אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בסטודיו של שי אזולאי: עושה את זה בגדול

רק לאחר שעבר לסטודיו מרווח, התחיל שי אזולאי לעבוד על ציורים גדולים. לדבריו, הגודל מאפשר לו להיכנס עם כל הגוף והנפש לתוך היצירה

תגובות

הסטודיו של הצייר שי אזולאי חודר לתוך ציוריו גדולי הממדים ומופיע שם כזירה להתרחשויות בלתי אפשריות, כקרקע פורייה לדמיון. גם דמותו של אזולאי מופיעה תדיר בציורים - כגנן, כמנצח, כקוסם וכגוליבר בממלכת ליליפוט.

הסטודיו של אזולאי, בן 39, נמצא באזור התעשייה בתלפיות שבירושלים, במתחם של סדנאות האמנים. הסטודיו מאורך ורחב. על הקירות נשענים כמה ציורים גדולים (2X2 מטרים). הם מדמים את החלל למסדרון שבו כל ציור הוא דלת לעולם שמצד אחד מלא בבדיה ומצד שני ניזון מהמציאות של האמן.

"הציור מכיל את הסטודיו", מסביר אזולאי. הוא מספר כי לפני שעבר לסטודיו הנוכחי, עבד בסטודיו אחר בסדנאות, אבל העבודה על פורמטים גדולים החלה עם המעבר לחלל הנוכחי הגדול יותר. מעבר לעניין הטכני של גודל חלל העבודה, הוא רצה לעבוד בחלל גדול כדי "להיות בתוך הציור, להיות בתוך העולם הזה עם כל הגוף". רצפת הסטודיו מעוטרת בטיפות צבע, וגם הקירות איבדו מזמן את צבעם המקורי - הם משמשים לו כמצע לטסטים של צבעים או כמשטח לניקוי המכחולים. "לפעמים הסטודיו נראה לי כמו חדר של צביעת מכוניות", הוא צוחק.

כמעט תמיד הוא עסק בדימויים הלקוחים מסביבתו הקרובה, אבל נעזר רבות בדימויים חיצוניים כמו תצלומים. השילוב של הסטודיו כנושא ודימוי ביצירתו החל לדבריו בלימודי התואר השני בבצלאל, בין השנה הראשונה לשנייה. הוא מתאר את הרגע שבו קרה הדבר כרגע של צפייה מבחוץ. "עליתי על איזה ענן והסתכלתי על עצמי. הבנתי שמתוך המקום שלי כצייר, אני יכול ליצור את הדימויים ולא להיעזר בתמונה. הבנתי שהכל מונח תחת רגלי". כך, לדבריו, נוצר מקבץ גדול של עבודות שעוסקות בדימוי הצייר ובמיתוס סביב דמות הצייר, "כל הקלישאות ומה שאנשים מדמיינים על מה שציירים עוברים בסטודיו".

כך, למשל, הדימוי השחוק של האמן מול יריעת הקנבס מצא את מקומו בציוריו שוב ושוב, כשהוא מתובל בהומור ובאינטרפטציות שונות. באחד הציורים המונחים כעת בסטודיו נראה אזולאי, חבוש קסקט ובגדי צייר מוזנחים, כשהוא אוחז בצינור מים ומשקה בריכה עם שושנות מים. וברקע - ציור תואם המתייחס לציור של מונה "שושנת מים בג'יברני", ומולו מסגרת ציור ללא בד ועל הרצפה הרבה אובייקטים גיאומטריים קטנים. ההתייחסות לתולדות האמנות ניכרת פעמים רבות ביצירותיו ובציור זה. "זהו ניסיון להחזיר את מאנה לסטודיו", אומר אזולאי.

שי אזולאי. "ההומור פותח אפשרות לקבל ולראות דברים"

למרות הנוכחות המאסיבית של הסטודיו בציור, אזולאי שואב דימויים והשראה ממקומות נוספים ובעיקר מעיר הולדתו ערד והמדבר שבו היא נמצאת. גם שם יכולה לצוץ דמות האמן בעבודתו. "גם אם הרעיונות לציור מגיעים ממקורות חיצוניים, הם נפגשים עם הדימוי של המדבר", הוא אומר. ציורי המדבר מספקים לו אווירה שונה בתכלית: "פתאום יצאתי החוצה. יש במדבר הרבה שקט לעומת הסטודיו הרועש. בחוץ יש סוטול של כלום, של ריק, וזה מה שמוליך אותי בציורים האלה".

שלא כמו ציירים אחרים העוסקים בנוף ביצירתם, הוא אינו יוצא לשטח. הוא אינו הולך אל המדבר ונסמך במקום זה על הזיכרון שמתחיל מחוויותיו כילד. "אני מאמין שכל הזיכרונות צרובים בתוכי, הצבע, הצורה והמקום - וכל הרצון שלי הוא ללחוץ על ‘פליי' ולהוציא את הדברים מהזיכרון. אני גם אוהב את היסוד הפרימיטיבי של לצייר לבד, מהזיכרון. כך זה יוצא מהראשוניות של עצמו. יש בזה הרבה כוח, ואני רואה גם בציור משהו פרימיטיבי".

הסיבה לשילוב של כל הנושאים האלה בעבודותיו קשורה לטעמו ברצון "לחוות משהו בחיים, לתת לחוויה להשתלב בציור. זה קשור גם לרצון לפעול בשמחה כשאני עושה את זה. ברגע שאתה מוותר על עצמך, על האגו, על המאבק בציור, אתה זוכה בשמחה". הוא מדמה את תהליך העבודה שלו ל"תהליך שבו אני נהפך לצינור שדרכו עוברים הדימויים, וככל שאני מנקה ומוותר על הדברים, הם עוברים יותר בקלות". ההומור, לדבריו, משחרר. "הוא פותח אפשרות לקבל ולראות דברים. הוא אמצעי מוליך".

את התמונות הוא מצייר כשהן תלויות על הקירות. השולחן שצמוד לחלון הסטודיו משמש לו לרישום במחברת הסקיצות. "הרישום הוא מציל חיים. אם אין רישום, קשה מאוד להמשיך ולצייר, זה מה שמחזיק את הכל, לא כאימון אלא כזרימה טבעית", הוא אומר. יש גם כן לציורים בפורמטים קטנים, שלרוב מהווים את שלב הסקיצה ואת המקום שבו הרעיונות מתבשלים. המצע הוא לרוב בד מודבק על קרש עץ, והעבודה עליו היא יותר אינטואטיבית, עם פחות פרטים מהציור הסופי. "אך רק בשלב זה אני יודע אם זה עובד. אני מנסה לא לגמור סקיצה עד הסוף, כדי שלא להגיע לציור כמו מכונה. החוויה צריכה להיות בציור. חייב להרגיש שעשיתי משהו, שדרכתי על אדמה חדשה. אחרת זה כלא של עצמך". הוא מסביר כי הציורים צריכים להיות קשורים למציאות, אך גם לספק מבט נוסף. "לא פעם המציאות מעוותת או מופיעה עם חצי חיוך".

                   "מעגל היצירה", 2010

כשהוא ניגש לציור הוא מתחיל את המלאכה מאפס ואינו נעזר באיש. "אני בונה את המסגרות, מותח את הבד ומתחיל את הגרונד. תהליך ההכנה היבש הזה שסופו בגרונד הוא כמו שדה מגנטי שמתחיל לפעול, ושם מתחילה המחשבה להתפתח. הקנבס כבר לא לבן, הוא עם גרונד, וככה נוצרת לי התחושה שכבר עשיתי משהו". למרות גודלם, הציורים אינם מרובי שכבות או עמוסים בצבע, גם זמן העבודה הממוצע אינו ממושך. "אם ציור הולך טוב וחלק - אני קורא לזה לידה טבעית, ואז זה בסביבות 20 שעות".

אף שהבית והמשפחת מופיעים בציוריו, בחיי היום-יום הוא מקפיד על הפרדה מוחלטת בין הבית לבין סטודיו. בביתו הוא חי עם אשתו דניאלה, גם היא ציירת, ועם שלושת ילדיהם. הוא מגיע מדי בוקר לסטודיו, וחוזר הביתה כשהילדים מסיימים את בית הספר. "בבית אין לי זמן ליצור. בבית אני אבא במשרה מלאה". הוא ואשתו מקיימים דיאלוג תמידי על עבודתו. "הדעה שלה מאוד חשובה לי, היא האדם הכי קרוב אלי".

כמו לעבוד באי

מיקום: סדנאות האמנים בירושלים זמן: שמונה שנים גודל: 58 מ"ר

הבחירה לעבוד ולחיות בירושלים נבעה, לדבריו של אזולאי, מחוסר המרכזיות של העיר מבחינה היצירה האמנותית. "לעבוד בירושלים זה במידה מסוימת כמו לעבוד באי. אין פה סצינה של עולם האמנות. פרט לסדנאות, אני לא פוגש אמנים. ובכלל אני רגיל למקומות קטנים, כי באתי מערד וטוב לי עם הניתוק והריחוק. לשמחתי אנשים מגיעים אלי, ואז אני יכול להרשות לעצמי את הריחוק מתל אביב".

*#