אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיליפ ק. דיק: פרנואיד, מכור לסמים והדארלינג של הוליווד

"נגד כל הסיכויים" הוא עוד סרט בשורה של עיבודים רבים מספריו של פיליפ ק. דיק לקולנוע, ביניהם "זיכרון גורלי" ו"בלייד ראנר". סופר המדע הבדיוני החתרני והמשונה היה פרנואיד, מכור לסמים ומוכה חזיונות - אז מה הוליווד מצאה אצלו?

תגובות

כש"בלייד ראנר" יצא למסכים ביוני 1982 כבר חלפו כמעט ארבעה חודשים מאז הלוויה של פיליפ ק. דיק. דיק, מחבר "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות", הנובלה עליה בוסס סרט המדע בדיוני המכונן, מת משבץ מפתיע בביתו בקליפורניה, מבלי שיספיק לראות את הסרט הראשון שהתבסס על אחת מיצירותיו. בחייו הוא התנגד להעביר את הספרים שלו למסך, ואף סירב ל-400,000 דולר שהוצעו לו כדי לכתוב את התסריט. דיק לא סמך על הוליווד (לעומת זאת, ב-1974 הוא עיבד את ספרו "יוביק" לתסריט עבור הבמאי הגל החדש הצרפתי ז'אן פייר גורין - פרויקט שמעולם לא יצא לפועל). למען האמת, הוא לא סמך כמעט על אף אחד.

בשביל לענות על השאלה הזאת צריך קודם להבין את פיליפ ק. דיק עצמו. הוא נולד ב-1928, גדל בקליפורניה ומכר את הסיפור הראשון שלו ב-1951. זה אומר שהוא התחיל לכתוב מדע בדיוני מוקדם מספיק בשביל להימנות על "תור הזהב" של הז'אנר, אבל גם מאוחר מספיק בשביל שהיצירות החשובות יותר שלו יעברו דרך פריזמות של כל תרבויות הנגד: הביטניקים, ההיפים והתנועה לזכויות האזרח. ברומאנים המוקדמים שלו הוא כבר נוגע בכמה תמות שהפכו לקבועות - מסע בזמן, שיבושים במציאות, סמים פסיכדליים.נותר נאמן יחסית לחזון של דיק. שון יאנג (מתוך "בלייד ראנר")אבל פיליפ ק. דיק האמיתי מתחיל איפשהו בתחילת שנות ה-60, כשהוא נשוי בשלישית, מכור לאמפתמינים וכותב משהו כמו ארבעה ספרים בשנה. ספציפית, ב-1965, הוא כותב את "שלושת הסטיגמטות של פאלמר אלדריץ'" - ספר העוסק בעיקר באזרחים האומללים של מושבות בכוכבים האחרים במערכת השמש, שמשתמשים בסם הגורם להזיה קולקטיבית על מנת איכשהו להעביר את הימים שלהם. כמו ברוב ספריו של דיק שנכתבו לאחר "שלושת הסטיגמות", יש כאן כמה שכבות של מציאות, המאיימות כל הזמן לקרוס זו לתוך זו. במובן מסוים, השאלה שאותה שואל דיק שוב ושוב בכל הספרים שלו היא: מה עושים כשהמציאות מסביב מתחילה להתמוטט?

זהו למעשה הסיפור של גרסת הבמאי של "בלייד ראנר". הסרט הוא מסע קודר המתרחש בלוס אנג'לס של 2019, בו השוטר ריק דקארד רודף אחר "רפליקנטים" - רובוטים דמויי אדם, שעבורם שהות בכדור הארץ היא בחזקת פשע שדינו מוות. "בלייד ראנר" שמר על הטון הפילוסופי והאפל גם בגרסתו הראשונה, אבל רק עשור לאחר מכן, שוחרר הסוף ה"אמיתי" של הסרט, שיישר קו עם זה של הספר - בו נרמז שדקארד הוא בעצמו רפליקנט שאינו מודע להיותו כזה. הרעיון הזה נתפס כאפל או מבלבל מדי עבור הצופה הממוצע - אבל הרי שזו בדיוק המהות של פיליפ ק. דיק.

ב-1974 דיק, הפרודוקטיבי תמיד, היה בסוף של חמש שנות של דממה ספרותית. נותרו לפניו עוד שמונה שנות חיים, שישה רומאנים מבריקים - השיא של יצירתו - ואחד לא גמור, "The Owl in Daylight". ב-20 בפברואר - בדיוק שמונה שנים לפני השבץ הראשון שלו (השני, שהגיע חמישה ימים מאוחר יותר, היה גם האחרון) - על פי מה שסיפר, הגיעה לדלתו אישה (שליחה של חברת תרופות, שהביאה לו משככי כאבים שהזמין - דיק התאושש דאז עקירת שן בינה) שענדה על הצוואר תליון דמוי דג - סמל נוצרי נפוץ בארצות הברית. לאחר הביקור שלה הוא החל לראות חזיונות מוזרים, שאותם כינה "2-3-74" (פברואר ומרץ 1974). תחילה ראה קרני לייזר ודפוסים גיאומטריים, אבל לאחר מכן ראה גם את ישו, את רומא העתיקה ולבסוף החל לראות את עצמו כחי חיים כפולים: מצד אחד הוא היה סופר המדע הבדיוני פיליפ ק. דיק, ומצד שני נוצרי בשם תומאס, החי במחתרת במאה הראשונה לספירה. את מקור החזיונות הוא הגדיר כאלוהים ולאחר מכן גם בשמות "זברה" ו"ואליס" - ראשי תיבות של Vast Active Living Intelligence System. "ואליס" הפכה גם בהמשך לדמות של ממש בספריו המאוחרים - לוויין תבוני מקבוצת כוכבים מרוחקת המנסה לתקשר עימו. למרות הכל, הוא עדיין היה סופר מדע בדיוני, והמשיך לחשוב בדפוסים של כזה.מה עושים כשהמציאות מתחילה להתמוטט? טום קרוז (מתוך "דו"ח מיוחד")

אבל עבור דיק "סורק אפלה" היה בעצם פרידה משנים רעות. בשנות ה-80 הוא כתב את ספריו האחרונים, בהם "טרילוגיית ואליס", חקר לעומק ובנה תרחישים בדיוניים סביב ההתגלות שחווה. מבניהם רק הראשון - "Radio Free Albemuth" - עובד לסרט, שגם ארבע שנים לאחר שצולם עדיין מחפש מפיץ. הרתיעה של המפיקים מהסיפורת המאוחרת של דיק היא למעשה לקמוס לפרשנות החד צדדית שלהם לסרטיו הקודמים. להוליווד אין עניין להביא למסך את מלוא התנופה של הרבדים הפילוסופיים, המיסטיים והדתיים בספריו, ולכן אין לה גם את הכלים להתמודד עם הכתיבה המאוחרת שלו. הוליווד מעריצה את החזון של דיק אבל נרתעת מהטירוף שהיה הדלק שלו - ולכן שוב ושוב מפשפשים אנשי התעשייה בכתיבה המוקדמת שלו. ("Adjustment Team", למשל, הוא סיפור קצר שולי מ-1954, שפורסם במקור בכתב עת ולאחר מכן בכמה אנתולוגיות).המצטרף הטרי למשפחה. מאט דיימון (מתוך "נגד כל הסיכויים")דיק האמיתי פשוט מוזר מדי בשביל המסך. אולי הבעיה היא שהקולנוע בכל זאת נאלץ לעגן את המתרחש באיזושהי מציאות, אפילו פנימית, ואצל דיק גם זו מעורערת כל הזמן. במדיות אחרות גם ספריו הקשים יותר דווקא מצאו בית - ב-1987, למשל, הועלתה בצרפת אופרה לפי "ואליס" - אך עם עיבוד מחודש צפוי ל"זיכרון גורלי", עיבוד של דיסני (!) ל"מלך האלפים", סיפור פנטזיה סאטירי שכתב ב-1953 ופרויקטים אחרים שמסרבים להתמודד עם פיליפ ק. דיק האמיתי - נראה שמי שרוצה להסתכל לואליס בלבן של העין ולראות איך צמחו הזרעים שננטעו בכתיבה שלו כמעט מתחילתה, יאלץ בכל זאת לקרוא את הספרים.

*#