אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אהרן עמרם שם את המוסיקה התימנית על המפה

הוא מלחין, משורר, מתופף וזמר נפלא, אבל אהרן עמרם הוא קודם כל המשמר הגדול של המוסיקה התימנית בישראל. לקראת הופעתו בפסטיבל הפיוט, הוא מספר על לימודי האופרה בילדותו ומסביר למה אפילו ההצלחה העולמית של שירו "גלבי", שביצעה עפרה חזה, לא פיתתה אותו להיכנס לתחום המוסיקה הפופולרית

תגובות

בתחילת שנות ה-60 התקיימה באולם אולימפיה בפאריס הופעת התרמה לנפגעי רעידת האדמה הקשה שאירעה ב-1960 בעיר המרוקאית אגדיר. בהופעה השתתפו כמה מגדולי הזמר הצרפתי, ובהם שארל אזנבור, וגם לישראל היה ייצוג: להקת המחול "הפעמונים" והזמר אהרן עמרם.

"כל הזמרים הופיעו עם התזמורות שלהם", מספר עמרם, "וכשהגיע תורי מנהל הבמה ניגש ושאל איפה התזמורת שלי. אמרתי לו, 'אין לי תזמורת'. הוא לא הבין. הוא שאל, 'אז מי מלווה אותך?' אמרתי, 'אף אחד, אני מופיע לבד'. אז הוא אמר, 'זה אולם האולימפיה, אתה בטוח שאתה רוצה לעלות לבמה לבד?' תאר לך, לעלות לבד אחרי שארל אזנבור והתזמורת שלו. אבל עליתי כמו שאני, בלי שום ליווי, שרתי את השיר שלי, 'שדי אמור נא די', וקצרתי את מחיאות הכפיים. כשירדתי מהבמה, המנהל בא ואמר, 'לא האמנתי שתעשה את זה, אבל טעיתי, זה היה נהדר'".

מי שמכיר את שירתו של עמרם, האב הגדול של השירה התימנית בישראל, יוכל לדמיין איך אלפי הצופים באולם האולימפיה הלכו שבי אחרי נעימת קולו. אבל חרף השפעתו העצומה על דורות של זמרים ממוצא תימני ותפקידו המכריע בשימור המורשת המוסיקלית של יוצאי תימן, ואף שכתב כמה שירים שנכנסו לפסקול הישראלי (למשל "גלבי", שהתפרסם בביצועה של עפרה חזה), הרוב הגדול של חובבי המוסיקה בישראל כלל לא שמעו על עמרם, ודאי שלא נחשפו לשירתו.

השבוע יהיו להם שתי הזדמנויות נדירות לראות ולשמוע את האיש ששם את המוסיקה התימנית על המפה של המוסיקה הישראלית. הערב הוא יככב במופע הפתיחה של פסטיבל הפיוט, שיוקדש לפיוט התימני ויתקיים בבית אביחי בירושלים (לצד עמרם יופיעו אבנר גדסי, גילה בשארי, לאה אברהם ורביד כחלני), וביום רביעי הוא יהיה אחד הסולנים בקונצרט שייערך בתיאטרון ירושלים, במסגרת חג המוסיקה הישראלית, ויפגיש פייטנים עם תזמורת סימפונית ביצירות פרי עטם של מלחינים צעירים מהעולם הקלאסי.

אחד המלחינים האלה הוא חי מאירזאדה, ואת היצירה שלו, "עין ולב יחדיו", הוא כתב במיוחד לשירתו של עמרם. "אני לא בא מהעולם של המוסיקה התימנית, בבית שמעתי מוסיקה פרסית", אומר מאירזאדה, בן 30. "כשפגשתי את עמרם, הוא העמיס עלי כמות לא נורמלית בעליל של הקלטות, ופשוט ישבתי, הקשבתי והוקסמתי מגוון הקול שלו, מהלחנים המיוחדים, מהעוצמה. בחרתי בשני שירים שעמרם הלחין ושר, וכתבתי את היצירה על סמך הביצועים שלהם. ממש הלבשתי את היצירה על המנגינות, בצורה מאוד מדויקת. ואז נפגשנו כדי לעבוד על הביצוע, וכשביקשתי ממנו לשיר את השירים חשכו עיני. הוא שר אותם אחרת לגמרי. עצרתי אותו ואמרתי, 'אהרן, לך 30 שנה אחורה. תשיר כמו בהקלטות'. והוא עשה את זה. אבל זה מלמד אותך משהו על הבן אדם. זה זמר שלא דורך במקום. לא מעניין אותו לשיר כל הזמן אותו דבר. הוא מתחדש ומשתנה. יוצר אמיתי".

יש קווי דמיון בין הסיפור הזה לבין סיפור הפגישה הקודמת של עמרם עם עולם המוסיקה הקלאסית. זה קרה לפני כ-60 שנה. עמרם, שנמצא כעת בתחילת שנות ה-70 לחייו ("אנחנו התימנים, אין לנו תאריכים מדויקים", הוא אומר על תאריך הלידה שלו), היה אז נער צעיר. זמן קצר קודם לכן עלה עם משפחתו מתימן לישראל, ולאחר שהתגלה כישרון הזמרה שלו עודד אותו ח"כ ישראל ישעיהו, לימים יושב ראש הכנסת ושר הדואר, ללמוד בקונסרבטוריון בתל אביב.

"הייתי נוסע לשם פעמיים בשבוע מראש העין", מספר עמרם. "למדתי סולפז', אריות איטלקיות, שירה קלאסית. עשיתי חיל, אבל היתה בעיה. נאמר שהלכתי לשיעור ביום ראשון. ביצעתי את האריה כמו שהמורה רצתה, אבל כשהייתי חוזר, ביום רביעי, הייתי שר אותה בצורה אחרת. המורה לא הבינה. היא אמרה: 'אהרן, אתה הרי שרת מצוין ביום ראשון, למה עכשיו אתה שר דבר אחר?' ככה זה נמשך, עד שהיא שאלה מה אני עושה כשאני לא לומד אצלה. אמרתי: 'אני שר באירועים. חתונות, בר מצוות'. 'מה אתה שר?' היא שאלה. אמרתי: 'שר בתימנית'.

"היא ביקשה שאני אדגים, וכשהדגמתי היא תפסה את הראש. היא אמרה: 'אתה יודע, אלה שתי צורות שירה שונות לגמרי. באופרה אתה פותח את הפה, ועכשיו אתה מראה לי שבשירה התימנית שרים עם פה כמעט סגור. אתה צריך להחליט, או שאתה הולך לכיוון של השירה התימנית או שאתה מתמקד בשירה קלאסית. קח שבועיים לחשוב, ותחזור אלי עם תשובה'".

עמרם התלבט והחליט לבחור בשירה התימנית, אף על פי שהתרבות הישראלית של שנות ה-50 זילזלה בשירה הזאת. "זה לא היה בכיוון של השדרנים ברדיו, ובכלל של עם ישראל", הוא אומר. "אבל אני המשכתי".

מדוע, בעצם?

עמרם לוקח לידיו קובץ משיריו שיצא לאחרונה, "שירים אשורר" שמו, ומקריא מתוך המבוא: "חלילה לי מלהוציא את דיבת הארץ רעה, אולם מנוחה לא היתה לי בראותי שמורשת ציפור נפשי, שהבאתי אתי מתימן, הולכת ונעלמת, ננטשת על ידי צעיריה שהיו צריכים להיות ממשיכיה".

אתה מבין אותם, את בני גילך שעלו לארץ והתנערו ממורשת האבות שלהם?

עמרם: "בטח שאני מבין. התביישו. אמרו: 'לא, עזוב, מה אתה הולך לדברים הישנים. זה היה בתימן, זה לא מתאים לפה'".

עמרם לא היה הזמר היחיד ששימר את המורשת המוסיקלית של יהדות תימן. האתנומוסיקולוג פרופ' אורי שרביט, שפירסם לפני 30 שנה את הספר החלוצי "מאוצר נעימות יהודי תימן", מזכיר למשל את הזמר יחיאל עדאקי, שקדם לעמרם. אבל עמרם עשה דבר שאיש לא עשה לפניו: מצד אחד, הוא שר בצורה האותנטית ביותר, מצד שני הוא היה הראשון שהקליט את המוסיקה התימנית עם כלים שאינם לקוחים מהמסורת שלה. לפי המסורת התימנית, הזמר שר כשהוא מלווה את עצמו בנגינה בפח. כלים אחרים הם מחוץ לתחום. עמרם היה הראשון שהקליט מוסיקה תימנית עם גיטרה, כינור, קאנון, חצוצרה, טרומבון, כלי הקשה.

שירה צנענית

"בקול ישראל לעולי תימן לא רצו לשדר את זה", אומר עמרם. "אמרו שמוסיקה תימנית אותנטית זה רק עם פח. אבל זה לא נכון. הרי יצאנו מכאן לפני 2,500 שנה עם המוסיקה של הלוויים, ואיזה כלים שימשו בבית המקדש? כינור, חצוצרה, וגם גיתית ושמינית - כלים שעד היום לא יודעים איך הם נשמעים. אחרי 2,500 שנה החזרנו את שירת הלוויים לישראל, אז מדוע לא לנגן אותה עם הכלים המקוריים?"

דרכו של עמרם התקבלה והוא היה לזמר התימני המשפיע ביותר של דורו. חלוצי המוסיקה המזרחית, שהתחילו את דרכם בשנות ה-70, גדלו על שיריו. "הוא הופיע בחתונה של אחותי הגדולה, נדמה לי ב-1966", נזכר רמי דנוך, הסולן של להקת "צלילי העוד". "אני זוכר את עצמי צמוד לבמה, מסתכל עליו בהערצה. הוא היה השגריר של המוסיקה התימנית, והשירה שלו היתה אצילית מאוד. שירה צנענית".

"אהרן עמרם זה פרס ישראל", אומר יאיר הראל, מומחה לפיוט והמנהל האמנותי של פסטיבל הפיוט. "זה מפעל שימור של בן אדם אחד. הוא איש רנסנס: גם מלחין, גם משורר, זמר נפלא כמובן, מתופף מטורף דרך אגב, תשאל כל מתופף תימני, כולם בעקבותיו. ובנוסף לכל הדברים האלה הוא גם חוקר שעשה מפעל אדיר של תיעוד והקלטה. מדהים לחשוב איך לבן אדם אחד יכולה להיות תרומה כל כך גדולה לשימור והנחלה והמשכיות של התרבות שלו. לא ברור לי מאיפה היו לו הכוחות לעשות את זה".

שועל בכרם

עמרם עושה הפרדה מוחלטת בין המוסיקה התימנית לבין המוסיקה המזרחית. אלה שני עולמות שאין ביניהם שום קשר, הוא חורץ. "כשמשייכים אותי למוסיקה הים-תיכונית, אני אומר: אם כבר ים, אני זמר ים סוף. המקור שלי הוא לא מהמזרח התיכון. יש שירה תימנית שעומדת בפני עצמה. היא לא שייכת לא למזרח ולא למערב. זאת שירה אחרת לגמרי".

"צלילי העוד", למשל, זאת לא מוסיקה שמושפעת ממוסיקה תימנית?

"מה פתאום. 'חנהל'ה התבלבלה' זה שיר תימני? זאת מוסיקה מזרחית. מאיפה באו 'צלילי העוד'? הם ילידי הכרם. מה להם ולמוסיקה תימנית? אין כל מגע".

אני מבולבל. הם ילידי כרם התימנים אבל אין להם קשר למוסיקה תימנית?

"אין שום קשר. כשהם ישבו בחבורה בכרם, מה הם שרו? שירי ארץ ישראל. הם ילידי הארץ והשירה הישראלית היתה טבועה בהם. נכון שהם שרו את שירי ארץ ישראל בצבע תימני, אבל זאת לא מוסיקה תימנית. ההורים שלהם לא הנחילו להם את המוסיקה התימנית".

למה הם לא הנחילו?

"מה זה למה? כי הם באו לעולם אחר, עולם חדש. הם לא רצו לזכור את מה שהיה".

במשך שנים רבות היה עמרם היחיד ששר מוסיקה תימנית אותנטית בצורה מודרנית, עם כלים חדישים ולחנים מקוריים. בסוף שנות ה-70 הופיעו זמרים נוספים, צעירים ממנו בדור. עמרם מזכיר את ציון גולן, מוטי נהרי, משה גיאת, גילה בשארי ואהרן ירימי. "אני שימשתי להם דוגמה", אומר עמרם, "לימדתי אותם לא להתבייש".

שם נוסף שבו עמרם נוקב הוא זוהר ארגוב, אף שארגוב לא התמקד כמובן בשירה תימנית. ארגוב העריץ את עמרם, ולפני שהתפרסם, כשעוד עבד כטייח, היה מחכה לזמר המבוגר לפני הופעות בראשון לציון ובתל אביב ומבקש שיעלה אותו לבמה. "בהתחלה היססתי", מספר עמרם, "אבל כשהעליתי אותו בפעם הראשונה התרשמתי ממנו מאוד ואמרתי לו: 'בכל פעם שתבוא אני אעלה אותך כי אני רואה בך משהו'. אחרי שהוא נעשה כוכב, הוא ביקש שאני אכתוב לו שיר. אמרתי לו: 'אם תחזור להיות זוהר של המעברה ושיכון המזרח, אם תפסיק עם הסמים והעניינים, אני מוכן לכתוב לך שיר'. הוא ביקש וביקש ובסוף כתבתי לו את השיר 'אהבת רעיה רצוני'".

באמצע שנות ה-80 נהפך שיר של עמרם, "גלבי", ללהיט עולמי בביצוע של עפרה חזה (וזאת אחרי שיזהר כהן הפך את אותו לחן לשיר באנגלית כמה שנים קודם לכן). כשעמרם נשאל אם מצבו הכספי השתפר בזכות ההצלחה האדירה של השיר, הוא מחייך במרירות. "הרבה אנשים אמרו לי אז: 'איך השיר שלך תפס, בטח נהיית עשיר מזה'. איזה עשיר ואיזה עמאיית. אבל בוא נעזוב את זה. עצם זה ששומעים את 'גלבי', זה מסב לי נחת רוח".

עמרם אף פעם לא נכנס לתוך המגרש של המוסיקה הפופולרית. "לא חיפשתי את השואו", הוא אומר. "עשיתי את העבודה שלי בצניעות. היו הרבה פיתויים. 'תיכנס לשטח יותר רחב, תיכנס למוסיקה המזרחית'. לא התפתיתי. הציעו לי גם לשיר פריד אל-אטרש כי צבע הקול שלי זהה לשלו. גם לזה לא התפתיתי".

למה לא?

"כי ראיתי במה שאני עושה ייעוד, שכאילו נוצרתי רק בשבילו. יש לי כיוון בחיים ואני אותו לא עוזב".

פירוט הפיוט

פסטיבל הפיוט השלישי, שייפתח הערב ויינעל ביום חמישי, יתמקד במסורות הפחות ידועות של הפיוט היהודי. "אנחנו רוצים לומר: שימו לב לדברים שלא חשבתם שיש להם ייחוד", אומר יאיר הראל, המנהל האמנותי של הפסטיבל.

הערב, לצד מופע הפתיחה שיעסוק בפיוט התימני, יתקיים המופע "מאפגניסטאן ועד כאן", שיכוון זרקור אל פיוטים מאפגניסטאן. מחר יעלה המופע "פיוטי הבלקן", שבו ישתתפו שם טוב לוי והאנסמבל שלו, לצד זמרת הלדינו רות יעקב וסטפן סבליץ', חזן מבלגרד. ביום רביעי יתקיים המופע "ממדבר ומים" שיתמקד במסורות הפיוט של לוב (אחד המשתתפים במופע יהיה אלי לוזון). ביום רביעי יתקיים גם המופע "שמע קולנו", מופע משותף לחזני בתי כנסת בקרית יובל וקרית מנחם. שני מופעים שיתקיימו ביום חמישי, "רזא דשבת" של אנסמבל האומן ח"י ו"שעת נעילה", יתמקדו בפיוט האשכנזי החסידי.

*#