אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רוצים לחנך: ראיון עם מאיר שלו ויוסי אבולעפיה

בזכות הנכדות הבכורות שנולדו למאיר שלו ויוסי אבולעפיה, מוציאים השניים לראשונה ספר לפעוטות - "קרמר החתול ישן כל הזמן". שיחה עם זוג חברים טובים ושותפים ליצירה על חתולים, קפדנות ונשמות של חפצים

תגובות

ספרם החדש של מאיר שלו ויוסי אבולעפיה, "קרמר החתול ישן כל הזמן" (עם עובד), מבוסס על דמותו של החתול ששלו מגדל בעמק יזרעאל. "הוא היה גור שגדל אצל השכנים", מספר שלו על היכרותו עם קרמר. "יום אחד הכנו סטייק, החלונות היו פתוחים לרווחה. בעודנו טורחים על הסטייק פרץ פנימה כדור שחור, כאילו ירו אותו מתותח, דרך הדלת. בדרך כלל כשחתול נכנס לבית זר הוא מכניס את הראש, מביט ימינה שמאלה, הוא זהיר. זה דהר פנימה בריצה מטורפת וכמו שהוא עלה מהמדרכה על המרצפות של הבית הוא החליק על מקומו, הסתובב סביב עצמו שלוש פעמים ונדפק על הקיר. קראנו לו קרמר, כי זאת הכניסה של קרמר מ'סיינפלד'. הוא גם קיבל טעימה. זה קרה לפני כשמונה שנים ומאז הוא מחכה להמשך הסטייק".

לספרי ילדים נוספיםספרי הילדים החמים של הקיץדג לגברת שאלתיאל: מצחיק, רגיש ולא קונבנציונלי פסטיבל הקומיקס והאנימציה 2010 - לכל הפרטים

קרמר הוא החתול הראשון ששלו מגדל. "אני מאוד אוהב אותו", הוא אומר. "הוא לימד אותי דברים מעניינים על חתולים. אני בעצם חי עם חיית בר. אם כי הוא חכם, הוא יודע מה מותר ומה אסור. הוא עד כדי כך בסדר, שאני יכול להשאיר בשר חי על השיש כשאני מבשל, לצאת מהבית לכמה דקות והוא לא ייגע בו".

"הוא מחכה שיבשלו את הבשר", מסביר אבולעפיה.

שלו מתאר חתול עם כבוד עצמי. "הוא חכם, ערמומי ומבין לנפש האדם. כשאני נוסע לירושלים, אני לא נועל אותו בבית. הוא נשאר בחוץ - גם שלושה ימים - ומסתדר. מכירים אותו בכפר, הוא לא יורד גרם כשאני איננו. כשאני בא, בדרך כלל בשעות הקטנות של הלילה, הוא מזהה כנראה את הרעש של המנוע ואני רואה אותו עומד בצד ומחכה. הוא רץ, אבל הוא לא רוצה לתת לי את הסיפוק שאראה שהוא רץ וחיכה לי".

אבולעפיה: "הוא מסתכל הצדה ושורק".

שלו: "הוא עומד בין הצללים ומביט למקום אחר. אני מחנה את האוטו ואז הוא נעתק ממקומו, הולך לאורך הכביש ומתקרב אלי, כשהוא עובר לידי פתאום יש לו מבט של מה אתה עושה פה? טוב נו אז יאללה, בוא ניכנס הביתה. הוא נורא נחמד".

כאשר הם נשאלים אם קרמר המצויר דומה לקרמר האמיתי, מתגלים חילוקי דעות. אבולעפיה מתאר את קרמר האמיתי כחתול שמן עם פרווה דלילה. "אתה לא לוקח את זה אישית", הוא בודק עם שלו, משועשע. "אתה תמשיך ואני אשקול לדבר על בוזו זיכרונו לברכה", אומר שלו. "בוזו היה הכלב שלו, לא נעים לדבר סרה במתים, אבל אם הוא יגזים אני אאלץ לעשות את זה".

אבולעפיה: "אתה אהבת את בוזו. הוא בילה אתנו שנים בטיולים במדבר, שמר עלינו".

שלו: "כשהבת שלך הלכה לאיבוד במכתש, הוא ממש שמר עליה".

אבולעפיה: "הוא היה גור!"

שלו: "באמת כלב נהדר. אם הוא שרד את יוסי, הוא באמת כלב יוצא מהכלל".

אבולעפיה: "הוא היה כלב עם חוש הומור".

שלו: "הוא שאמרתי, בתנאים הקשים ביותר קצת הומור מאוד עוזר".

אבולעפיה מסביר ששידרג את קרמר החתול. "הוא טוען שקרמר מכוער והוא ייפה אותו. לדעתי, הוא יפה גם במציאות", אומר שלו. אבולעפיה: "קרמר הוא חתול מאוד מעניין, יש לו פרופורציות קצת מוזרות. יש לו זנב קצר במיוחד, מאיר אומר שזה גנטי. לפי דעתי הוא הפסיד חצי בקרב".

שלו מספר לאבולעפיה, שכבר אמר לקרמר שהוא עתיד להתפרסם החודש. בתגובה אומר אבולעפיה: "הוא לא שאל מי צייר אותו?"

שלו: "הוא שאל".

אבולעפיה: "לא אמרת לו".

שלו: "אמרתי".

אבולעפיה: "אז מיותר לבקר אותך".

שלו: "הוא בודק עכשיו את הציפורניים אחת-אחת".

לפני שנה וחצי השניים נהפכו לסבים לנכדות. לפיכך, בניגוד לספרי הילדים שהוציאו עד כה, הספר הזה מיועד לפעוטות. אם כי גם אותו ההורים יאהבו להקריא. יש משהו בניגון הטקסט של שלו, בקצב, בסיפורים הפנטסטיים שאינם דידקטיים - שמושך הורים מותשים. גם להם מגיע ליהנות. כל כך הרבה ספרי ילדים מקולקלים רואים אור, מפני שיש מי שחושבים שקל לכתוב אותם.

  יוסי אבולעפיה (מימין) ומאיר שלו: "אנחנו לא אוהבים ספרי ילדים חינוכיים, מתקתקים ורגישים" (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

היה קשה להפוך לסבים?

אבולעפיה: "לא סבלנו מי יודע מה בצירים. אנחנו גם סבים מאוחרים".

שלו: "בעדה שלו נהיים סבים בגיל 16".

אבולעפיה: "איזו עדה?"

שלו: "הטבריינים".

הם הכירו בטלוויזיה הישראלית לפני כ-30 שנה. "אני הייתי תחקירן ויוסי עשה אנימציה מדהימה ל'ניקוי ראש'", אומר שלו. "הוא היה ב'שירותי אמנות', בקומה התחתונה, היית פותח את הדלת ולא רואה כלום מרוב עשן ירקרק". עבודתם המשותפת הראשונה היתה שרטוט דיוקן המרואיין האידיאלי - קמבודי קטוע רגל שחזר בתשובה, אסיר ציון. "זה היה כשבגין קיבל את הפליטים הקמבודים", מסביר שלו.

מאז יצרו השניים יחד ספרים נהדרים כמו "אבא עושה בושות", "הכינה נחמה", "איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבב הרומני" ו"רוני ונומי והדוד יעקב". ביום חמישי ב-20:30 יקיימו שיח על איור ספרים במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, שייפתח בסינמטק תל אביב מחרתיים. אבולעפיה, שנבחר ליקיר הפסטיבל, יציג בו קריקטורות ויקרין סרטי אנימציה.

בקרוב תראה אור בהוצאת כתר הוצאה מחודשת של ספרו של אבולעפיה "דג לגברת שאלתיאל", שנדפס לפני 11 שנה וראה אור קודם לכן בניו יורק. "זה סיפור אהבה בין גבר לאשה, המתפרצת בעקבות דג שמן שנתפס בחכה", מסביר אבולעפיה.

כאשר השניים נשאלים, האם הם רואים הבדל בין הילדים שלהם כתבו לפני 20 שנה לילדים של היום, אומר שלו שהם אף פעם לא כתבו לילדים: "אנחנו כותבים לעצמנו ומתעבים מסרים".

אבולעפיה: "כשאני כותב, אני מחכה שיסבירו לי למה התכוונתי".

שלו: "אנחנו לא אוהבים ספרי ילדים חינוכיים, מתקתקים ורגישים".

אבולעפיה: "אנחנו אטומים לגמרי".

גם כאשר נדמה שספרם נושא מסר, שלו מסביר שמדובר במשהו אחר. "למשל ב'הטרקטור בארגז החול', שמדבר כביכול על מעמדו של הזקן בחברה", אומר שלו בטון דידקטי. "הוא מספר על סיטואציה מוכרת במושב ובקיבוץ: גרוטאה של טרקטור נשלחת לגן ילדים. תמיד התעניינתי בעולמם הנפשי של חפצים דוממים. אני בטוח שיש להם רגשות. טרקטור כזה שעבד, חרש, היה לו כוח והעריצו אותו. פתאום הוא שם בגינה וילדים קופצים עליו ומשתינים עליו. זה נורא. נהיה מזה מסר, אבל אין לנו כוונות למסרים".

היחס שלהם לחפצים הוא לא דימוי, אלא מציאות. "מאז שאני ילד אני מארגן שלא תישאר צלחת אחת למטה, מדי פעם אני מחליף את הסדר", אומר שלו. "כפי שכתבתי ב'הצלחת שמתחת', כדי שלא תהיה צלחת מקופחת שתקועה לכל החיים למטה". אבולעפיה אומר שגם הוא נוהג כך.

אתם מטורללים.

שלו: "יש לי שני זוגות סנדלים. אני מקפיד שלא יהיה מצב שאחד כל הזמן בעמק והשני בירושלים. אני מחליף להם מקומות שיראו נוף אחר, אדמה אחרת. כך גם עם שני זוגות האופניים. שזה מהעמק, שנוסע רק בשדות, ייסע קצת בעיר".

אבולעפיה: "זה באמת חולני? נראה לי שזה נורמלי לגמרי. כשאני משתמש בצבעי מים, אם יש מכחול אחד שלא השתמשתי בו אני אומר לו: ‘עוד מעט, עוד מעט'".

אבולעפיה אומר שלשלו יש עין בוחנת וקפדנית. "הוא יכול לתפקד כצ'קר בהוצאת ספרים, מישהו שבודק את הציורים, את ההמשכיות. בספר שלי היה גשר והוא אמר, ‘תראה פה יש שבעה שלבים ובציור הבא שמונה'. הוא ראה עותק להגהה של ספר שלי בעם עובד, טילפן אלי ואמר: ‘בשני ציורים האבא בלי משקפיים ופתאום בציור אחר הוא עם משקפיים'. שאלתי, אבל מה הוא עושה? ‘הוא קורא עיתון'. בסדר, זה משקפי קריאה. אז מאיר שאל ‘כל כך צעיר וכבר עם משקפיים?'".

"תמיד הוא מעיר על הטקסט ואני מעיר על הציור", אומר שלו.

אבולעפיה: "אני פחות מעיר על הטקסט".

שלו: "כי אני מין טיפוס כזה שמעיר הערות. זה לא רק בציור, אני משגיח עליו בהרבה תחומי חיים".

אבולעפיה: "לפעמים זה מרגיז, כמו עם שמונת השלבים, לפעמים הוא נודניק, כמו עם המשקפיים, ובדרך כלל הוא צודק".

שלו: "אנחנו גם מטיילים הרבה ביחד. עשינו ממנו שועל המדבר, אבל צריך קצת להשגיח עליו לפעמים, כי אחרת הוא יכול לעלות את מצדה באזימוט".

אבולעפיה מספר כי גם בספר הנוכחי גילה "נכות מסוימת של הטיגריס", כהגדרתו.

שלו: "אני לא העליתי את הנושא".

אבולעפיה: "לנמר יש שן עקומה".

שלו: "היא לא עקומה, היא מתנדנדת!"

אבולעפיה: "נו בסדר, אולי הוא טרף משהו ונתקלה לו השן בעצם".

שלו: "יש לו ניב מתנדנד, הוא זקוק להשתלה".

שלו מספר שהוא בדרך כלל כותב ספר ילדים כשהוא נתקע באמצע כתיבת רומן. "את יכולה להסיק מזה שנתקעתי בכל רומן פעמיים, כי יש לי שישה רומנים ו-12 ספרי ילדים", הוא אומר. "אם אני עובר לספר ילדים, אני עוזב את הרומן. הספרים האלה נראים מאוד פשוטים, אבל לוקח זמן לכתוב אותם. הם צריכים לזרום לשבת טוב על הלשון, פיסית ממש".

אבולעפיה: "הוא קפדן על כל מלה. גם אני. זה לא נשפך מהשרוול. אני משקיע המון אנרגיה, קודם כל בעימוד של הספר".

שלו: "הוא עובד כמו בימי הביניים. זה נורא יפה. הוא מצייר סקיצות בעיפרון, גוזר אותן ומדביק עם סלוטייפ. את ספרי הילדים אני כותב בעט, לא במעבד תמלילים. אני כותב אותם מיד מנוקדים. הניקוד מאיר את הנייר".

אבולעפיה: "חשבתי שאתה מנקד כדי שאני אוכל לקרוא".

אבולעפיה אומר שאולי מכיוון שהוא מתחום האנימציה, הקצב חשוב לו והם מתווכחים בנושא לפעמים: "אני חושב שצריך לחתוך את הטקסט במקומות אחרים, היה לנו ויכוח על זה בספר הזה. אני חושב שניצחתי".

שלו: "כי עיקמת לי את היד. אני משתכנע מכל טיעון הגיוני, זאת יצירה משותפת באופן סימטרי לחלוטין".

אבולעפיה: "יש מאיירים יוצאים מהכלל בארץ. הרבה פעמים אתה מרגיש שהסיפור הוא פלטפורמה להפגין יכולת אמנותית. כואב לי הלב כשאני רואה שמשקיעים כל כך הרבה עבודה על סיפור לא מי יודע מה".

שלו: "הוא גם כותב ספרים בעצמו, אני לא יכול לצייר. הוא יכול לעזוב אותי בכל רגע נתון, בגלל זה אני משתדל. מעבר לכל הצחוקים שלנו, אני ממש לא יודע מה אני אעשה כשהוא ימות".

אבולעפיה: "סיפרו לך משהו על המצב שלי?"

רבתם פעם?

שלו: "לא, אבל היו לנו חיכוכים. לפעמים אני חוזר הביתה ואומר לאשתי שאני לא יודע מה אני אעשה עם האיש הזה".

אבולעפיה: "זה לא נורמלי שלא רבנו אף פעם, נכון? תמיד כששואלים אותי למה אני עובד רק עם מאיר שלו, אני אומר שבמקרה אני מאוד אוהב את הסיפורים שלו".

שלו: "ילדים מתים על הציורים שלו. הם תמיד אומרים לי ‘קראתי את הספר החדש שלך, יופי של ציורים'. לפני כמה שנים באתי לבקר קרוב רחוק של אבא שלי במושב, אני יושב אתו והוא אומר לי ‘הנין שלי רוצה לפגוש אותך. האם הוא יכול להיכנס?' אמרתי ‘כן'. נכנס ילד בן תשע, אבל כבר מושבניק גמור עם קול עבה, ואומר לי ‘אתה מכיר את יוסי אבולעפיה?' אני אומר לו ‘כן'. אז הוא אומר לי ‘כיף לך' והולך. זאת היתה השיחה שלי אתו".

לספרי ילדים נוספיםספרי הילדים החמים של הקיץדג לגברת שאלתיאל: מצחיק, רגיש ולא קונבנציונלי פסטיבל הקומיקס והאנימציה 2010 - לכל הפרטים

כתבות שאולי פספסתם

*#