אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שגרירויות ישראל: ככה אנחנו נראים

מתכנני השגרירויות הישראליות בחו"ל נדרשים לתמרן בין צורכי הביטחון, המגבלות שמטילה המדינה המארחת, השאיפה לביטוי אישי והקשר ההכרחי עם ארץ המוצא. התוצאה לא פעם היא מופת של דיפלומטיה

תגובות

שגרירות ישראל בברזיליה שוכנת במתחם מרווח בן 25 דונמים הממוקם ברובע הדיפלומטי של העיר, לא רחוק משדרות השלטון המונומנטליות הידועות של העיר. שני בניינים לבנים בוהקים ניצבים בשטח מדשאה ענקית: הראשון, שמזכיר בצורתו מעין מבצר ערבי עם קירות בטון מאסיביים, משמש את משרדי השגרירות ואת הצוות הקונסולרי. השני, המיועד למגורי השגריר ומשפחתו, הוא וילה קובייתית אלגנטית עם מערכת של פרגולות מעץ. השילוב בין בניין השגרירות לבית השגריר נועד לבטא את המתח שבין המקומי לבינלאומי ובין מזרח למערב - כיאה למדינה שמחפשת לעצמה אחיזה בינלאומית ומוניטין באדריכלות.

ברזיליה, שצמחה אי שם באמצע שנות ה-50 מהאדמה הבתולית של הרמה המרכזית של ברזיל, כפנטזיה של הנשיא ז'וסלינו קוביצ'ק וצמד האדריכלים אוסקר נימאייר ולוסיו קוסטה, העניקה לישראל את אחת ההזדמנויות הראשונות לתכנן נציגות חדשה בחו"ל מאפס. אוסקר נימאייר, גדול האדריכלים הברזילאים במאה ה-20, פנה בעצמו למשרד החוץ וביקש כי בן טיפוחיו לשעבר, דוד רזניק, יופקד על העבודה. "יום אחד קראו לי בדחיפות לירושלים ואמרו לי שקיבלו מכתב מנימאייר שמבקש שאני אתכנן את הבניין, מפני שאני גם ישראלי וגם ברזילאי. הכל קומפלימנט אחד גדול", נזכר רזניק.

נימאייר, שהיה מופקד על תכנון מוסדות השלטון בברזיליה, ביקש לפקח באופן אישי על האיכות האדריכלית של בנייני העיר, שביטאו את אחד השיאים של הסגנון המודרניסטי בעולם. רזניק השלים את התוכניות הראשוניות ב-1974 ונסע עם נציג של הממשלה להציג אותן בברזיליה. "אמרתי לנימאייר שאני מביא שתי אסכולות. את הסגנון הבינלאומי שלמדתי בברזיל ואת האדריכלות שלמדתי בישראל. הוא הנהן ואמר שזה בסדר גמור".

השגרירות בבייג'ין. סגנון ישראלי המנוגד למגדלים האולטרה מודרנייים מסביב(תצלום: באדיבות משרד פלג אדריכלים)

בתחילת שנות ה-70 החלו ארגוני טרור פלסטינים בראשות אש"ף והחזית העממית בגל טרור נגד ישראל ונגד מטרות יהודיות בחו"ל. במאי 1972 ביצעו שלושה מחבלים יפאנים טבח בנמל התעופה לוד שהסתכם ברצח של 24 בני אדם ובפציעתם של עוד כ-70. בספטמבר של אותה שנה רצחו מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" 11 ספורטאים, מאמנים ושופטים, חברי משלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן. שירותי הביטחון הישראליים החמירו מיד את הקריטריונים למבני נציגויות ישראל ברחבי העולם. מרזניק הם דרשו ליצור בניין ממוגן שהחלון הנמוך ביותר בו ימוקם בגובה של שני מטרים וחצי.

רזניק התלבט והחליט להפוך את המכשול להזדמנות. את השגרירות הוא תיכנן כבניין מאסיבי בצורת צלב שקירותיו האטומים נוטים כלפי פנים בצורה פירמידלית. רצף חלונות המזכירים מעין חרכי ירי או "תחרה מרוקאית", כהגדרתו של רזניק, מחדירים אור לחלל הכניסה המרכזי. מתוך שיקולי ביטחון הוצמדה לכניסה הראשית פרגולת בטון ממוגנת ופיסולית. "כל הרעיון של הבניין הוא שאתה נכנס לחלל תצוגה מרכזי, מכיר את ישראל דרך תמונות, ציורים ופסלים, ואז פונה למשרד שאתה צריך", מסביר רזניק. "זאת גם הסיבה לצורה של הצלב - אני בטוח שבארץ זה לא היה עובר".

רזניק ביקר מאז כמה פעמים בשגרירות ומצר על השינויים הרבים שנעשו בה. "אתה צריך לראות מה הם הוסיפו מסביב. זה נורא", הוא אומר. "אין לנו את התרבות הזאת של שמירה על בניינים שלנו. לא בארץ וכנראה שגם לא בחו"ל".

עדיפות לבנייני משרדים

השגרירות בברזיליה מסמנת נקודת מפנה שבה השיקול הביטחוני נהפך למרכיב המשמעותי והמרכזי בתכנון של נציגויות ברחבי העולם. ארגוני הטרור שמו את יעדי ישראל בחו"ל כמטרה מרכזית לפיגועים והובילו לשורה של תקנות ביטחון מחמירות והליכי בידוק מדוקדקים. את השגרירויות והקונסוליות אפשר לראות לפיכך כשורה של מבצרים קטנים וממוגנים, עתירים באמצעי ביטחון - תנאי פתיחה קשים למדי למבנים שאמורים בראש וראשונה לסמל את הזהות והריבונות של המדינה. "המבקרים שמגיעים לשגרירויות שלנו מתחילים בדרך כלל את תהליך הכניסה עוד ברחוב שסגור על-ידי המשטרה המקומית", מסביר חובב בורנובסקי, יועץ אדריכלי של משרד החוץ. "אחר כך הם נכנסים פנימה, עוברים שני תהליכי בידוק ואז מתבקשים להשאיר את הפלאפון ואת התעודה שלהם באיזה משרד עד סוף הביקור".

זה לא נשמע כמו חוויית כניסה מזמינה במיוחד.

"נכון, לכן החוכמה היא לעשות בניין, שמעבר לפרוצדורה הביטחונית שחייבת להתקיים בו, יסתיר למשל את החלונות המשוריינים באמצעות פרופילים מעץ. שהתאורה תהיה נעימה ורכה ושברחבי השגרירות יהיה ביטוי לאמנות ולנופים ישראליים. הכוונה היא שתגיע למקום רגיל אבל שיהיה לך ברור שזה מוסד שמייצג מדינה".

"השאיפה שלנו היא שלמרות הליכי הבידוק ואמצעי הביטחון המאסיביים המבקרים בשגרירויות ישראל לא ירגישו שהם נכנסים לאיזה בונקר או מבצר", מוסיף אלי סער, ראש חטיבת משאבים חומריים במשרד החוץ. "אנחנו עושים מאמצים רבים לפתוח את הבניין ככל שאפשר לנוף. ליצור סביבה ידידותית - כמובן גם לעובדים עצמם. בשגרירות בברלין, למשל, בנינו אפילו גדר שקופה כדי להשתלב בשכונה שמסביב".

לישראל יש כיום קרוב ל-100 נציגויות ברחבי העולם, מרביתן ממוקמות במבני משרדים ומקצתם בבניין נפרד וייחודי. שגרירות טיפוסית כוללת ארבעה אזורים - אזור מדיני שבו יושב השגריר ויועצים קרובים, אזור מנהלי, אזור ביטחוני ואזור קונסולרי שפתוח לאזרחים ולמבקרים. לעתים ממוקם בית השגריר בתחומי השגרירות עצמה אולם ברוב המקרים מתגורר הסגל בשכונות אחרות. על אף המבוכות הדיפלומטיות הרבות מספור שמאפיינות את יחסי החוץ של ישראל בשנה האחרונה, מסתבר שמשרד החוץ דווקא נמצא בתקופת התרחבות משמעותית. בימים אלה נפתחות נציגויות חדשות בסאו פאולו בברזיל, ולינגטון בירת ניו זילנד (שעד כה טופלה על-ידי השגרירות באוסטרליה), נציגות בשיקאגו, טביליסי בגיאורגיה ובגואנז'ו בסין. כמו כן משופץ מבנה השגרירות בניו דלהי ומתחם שגרירות חדש בניירובי, בירת קניה, נמצא בימים אלה על שולחן השרטוט.

הדמיה של השגרירות בניו דלהי. בשיפוצים

אלי סער מסביר כי הנטייה של משרד החוץ היא להתמקם בבנייני משרדים ולא בבתים פרטיים "שיותר קלים לפגיעה מאשר גורד שחקים של 20 קומות", כהגדרתו. הוא עצמו נוסע לעתים קרובות ברחבי העולם כדי לאתר מיקומים חדשים לשגרירויות. לאחרונה ביקר בלונדון כדי לחנוך את השיפוץ שעברה שגרירות ישראל (שתיכננה נירה רייכמן). המבנה עצמו מוחכר מהכתר הבריטי ושוכן במיקום מרכזי בלונדון - דוגמה טובה להתאמה שבין חשיבות הנציגות לבין הביטוי האדריכלי והמיקום הגיאוגרפי שלה.

מרפסות בבייג'ין

אלי ברוסטובסקי, שותף ב"פלג אדריכלים", אחראי לתכנון של כ-30 נציגויות ברחבי העולם. הפרוייקט הראשון שלו היה תכנון של השגרירות בפרטוריה בדרום אפריקה, ששכנה עד סוף שנות ה-80 בבניין קטן ועלוב. למרות הסנקציות שהשתתפה בהן ישראל על משטר האפרטהייד, ב-1987 הוחלט להעביר את השגרירות לבניין משרדים מפואר ברובע עסקים חדש. המשרדים התפרסו אמנם על קומה וחצי בלבד, אבל ברוסטובסקי השתלב בתהליך התכנון הכללי ותיאם את דרישות הביטחון המחמירות עם המקומיים. "באותם ימים האיומים המרכזיים על השגרירויות היו כל מיני מרגמות למיניהן. עוד לא היו מכוניות תופת", הוא נזכר. "מה שמפחיד יותר מכל את שירותי הביטחון הישראליים היא האפשרות שמישהו יצליח להגיע לבניין בקלות עם מטען נפץ רציני וימוטט את כולו. כשאתה נמצא בתוך בניין משרדים צריך לוודא שהוא בנוי היטב, כך שגם אם יהיה פיגוע הוא לא יתמוטט לחלוטין".

השגרירות הבולטת ביותר שתיכנן ברוסטובסקי היא בבייג'ין, יעד מרכזי במדיניות החוץ של ישראל. אחרי כינון היחסים ב-1992 והשקה של קו סדיר של טיסות אל-על, נפתחה גם שם שגרירות ראשונה עם מספר מצומצם יחסית של אנשי צוות. בעקבות השכירות הגבוהה של המשרדים והמגורים, שהסתכמה ב-2 מיליון דולר בחודש, החליט משרד החוץ על בניית מתחם עצמאי, שיכלול שגרירות ומגדל מגורים עם 13 דירות לסגל. המגרש שהוקצה למתחם ("תמורת לא מעט כסף", לדברי ברוסטובסקי) ממוקם באזור דיפלומטי, בסמוך לנציגות האינדונזית ולמרכז תרבות גרמני שנבנה לאחר מכן.

בניין השגרירות עצמו מתוכנן כפרסה דו-קומתית המקיפה חצר פנימית, כאשר אור טבעי מגיע לכל החדרים ויוצר סביבת עבודה נוחה ונעימה. את מגדל המגורים ניסה ברוסטובסקי לעצב בסגנון "ישראלי" עד כמה שניתן. "היה לי חשוב שהישראלים יבואו לבניין וירגישו שזה בניין שהם מכירים, להבדיל מהמגדלים האולטרה מודרנייים שצמחו מסביב. ניסינו להרכיב כל מיני אלמנטים שאתה רואה בבניינים בארץ, כמו מרפסות, שלא נתפשות כמרכיב חשוב אצל הסינים, אלא כמחסן לאגירה של מזון. אצלנו המרפסת היא מקום לישיבה ולאירוח - זה אלמנט משמעותי מאוד בבניין, בפרט בדירת השרד של השגריר בראש המגדל".

לא רק המרפסות מבטאות את ההבדלים התרבותיים בין ישראל לבין סין, אלא גם הצבע הלבן והבוהק של הבניין. "ראינו את מגדל המגורים כאיזה בניין תל-אביבי טיפוסי. רצינו להשתמש בטיח, אבל הלכנו בסוף על אבן בגלל בעיות של תחזוקה. אני רציתי עיר לבנה, כמו בתל אביב, אבל בשביל הסינים הצבע הלבן מסמל מוות. אחרי די הרבה דיונים הם הסכימו לבסוף לתת לי לעשות מה שאני רוצה".

אבן ירושלמית בברלין

הנושא של סמל וייצוג במבנים רשמיים של מדינת ישראל ברחבי העולם הוא חלק בלתי נפרד מתהליך התכנון. אם לבייג'ין ניסה ברוסטובסקי להביא בניין מגורים תל-אביבי, הרי שבברלין - אחת מהשגרירויות המרשימות ביותר של ישראל - ניסתה אורית גלעדי להשתמש באדריכלות כאמצעי ייצוג היסטורי ופילוסופי. השגרירות ממוקמת ברובע גרונוולד, במגרש בן תשעה דונמים שעליו וילה לשימור שנבנתה עבור סוחר יהודי ב-1930. הווילה שופצה ונהפכה לבית המגורים של השגריר ולצדה נבנה בניין המשרדים המשמש את השגרירות. גלעדי עיצבה קופסת זכוכית שלתוכה חודרים שישה עמודי אבן אפורה, ואת מרכזה חותך קיר המחופה באבן ירושלמית.

השאלה היא, האם אדריכלות השגרירויות צריכה בכלל לייצג את ישראל, או פשוט להיות טובה ומרשימה? זאת אולי השאלה המהותית שנדרשים אליה אדריכלים בכל העולם כשהם באים לתכנן את מבנה השגרירות של מדינתם: יש מדינות שמנסות להעתיק סגנון או חומרים מקומיים, בעוד אחרות מנסות להשתמש באדריכלות כדי ליצור בניין מעולה שמשקף עליונות טכנולוגית, תרבותית וכלכלית. נדמה שהשימוש הנפוץ מדי באבן ירושלמית כבר נהפך לקלישאה של אדריכלות ישראלית, אבל גלעדי לא חושבת שהיא הלכה צעד אחד רחוק מדי עם הסמליות. "כשהשגרירות נפתחה היו מאמרים בכל עמודי השער של עיתוני גרמניה", היא מספרת, "באחד מהם קראו לבניין ‘פיסה של ירושלים בברלין'. אני חושבת שחייבת להיות פה אמירה בוטה. זה לא עניין פשוט להקים שגרירות ישראלית במקום ששימש כבירה של הרייך השלישי".

חובב בורנובסקי, לעומתה, סבור כי הבעיה המרכזית בשאלת הייצוג היא ההגדרה המעומעמת למדי של אדריכלות ישראלית. "כל אדריכל שיצטרך להגיד מהי אדריכלות מקומית יצטרף לשבור את השיניים כדי לתת תשובה. אם שואלים באיזה צורה או חומר אתה יכול להשתמש בשביל ליצור תחושה של ישראל, אז אני חושב שאבן ירושלמית היא משהו שאין בשום מקום אחר בעולם. מאותה סיבה אנחנו משלבים גם פסיפסים בשגרירויות שלנו ודואגים לתלות תמונות נוף שמזוהות עם ישראל".

גם אלי ברוסטובסקי חושב כי השגרירויות הן חלון הראווה של ישראל ומסכים כי יש בעיה עם ההגדרה של "תכנון ישראלי". "העולם נהיה כל כך קטן, שכל בניין שצומח בניו יורק מגיע הישר דרך הז'ורנל לשנחאי", הוא אומר. "אני חושב שצריך להקפיד על האופי של השגרירויות שלנו - לקונסוליה הכללית בניו יורק, לדוגמה, ייבאנו במיוחד אבנים מירושלים". בימים אלה מעורב ברוסטובסקי בתכנון בית חדש לשגריר יפאן בהרצליה פיתוח. הוא מספר כי גם שם מייחסים חשיבות רבה לשימוש באלמנטים יפאניים מסורתיים.

לדעתו של דוד רזניק, שבין בנייניו ניתן למצוא מוסדות ציבור בעלי חשיבות לאומית כמו יד לבנים, יד קנדי ובית הכנסת בגבעת רם, כולם בירושלים, יש לחפש את הביטוי המקומי בבניה של נציגויות ישראלית בעולם. "כל ארכיטקטורה שמייצגת את ישראל צריכה לפחות נקודה אחת של קשר למקום מוצאה. אני חושב שהשגרירות היא הקשר אל המקום שבו אנחנו נמצאים".

שתי כותרות מרכזיות העסיקו את כתבי האדריכלות ברחבי העולם בשבוע האחרון של מארס - חשיפת ההצעה הזוכה לתכנון השגרירות האמריקאית החדשה בלונדון ומותו בתאונת דרכים בלוס אנג'לס של האדריכל האוסטרי בן ה-76 ריימונד אברהם. לצמידות בין האירועים יש יותר ממשמעות כרונולוגית בלבד - שניהם קשורים ישירות לשתי שאלות מרכזיות: האם וכיצד נציגויות ברחבי העולם צריכות לבטא את המטען הסמלי של ארץ המוצא שלהן?

הדמיית שגרירות ארצות הברית בלונדון. שני שופטים סברו כי הבניין אינו שאפתני מספיק (הדמיה: קיראן-טימברלייק)

אברהם, שהיגר מאוסטריה לארצות הברית בשנות ה-60, עסק בעיקר בהוראה, אולם אחד מהבניינים הבודדים שתיכנן - הפורום התרבותי של אוסטריה בניו-יורק - זכה לתשומת לב רבה. זהו מגדל דקיק בגובה 24 קומות, שנחנך לפני שמונה שנים במרכז מנהטן ומשמש כמרכז לתצוגות ודיון. הבניין מרשים לכל הדעות, אבל כל קשר בינו לבין אדריכלות אוסטרית ניאו-קלאסית קלוש ביותר. אם כבר אפשר אפשר אולי לקשור אותו לציורים של אגון שילה או לבניינים החפים מעיטורים של אדולף לוס. זהו כנראה גם סוד הצלחתו של הבניין - מתן פרשנות לרעיון ולא בייצוג ישיר שלו. אברהם עצמו, אגב, הצליח לחולל סערה כשויתר על האזרחות האוסטרית כמה שבועות לפני טקס החנוכה, במחאה על בחירתו של ירג היידר לנשיא המדינה.

גם השגרירות העתידית של ארצות הברית בלונדון עוסקת בשאלות דומות של יצוג וזהות. הבניין, שמתכנן משרד "קיראן-טימברלייק" מפילדלפיה הוא קופסה שקופה אלגנטית המוקפת במעין חפיר מים מבוצר ומתיימרת להיות השגרירות "הירוקה" הראשונה בעולם. כבר ביום שלמחרת פרסום התוכניות, נחשף כי שני חברים בכירים בחבר השופטים, הלורד פיטר פאלומבו ואדריכל העל ריצ'ארד רוג'רס, סברו כי הבניין אינו שאפתני מספיק ולא מייצג את ארצות הברית. הם העדיפו הצעה של משרד "מורפוסיס" האמריקאי שהיתה נועזת מבחינה צורנית ועתירה בסמליות מתוחכמת.

המתח שבין הניסיון להציג עליונות אדריכלית לבין הבחירה בפתרון נגיש וידידותי לסביבה, מבטא את הניסיון של אמריקה לנסות לשפר את מעמדה בעולם. המבנה של "מורפוסיס" הוא אולי מה שהיה מצופה מארצות הברית, אבל חבר השופטים החליט להתיישר עם סדר היום של הנשיא ברק אובמה, שמנסה להכתיב מדיניות אקולוגית ירוקה וברורה. כשתושלם הבנייה, כנראה רק בעוד ארבע או חמש שנים, יהיה לארצות הברית חלון ראווה ידידותי בלונדון. אולי כזה שאפילו יגרום לאויבים פוטנציאליים לקחת צעד אחורה ולהתבונן.

*#