אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעלומת המאייר שנעלם

הוא אייר את "ויהי ערב" של פניה ברגשטין, שהיה לקלאסיקה של ספרות הילדים המקומית - ונעלם. מי היה חיים האוזמן? עינת אמיתי יצאה לפענח את התעלומה

תגובות

"בשמי ערב כחולים, בשמי ערב צלולים,/ שט ירח עגול ובהיר". אין כמעט ילד שגדל בישראל ואינו מכיר בעל פה את השורה היפה הזאת, הפותחת את "ויהי ערב" שכתבה פניה ברגשטין לפני יותר מ-60 שנה (1949, הוצאת הקיבוץ המאוחד). ורבים מאוד גם ההורים שגדלו בישראל ויודעים לדקלמה בעל פה, לא רק כקוראים שילדיהם מבקשים לשמוע את הספר שוב ושוב, אלא גם כמאזיני-עבר, כילדים. אותה ואת המשכה, דף אחרי דף, דרך המהומה הגדולה שמקימה הילדה בלול התרנגולות ודרמת הכעס של אבא, ועד השורה האחרונה של הספר, המנחמת והמשמחת: "וכשאבא נשק לה, אוהב וסולח, נשק לה גם הירח".

ואולם, לא פחות משורותיו של סיפור הסליחה המשפחתי הזה (שהוא עיבוד חופשי מאוד של חלק מסיפור סליחה נוצרי במקור, שכתב הנס כריסטיאן אנדרסן כ-100 שנים קודם לכן, "מה ראה הירח"), חקוקים בזיכרון, אצל קטנים כגדולים, פניו של אותו ירח, עגולים צהבהבים, גדולי עיניים, המשנים את סברם על פי הסיטואציה: פעם מחייכים באהבה, פעם דאוגים, פעם כועסים ופעם סולחים ואוהבים מאוד.

על ציורי הספר, האקספרסיביים והדינמיים, עם ההפתעות הקטנות בשוליהם, שקשה לדמיין את הספר בלעדיהם, חתום חיים האוזמן. היה זה כנראה ספר הילדים הראשון שאייר, או לפחות ספר הילדים הראשון שעליו היה חתום בשם זה. והיה זה גם ספר הילדים הישראלי האחרון שעליו היה חתום. מאז נעלמו עקבותיו של האוזמן משדה ספרות הילדים ובכלל.

עינת אמיתי, בת 40, בת קיבוץ גשר החיה כיום ביישוב הקהילתי שמשית, יצאה לחפש את עקבותיו. מי היה חיים האוזמן? היכן נולד? מתי עלה לארץ? האם עזב אותה? האם המשיך לעבוד במקום כלשהו כמאייר? מה עוד עשה? המון שאלות הטרידו אותה. ואמיתי, אשת מחשבים שתחום התמחותה בלשנות חישובית, ידעה שהרשת היא הדרך הטובה ביותר לנהל את המסע הבלשי שלה. את ממצאיה הציגה בבלוג שלה, שעם הזמן הלך ותפח, עם עוד ועוד מידע מרתק שתרמו רבים, אך עדיין בלי התשובה לשאלת השאלות: מיהו חיים האוזמן ולהיכן נעלם אחרי 1949, מועד פרסום הספר?

לא מספיק קיבוצי

מסע החיפוש של אמיתי נפתח לפני כשנתיים, כאשר החלה לאסוף בהתנדבות חומר לתערוכה גדולה על תרבות הילד בקיבוצים, המתוכננת במשכן לאמנות בעין חרוד. המלה "התנדבות" עשויה להטעות: התחקיר שהיא מנהלת, בארכיונים, בראיונות אישיים ובשיחות אין ספור, הוא תחקיר מקצועי לעילא.

 סצינת הלול ב"ויהי ערב". למעלה בגרסה המוכרת של האוזמן, למטה באיור של אילזה קנטור

על השתלשלות החיפוש שלה אחר האוזמן היא מספרת: "הכל התחיל מביקור שעשיתי אצל תרזה פרסאי בקיבוץ שריד. תרזה היא בתה של המאיירת אילזה קנטור (הידועה כמובן בזכות איוריה לספר הפעוטות הקלאסי 'בוא אלי פרפר נחמד', שכתבה פניה ברגשטין וראה אור ב-1945, י"ד). השתיים, מתברר, היו חברות קרובות ופניה היא זו שכתבה בעבור בתה של אילזה את 'שיר ערש לתרזה'. באתי לשמוע מתרזה פרטים על אמה ומצאתי, תלויים על קירות הבית, את האיורים המקוריים של 'בוא אלי פרפר נחמד' בצד עבודות רבות נוספות של קנטור.

"תרזה סיפרה שאצל אחותה, תמר דאוס, מצויים איורים מקוריים פרי מכחולה של האם ל'ויהי ערב'. לשאלתי, איך זה? הרי אייר את הספר מאייר אחר, חיים האוזמן - סיפרה לי תרזה, שאילזה ופניה הכינו יחד את הספר בסוף 1948, כנראה בהשראת עיבוד לועזי של הנס כריסטיאן אנדרסן. המקור, איוריה של אילזה ולצדם, בכתב ידה של פניה, הסיפור המוכר, נמצא אצל תמר".

מדוע החליטה ההוצאה להוציא לאור את הספר מאוירים באיוריו של אחר, לא ברור. ואולם, בשיחה שקיימה אמיתי עם תמר דאוס התבררו כמה פרטים מעניינים: האחד, שעם הוצאת הספר, במאי 1949, עם איוריו של האוזמן, הופתעו כנראה ברגשטין וקנטור. ברגשטין לא הכירה את האוזמן ואף לא היתה שבעת רצון מציוריו. "לדעת פניה", מספרת אמיתי, "ציוריו לא היו מספיק קיבוציים. ואכן, כשקיבלתי לידי את האיורים של אילזה קנטור מבתה תמר, הבנתי עד כמה זרים היו איוריו של האוזמן לרוח הקיבוצית הרצויה: לאבא יש שביל בצד וקפל במכנסיים. הילדה בלונדינית, סרטים בשיערה, ולול התרנגולות כלל לא נראה כמו לול קיבוצי".

ואכן, האיורים של אילזה קנטור הרבה יותר קיבוציים: האב פועל קיבוצי לכל דבר והילדה הרבה פחות פרועה מזו של האוזמן: שתי צמות, מטפחת אדומה לראשה, כיאה לילדה סוציאליסטית ממושמעת.

"משיחותי עם בנותיה של אילזה קנטור", מספרת אמיתי, "התברר גם, שכשאילזה הלכה לבקר בבית החולים את חברתה פניה (היא מתה ב-1950, י"ד), פניה, שראתה רק את ציוריו של האוזמן וחשבה אותם לציוריה של אילזה שהכינה לספרן המשותף, קראה בכעס והאשימה אותה, 'אילזה מה עשית? זה לא משלנו!' אילזה נפגעה מאוד ומאז רבצה עליה השיחה והאיורים לספר המשותף נגנזו. רק כשהתפרסם הספר הבינה אילזה מה שניסתה פניה לומר לה".

גילוי במרתף

מרגע זה פתחה אמיתי במבצע חיפושים אחר האוזמן כדי להבין את השתלשלות האירועים ואת פשר זרותם של איוריו. "הלכתי לארכיון של פניה בגבת, ושם מצאתי אישורים לכך שהיא לא הכירה את האוזמן ולא ידעה כי אלה האיורים שיופיעו בספר. "התחלתי לכתוב את הבלוג והעליתי אליו את האיורים של אילזה. ואז התחילו לזרום פרטים מאנשים: מדנמרק כתבו לי על המקור של אנדרסן. המאייר דוד פולונסקי שלח לי סרט אנימציה של פרסומת לפיליפס מ-1937, שאויר על ידי אנימטור גרמני ומופיעות בו דמויות הכוכבים שכל כך מזוהות עם הספר. הייתכן שהאוזמן היה חובב אנימציה? הייתכן שיצר סרטי אנימציה בעצמו? בנוסף לכך כתבו לי לבלוג על ספר שהוציא מורה בבן שמן, ד"ר זכריהו גוטליב, 'אנטומיה ומורפולוגיה של הצמח' מ-1939, שאייר חיים האוזמן. על כריכת הספר כתוב שחיים האוזמן הוא בוגר כפר הנוער בן שמן. לדאבוני, חלק גדול מארכיון בן שמן נשרף, ובו השנים הרלוונטיות. ריאיינתי ותיקי בן שמן רבים. אחד האיכרים, חנוך ויץ, זוכר שחיים האוזמן היה יקה ושהוא נתן שיעורי ציור בכפר לאחר הלימודים.

"בעקבות הבלוג מצא אותי עוד מישהו, משוגע כמוני, שרודף אחרי האוזמן, שמו גל רסיס מגבעת חיים איחוד, והוא הגיע עד ארכיון צה"ל ומצא פרטים על חיים האוזמן החייל. מתברר שהאוזמן, בוגר בן שמן, התגייס ב-1941 לצבא הבריטי ובו עבר כמה יחידות, והשתחרר ב-1946. מצאתי שבאותה שנה הוא מופיע ברשימת מקבלי המשכורות של הוצאת הקיבוץ המאוחד, ומאז נעלמו עקבותיו".

במסגרת חיפושיה התקשרה אמיתי לאילה גורדון, ממקימות אגף הנוער במוזיאון ישראל, ושאלה אותה אם היא יודעת משהו על האוזמן. "גורדון סיפרה, שכולם מחפשים את חיים האוזמן, ואיש לא יודע מיהו. היא סיפרה על אוסף נפלא המצוי במחסני אגף הנוער במוזיאון של פנסי קסם משנות ה-40 וה-50, המאוירים על ידי מיטב המאיירים של התקופה. על אחדים מהם, מתברר, חתום 'חיים'. לשמחתי, קיבלתי מהאוצרת, סמדר גפני, כמה עשרות סריקות של החומר. קשה שלא לראות את הדמיון הסגנוני בין ציורי פנסי הקסם לבין איורי 'ויהי ערב'. לצערי, עדיין לא קיבלתי מהמוזיאון אישור להציג את התמונות, כך שבאי הבלוג שלי עדיין מנועים מלהתרשם גם הם".

ועוד דבר טוב קרה בעקבות הדיון בבלוג והעניין שעורר: הוצאת הקיבוץ המאוחד החליטה להוציא לאור בקרוב את "ויהי ערב" עם איוריה של אילזה קנטור במהדורה מוגבלת, לציון עשר שנים למותה.

מציאה בבן שמן

מאז התרחב מאוד הבלוג של אמיתי ונוצר בו דיון מרתק על תרבות לילדים בקיבוצים. לפני כשבועיים התארחה אמיתי בתוכנית הרדיו "מדור לחיפוש קרובים" של ירון אנוש ברשת ב'. וכאן התחילו העניינים לזוז.

בעקבות השידור החליטו בארכיון בן שמן להפוך מחדש את מה שנותר בו ומצאו מחברת מ-1937 של אחד המדריכים בכפר ובה מוזכר חיים האוזמן. אמיתי קפצה על המציאה ויצרה קשר עם אדם אחר שגם שמו מופיע במחברת. משם התגלגלו הדברים מאותו אדם לחבריו - כולם שירתו עם האוזמן בצבא הבריטי, בשנות מלחמת העולם השנייה. ולבסוף נמצא אחד שהכיר את האוזמן עוד מעליית הנוער, שירת אתו ביחידת התובלה בצבא הבריטי והיה חברו במשך שנים רבות.

משיחה עם האיש, איוון זקס מתל אביב, התברר לאמיתי כי האוזמן היה בעצם פרד (פריץ) האוזמן, ושהיגר לארצות הברית לאחר קום המדינה, שם היה לגרפיקאי ומאייר מצליח, הגיע לשיבה טובה ומת ב-2006, בן 85. את סיפורו ואיוריו והמשך עשייתו האמנותית מבטיחה אמיתי לסקר בבלוג כשייאספו הפרטים ויתבררו באופן סופי.

הרבה דובר במשך השנים על הסיבות לכך ש"ויהי ערב" הצליח כל כך והיה לקלאסיקה לפעוטות. רבים ציינו, ובצדק, את כישרונה הגדול של ברגשטין לזקק את מלותיה ולספר סיפור פשוט ומלא רגש, המתנגן כמוסיקה בעת הקריאה. לכך כדאי להוסיף, שמעט מאוד נכתב אז על יחסי ילדים והורים, על הרגש ההורי בכלל ועל האבהות בפרט. הורים וילדים כאחד ידעו להכיר טובה לברגשטין על כך.

ועל כל זאת יש להוסיף כמובן את איוריו המצוינים של האוזמן, שאין ספק שסייעו לסיפור ליהפך לקלאסיקה. ייתכן מאוד, שדווקא אותה "אי-התאמה" שלהם לרוח הקיבוץ של אותם ימים, אותה צרימה אידיאולוגית נעימה, הפכו את הסיפור למעניין ומורכב יותר, אז וגם היום. איוריה של קנטור, טובים ו"מקומיים" ככל שהיו, לא היו מעוררים צרימה מעניינת שכזו.

*#