אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחנך מרכז התיעוד וההנצחה לפשעי הנאצים בברלין

אחרי 20 שנה של עיכובים, נחנך בשבוע שעבר בברלין מרכז התיעוד של פשעי הנאצים - מבנה פשוט ונטול מניירות

תגובות

בברלין נחנך בשבוע שעבר הבניין החדש של מרכז התיעוד וההנצחה לפשעי הנאצים בתקופת הרייך השלישי בגרמניה, "טופוגרפיה של טרור". המרכז הוקם אחרי למעלה מ-20 שנה של עיכובים והוא אחד מאתרי הזיכרון המעטים בעיר המתעד את מוראות התקופה מהזווית של מחוללי הפשעים ולא של קורבנותיהם. במבנה פועלים ארכיון, מכון מחקר, ספרייה, מרכז מבקרים ומוזיאון שבו תצוגת קבע המתעדת את פשעי הארגונים הנאציים בתקופת הרייך השלישי. המרכז הוקם במקום הפשע עצמו, באתר שבו ניצבו בין השנים 1933 ל-1945 מרתפי הגסטאפו, מטה האס-אס והמשרדים של השירות החשאי הנאצי.

אף שלרשע אין בית, אמר פעם אחד מראשי קרן "טופוגרפיה של טרור", הרי קשה לחשוב על מקום המזוהה יותר עם פשעי הנאצים מאשר האתר הזה. המבנה החדש הוא האבן האחרונה בפאזל ההנצחה העירוני בברלין שכולל בין היתר את האנדרטה המרכזית לזכר השואה ואת המוזיאון היהודי, ולהבדיל, את עמדת הבידוק המיתולוגית לשעבר, צ'ק פוינט צ'רלי, ואת השריד השני באורכו מחומת ברלין. המרכז נחנך ביום השנה ה-65 לכניעת גרמניה לחיילי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה, ובמלאת חמש שנים לחנוכת אנדרטת השואה, שתיכנן האדריכל פיטר איזנמן המבקר בימים אלה בישראל - להשלמת תמונת צירוף המקרים הסמלי שההיסטוריה אוהבת להשתעשע בו.

האתר שעליו נבנה המרכז עמד מאז תום מלחמת מלחמת השנייה כצלקת קודרת ומאיימת במרכז ברלין ששטחה כ-45 דונם. מבני השלטון ניזוקו קשה בהפגזות על ברלין בסוף המלחמה וחורבותיהם היו פזורים בשטח, קבורים למחצה מתחת לתלוליות עפר שחור. בשנות ה-60 ייעדה עיריית ברלין המערבית את המקום לבנייה מסחרית, אבל יזמים לא קפצו על המציאה. ב-1987, שנת ה-750 לייסודה של ברלין, רכשה קרן "טופוגרפיה של טרור" את השטח במטרה להקים בו מרכז תיעוד.

מרכז "טופוגרפיה של טרור". לתעד את ההיסטוריה ולא לחגוג אותה

עם איחוד שני חלקי העיר ב-1990 הכריזה הקרן על תחרות לתכנון המרכז, שבה זכה האדריכל השוויצרי פטר צומתור, אדריכל שנודע בפרפקציוניזם קנאי ולימים חתן פרס פריצקר לאדריכלות. הבנייה התנהלה בעצלתיים. כבר בהתחלה העלות תפחה פי שלושה מהמתוכנן. צומתור לא נאות להתפשר גם על פסיק. במשך כעשור מאז הזכייה בתחרות נבנו רק מגדלי המעליות שהטילו צל ענק על סביבתם. ב-1999 הבנייה הופסקה, ומאוחר יותר גם נהרסו, במחיר לא צנוע, התחלות הבנייה והקרן פתחה דף חדש.

הפעם הופקו לקחים. לתחרות התכנון החדשה שעליה הכריזה הקרן הוזמנו אדריכלים בעלי אגו מינורי מזה של צומתור, והתוכנית שזכתה ובוצעה - של האדריכלית הגרמנייה אורסולה וילמס - תאמה את הציפיות. בהבדל מהפרויקט ה"מינימליסטי" של צומתור, היא היתה פשוטה ונטולת מניירות. בראש מעיניה של וילמס עמדה המשימה לתעד את ההיסטוריה ולא לחגוג אותה ביצירה אדריכלית שתבליט יותר מכל את האגו של האדריכל. והיא עמדה בתקציב, 25 מיליון יורו - בערך מה שהושקע בהתחלות הבנייה של צומתור ובהריסתן.

המבנה הוא מה שמכונה בלשון ההנצחה "אנטי מונומנט", ומתרגם לשפה אדריכלית את הבנאליות של הרוע. בניין מלבני נמוך קומה, בלתי מרהיב, ולא גונב את ההצגה משום דבר, ובגרמניה כמו בגרמניה, הדיווחים הם שהוא בנוי לעילא ועושה את העבודה כמו שצריך. בהבדל מתוכניתו של צומתור שהשתלטה על הזיכרון כולו, אצל וילס נותרו החורבות ההיסטוריות על תילן ושולבו ב"חוויה". על תילה נשארה גם חורשת העצים הקטנה שצמחה מאליה במשך השנים במרכז האתר והיא מוצלחת מכל מבני ההנצחה מבטון ואבן וזכוכית, גם הפשוטים והצנועים והחסודים ביותר.

תערוכת הקבע במוזיאון במרכז "טופוגרפיה של טרור" הוצגה לראשונה במסגרת אירועי שנת ה-750 לברלין ב-1987, במרתפי הגסטאפו שהתגלו עשר שנים קדם לכן בין ההריסות באתר. עם התחלת עבודות הבנייה להקמת המבנה לפי תוכניתו של צומתור, עברה התערוכה לחלל פתוח והוצגה גב אל גב עם שריד החומה. המחזה היה סוריאליסטי: מצדה האחד של החומה נחרדו התיירים מצילומי הזוועות בתערוכה, ומצדה השני הם הצטלמו צוהלים ומשועשעים על רקע כתובות הגרפיטי המפורסמות. התערוכה היתה פתוחה עד ערב חנוכת המרכז ובכל שנה ביקרו בה כחצי מיליון בני אדם, שלא השתכנעו מהקביעה הקולעת שלרשע אין בית.

*#