אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דודו בוסי: "אני יותר אשה מגבר"

המצלמה שמפיקי "מחוברים" הפקידו בידי הסופר דודו בוסי תיעדה את החומרים שמרכיבים את דמותו: החרדות, הנשים שבאות והולכות, הבת קים ואהבת הכתיבה, אפופות כולן בעננה כבדה של אלכוהול

תגובות

על ספה כחולה ומרופטת מעט, יושב בקושי דודו בוסי ועיניו מתגלגלות בחוריהן. על השולחן בקבוק עראק פתוח, ריק למחצה. סביבו שני חברים שמנסים לשוחח אתו. בוסי גמור. שתוי. ספוג אלכוהול עד אבדן חושים. נראה כאילו שהוא אינו מסוגל להחזיק את ראשו.

סצינה שנייה, אותה הספה. בוסי מבוסם. לצדו בחורה. היא נראית צעירה ממנו, בהירה וממושקפת. רגע היא רוקדת בהתלהבות מול המצלמה שהוא מחזיק. רגע אחר כך היא ממוטטת מיגון לצדו. היא מתוודה על אהבתה אליו. מטיחה בו שחייה היו קלים יותר אם לא היתה אוהבת אותו כל כך. בוסי נראה מדוכא. מסכים אתה, "זה חרא לאהוב אותי", הוא אומר לה.

עוד מוקדם להמר, אבל מבין 40 הפרקים הצפויים לסדרת הדוקו-דרמה "מחוברים", ששידורה החל השבוע בערוץ 3 בכבלים, ייתכן ששתי הסצינות האלה, שמופיעות בפרקים הראשונים בהשתתפותו של בוסי, יהיו מהזכורות ביותר. בוסי, בן 41, שפירסם ארבעה ספרים וספרו החמישי ייצא בעוד כחודשיים), מצטייר בהן כרווק הולל שמנהל מערכת יחסים קבועה ויציבה עם אלכוהול, שאותו הוא מבכר על פני הנשים שמקיפות אותו. אלו מתחלפות בתוכנית בתדירות גבוהה למדי, מחזקות תדמית של גבר, יוצר, שתיין ורודף שמלות.

בפגישה אתו מתגלה בוסי שפועל בווליום שונה לגמרי. פנים אל פנים הוא איש עדין וחרישי כמעט, רועד ורוטט כעלה. טרוד עד כדי כך, שלפחות בתחילה הוא אינו מסוגל לשבת מבלי לזוז, לשנות תנוחה, לגנוב רגע לעצמו כשהוא ממהר, כמעט מדלג, למטבח להכין קפה. האיש שהמגזין "טיים אאוט" הגדיר כ"אחד האנשים הדוחים ביותר שנראו על המסך. אגואיסט נצלן ואלכוהוליסט ומתנהל בעולם כמו חזיר נהנתן ושמן", הוא כנראה אדם בעל מרכיבים הפוכים ומנוגדים באישיותו. פן אחד שלו גורם לו להראות כמעט כקלישאה גברית, האחר עמוס חרדות, דאגות וייסורים, מתנסח בזהירות ובקול שקט ונעים. עכשיו, מודע מאוד לאופן שבו הוא מוצג ולתגובות שהוא עשוי להביא, בוסי, אם הדבר בכלל אפשרי, אפילו זהיר וחשאי יותר.

חמישה חודשים של ייסורים עברו עליו לפני שידור התוכנית, עד שהצליח להירגע. מעט שינה בלילה, הרבה מחשבות ביום. לדבריו, כשצפה לראשונה בחומרים הערוכים שהעביר, הוא נלחץ, כעס, איבד את המוטיבציה להמשיך לתעד. מאחר שהוא מעיד על עצמו כ"איש מופנם של בית" ומאחר שהוא מנהל חיי חברה תוססים המוגבלים רובם ככולם לדף הפייסבוק שלו, קשה להבין למה מלכתחילה הסכים.

לפני כעשור, כשהיה בן 31, פורסם הספר הראשון שלו, "הירח ירוק בוואדי", וזכה להצלחה גדולה ומיידית. כמו ספרים אחרים שכתב, גם העלילה שלו מתרחשת בשכונה שנולד וגדל בה, שכונת התקוה בתל אביב. ספרו הבא, שייקרא אולי "כריסטינה עצבנית", הוא האחרון בטרילוגיה על השכונה.

לפני שפירסם את ספרו הראשון הוא היה מנהל מסעדת השיפודים המשפחתית, גם היא בשכונה, למד משחק אצל יורם לוינשטיין והתייאש מהתחום, הוליד בגיל 19 את קים, בתו היחידה, התגרש מאמה וטיפח הרגלים בתחום צריכת האלכוהול. למרות ההספק, הוא אומר ש"אין לי מושג למה פנו אלי. דורון צברי (במאי הסדרה) פנה אלי וביקש שאשתתף. חשבתי על זה ומצאתי שהתגמול טוב, והייתי צריך את הכסף. זה לא היה רק זה, אבל זה גורם משמעותי. אני לא טיפוס מוחצן, ואני או בבית או יושב בקפה הקבוע. תמיד זה היה ככה, אז לא הבנתי למה פונים אלי ואת מי אני יכול לעניין, אבל השתכנעתי".

ועכשיו, כשאתה מסתכל על התוצאה, אתה מבין למה אתה מעניין?

"אני מבין שהעריכה היא מאוד מניפולטיבית ושהדמויות מתאימות לתסריט שנבנה עוד קודם בראש. בסופו של דבר, כדמות אתה די מריונטה. יש חלקים שאני יותר אוהב ויש חלקים שפחות. יש כמה רפליקות ופריימים שהייתי מוותר עליהם, דברים שאמרתי שיצאו מהקשרם, ערכו ולקחו משפט פה ומשפט שם".

בוסי בבר ננוצ'קה בתל אביב. אני לא מציאה גדולה בשביל אף אמא פולנייה

מה אתה חושב על דמותך בסדרה?

"זה לא קל. לאף אחד כמעט לא קל לראות את עצמו על המסך. פתאום אתה רואה דברים שכל העולם רואה עליך, אבל לך זה חדש ומפתיע. אני אדם די מקובע, לא אוהב שינויים, שינויים מלחיצים אותי ואני אדם חרדתי מאוד. יש לי עוגנים, בית זה עוגן ואני 80% מהזמן מבלה בו. יציאה מהבית זה רק כשאין ברירה. ראיתי בסדרה את הצדדים שאני מכיר, האדם החרד והחרדה הזאת שמשתקפת בקים למשל, כי היא כמו מראה שלי והיא הפוכה ממני ב-180 מעלות".

איך חברי הילדות שלך משכונת התקוה יגיבו על הסדרה?

"אני לא חושב על זה. ברור לי שזה לא ריאליטי של הערוצים המסחריים, אולי 1.5%-2% רייטינג, זה לא ישנה את החיים שלי. אני לא חושב שאנשים מהשכונה חושבים עלי ואם כן, אני מניח שיש חלק שאוהבים וחלק שפחות אוהבים. לפני עשר שנים התפרסמה עלי כתבה והיה לי מאוד קשה. ברחתי לשבועיים מהבית. אני מניח שיהיו כאלה שישנאו עוד יותר ויהיו כאלה שיפרגנו ויהיו מי שיקנאו".

למרות הנימה הנונשלנטית, בוסי מסתיר שק של חרדות. אפילו גלריית הבחורות המרשימות שעמן ניהל מערכות יחסים, לא הצליחה לרפא אצלו חוסר ביטחון בנוגע למראהו החיצוני. כשראה את עצמו על המסך הגיב "כמו כוסית מבוהלת", הוטרד מג'סטות ומימיקה, מתנועת אצבעות עייפה על העיניים ובזוויות הפה. גם ככה הוא אדם מודע עד כאב, הוא אומר, עניין שההתבוננות בעצמו רק חידד. "לפעמים אני יוצא חלש מתוך מודעות כי יש משהו בחולשה שמעצים. גם בכתיבה לרוב אני מגחיך את עצמי. הייתי ילד שמן ואם לא הייתי צוחק על עצמי היתה לי בעיה. צחקתי על השומן של עצמי וסירסתי את הבדיחה. זה עניין שילווה אותי עד יום מותי. את הביקורת שאני אחד האנשים הדוחים שנראו על המסך ואני מתנהל כחזיר נצלן שמתי בדף שלי בפייסבוק - יש מישהו שיוכל לצחוק עלי על זה עכשיו?".

אולי זה דווקא ישכנע אנשים שאתה אמנם חזיר, אלכוהוליסט ונצלן.

"אני יכול להילחם בזה? לפני חודש שיחררתי את הפאניקה, אבל היו חודשים שהיו הכי לחוצים בחיים שלי. לא ידעתי לחץ כזה מעולם. בהתחלה אתה מתלהב מהצעצוע, ואז זאת עבודה. ואני לא אוהב לעבוד, חוץ מלכתוב, כי זה משהו שמתמלא בי. בשבילי לעשות משהו, לקבל מטלה אפילו שטותית, זה סוף העולם. אני מתמקח, מנהל משא ומתן, אני לא אוהב. אם שמים עלי אוכף, אני משתולל. ובאמת השתוללתי ובעטתי עד שאיבדתי את הכוחות".

מאוד בולט הפער בין ההתנהגות הנינוחה שלך לבהלה והלחץ שאתה מתאר.

"יש בזה משהו, אבל אני לא מסתיר. בפנים אני הר געש, כמו טרקטור שעובד כל היום ברעש ומנסה לשמור על קוליות. אני לחוץ ומתוח ולכן העיגולים השחורים מסביב לעיניים. אין לי שקט. מי שרואה אותי מקרוב קולט שאני בן אדם רוטט, אי אפשר להסתיר את זה. מישהו שיושב קצת יותר רחוק, עשרה מטרים נגיד, חושב שאני האיש הכי רגוע. לכן בערב אני שותה קצת בשביל להירגע".

אז זאת הסיבה שאתה שותה?

"לא יודע אם זאת הסיבה, אבל השתייה בהחלט מרגיעה אותי. זה עוזר לי לנוח, להוריד הילוך, זה הכדור הרגעה שלי. אני לא לוקח ווליום, לא מעשן סמים, כלום, זה הסם היחיד שלי".

ניסית פעם לפתור את זה בדרך אחרת, למשל טיפול?

"ניסיתי, במשך שבעה חודשים, שלוש פעמים בשבוע וזה מתיש. בשבילי אפילו סתם לצאת מהבית זה עבודה וזה התיש אותי".

לא התקבל לקבוצת גמילה

לצד הנשים המתחלפות תדיר, סוגיית השתייה היא עוגן מרכזי בדמותו של בוסי, שוב - לפחות על המסך. הוא מתועד כשהוא מדבר על אלכוהול, שותה בירה ועוד אחת, מרוקן בקבוק ומספר לחבריו על שיחה עם בחורה, בת זוג אפשרית, שעיקמה אף לנוכח צריכת האלכוהול שלו. "את תלכי והשתייה תישאר", הוא מספר להם על התשובה שלו.

בוסי אינו אלכוהוליסט במובן הלא מתפקד של המושג. הוא עומד בחוקים ובמגבלות שקבע לעצמו שנים ארוכות, ואף שלדבריו הוא שותה כשגרה יום-יומית מאז שהיה נער, מעולם לא כתב שתוי, והוא מקפיד שלא לשתות לפני השעה שמונה בערב. הסצינה ההיא, הוא מוסיף, כשבקושי החזיק את ראשו ישר, נדירה.

בוסי. מתוך הסדרה                                    דורון צברי, במאי "מחוברים" (תצלום: דודו בכר)

אבל אלכוהול הוא בשבילו, בדיוק כפי שהוא אומר בעצמו, הוא יותר מהרגל רע. חבריו מספרים שהוא, הטעון בפחדים וחרדות, זקוק לאלכוהול כדי להיות יותר הוא עצמו, כדי להיפטר ממחסומים. "זה הדבר היחיד שהופך אותו לנינוח", אומר עליו חבר.

"יש לי הרגלי שתייה מאוד מסודרים", מדגיש בוסי. "מעולם לא כתבתי מלה אחת תחת השפעת אלכוהול. חוץ מסופי שבוע או בנופשונים קצרצרים אני שותה אך ורק בלילה. ככה זה שנים". סיפרת בעבר על גמילה שעברת באלכוהוליסטים אנונימיים.

"נכון, ונמנעתי משתייה במשך שנתיים, כי רציתי לראות שאני יכול. היתה לי איזו בת זוג שאמרה לי שאני לא יכול, אז נתתי לעצמי אתגר, להחזיק חודש וסחבתי שנתיים".

היא כנראה הבחורה היחידה שגרמה לך להפסיק.

"זה לא היה היא אלא אני, חשבתי על הדברים ורציתי לראות אם אני יכול בלי זה. אגב, ב-AA לא רצו לקבל אותי כי אני לא נחשב אלכוהוליסט. שם אלכוהוליסטים פותחים יום עם כוס וודקה, אבל אצלי זה מעולם לא היה ככה ולעולם לא יהיה. אני מבין את הבחירה לשים זכוכית מגדלת על הפן הזה שלי, אבל זה לא בדיוק ככה, זה מוקצן ומוגדל. היו פעמים שקיבלתי הוראות, מה לעשות ומה לצלם וסירבתי בתוקף לבצע אותן. אני לא ילד בן 17 שעושה תחרויות שתייה עם צ'ייסרים של וודקה. כל אדם שהוא חובב בילויים הגיע מתישהו למצב כמו זה שרואים בסדרה. זה בסך הכל ערב אחד".

ואמנם, נראה שהוא מרגיש טוב יותר בשעות הלילה, ולא ניתן לנתק את החיבה הזו מחוקי השתייה. "אני מתבאס אם התעוררתי ואני רואה ששמונה בבוקר", הוא מודה, "זה הורס לי את כל היום. אני הכי מבסוט שאני קם ב-14:00 ועוד מעט לילה".

למה?

"כי לילה זה מרגיע יותר".

בגלל האיכויות של הלילה, או כי אתה יודע שאתה יכול לשתות בשעות האלה?

"כי אני יודע שאני יכול לשתות. אפשר לקרוא לזה מפלט, שביל הבריחה".

זה לא משהו שיכול להיפטר במנוחה, בחופשה טובה?

"חופשה טובה בלי אלכוהול?", הוא צוחק, "חופשה טובה זה שאפשר לשתות מהצהריים, למה לחכות עד הערב? להרבה אנשים שמתעסקים ביצירה יש צורך במשהו שמשנה מצב רוח. יש כאלה שיקחו תרופות פסיכיאטריות, יש כאלה שבוחרים בסמים ואני אלכוהול. זה כדור ההרגעה שלי. אני יודע שזה לא בריא ומזיק, אז אני משתדל לשתות בחוכמה ולא יותר מדי".

אתה מוצא את עצמך במהלך היום סופר את הדקות עד שיהיה ערב וזה יהיה בסדר להתחיל?

"יש ימים שכן, רוב הזמן לא. זה קורה, לא יכול להגיד שלא. זה הרגל ובטח לא מהיום. השתייה שלי טובה, זה מקצין את הדברים הטובים שיש בי, שביום אני קצת לחוץ מלומר אותם כי יש לי חרדת קהל. עם הרבה אנשים אני לא... זה משחרר את הדברים הטובים שלי, אבל יש לזה סטיגמה לא טובה. ברגע שאתה פותח בקבוק בירה שלישי, מסתכלים עליך בעין עקומה".

הדמות שלך בסדרה היא דמות רומנטית כמעט, סופר מיוסר ושתיין, עם אלמנטים של הרס עצמי.

"זה לא הופך אותי ללא יצרן או ללא מתפקד. יש חוקים ברורים מאוד, אני לא בוקובסקי. אני לא סופר אלכוהוליסט - בשביל לכתוב אני צריך להיות צלול לגמרי ויש לי משמעת. עכשיו אני משלים טרילוגיה של ספרים על שכונת התקוה. אני קם בבוקר ומחליט שהיום אני אכתוב אלף מלה. אני לא עוזב את העבודה לפני שיצרתי אלף מלה".

החלק השני בפאזל הוא כאמור נשים. הרבה מהן. אחד ממבקרי הטלוויזיה שכתב על "מחוברים" הגדיר את בוסי כ"גבר של אשה אחת. בכל פרק". זו הגדרה שהופכת את התופעה לחמודה כמעט, לעומת תגובה כמעט אחידה של הצופים לסצינה מעוררת חוסר הנוחות ההיא, עם הבחורה המאוהבת שבוסי מכנה בחיבה "אפרוחה". בוסי עצמו מגיב כמעט בפלצות לסצינה. "אפרוחה" והוא, לדבריו, היו בקשר בן שנה וחצי, שכלל מגורים משותפים למשך זמן וספר שהקדיש לה ("בסמטאות"). "זה יוצא כאילו אני מתעלל בה, משהו מעוות. זה מחוץ להקשר".

זה משהו שמאפיין קשרים שאתה נמצא בהם?

"תראי, היתה תקופה שכבר בדייט הראשון הבהרתי שאני לא בנוי למערכת יחסים. את בגירה, לא מתאים לך, קחי את הרגליים וניפרד לשלום. ברגע שאת מתקשרת למחרת ואנחנו נפגשים, לקחת אחריות. את יודעת שזאת מערכת יחסים פתוחה".

זה אולי נכון, אבל יושבת לפניך בחורה ומתייפחת, ואומרת כמה חייה היו קלים אם היא לא היתה מכירה אותך.

"זה מכאיב, וגם אמרתי לה שהיא צודקת. אני לא עובד על אף אחד, אם אנחנו ביחד אז זאת מערכת יחסים פתוחה ובהסכמה. אני לא מתחמן, אני אומר בפנים ועל ההתחלה. תראי, מה שאת אומרת זה ‘בוא תהיה נורמטיבי'. אני לא נורמטיבי והחיים שלי שונים קצת מהחיים הבורגניים, למרות שעכשיו יש בי יותר רצון שתהיה אחת. מה רע, כל עוד בן אדם בא ואומר את זה מההתחלה, ומקבלת את זה אשה בוגרת שבוחרת שוב להגיע, אז מה?".

מה גורם להן לחזור?

"לא יודע".

על פניו אתה לא מציאה גדולה. אתה שותה, מחליף נשים, לא מסוגל להתחייב.

"אני לא מציאה גדולה בשביל אף אמא פולנייה. אמרתי לדורון שאיך שהם מציירים אותי, אני נהפך לפסול חיתון ואף אחת לא תרצה אותי, אבל זו הדמות שהם בחרו להציג. יש שם פאזל מחמישה גברים וכל אחד מייצג משהו. הם רצו איזה בוקובסקי ישראלי".

למה נשים נמשכות לזה?

"צריך לשאול אותן, יכול להיות שאני מקסים, לא יודע. אולי מתחת לחזות הערסוותית המחוספסת מסתתרת נשמה של כוסית מבוהלת. אולי הן מזדהות עם הכוסית שבי. אני יותר אשה מגבר, אני אשה עם זין".

אם כבר אתה מחזיק פאסון שהוא כמעט קלישאה של גבר. שותה, מזיין, שובר לבבות וממשיך הלאה.

"זאת האמת שלי. אם זה הרושם שיש לך, עלייך לפנות לעורכים שערכו את זה. אני מכיר את עצמי ואנשים שמכירים אותי יודעים מי אני, ואלו שתי דמויות שונות. יש שם חלקים ממני, אבל אלו חלקים שהעצימו אותם. את מקבלת את זה כאילו שזה אני נטו. את הספר השני שלי, ‘פרא אציל', כתבתי בגוף ראשון והגיבור שם שוכב עם אמא שלו.

"בערב ההשקה שאלה אחת הקוראות את אמא שלי אם היא לא מפחדת מהתגובות, שלא יחשבו שזה אמיתי. אמא שלי אמרה ‘אני יודעת להבחין מה אמת ומה בדיה'. מי שרוצה לחשוב ככה שיחשוב. לא כל מה שרואים זה אני באמת, אני גם קצת שחקן, ושוב זאת העריכה שרוצה לבנות דמות מסויימת. זה עדיין לא נהפך ל-100% דודו בוסי".

את תמונת הנשים שמקיפות אותו אי אפשר להשלים מבלי להקדיש מקום גם לבתו. קים, בת 22, עברה לגור עם אביה במשך השנה הראשונה של שירותה הצבאי. כשנולדה היה בוסי רק בן 19. הקשר ביניהם הוא כנראה המשמעותי, העמוק והחשוב ביותר בשבילו ונוכחותה בחייו באה לידי ביטוי הולם גם בתוכנית. למשל, בסצינה שבה שניהם מנתחים רומן חדש שלו. הבת, שזופה וארוכת שיער, מנחה את אביה אם לשלוח או לא לשלוח מסרון, נוזפת בו ומכוונת אותו. הנינוחות הזאת ניכרת היטב בדירה שהם מתגוררים בה, בפרויקט נאה וחדש ביפו. "זה קרה. לא תיכננו כמובן, אבל זאת המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים", הוא מספר על הנסיבות שבהן נולדה.

לשמור את הקשר

כשהיתה קים בת חצי שנה התחתנו הוריה. כשמלאו לה שלוש הם נפרדו והתגרשו, ומאז בוסי מסרב בעיקביות לומר על אמה אפילו מלה. אולי מעבר לרצון לכבד את פרטיותה, הוא מעוניין לשמור את הקשר ההוא לעצמו, שכן קשה לחמוק מההרגשה שהפרידה ההיא היתה רגע מכונן בחייו. כך או כך, קים היא העוגן המרכזי של חייו וכשהוא מדבר עליה, לרגע עיניו מבריקות מהרגיל. "היא החברה הכי טובה שלי, הוא אומר. "הבן אדם שהכי קרוב אלי בחיים, אנחנו כמו אחים תאומים, אחד מרגיש את השני. היא הדבר הכי טוב שקרה לי".

נראה שאלה יחסים לא הוריים לגמרי, אם כבר הפוכים - היא הגורם היציב ביחסים ביניכם, המתונה, המסודרת, שמקשיבה ומייעצת לך.

"אני 80% חבר שלה ו-20% אבא שלה. אנחנו החברים הכי קרובים והיא מספרת לי על הכל, אני כמו חברה שלה ולפעמים זה גם קצת הפוך. היא נותנת לי עצות, ילדה מבריקה. מבחינתה אני אב השנה".

יש בחורות שאתה יוצא אתן שהן כמעט בנות גילה, זה לא מביך קצת?

"את זה כדאי לשאול אותה. דווקא התגובה שלה היא אחרת. בפרק שביני ובין נטלי (עטיה, ראו בהמשך) מתחיל רומן היא דווקא אומרת ‘איזה שפיץ אבא'. אין לה בעיה בכלל עם הנשים בחיי, להיפך".

                         עטיה. דרשה להסיר קטעים (תצלום: רוני שיצר / ג'יני)

החבילה המשפחתית שלך התפרקה כשהיית מאוד צעיר. זה היה עד כדי כך רע?

"זה היה כל כך רע ששנים ארוכות נמנעתי מזה. העדפתי להגדיר מהתחלה את מערכת היחסים כפתוחה".

אתה חושב איפה היית עכשיו אם לא היית הופך לסופר? אם היו אומרים לך לא בהוצאת הספרים, יכול להיות שהיית נשאר במסעדה? בשכונה?

"לא, בטוח לא הייתי נשאר. אני מאמין שהיה שבר רציני ואני לא יודע מה היו ההשלכות שלו. לא רוצה לדעת. אני לא רואה את עצמי יושב במשרד, אני לא רואה את עצמי חי מהבית לעבודה ומגדל משפחה רגילה".

לא היית רוצה לחיות חיים יותר נורמטיביים? זוגיות? משפחה?

"באיזה שהוא שלב קצת צץ לי הרצון הזה. עכשיו אני רוצה מערכת יחסים, רוצה משהו אחר. אשה שאני אהיה רק אתה, מערכת יחסים בגירה".

אתה מסוגל לזה? "בטח. אני חושב".

בין התקוה לארגזים

בשנת 2000 ראה אור ספר הביכורים של בוסי, "הירח ירוק בוואדי", בהוצאת עם עובד. הוא גולל בו את סיפור ילדותו והתבגרותו של נער משכונת התקוה. בשנת 2003 ראה אור ספרו "פרא אציל" בהוצאת כתר, שעליו היה מועמד לפרס ספיר. גיבורו הוא אלי, נער משכונת הארגזים, בן להורים נרקומנים בגמילה, המאוהב בנערה ממוצא רוסי. בשנת 2005 קיבל בוסי את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

בשנת 2006 ראה אור בהוצאת כתר ספרו "אמא מתגעגעת למלים" על זוג עיראקי, נזימה ורחמים, ובנם עובדיה המתחבט בשאלות זהות. הספר "בסמטאות", שיצא בשנת 2008 בהוצאת כתר, היה מבוסס על הטור השבועי שפירסם בשבועון "העיר". ספרו הבא יראה אור בהוצאת זמורה ביתן.

מיה סלע

עוד לפני ששודר פרק אחד ב"מחוברים" ולפני שנכתבה ביקורת אחת, מוקדה תשומת הלב בדודו בוסי. ביום ראשון השבוע נודע כי הדוגמנית והשחקנית נטלי עטיה דרשה מהפקת התוכנית להסיר קטעים בהשתתפותה מהסדרה. עטיה, שהיתה בת זוגו של בוסי למשך תקופה בזמן צילומי הסדרה, תועדה בה. לאחר שהשניים נפרדו, דרשה עטיה שקטעים מסוימים, העשויים לפגוע בה ובילדיה, יוסרו מהסדרה.

לטענת עורך דינה, בינה ובין הפקת התוכנית היה סיכום שלפיו קטעים בהשתתפותה יכללו רק בכפוף להסכמתה והיא אף הוזמנה מראש לצפות בקטעים הערוכים. מאחר ש"חשכו עיניה" היא פנתה מיד בכתב למפיקי התוכנית, דרשה את הסרת הקטעים וסירבה לקבל הצעות כספיות כפיצוי.

מהעבר השני טענה חברת ההפקה קודה תקשורת, כי עטיה צולמה וצילמה בעצמה את כל הקטעים, בשיתוף פעולה מלא ובהסכמה. כך או כך, השבוע היו כמה פגישות בניסיון לגשר על הפערים, ומסתמן שנמצא פתרון מוסכם שיכלול גם התנצלות פומבית בפני עטיה. בוסי סירב להתייחס לפרשה.

גילי איזיקוביץ

*#