניים" (2007) • "בלאמי" (2009)

*#