אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדריכלות עם שכול

"אוהל יזכור", אתר ההנצחה לחללי צה"ל האמור לקום בהר הרצל בירושלים, מציב בפני האדריכלים דילמות לא פשוטות: איך לשלב הנצחה אישית וקולקטיבית והאם האתר צריך להיות מודולרי

תגובות

דילמה רגישה ביותר מונחת בימים אלה על שולחן השרטוט במשרדם של מיכל ואיתן קימל-אשכולות. היא נוגעת לסוגיה לאומית-אדריכלית שמערבת בתוכה שכול, מציאות ביטחונית עגומה ותקווה קלושה לשלום. בני הזוג מופקדים על תכנון "אוהל יזכור" לנופלים במלחמות ישראל, שעל הקמתו הכריז שר הביטחון אהוד ברק בערב יום הזיכרון האחרון. בתוך הבניין מתוכנן קיר זיכרון עצום באורך 250 מטרים שעליו ייחקקו שמותיהם של 22,864 הנופלים. האם ראוי לתכנן קיר ל-30 אלף חללים, המספר שעליו מתבססת התוכנית? אולי עדיף בכלל לתכנן מבנה גמיש שיוכל להמשיך ולהתפתח גם בעוד 50 או 100 שנה.

הר הרצל, שממוקם במערב ירושלים, משמש על פי החלטת ממשלה כאתר ההנצחה הלאומי של ישראל. לקברים המאופקים של חללי מלחמת העצמאות שהוקמו בשנות ה-50 היתוספו עם השנים סוגים שונים של אנדרטות ומבנים: חלקת הקבר של בנימין זאב הרצל, חלקת גדולי האומה ומוסד יד שם, וכן שורה ארוכה של גלעדים נקודתיים כגון אנדרטה לזכר נופלי הצוללת דקר, חללי פעולות האיבה, אנדרטת עולי אתיופיה וחלקת הקבר של יצחק רבין שעיצב האדריכל משה ספדיה.

זהו מעין מיני-ישראל שכוחו המשמעותי ביותר הוא דווקא באזורים המיוערים והלא בנויים שלו. הר שהוא כל כולו מצבה. טבע שהוא מקום של הנצחה. כעת צפוי להיתוסף לרשימה הארוכה עוד אתר. "הקמת היכל הזיכרון בהר הזה, הר הרצל, אינה מקרית ועם השלמתו יצטרף היכל הזיכרון לשורת אתרים המספרים את סיפור המעבר משואה לתקומה בדורנו", אמר בשבוע שעבר ברק תוך שהוא מונה את האתרים במקום. "זו עדות מוחשית למחיר ההכרחי, מחיר הדמים שלא רצינו בו, של ריבונות ישראל בארצו, בדור הזה".

קימל-אשכולות החלו לעבוד על הפרויקט לפני כחמש שנים (עם האדריכל לירן צ'צ'יק), אחרי תחרות סגורה ומוזמנת של משרד הביטחון (יש להצר על שלא נפתחה לכלל האדריכלים בישראל). לבני הזוג ניסיון נרחב בתכנון מבנים למערכת הביטחון: בימים אלה הם משלימים בבאר שבע את הקמתו של בית הלוחם העירוני, בד בבד עם עבודה מתמשכת על בנייני ההדרכה הגנריים בעיר הבה"דים החדשה בדרום. עיקר פרסומם בא להם בעקבות בנייני ציבור חשובים כגון מרכז דווידסון בירושלים ובניין דילר באוניברסיטת בן גוריון.

"אוהל יזכור" החדש הוא שריד לפרויקט היסטורי שיועד להיבנות בהר איתן ובוטל על ידי ממשלתו של בנימין נתניהו ב-1997, ברגע נדיר של תבונה. במקום אתר מגלומני שהיה אמור לעלות לציבור 100 מיליון דולרים ולהשתרע על פני 4,600 דונם, מתוכנן כעת אתר צנוע יותר בעלות של עשרה מיליון שקלים, שייבנה בצמוד לכניסה הראשית להר הרצל. הוא אמור לכלול שני אגפים - היכל זיכרון ומרכז מורשת צה"לי. בשלב הראשון הוחלט לבנות רק את ההיכל והעבודות אמורות להתחיל כבר בקיץ הקרוב.

יותר מ-7,000 חללים אינם מוזכרים בשום מקום פרט לקבריהם בבתי העלמין והדרישה העיקרית של האגף להנצחת החייל במשרד הביטחון היתה לבנות אתר מרכזי שבו יינתן ביטוי פיסי לכל אחד מהנופלים במלחמות ישראל - כזה שבני המשפחות יוכלו לחוש ולגעת בו. קימל-אשכולות בחרו להשתמש בלבנת אבן שעליה חקוק שמו של החייל כמרכיב היסודי ביותר של הבניין. הלבנים יוצרות ביחד מעין תחרה מרחבית שמבטאת את האינדיבידואל ובה בעת את הקולקטיב. ביום השנה לנפילתו של כל חלל תודלק מנורה קטנה לצד שמו. המבנה עצמו שקוע כמעט לחלוטין באדמה ומשתלב בנרטיב מוכר של בנייני הנצחה חפורים בארץ ובחו"ל. במרכזו ממוקם קונוס אלכסוני בגובה שלוש קומות, שמורכב אף הוא מלבני אבן ומחדיר אור טבעי לחללי הפנים.

קיר השמות באורך של 250 מטרים סובב את הקונוס ומלווה את המבקר במסעו בבניין. רמפה ארוכה מובילה את המבקרים מהכניסה ועד ליציאה לגג, שמיועד לשמש כאזור ציבורי פתוח. הצורות הווירטואוזיות של לבני האבן מתוכננות להיבנות באמצעות טכנולוגיה רובוטית חדישה שפותחה במכון הטכנולוגי בציריך (E.T.H). רובוט המכונה ROB אמור להרכיב את הלבנים בזו אחר זו וליצור משטחים מעוקלים ומעוקמים, שיאפשרו כניסה מדודה ומפתיעה של האור הטבעי. אם התוכנית אכן תצא לפועל, זו תהיה הפעם הראשונה שבה רובוט בונה בניין בישראל.

הדמיה של "אוהל יזכור". "ברור שלא כולם יהיו מרוצים", אומר האדריכל איתן קימל

בתהליך הבנייה מתוכננת למעשה חציבה משמעותית בהר וקימל-אשכולות מבקשים לשחזר את הטופוגרפיה באמצעות טקסטורה של "נוף אבן", כהגדרתם, שתהדהד את צורתם של הקברים הסמוכים. זאת יומרה מונומנטלית שאינה תורמת בהכרח לבניין וכלל לא בטוח ששחזור של הנוף המקורי של האורנים והארזים יהיה בעל אפקט פחות חזק. הם מספרים כי הסוגיות של טבעי מול מלאכותי וממלכתי מול מונומנטלי עלו כמעט בכל פרק של תהליך התכנון.

"ההר עצמו הוא לא מקום מונומנטלי והכוח שלו בשקט", אומר קימל. רעייתו מיכל מוסיפה כי הם "מנסים ליצור מקום שמצד אחד הוא ממלכתי, אבל מצד שני למצוא בתוך זה חופש ליחס יותר אינדיבידואלי לזיכרון, ולהציב מבנה שקט וצנוע".

האם ממלכתי הוא בהכרח מונומנטלי?

"בהחלט. אבל מונומנט יכול להיות משהו שהוא גם דממה. הוא לא חייב לצעוק".

ישראל מחזיקה כנראה בשיא ההנצחה העולמי. ברחבי המדינה ניצבות כ-900 אנדרטות לזכר 19 אלף נופלים, כלומר אנדרטה אחת בעבור כל 21 נופלים. באירופה, לשם השוואה, שידעה אף היא תקופות רצחניות של מלחמה, עומד היחס על אחד ל-10,000. את הרעיון להקמת היכל זיכרון לאומי העלה כבר בשנים הראשונות להקמת המדינה ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. הר הרצל, אז גבעה חשופה באזור שכונת בית וגן במערב ירושלים, נבחר כפנתיאון של מנהיגי המדינה ושל ההנהגה הציונית וב-1949 כבר נערך טקס קבורה לעצמותיו של הרצל.

הפרוטוקולים של אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל היו מלאים בשנים אלה בתחרויות על אתרי הנצחה וזיכרון. כך גם היה במקרה של תכנון חלקת הקבר של הרצל, שבה זכה יוסף קלארווין, שתיכנן לאחר מכן גם את משכן הכנסת בשיתוף עם דב ורם כרמי. תהליך ההתקדשות של הר הרצל כסמל מרכזי לזיכרון קולקטיבי של ישראל נמשך שנים רבות ולווה בחניכה של אנדרטות ומבנים שונים. כוחו הסמלי של ההר התעצם כאשר הוחלט לקיים בו את הטקסים הרשמיים של מדינת ישראל ובראשם טקס יום העצמאות.

השאלה המרכזית שמעוררת התוכנית של היכל הזיכרון החדש היא אם ישראל בכלל זקוקה לעוד אנדרטה חדשה כאשר המרחב הציבורי שלנו מוצף כולו באתרי הנצחה. האם עוד מעשה אדריכלי יצליח לעורר זיכרון חדש שאינו קיים כבר במתכונת הנוכחית של הר הרצל?

"אין בהצעה הזאת שום רגע של נצח, של אמת אדריכלית שהיא מעל לזמן, כמו זו למשל שבאוהל יזכור ביד ושם, שגם אחרי יותר מ-50 שנה מאז שתוכנן מצליח לרגש בגלל פשטותו המאופקת, בלי פעלולים ולוליינות דיגיטלית", עונה האדריכל צבי אלחייני, היסטוריון וחוקר של אדריכלות ישראלית. "מההצעה הזאת של הלבנים הנערמות, נודף מצד אחד אדריכליזם הנצחתי קלישאי של התחפרות, חרוטים ומשחקי אור-צל, ומצד שני פורמליזם אופנתי מדי. אם יתעקשו בסופו של דבר להקים אנדרטה מרכזית לחללי צה"ל, צריך להתרחק מהרזולוציה השמית האישית ולייצר רגע חללי או נופי מופשט שכל אחד יכול למצוא בו את זכר יקירו גם ללא השם המפורש".

מדוע נהפכנו להיות מנציחים סדרתיים?

"כי אנחנו לא בטוחים במקום שלנו פה, זו פשוט פתולוגיה של חרדה. גם פרויקטים שהם לכאורה עם הפרוגרמות הכי אזרחיות והכי חילוניות נגועים באסתטיקה של חורבות ומבצר, מספיק להסתכל על הולילנד ולהבין את זה מיד. עם כל מבני ההנצחה שיש לנו כאן, סף הגירוי כל כך נמוך שצריך לפתח כל הזמן מניפולציות חדשות. אני בכל מקרה לא חושב שצריך להעמיס עוד מבנה על הר הרצל".

איתן קימל מודע היטב לביקורת הזאת, אולם הוא סבור שהיכל הזיכרון עונה על צורך אמיתי של המשפחות השכולות, וכן צורך במקום זיכרון רשמי לנופלים שאליו יגיעו מנהיגים מרחבי העולם כשיבקרו בארץ. "זה נושא מאוד טעון וברור לנו שלא כולם יהיו מרוצים בסוף", מסכם קימל. "יש ועדת היגוי של משרד הביטחון שמלווה אותנו, וגם שם עלו שאלות אם הר הרצל זה המקום הנכון לבנות ואם בכלל צריך בניין שכזה. יש גם מי שיגיד שלעשות קיר זאת לא דרך להנציח. הרצון שלנו הוא לחפש אחרי אדריכלות שתוכל לחולל מקסימום עוצמה, אבל להישאר צנועה ונגישה".

*#