אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלוש דרכים לגן-עדן

מקהלה מגרמניה תצטרף השבוע אל התזמורת הקאמרית הקיבוצית ב"בריאת העולם" של היידן. בינתיים, הקלטה אירופית חדשה לאורטוריה ממחישה את הפער בין שלמות ובין ביצוע סוחף

תגובות

שלוש גרסאות ביצוע ל"בריאת העולם" נולדו במילניום החדש, שלושתן מציעות מימושים מרשימים של סיפור הבריאה בצלילים, כפי שציירו היידן - מהצמחים והחיות ועד פגישה עם אדם וחווה שעושים חיים בגן-עדן ובכלל לא מהרהרים בהתפתות למדוחי נחש ולחטא שיוביל לנפילה ולגירוש. השבוע תבוא ארצה מקהלת גרמנית מפוטסדם שמנהלה האמנותי הוא המנצח הישראלי אוד יפה. היא תבצע את האורטוריה עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית במקומות רבים בארץ.

שתיים מההקלטות שמדובר בהן כבר נסקרו כאן, האחת בניצוח ניקולאוס הרנונקור ("דויטשה הרמוניה מונדי", 2003), האחרת בניצוח מי שהיה תלמידו, תומס הנגלברוק. בסוף 2009 הופיעה גרסה נוספת, הפעם ב"הרמוניה מונדי", והמנצח הוא רנה יאקובס. התזמורת שלרשותו היא שמנת של שמנת - ה"פרייבורגר בארוק-אורקסטר", ולצדה מקהלת "ריאס" הוותיקה (השם, ר"ת של "רדיו בסקטור האמריקאי", ניתן בימי ברלין המחולקת). מהזמרים הסולנים שבחר רק שם אחד מוכר לי והוא הבריטון הנורווגי בן ה-30, יוהנס וייסר (גילם את "דון ג'ובני" בניצוח יאקובס). שני הזמרים האחרים, יוליה קלייטר, בעלת סופרן רך במיוחד, ומקסימיליאן שמידט, טנור לירי מובהק, הם גרמנים.

אלמנט בולט בביצוע זה ל"הבריאה" הוא שימוש אינטנסיבי בתוספות כעין אלתוריות, כהקדמות לרצ'יטטיווים, מידי נגן הפורטפיאנו. זה נשמע מוזר קצת בתחילה, אבל ייתכן שגם בימי היידן נהגו כך. מלבד שני הדיסקים כולל האלבום גם די-וי-די, "בונוס", ובו כתבה באורך 23 דקות על ההכנות לביצוע ושיחה קצרה עם המנצח. יאקובס, שרואיין באנגלית, מזכיר בין השאר כי מאחר שגרסה זו לסיפור "הבריאה" אינה מביאה גם את החטא הקדמון, הממסד הקתולי בווינה לא אהד אותה והיצירה לא זכתה לככב לעתים קרובות בכנסיות של העיר.

מקהלת פוטסדם. תלכיד גרמני בהדרכת המנצח הישראלי אוד יפה

"בריאת העולם" של היידן היא איפוא אורטוריה של מאמין חילוני (היידן, כמו מוצרט, היה בונה חופשי"), שאולי קיבל השראה לכתיבת האורטוריהגם מביקור במצפה הכוכבים שניהל באנגליה ידידו, האסטרונום האבובן הגרמני ויליאם הרשל. זו אחת היצירות הפופולריות ביותר ברפטואר הווקאלי בכלל, פשטותה וישירותה בתיאורי טבע מציבים אותה כחוליה לא אופיינית בשרשרת היצירות של יוזף היידן, שלאחר יבול ענק של מוסיקה אינסטרומנטלית מתוחכמת בחר להנציח את שמו בעזרת טקסט נשגב מעוטר מוסיקה סוחפת אך פשוטה יחסית.

בריאה עם אפס ליקויים

ה"בריאה" בניצוח יאקובס היא מעשה מתוכנן לפרטי פרטים: בתזמורת, במקהלה, בשירת הסולנים, אין רגע שנשמע כהקלטת נגינה או זמרה שפשוט זרמו להן. אי אפשר לא להתפעל מהצלילים שמפיקים הנגנים של התזמורת הפריבורגי הקפדנית, מהדיוק של המקהלה, מהקולות של הסולנים.

חסרונות: אולי כדי להבליט דקויות חשובות לו, יאקובס נוקט קצבים אטיים בכמה קטעים, שנשמעים מאולצים, דוגמה ראשונה היא קטע המקהלה הראשון שמשולבת בו הזמרת (היא המלאך גבריאל"). המקהלה, 37 משתתפים, מוקלטת לאכזבתי קצת מרחוק, כדי להנגיד את רושמה כ"ציבור" לזה של הסולנים, המוקלטים קרוב מאוד.

ההתענגות של המאזין על הפרטים, על הצליל הנפלא, על הקולות הרכים, אינה מגיעה - לפחות אצלי - לכלל היסחפות. הרושם הוא שעוגה זו אפויה יותר מדי, שבמקום להיסחף ולסחוף, למשל בקטעי המקהלה, יאקובס בחר ללטש הכל עד דק.

אפשר להעלות טענות דומות גם נגד הביצוע של המנצח הנגלברוק ("דויטשה הרמוניה מונדי", 2002), אך יתרונו באוזני הוא שהתפקידים הנשיים מפוצלים: שבתפקיד המלאך גבריאל מלוהקת סימונה קרמס, זמרת פלפלית בהרבה מקלייטר הנ"ל, ואילו את "חווה" שרה דורותיאה מילדס הענוגה.

כאמור, האלבום מציע גם די-וי-די קצר ובו כתבה על הפקה זו של "בריאת העולם". הכתבה מעליבה למדי, כמו מניחה קונים נטולי חוש ביקורת, ואינה מושקעת כלל בממד המחשבה. רובה תצלומים בנאליים ודיבורים בנאליים. המונולוג של המנצח יאקובס, להפתעתי, אינו נוגע כלל בהפקה המסוימת הזאת אלא עוסק ביצירה בכללותה.

אציס וגלתיאה: לא להחמיץ

מחר, במסגרת פסטיבל פליציה בלומנטל במוזיאון תל אביב, יבצע אנסמבל "דונדין" מסקוטלנד את שכיית החמדה ההנדלית "אציס וגלתיאה". מדובר ב"פסטורלה" שאינה אופרה קנטטה או אורטוריה אלא מעין מחזה מוסיקלי, "מאסק", ז'אנר שכיכב בעיקר בתקופת הבארוק המוקדם, מעין חיזיון לקהל אציל שכלל זמרה וריקודים. הביצוע בתל אביב הוא תירוץ להזכיר גרסה מוקלטת מצוינת, לא חדשה, שבה מבצעים את היצירה נגני "האמנויות הפורחות" בניצוח ויליאם כריסטי, והזמרים הם פול אגניו וסופי דנמן ("אראטו", 1999). חובה להכיר את החיזיון הזה בלבושו ההנדלי, סיפור שעלילתו לקוחה מאובידיוס, על אהבת רועה לנימפה שגם הענק פוליפמוס חושק בה. היצירה היא שרשרת של קטעים נפלאים שכמו מתחרים זה בזה. מומלץ.

חיפשתי בכוח חסרונות להצביע עליהם בתפקודה של המקהלה הקאמרית של האקדמיה למוסיקה בירושלים, אבל אפילו התלונה הישראלית הקבועה הוותיקה על חספוסם של קולות הגברים אינה מוצדקת כאן; גם אגף הגברים מקרין תרבות ווקאלית רכה וענוגה, אף כי לא באותה מידה כמו הסופרניות והאלטיות.

המנצח סטנלי ספרבר. טיפח מקהלה של זמרים מקצועיים צעירים (תצלום: יעקב אבירם)

אפשר רק לקנא במנצח סטנלי ספרבר ש"מנגן לו" על הכלי האנושי הזה, המורכב ברובו מתלמידי זמרה באקדמיה הירושלמית, הרכב שהוא עצמו עיצב. הקונצרט נפתח בקטע "א-קאפלה" מתוך "עבודת הקודש" של בלוך, שהטעימנו מיד מאיכותם של המזמרים. מאחר שהקטע קצר, התיפלות של היצירה בכללותה (כך היא, לטעמי) נשארה סמויה. מיד אחר כך הובלנו, בעזרת דברי פתיחה קולעים של המנצח, אל אחת היצירות המטלטלות ביותר בתולדות המוסיקה המערבית, הלא היא המוטט "ישו שמחתי" של באך, שהושר בליווי עוגב (דורון פלורנטין), צ'לו (איגור טנקביץ') וקונטרבס (אהוד אטרון). הכלים תרמו בתחילת המוטט כובד באסי מופרז מעט).

אישית, האזנה למוטט זה של באך בביצוע חי התבררה בתוך שניות כאחת ההתנסויות המוסיקליות החזקות של העונה. לא הבחנתי בחידושים והברקות בתחום הפיסוק, הטמפו או הדינמיקה - המקהלה פשוט נתנה כביכול לבאך לדבר דרכה תוך הבלטה מספקת של הרב-קוליות, בקטעים הפוגאליים.

כאשר יצירה זו ממומשת באמצעות תלכיד ווקאלי ברמה גבוהה, אפילו בגישה שהולכת בתלם, באך לבדו "עושה את כל השאר" וההתפעלות המחודשת מוכרחה להתרחש. החלקים האחרים של הקונצרט היו הפגנה נוספת של הרמה, והתוכנית בכללה הורכבה בשום שכל, עם בן חיים ("יפה נוף"), ברהמס, בריטן, ולבסוף - שיבוץ זה היה הברקה - יצירה בת יותר מ-400 שנה מאת ויליאם בירד ("לאודיבוס אין סנקטיס"). כהדרן הושר עיבוד לשיר של החיפושיות, שעורר כצפוי את הקהל למשנה התלהבות ולדרישת הדרן נוסף. "אבל זה כל מה שיש לנו", התנצל המנצח ספרבר בחיוך. לפירושי: המקהלה הזאת עובדת על איכות, לא על כמות.

*#