אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"טארה": כמה כיף לגדול עם אמא בעלת אישיות מפוצלת

לגלריית המשפחות המשונות של הסדרות האמריקאית מצטרפת "טארה", שתשודר מיום ראשון ביס

תגובות

ההיסטוריה של קומדיית הטלוויזיה האמריקאית רצופה במשפחות סטנדרטיות עם טוויסט (ראו למטה). הסדרה "אלף", עם החייזר החצוף והציני, היתה הבולטת והמצליחה מכולן - עד ש"סיינפלד" נכנסה ללוח השידורים זו היתה הקומדיה המצליחה של זמנה.

המשפחה הסטנדרטית עם הטוויסט אינה קונצפט חדש במיוחד, אבל כעת הסדרות האלה מקבלות פרשנות חדשה, קומית אך ריאליסטית או דרמטית, בערוצי הכבלים האמריקאיים. הסדרות החדשות מתבססות על המשפט המפורסם של טולסטוי "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות כל אחת על פי דרכה".

וכך הכירו הצופים משפחת מאפיה ב"סופרנוס", משפחה של סתם גנבים ב"הנובוריצ'ים", משפחה פוליגמית ב"אהבה גדולה", משפחה של אם מוכרת סמים ב"העשב של השכן", אחרת עם אב כימאי הרוקח סמים ב"שובר שורות", ועוד אחת עם אב רוצח סדרתי ב"דקסטר". בכולן יש ניסיון אמיתי לומר כי מאחורי הדלתות כולנו קצת שונים וקצת דומים, קצת אומללים וקצת מאושרים.

אז מה עוד לא היה לנו? משפחה עם אם הסובלת מפיצול אישיות (ליתר דיוק "הפרעת אישיות דיסוציאטיבית"), שמחליפה דמויות בעתות משבר. אז הנה יש - "טארה", סדרה חדשה של ערוץ הכבלים שואוטיים, העולה ביס סטארס דרמה ביום ראשון.

באנגלית שם הסדרה הוא "United States of Tara", משחק מלים על המצבים הפסיכולוגיים השונים של הדמות הראשית, המתייחס גם לארצות הברית. אולי יש בכך לרמוז כי הסדרה מבקשת לומר משהו על מצב המשפחה במעצמה כיום.

לפי היחס לטארה בשני הפרקים הראשונים של הסדרה, מצב האומה לא רע בכלל. יש לה פיצול אישיות - יאללה בסדר. לפעמים פורצת מתוכה האישיות "טי" - תיכוניסטית זנותית בת 15; פעם היא "אליס" - עקרת בית קפוצת פה משנות ה-50; ופעם "באק", מין נהג משאית בריון - איזה קטעים. כשהיא לובשת את דמותו של נהג המשאית היא לועגת לבנה בן ה-14 משום שהוא הומו, וכשהיא חוזרת לעצמה ומתנצלת על ההתפרצות הפסיכוטית, אומר לה הבן - "בזכותך אנחנו מעניינים". איפה הכינורות?

גם האב, מקס (ג'ון קורבט, "סקס והעיר הגדולה"), מכיל ומקבל את מצבה של אשתו באופן מתמיה (היא לא לוקחת תרופות פסיכיאטריות, כי היא אמנית והן מפריעות לה למוזה). האיש הזה עד כדי כך קדוש שהוא לא שוכב עם האלטר אגו הצעירה של אשתו, כי הוא יודע שזה לא ימצא חן בעיני אשתו כאשר תחזור לעצמה. חוץ מזה הוא מתייחס למצב באהבה, שלא לומר אהדה. זאת עוד מציאות מופרכת שבראה דיאבולו קודי, יוצרת הסדרה, האחראית גם לסרט "ג'ונו", שבו הורים לילדה שמתעברת בגיל 15 תומכים ומחזקים את החלטותיה ומוצא פיה השנון. לפחות בפרק הראשון של הסדרה הזאת, בת ה-15 נעזרת בגלולת "היום שאחרי", כדי למנוע הריון פוטנציאלי.

ברור מדוע יוצרי טלוויזיה נמשכים לעלילה מסוג זה - היא משמשת מטאפורה למצבי רוח. עוד יותר מזה ברור מדוע שחקניות יחפצו בתפקיד כזה - ומובן שגם מחלקי פרסים מתגמלים אותן עליו. פיצול אישיות הוא אתגר לשחקנית, הקצנה של תפקיד - במקום לגלם תכונה, מגלמים דמות שלמה שהיא תכונה. ארבע במחיר אחת. טוני קולט ("ליטל מיס סאנשיין"), המגלמת את טארה על כל זהויותה, זכתה בינואר שעבר בפרס גלובוס זהב על התפקיד. לפניה זכתה ג'ואן וודוורד בפרס אוסקר על מאמץ דומה ב"שלוש פנים לחווה". סאלי פילד זכתה בפרס אמי על סרט הטלוויזיה על אשה הלוקה בפיצול אישיות, "סיביל". סינתיה ניקסון ("סקס והעיר הגדולה") זכתה אף היא בפרס אמי על תפקיד אורח ב"חוק וסדר: מדור מיוחד", שבו גילמה אשה עם פיצול אישיות.

הסדרה הזאת, שלא כמו "אלף" למשל, ריאליסטית ומהנה לפרקים. עם זאת, במקום לקדם סובלנות למשפחות שונות, היא מקדשת בעקיפין את המשפחות הרגילות. למרות המשחק הקריקטורי של קולט, מצבה של טארה אינו קומי אלא טרגי. האמירה הכמו-הומניסטית שעולה מהסדרה, ולפיה לכל משפחה יש קשיים - אם לוקה בפיצול אישיות היא אחת מהן - מרדדת בעיה אמיתית, שאינה זוכה לטיפול רציני.

"מר אד", 1961. סדרה פופולרית ששודרה עד 1966 והרבה אחר כך בשידורים חוזרים על אד, הסוס המדבר של וילבור פוסט, אדריכל צעיר שעבר עם אשתו מהעיר הגדולה לכפר כדי להתחבר לטבע.

"חברי החייזר", 1963. חייזר מהמאדים בא לחיות עם בני האנוש. ב-1999 הסדרה עובדה לסרט קולנוע.

"הבובה החיה שלי", 1964. ממציא של רובוטית מפקיד אותה בידי פסיכיאטר, שילמד אותה כיצד להתנהג.

"סמנתה", 1964. מכשפה ובן תמותה מתאהבים ומקימים משפחה בפרבר אמריקאי של סוף שנות ה-60.

"אמי היא מכונית", 1965. הסדרה שרדה רק שנה בשידור, וגם זה מפתיע. דייב, איש משפחה, קונה מכונית פורטר מ-1928 ומגלה שנשמתה של אמו התגלגלה אליה.

"אני חולם על ג'יני", 1965. חייו של אסטרונאוט אמריקאי מסתבכים כשהוא מכניס אל ביתו שדה יפה, שחיה בבקבוק. סרט על פי הסדרה נמצא בשלבי פיתוח ועתיד לצאת ב-2012.

"אלף", 1986. גורדון שמוויי, השורד האחרון של הכוכב מלמק, מתרסק עם חלליתו במוסך של משפחת טאנר.

"הארי וההנדרסונים", 1991. מפלצת ביגפוט נהפכת בטעות לבת משפחת הנדרסון.

"העשב של השכן", 2005. ננסי בוטיין, אם לשניים בפרברים, נקלעת לקשיים ונהיית סוחרת סמים.

"שובר שורות", 2008. וולטר וייט, מורה לכימיה, אב לשניים, נקלע לקשיים ונהיה סוחר סמים.

 "מצויד", 2009. ריי דרקר, מורה בתיכון, אב לשני תיכוניסטים, נקלע לקשיים ונהיה ג'יגולו.

בעוד שבסדרה מתוסרטת כמו "טארה", השימוש במחלת נפש יכול להישאר כאמצעי בדיוני - הצפייה באנשים אמיתיים בסדרה התיעודית "טובעים בחפצים" גובלת במציצנות. הסדרה, שתעלה ביום ראשון בערוץ הביוגרפיה (שנפתח השבוע לכל מנויי הוט), מספרת על אנשים הסובלים מהפרעה שגורמת להם לאגור דברים באופן כפייתי.

"טובעים בחפצים". כל אחד והבעיות שלו

בתחילת הפרק "אגירה כפייתית" מוגדרת כ"הפרעה נפשית שתסמיניה אגירה ושמירה כפייתית של חפצים, גם אם הם חסרי ערך, מסוכנים או לא היגייניים". לפי הסרט יותר מ-3 מיליון אנשים הם אוגרים כפייתיים - לא ברור אם הנתון הזה מתייחס לארצות הברית או לעולם כולו, אבל יש להניח שמדובר רק במעצמה, כי ההפרעה הזאת קשורה לעולם של שפע ולעתים נדמית כאמירה נוקבת על התרבות הצרכנית.

"היא אוהבת לקנות", אומר בעלה של פאטי, הסובלת מההפרעה. הרבה מאוד מהדברים שהיא קונה נשארים בשקיות. ביתה עולה על גדותיו מרוב חפצים שנהיו לאשפה. ביניהם מתרוצצים עכברים. בשל הסכנות בבית רשויות הרווחה לקחו ממנה את ילדיה והעבירו אותם לסבים - אם ינקו את הבית, הילדים יוכלו לחזור. למרות המצב הקיצוני, פאטי מתקשה להיפרד מהחפצים. היא עומדת בהררי הזבל ואומרת בשלווה: "לכל אחד יש הבעיות שלו. זאת שלי".

*#