אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רם כרמי יותר קדוש מהולילנד

תגובות

איך זה תמיד קורה לו, לאדריכל רם כרמי. כשתיכנן את התחנה המרכזית החדשה בתל אביב הוא התכוון שהיא תהיה "שער יפו", כמו זה שבחומת ירושלים, ותראו מה יצא מזה. במגדלי סי-אנד-סן בחוף תל ברוך בתל אביב הוא תיכנן "ציר ציבורי שעובר בתוך הבניין ועושה את הירידה לים חגיגית לא רק בשביל מי שגרים שם אלא לכל מי שמעוניין לרדת לים", כפי שהסביר השבוע ל"הארץ" בפעם המי יודע כמה, אבל מה לעשות שלקחו לו את הציר ואותנו השאירו עם חומה אטומה מול הים.

בבניין תיאטרון הבימה שהוא משפץ לא היה כסף לחיפוי אבן אז הוא ציפה אותו בטיח לבן עם נצנצים (האמת, זאת נקודת אור יחידה במפלץ) כמחווה לעיר הלבנה של תל אביב שנלקחה כאן כבת ערובה, וכדי "לעשות את הבניין קליל יותר". אבל מעשה שטן, זה לא הצליח. פרויקט המגורים רוזמרין שתיכנן בהרצליה פיתוח התכוון להיות "שיבה לפשטות והישירות שבבסיס הדברים שבונים את חיינו" ולשמש חוליה ב"רקמה אורבנית שתעצב את הגבולות הדיאלוגיים בין הפרטי לציבורי", אבל באורח פלא מה שיצא הוא מתחם מגורים סגור ומסוגר לאלפיון העליון, מנותק מכל זכר לאורבניות.

גם את התוכנית שעשה לפרויקט פארק הולילנד בירושלים, העומד במרכזה של פרשת השחיתות החמורה, שינו לו וקילקלו לו ובסוף פיטרו אותו. והוא בכלל התכוון שהפרויקט יהיה "פוקוס אורבני מוצלח בלב טריטוריה הזקוקה לו", מוקד שווה ערך לעיר העתיקה, כפי שכתב בזמנו בעת הצגת התוכנית המקורית בעיריית ירושלים. הוא רצה לעשות שם את הכיכר בסיינה, שאנשים שם "שוכבים על הרצפה ומרגישים בבית", כפי שאמר השבוע ל"הארץ". אבל לקחו לו את "הממד הציבורי", הוסיפו לו אחוזי בנייה, עשו את זה ואת ההוא, ו"רצחו את הרעיון שלי".

מה לעשות שעוד בשחר ההיסטוריה של הולילנד הכריז כרמי עצמו כי יש לפרויקט "כל הצידוקים לתבוע לעצמו נוכחות מיוחדת" - ומי כמוהו יודע דבר או שניים על "נוכחות מיוחדת". מה לעשות שמלכתחילה הפרויקט עורר חשדות להתנהלות בלתי תקינה, ומלכתחילה הוגשו לו התנגדויות על עצם הסבתו של השטח הפתוח לבנייה, ועל איום בפגיעה אנושה בסביבה. אבל למה לקלקל את התמונה הפסטורלית עם "איזה 800 התנגדויות", כלשונו של כרמי.

התחנה המרכזית בתל אביב

בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, האסון התכנוני הכבד ביותר בעיר, כרמי לא טרח לבקר מאז שנפתחה לפני קרוב ל-20 שנה וגם בהולילנד הוא לא חזר להסתכל במה שעשו שם. "זה מה שאני עושה בכל פעם שזה קורה לי", הוא הסביר השבוע ל"הארץ" והעלה את דפוס ההתנהגות של התכחשות והכחשה עצמית למדרגה של אמנות ההתנערות מכל אחריות. גם שותפו של כרמי לתכנון הראשוני, ארתור ספקטור ממשרד ספקטור-עמישר, שנשאר בפרויקט עד שלבסוף התפטר, הקפיד לגלגל את הגחלת הלוהטת ממנו והלאה. במקור "תיכננו משהו קטן יותר", הסביר ל"דה מארקר", "ולא הבנתי איך לבסוף יצא ממספר בניינים, מגדלים בני 14-17 קומות. אני באמת לא יכול להבין את זה. זה אסון מה שיצא בסוף. אני ממש שונא את הפרויקט ולא רוצה כל קשר אליו", סיכם ספקטור בווידוי קורע לב, שכמו ההסברים של כרמי, היה רחוק מלשכנע. איפה בית דין בינלאומי לאדריכלות כשצריך אותו, כדי לקעקע את סבך המלל הזה שבכל פעם מכה בשנית וגונב דעת מחדש.

במחשבה שנייה, אין צורך בבית דין. די היה ביושרה אישית ובלקיחת אחריות ציבורית בסיסית לנעשה. לו היו כאלה בסביבה, כי אז דווקא כרמי וספקטור שניענעו את העריסה בראשיתה, וטוענים עכשיו שעשו להם ולקחו להם, היו מחויבים לעצמם ולעולם כולו להקים קול צעקה על המעשה הנורא שנעשה, להזהיר ולהתריע, ואולי גם לפשפש בסיבות ובנסיבות שהביאו את הבייבי שלהם עד הלום (על דמותו הנוכחית אחראים משרדי האדריכלים תשבי-רוזיו ומשה צור), ועד כדי כך שהם לא רוצים כל קשר אליו. הבחירה שעשו להכחיש ולהתנער, להליט את עיניהם מלראות ולרחוץ בניקיון כפיהם משולה לשיתוף פעולה עם הפרויקט עד הסוף המר. מעניין שדווקא פרשת השחיתות, שבה אין להם יד ורגל, כך יש להאמין, משמשת להם מפלט נוח והוציאה אותם, שוב, בזול.

כתבות שאולי פספסתם

*#