שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ציפרגייט: מה באמת עומד מאחורי הסערה בחוג לספרות?

אורלי לובין התפטרה בעקבות עצומה נגד השתתפות בני ציפר בכנס שארגנה - וחזרה בה. גם הכנס שבוטל הוחזר לחיים. מה גרם לזיגזג הזה ואיך פרשת יצחק לאור קשורה לכל העניין?

רוני אפרת, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוני אפרת, עכבר העיר

בשורה התחתונה אפשר לסכם ולומר שד"ר אורלי לובין חזרה בה מהתפטרותה, ושהכנס לזכרה של ד"ר ענבל פרלסון נדחה לאחרי פסח, ויתקיים במתכונת שונה, ללא בני ציפר. אלא שבסיפור כזה, שבו הגיבורה מתארת את מעשה ההתפטרות שלה כ"פירוק יחסי הכוח שאני בתוכם", לא ניתן להסתפק בשורה התחתונה, משום שניתן לדלות ממנו תובנות רבות על פמיניזם (יש שיאמרו פמיניזם אוטומטי), חופש הביטוי ומקומה של האקדמיה בתווך הזה.כזכור, בשבוע שעבר פורסם ב"הארץ" כי לובין, ראש החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב וחוקרת בולטת בשדה הפמיניסטי, הודיעה על התפטרותה, כמו גם על ביטול הכנס המסורתי לזכרה של ד"ר ענבל פרלסון ז"ל, חוקרת מובילה בחוג, בעקבות מכתב מחאה שנשלח אליה מצד האמנית אשכר אלדן כהן, שעליו חתמו פעילות פמיניסטיות נוספות. אלדן כהן, שלפני כשנה הגישה במשטרה תלונה בגין אונס נגד יצחק לאור, זעמה על הזמנתו של בני ציפר להשתתף בכנס לזכרה של ד"ר פרלסון. זאת משום שציפר, עורך מוסף "תרבות וספרות" ב"הארץ" וקולגה של לאור, ניצל את הבלוג שלו כדי להגן עליו בפרשה ההיא, שפורסמה בהרחבה בתוכנית המקור בערוץ 10."לא תהיה צנזורה, בטח שלא באקדמיה" בדיאלוג שקדם להתפוצצות הפרשה הסבירה לובין לאלדן כהן כי מאחר שציפר כבר הוזמן לפאנל אין מקום לסלקו ומוטב להתעמת איתו על דבריו. אלדן כהן לא התרצתה, עירבה בנושא גם את אמה של פרלסון, נעה, ושיגרה ללובין את העצומה. "הזמנתו להשתתף באירוע זה עשויה להשתמע כאילו יש בה מתן לגיטימציה לדבריו של ציפר וכאילו יש בה הענקת הכשר לאלימות המינית של לאור עליו הוא מגונן ואותה הוא מכחיש", נכתב שם, "זו בושה וחרפה שאוניברסיטת תל אביב שבין כתליה נפגעו נשים מלאור נותנת יד למסר של פגיעה בנשים במסגרת יום עיון לזכרה של ענבל פרלסון, אשר נאבקה למען זכויות נשים".לאחר מכן הגיעה ההתפטרות, שבעקבותיה נשלח ללובין מכתב תמיכה מצד מרצים בכירים בפקולטה למשפטים שהפצירו בה לחזור, ובו נכתב כי "לחצים המבקשים להכתיב את התוכן של כנסים כאלו ולהפעיל צנזורה פוגעים ביסודות של החופש האקדמי וחופש הביטוי". מכתב זה, בצד גילויי תמיכה נרחבים מצד קולגות של לובין מהחוג ללימודי נשים ומגדר, סללו את הדרך לחזרתה לתפקיד."האוניברסיטה נותנת יד למסר של פגיעה בנשים". אשכר אלדן כהן (מתוך "המקור")כעת לובין מסרבת להמשיך לדוש בנושא ומכריזה כי בזאת תמה הסאגה. תגובתה הסתכמה בראיון קצר למרב מיכאלי שהתפרסם ביום ראשון ב"הארץ", ובו נימקה את מעשה ההתפטרות ("התגובה שלי היתה חד משמעית – לא תהיה צנזורה בכלל, ובטח לא בתוך האקדמיה") וגם את ההתקפלות ("יש לי אחריות כלפי עצמי וכלפי כל מי שפנה אלי, להשתתף בתהליכים האלה של הכלה הדדית ושל פוליטיקה שהיא לא של שחור־לבן"). ניסיון להרחיב איתה בעניין נתקל בתגובה תמציתית: "שאנשים אחרים יספרו את הסיפור מנקודת מבטם"."מניפולציות רגשיות אלימות שהפעילה בריונית קטנה" נקודות מבט לסיפור הזה לא חסר.ד"ר אייל דותן, מרצה בולט בחוג לספרות ושותף בארגון הכנס, כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "נאלצנו לבטל את כנס הבלוגרים הפוליטיים בגלל מניפולציות רגשיות אלימות שהפעילה בריונית קטנה, שחושבת שכל העולם צריך להסתובב סביב 'הקייס' שלה". גם מנחם פרי, שהיה ראש החוג לספרות במשך שנים רבות, מחה על האבסורד שבביטול הכנס. "ציפר לא הוזמן לדבר על לאור, ציפר הוזמן לדבר בנושא אחר. כל אדם שאמר משהו שלא מוצא חן בעיני יזכה למחאה כזאת? זה לא שאני מאוהביו של לאור, אך אין טעם לעסוק בהחרמות ובניהול חשבונות".מי שבוודאי לא רוותה נחת מהדברים היא נעה פרלסון, שראתה איך מסורת של 11 שנים מוכתמת בגלל התכתשות צדדית שאין לה שום קשר למורשת בתה. ההודעה על ביטול הכנס הגיעה אליה יחד עם המייל שנשלח לחותמות על העצומה, בלילה שבין שישי לשבת. "ישבתי כל הלילה והודעתי למוזמנים שהכנס מבוטל, כי אני הזמנתי את כולם אישית הפעם", היא אומרת, "היתה לי הרגשה שמשהו לגמרי סהרורי קורה. רק למחרת אורלי דיברה איתי. נורא הצטערתי, אבל קיבלתי את זה שהיא הרגישה שאין לה ברירה. כאב לי, כי הכנס הזה מאוד משפיע עלי". בתיאור השתלשלות האירועים, פרלסון משתדלת להיזהר במילותיה ולשמור על כבודן על המעורבות. "מאוד חיכיתי לערב הזה, שהיה הפעם מאוד אקטואלי, ואז קיבלתי אי־מייל מאשכר שאחריו התקשרתי אליה בעצמי. אני לא מכירה אותה, אבל יכולה להזדהות עם הכאב שלה. היא לא היתה צריכה לעשות את זה, אלא לקבל בשמחה את ההצעה של אורלי, שהיתה מאוד נבונה ומקבלת, וכך לתת ביטוי ולהביע את הכאב והרוגז שלה". אלא שבניגוד למה שפורסם, אלדן כהן טוענת כי מעולם לא הוצע לה להתעמת עם ציפר במסגרת הכנס. "בשום שלב אורלי לובין לא העלתה בפני הצעה לגבי ביטוי עמדתי בתוך הכנס ולא הציעה לי לדבר, ואני גם לא ביקשתי זאת. לא חיפשתי במה וכיבודים, מכיוון שעמדתי היא עקרונית. לא ניתן לרכוש אותי באמצעות פיתויים כגון השתתפות באירוע שאני מתנגדת לרוחו". רבים מאלה שחוו דעה על הפרשה, הצביעו על כך שגרירתה של נעה פרלסון לעימות הותירה טעם חמצמץ וכי מוטב היה שלא לערב אותה. אלדן כהן מוחה על הטיעון הזה: "הייתכן שאבירות חופש הביטוי מתנגדות לדיאלוג ביני ובין אמא של ענבל? האם הן חושבות שבגלל שנעה איבדה את בתה היא איבדה גם את שיקול דעתה?", ואילו פרלסון, שלדבריה זכתה לשיחת טלפון מאלדן כהן שבה התנצלה האחרונה על כך שהדברים הידרדרו לידי כך, אומרת: "חשוב היה לי שהיא עשתה את זה, אבל מכאן ואילך אני לא רוצה להעמיד את עצמי באמצע. שבע שנים יצאתי למחסומים כאשת מחסום ווטש, ותמיד תהינו אם כשאתה מתחיל להתערב אתה נותן לגיטימציה למה שקורה שם. אותו הדבר במקרה הזה"."רק במוסר הלינצ'אי של ההזויות הללו איני ראוי למעמד של חף מפשע". יצחק לאור (צילום: ברני אדרוב)     בהתייחסויות החטופות שלה לפרשה טענה לובין שהיא לא היתה מודעת לדברים שפירסם ציפר ושזימונו לפאנל נעשה מבלי משים. התייחסותה לפרשה כאל טעות ביורוקרטית היא מעט מוזרה לאור המעורבות הרבה שגילתה בזמנו בפרשת לאור. "היא נמצאת תחת לחצים מאוד גדולים בשנה האחרונה, מאז שיצאה נגד לאור", מספרת חנה בית הלחמי, בלוגרית פמיניסטית בולטת ומקורבת ללובין, "היא היתה נגדו ותמכה באשכר, מה שגרר לחצים גדולים מהאוניברסיטה, שם הרבה גורמים הגנו על לאור. כל מיני גורמים ירדו לחייה ושאלו למה היא, בתור אקדמאית צעירה, לא התלוננה על לאור. כשקיבלתי את האי־מייל שבו אורלי בישרה על ביטול הכנס, לא מאוד הופתעתי. האופוזיציה אומרת שאם ציפר בכנס צריך לשרוף את המועדון, ואני נגד שריפת מועדונים. את ציפר צריך לגנות, צריך להגיב לו. גם אני רואה בו אויב, אבל אם היום אנחנו סותמות לו את הפה, מחר יהיה לו רישיון לסתום לנו את הפה. המישור האסטרטגי יהפוך מעגלי, שהרי חופש הביטוי הוא דלת מסתובבת"."היחידה ללימודי נשים לא בדיוק אהובה על קברניטי האוניברסיטה" שרגא עילם, עיתונאי ופעיל שלום ישראלי המתגורר בשווייץ, אשר תמך באשכר ונמנה עם חותמי העצומה, טוען ש"התשובה של לובין היתה נבוכה, מבולבלת, סתירתית ובעיקר לא משכנעת. לא ברור לי למה אם לדעת לובין זו היתה טעות להזמין את ציפר, אין לתקן טעות זו. למה פתאום אי הזמנה להשתתף בכנס לזכרה של פמיניסטית נהפך אחרי שההזמנה נשלחת לצנזורה". בית הלחמי מתייחסת אחרת לזיגזג של לובין: "אמנם לא הייתי מחליטה כפי שהחליטה אורלי, אבל אני לא נתונה ללחצים ולסביבה שהיא נתונה בהם. היחידה ללימודי נשים היא לא בדיוק האהובה על קברניטי האוניברסיטה, ואורלי חזרה בה מהתפטרותה כדי לא לגרום נזק ללימודי המגדר".אלדן כהן כצפוי פחות אמפתית, והיא רואה במעשה ההתפטרות תרגיל ביחסי ציבור ותו לא. "החלטתה של לובין נראית כניסיון נואש להסיט את תשומת הלב מטעויותיה הקודמות, למצב שבו היא מציגה עצמה כמי שצריך לכרוע בפניה על הברכיים ולהתחנן: 'אמא , אל תלכי'. זו בחירה אומללה". ואילו עילם אומר ש"כל הפרשה הנוכחית, עם הצגות ההתפטרות, לא היתה מגיעה לאיפה שהיא הגיעה, אם חנה או אורלי לובין היו טורחות לשבת עם אשכר ולדבר איתה בצורה עניינית. עד עצם היום הזה לא נראתה שום נכונות כזו מצדן, בעוד שאשכר כן מוכנה. כתבתי ברוח זו גם ללובין עם העתקים לנמענות שונות, והיא אפילו לא הטריחה עצמה לענות"."אני רק התירוץ, מדובר במאבקי יוקרה". בני ציפר (צילום: דן קינן)

לאחר שלובין חזרה בה מההתפטרות סוכם בינה ובין פרלסון כי כנס בנושא אחר יתקיים לזכרה של ענבל לאחר חופשת הפסח. "כשאורלי מחליטה משהו, היא עושה אותו מכל הלב, ואין בי שמץ של היסוס לגבי מניעיה וכוונותיה", אומרת פרלסון, "אני מקווה שהמשמעות תחזור, שהאנשים יגיעו ושיהיה מכובד ומעניין כמו תמיד". ציפר, שכאמור לא יוזמן, לא נשמע מוטרד מדי לאור ניפויו ממצבת הדוברים. "קיבלתי את ההודעה בשמחה גדולה, זה נותן לי זמן פנוי לבלות עם הנכד שלי", הוא אומר, "ההשתתפות לא היתה חשובה לי במיוחד. מדובר באחד מאלף כנסים שאני מוזמן אליהם, לא מקבל עליהם כסף והולך רק מתוך זה שאני לא יודע להגיד לא. מה שקרה שיעשע אותי ועדיין משעשע. יש בזה משהו אבסורדי לגמרי. מזמינים אותך לארוחת ערב, וכשאתה נכנס מחכים לך עם מערוך. קומדיה של טעויות. אם אני כזה אדם שלא רצוי, בשביל מה הזמינו אותי מלכתחילה?"את ההודעה על ביטול השתתפותי מסר לי אייל דותן. אנחנו חברים טובים, לשעבר קולגות ב'הארץ'. הוא שלח לי מייל יבש, בלי לפרט, ואז גם צילצל להסביר. המצחיק הוא, שיחד עם הטלפון מדותן, קיבלתי בקו השני טלפון מאבא של אשכר, שביקש שאפרסם ביקורת על הספר שלו. לפי ההחרמה הטוטלית, הייתי צריך גם את אבא שלה להחרים". ציפר מספר על אינטרקציה מועטה והיכרות מינימלית עם הגיבורות הראשיות בפרשה, אלדן כהן ולובין. "בהתחלה זה מאוד החמיא לי שבשבילי מתפטרים. עד כדי כך אני חשוב? אחר כך הבנתי שאני רק התירוץ ושמדובר במאבקי יוקרה. אם כי אני מוכרח לומר שאם מסתכלים על זה קצת יותר ברצינות, למרות הקושי, אני מרגיש שלובין באה להגן על זכותי להביע את דעותי. היא פעלה ממין רגש הרואי שבא להגן על הזכות של אנשים לבטא את עצמם"."אני מתקשה להתעניין, אפילו לשמוח לאידה של ד"ר לובין המתפתלת" לאור, שנגרר לפרשה הזאת שלא בטובתו ושוהה כעת באירופה, התייחס לדברים ואמר כי "אם מדובר בתגובה לאותה האשמה הזויה על 'אונס' מלפני רבע מאה, חשוב אולי לציין כי אשכר אלדן כהן הודיעה לפני 13 חודשים שהתלוננה במשטרה נגדי. אם אכן עשתה כך, הנה חומר למחשבה על תרבות התקשורת כמי שעסקה בעניין המאוס הזה בשבוע האחרון. אני מעולם לא הוזמנתי למסור את גרסתי במשטרה. אין שום סיפור 'חדש'. אני לא 'חשוד', לבטח לא 'נאשם', ורק במוסר הלינצ'אי של חבורת ההזויות הללו אני איני ראוי למעמד של חף מפשע. ובאשר לחדירתה של תרבות הלינץ' הזאת לאקדמיה, כל מה שיש לי לומר הוא שאני באירופה, נהנה מהאביב היפהפה, ואני מתקשה להתעניין בעסק, אפילו לא לשמוח לאידה של ד"ר לובין המתפתלת. מי שזילזל בחזקת החפות שלי (אבל תמך בעוז בחזקת החפות של אמיר מח'ול, למשל), ומי שזילזל בהבדל הגדול והחשוב בין אמת לשקר, כאילו 'אשה לא משקרת', נפל בפח ה'בחורות הרדיקליות'. צר לי על חברי הטוב, האיש האמיץ, בני ציפר, שכמעט נפל למלכודת של ההזויות הללו באוניברסיטה".אייל דותן סירב להתראיין לכתבה. בתגובה לטענותיה של אלדן כהן, על כך שלא הוזמנה לקחת חלק בדיון, אומרת אורלי לובין: "אכן, היא לא הוזמנה - ולא אמרתי שהוזמנה - להשתתף בדיון. הדיון היה אמור להיות על בלוגריות ועל פוליטיקה בכלל. הצעתי לה לבוא ולהגיב לו מהקהל". בנוסף, צירפה לובין קטעים ממכתב שכתבה לאלדן כהן: "דווקא ענבל פרלסון היתה שמחה להזדמנות להגיד לו בפרצוף ובפומבי מה דעתה על הניצול הבלתי נסבל שלו את המדיום המוגן הזה (...) והייתה שמחה לביזוי שלו מהקהל או - כמו שאני מניחה שיקרה - סביב השולחן". לגבי דבריו של שרגא עילם אומרת לובין: "הקביעה שעשיתי הצגות התפטרות מקוממת. עילם לא מכיר אותי, כמו שאיני מכירה אותו. חוצפה מצדו לזלזל בכוונתי להתפטר. שלא לדבר על הטון המכתיב ששוב ננקט כאן - כמו זה של אלדן כהן: או שתעשי בדיוק מה שאני אומר/ת לך - או שנפעיל סנקציות. ביטול האירוע לא 'סיפק' את אלדן כהן, שהמשיכה למרות הביטול לפנות להנהלת האוניברסיטה ולדרוש לכפות את קיום האירוע תוך צנזור משתתף, ועילם דורש שאקבל את פרשנותו בשאלות של מהי צנזורה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ